יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
נדרים · דף ז:
שם ע"ב א"ר חנין אמר רב השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי שכל מקום שהזכרת השם מצויה כו' אמר רבי אבא הוה קאימנא קמיה דרב הונא שמעה להך איתתא דאפקה הזכרת השם לבטלה שמתה ושרא לה לאלתר באפה [ש"מ תלת] ש"מ השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ושמע מינה נידהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו ושמע מינה אין בין נידוי להפרה ולא כלום וכתב מרן וז"ל קשה לי אמאי לא אמר ש"מ ד' דהא ש"מ ג"כ דאם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי עכ"ל. הנה לכאורה פשוט דתלמודין דאמר להאי ש"מ היינו מעובדא דרב הונא ובאמת מעובדא דידיה אין להוציא רק תלת ולא ארבעה אך בודאי דכוונת מרן להקשות מדוע לא כללו גם דברי ר' חנין ולומר ש"מ ד' ולא לסמוך ש"מ שלהם על עובדא זו לבדה אך אולי נאמר ע"ז דהנה לדברי ר' חנין הובא ראיה מפני שכל מקום שהזכרת השם מצויה שם עניות מצוייה ועניות כמיתה כו' ולכן כיון שזה דבר ברור לא צריך להזכיר כלל ש"מ דהלא גם אנו נלמוד מסברא זו הפשוטה ואין דרך להוסיף ש"מ על עיקר דברי האמורא ורק משום דמעובדא דרב חסדא נוציא עוד תרי דיני לכן כולל גם דצריך לנדותו השלישי אף דדבר מבורר הוא. ובפרט דגם ר' חנין בעצמו אמר דיניה בהדיא ולא שייך כ"כ לומר ש"מ רק בתלת אלו דמחד עובדא יצא לן כולהו. ועי':