אור ברסלב
יד יצחק - ב מנחות › דף ה:

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

מנחות · דף ה:

דף ב.

ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה נאכלין ואינה צריכה מנחת העומר אחרת להתירה שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה וכתב [רש"י ד"ה ובדבר הראוי לעבודה] כגון מנחת חטים אבל מנחת העומר של שעורים אינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר ולא משום קרבן אתיא ואי משום מנחת סוטה לאו ראויה היא דמנחת סוטה קמח ושל עומר גרש ועוד דלאו עבודה היא דלברר עון קאתיא והאי דף סלה מחשבה [במנחת קנאות משום דרחמנא קריה חטאת] עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא מנחת קנאות לא איקרי כלל חטאת (ובתוס' העתיקו מנחת חוטא וט"ס הוא וצ"ל קנאות דהא חוטא הוי מן חטין) ורק מנחת חוטא איקרי חטאת וגם בזה אין פסולו משום כך אלא משום דבחוטא וקנאות כתיב היא כמבואר לעיל (דף ד' א') ועכ"פ לומר במנחת קנאות דאיקרי חטאת תמוה עכ"ל והוא מבואר דעל מה דתנן בריש מכלתין כל המנחות שנקמצו שלא לשמן שרות חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות אמרו שם בגמרא בשלמא מנחת חוטא חטאת קריה רחמנא כו' אלא מנחת קנאות מנלן ורצו ללמוד עון עון מחטאת ודחו דכי גמרי ג"ש למותר נדבה הוא דגמרי וכי תימא אין ג"ש למחצה גלי רחמנא גבי חטאת ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשרה שלא לשמה פסולה אבל כל קדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרים אלא מנחת חוטא ומנחת קנאות דף סולין שלא לשמן מנלן ומסיק חטאת טעמא מאי משום דכתיב ביה הוא ה"נ הכתיב בהו היא ומפורש שם שלא כדברי רש"י ז"ל הכא בפירושו ולרוב חומר הנושא אולי נאמר בדעת רש"י ז"ל דבתלמודין זבחים (ז' ב') שאלו חטאת מנלן (דף סול שלא לשמו) דכתיב ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת קבלה מנלן דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת כו' אשכחן למצוה לעכב מנלן כו' עד דמסיק אלא אמר קרא זאת התורה לעולה למנחה וגו' הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה למצוה כו'. הלכך למצוה משלמים והנך קראי לעכב. וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתי דבעינן תרי קראי למצוה ולעכב והא דבעינן למצוה לא למדים אנו מדכתיב חטאת סתם רק מדכתיב ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת. וכן אמרו שם (ד' א') בשלמים מנלן דבעינן זביחה לשמה דאמר קרא ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים. ולא די לנו במה דקריא רחמנא שלמים לחוד וא"כ איך נלמד הכא במנחת קנאות דמעכב מדכתיב מנחת קנאות היא דעדיין קרא אחד הוא ואיך נדע מזה למצוה ולעכב ובפרט הכא במנחת קנאות לכאורה גרע טפי דלאו עבודה היא. וא"כ היכי נלמוד מצוה ולעכב מחד קרא דמנחת קנאות. ולכן פשיט לרש"י ז"ל דלא נדחי בתלמודין ג"ש דעון עון לגמרי הן למצוה והן לעכב רק נדחית דלעכב לא אתיא וכדמוכרח מדכתיב ושחט אותה לחטאת וקרא זה לדיעבד אתא וכמש"ל. אבל למצוה עדיין אתיא באמת מעין עין דהא אין ש למחצה וקרא דהיא אתיא לעיכובא (ואין זה בכלל דבל הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בג"ש דכיון דכתיב בחטאת דמעכב גם בדיעבד לפחות לכתחלה נגמר מיניה) ולכן כתב רש"י ז"ל הכא והאי דף סלה מחשבה במנחת קנאות (ר"ל דהלא היה לנו לומר דלא מעכבי אף דכתיב היא מ"מ כיון דלאו עבודה היא כלל די לנו אם נוציא מזה לכתחלה ולא בדיעבד) משום דרחמנא קרייה חטאת. ר"ל בג"ש דעין עון וממילא אייתר לן היא לעיכובא ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה