אור ברסלב
יד יצחק - ב יומא › דף נד.

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

יומא · דף נד.

דף מא.

וכל היכא דכתב שם לעולם הוא מיתיביה ומהם מן בני שמעון גו' וישבו שם עד היום הזה וכבר עלה. סנחרב מלך אשור ובלבל כל האומות שנאמר ואסיר גבולות עמים [ועתודותיהם שוסיתי תיובתא] וכתב מרן וז"ל עי' סוטה (מ"ו ב') ברש"י ד"ה ויקרא שמה וצ"ע עכ"ל. והוא דשם כתב רש"י וז"ל ויקרא שמה לוז סיפיה דקרא היא שמה עד היום הזה ומינה יליף דלא נתבלבלה ולא נחרבה כדאמרינן כל מקום שנאמר עד היום הזה לעולם ולעולמי עולמים הוא עכ"ל ואם כן דברי רש"י ז"ל כנגד מסקנת תלמודין דהכא. דדחו זה בתיובתא ואולי נאמר קצת דלכאורה יש לדקדק על תיובתא זו (שהעלו דאין לומר דעד היום הזה לעולם הוא משום דקשה ע"ז הא דכתיב בבני שמעון וישבו שם עד היום הזה וכבר עלה סנחרב ובלבל את האומות) הלא שם בסוטה אמרו תניא היא לוז שבא סנחרב ולא בילבלה בא נבוכדנצר ולא החריבה כו' וא"כ מאי קשה לתלמודין הכא אילי גם בישיבת בני שמעון לא בילבלם סנחרב אך נראה קצת לחלק בין הסוגיות דאף דבאפשרות לומר דעד היום הזה לעולם הוא כדקסלקא דעתין דהכא וכאשר נקטו גם התם בסוטה וכפרש"י הנ"ל וצדק בפירושו משום דהכי משמע רהיטת סוגיא דהתם דהכי איתא שם וילך האיש ארץ החתים ויקרא שמה לוז היא שמה עד היום תניא היא לוז כו' ומשמע שפיר כפרש"י דמעד היום הזה נפקא ליה דלא נתבלבלה ולא חרבה וכדס"ד דהכא מ"מ עדיין אין זה הכרח רק היכא דמסתברא לומר כן כסוגיא דסוטה דאמר ר"מ שם כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור שנאמר ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מביא העיר כו'. לכן מפרשינן קרא זה דלעולם משמע ובאמת לא בילבלה ולא החריבה. משא"כ הכא בבני שמעון דאין לנו שום טעם לומר דלא בלבלם סנחרב דלמה יגדל שכרם מכל ישראל פשוט הדבר דעד היום הזה לאו דוקא הוא ולכן הכא דאמר עולא שאל ר' מתיא בן חרש את רשב"י ברומי וכי מאחר שר"א מלמדנו פעם ראשונה ושנייה דארון גלה לבבל ראשונה הא דאמרן ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' שניה מאי היא דכתיב ויצא מבת ציון כל הדרה כל חדרה. אתה מאי אתה אומר אמר לו שאני אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים גו' ויהיו שם עד היום הזה ע"ז דחה שפיר דאיך מחמת זה תכריח כ"כ עד שאין אתה פונה לראיית שני הכתובים האלה שגלה לבבל הלא גם בבני שמעון שהלכו להר שעיר כתיב עד היום הזה הגם התם תאמר דבא סנחריב ולא בלבלם.. הלא פשטיות הדבר נראה דלא גדל כחם מכל עם ה' ולמה ינוחו בהשקט ובטח עד עולם אלא פשוט דעד היום הזה לא מוכרח כ"כ דלעולם הוא היכא דקראי סותרים הדבר או הסברא עיקרתו. משא"כ התם בסוטה דקראי לא יתנגדו לזה והסברא מסייעתן. פשיט לפרש דעד היום הזה לעולם הוא ומשים גודל היכות דלויה לכן לא בלבלם סנחריב ורש"י ז"ל רמז שם לס"ד דהכא משום דרק הכא נדחו מטעם הנ"ל משא"כ התם נקט רש"י ז"ל לדבר פשוט דלעולם הוא וכמו שכתבנו ועי':

שם [תוס' ד"ה כרובים דצורתא] נשאלתי על אותן שמציירים במחזורים צורות חיות ועופות אם יפה עושים אם לאו והשבתי נ"ל דודאי לא יפה עושים שמתוך שמסתכלים בצורות אלו אין מכוונין לבם לאביהם שבשמים מיהו אין כאן אימור דלא תעשה לך פסלי דהא מסקינן בפרק כל הצלמים שאני ר"ג דאחרים עשו לו ואפילו חשדא ליכא בציורים שהם מיני צבעים בעלמא ואין בהם ממשות כלל כו' [ונראה לי דאפילו ישראל מותר] לצור צורות במיני צבעים ואין בזה משום לא תעשה לך פסל דלא אסור אלא פרצוף גמור כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי דלפי דסברי תחלה דלישראל אסור לציירן. אף ע"י אחרים ליתסר דאמירה לעובד כוכבים שבות ועי' תוס' ר"ה (כ"ד ב') ד"ה שאני ר"ג דאחרים עשו לו דתירצו במקום מצוה שאני והכא דלא שייך כן ליתסר עכ"ל אך לכאורה אפשר לומר דגם כוונת תוס' דהכא אם העובד כוכבים עושה מעצמו למכור אח"כ לישראל כגון בדף וס וכדומה ולא שהישראל אומר לו לעשות ודבריהם הוו אי שייך חשדא ואי אסור להשהות ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה