יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
נדרים · דף ו:
בעי רב פפא יש יד לקידושין או לא היכי דמי אי דא"ל לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לחברתה ואת נמי פשיטא היינו קדושין עצמן אלא כגון דא"ל לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לה לחברתה ואת. מי אמרינן ואת נמי ותפסי בה קדושין או דילמא ואת חזאי א"ל כו' ופריך ומי מיבעי ליה לרב פפא והא מדאמר ליה ר"פ לאביי מי סבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים מכלל דסבירא ליה לר"פ דיש יד לקידושין ומשני חדא מגו מאי דסבירא ליה לשמואל א"ל לאביי וכתב [הר"נ ד"ה מגו] וז"ל וא"ת מאי קמספקא ליה בקידושין מאי שנא מגיטין דלכ"ע יש יד כדמוכח סוגיין דלעיל דלא פליגי אלא ביד שאינו מוכיח וי"ל דשאני גט כיון דאיכא מעשה [דהיינו נתינת הגט לידה] הוי טפי מיד ועיקר מוכיח מיקרי משא"כ בעיין דלחדא יהיב לה שתי פרוטות אבל לחברתה לא יהיב מידי עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי דלפי"ז מאי פרכינן מכלל דסבירא ליה לרב פפא יש יד והיינו דמשמע דמוכיחות מהני (בקידושין) כמ"ש הר"נ והא התם דיהיב לה ואיכא נתינת מעשה באמת הוי יד דעיקרו מוכיח עכ"ל הנה לכאורה יש מקום לחלק לדעת הר"נ בין מעשה דגיטין למעשה דקדושין דומה למה שמצינו בגיטין (כ"ב ב') דחרש שוטה וקטן כשרין לכתוב את הגט כשגדול עומד על גביהן דאז בני כוונה נינהו משא"כ בחליצה לא מהני אף דב"ד עומדין על גביו דשוטה וחילקו בתוס' חולין (י"ב ב') ד"ה מאן תנא וז"ל וי"ל דלגבי גט מהני דבגט מוכחא מילתא טפי דעביד לשמה כשמניחין לכתוב שמו ושמה ושם עירו ושם עירה הלכך אפי' בשוטה מהני כשגדול עומד על גביו עכ"ל וכ"כ אפשר לחלק גם להר"נ ז"ל דבגט כיון שצריך דקדוקים הרבה בשמו ושמה ושם עירו ועירה לכן אף דלא אמר ודין דיהוי ליכי מנאי רק ודין דיהוי ליכי מ"מ מוכיח טפי מיקרי משא"כ בקידושין אך טפי נראה לומר דהר"נ ז"ל כיוון לענין אחר קצת דלעיל (ה' ב') ד"ה ר' יהודה בתוך הדיבור כתב הר"נ וז"ל וי"ל דדילמא שמואל ס"ל דאפי' למאן דאמר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים גבי גיטין לא צריך ודין דבלא ודין הוי מוכיח דאין אדם מגרש אשת חבירו כו' והוסיף לומר דגם ממני לא בעינן בגירושין לדעת שמואל מטעם זה ורק בקידושין לבד אמרינן לשמואל דצריך לומר הרי את מקודשת לי משא"כ בגירושין עי"ש וא"כ למה נחית הכא הר"נ ז"ל לחדש סברא אחרת ולחלק בין קדושין לגירושין משום דבגירושין איכא מעשה כו' כמש"ל הא אפשר ליה לחלק בסברא דאין אדם מגרש כו' וכמו שחילק לעיל ואף לסברא האחרונה שבר"נ שם דגם בגט בעינן שיכתוב ממני מ"מ אין זה רק דבלא ממני הוי ידים שאין מוכיחות כדבריו שם אבל הכא דף ריך על ידים מוכיחות מ"ש דבגט מהני על זה בפשיטות הי"ל לחלק מטעם דאין אדם מגרש אשת חבירו אלא פ"כ דסבירא ליה להר"נ ז"ל דמטעם זה דאין אדם מגרש לא יקרא רק יד מוכיח ולא עיקר מוכיח וכאשר מצינו להדיא בתלמודין דתפיס זאת ליד מוכיח וכאשר הזכיר הר"נ ז"ל וכיון דמחמת סברא זו דאין אדם מגרש לא מקרי עיקר מוכיח כמו כן נאמר בפשיטות לדעת הר"נ דגם הא דנעשה מעשה בגירושין גם זה לא יעשה. לן עיקר מוכיח רק בצירוף סברא זו דאין אדם מגרש אשת חבירו והר"נ ז"ל לא כתב זאת להדיא כיון דסברא זו דאין אדם מגרש נזכר להדיא בתלמודין לעיל סמוך לזה אין לו להזכירו כ"כ. ולכן לא חשש לקושיית מרן דכל זה הוי רק בגיטין לחודיה. ולא כן בקידושין דשם בודאי לא מקרי משום זה עיקר מוכיח ועי':