יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
נדה · דף לה:
איתמר רב אמר מעיין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו ולוי אמר שני מעיינות הן נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא כו' (ושם ל"ו א') אמרו בתלמודין ת"ש ימי עיבורה עולין לה לימי מניקותה וימי מניקותה עולין לה לימי עיבורה כיצד הפסיקה שתים בימי עיבורה ואחת בימי מניקותה שתים בימי מניקותה ואחת בימי עיבורה אחת ומחצה בימי עיבורה ואחת ומחצה בימי. מניקותה עולין לה לג' עונות בשלמא לרב דאמר מעיין אחד הוא מש"ה בעי הפסק שלש עונות אלא ללוי דאמר שני מעיינות הן למה לי הפסק שלש עונות (אפילו אי חזיא לאחר שבועים הא לאו ממעיין טמא אתי ויעלו לה להשלמת שלש עונות דהוי כאילו דם מחוטמה אתא) במשהו סגי (שתפסוק אחר ימי לידה משהו דנימא נסתם הטמא) ומשני הכי קאמר [צריכה שתפסוק משהו] כדי שיעלו לה לשלש עונות וכתב מרן וז"ל הך משהו אינו מובן לכאורה דהא ע"כ בלא ראתה כל ימי לידה דאם לא כן הך ראייה גופא הוי הפסק בתוך שלשה עונות דדוקא בלידה (עצמה) אמרינן לעיל דם לידה לחוד היינו מה דיוצא על ידי פתיחת הקבר דלידה אבל זה שרואה בתוך ימי הלידה כיון דממעיין טמא אתי פשיטא דמפסיק דלא גרע מדם טוהר עכ"ל ואולי נאמר דגם כוונת תלמודין הוא שתפסוק משהו מדם הלידה ממש ואיירי כשנתמשך סתימת מעיינה עד עבור ימי טומאתה. וכל זמן שלא נסתם מעיינה עדיין הוי דם לידה. והכא איירי במדלפת דאפשר שיתמשך זמן כזה וכמו שאמרו לעיל בתלמודין (י' ב') דמדלפת הרי היא כשופעת. ועי':