אור ברסלב
יד יצחק - ב יבמות › דף כ:

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

יבמות · דף כ:

דף טז:

אלא אמר רבא (הא דתנן אלמנה לכה"ג חולצת מתייבמת ולא חלקו בין מן הארוסין ובין מן הנשואין ולא אמרינן מן האירוסין יבוא עשה וידחה ל"ת) [גזירה ביאה ראשונה] (דמקיים עשה דיבמה יבוא עליה אטו ביאה שניה. וכתב מרן וז"ל ע לקמן (פ"ד א') רש"י ד"ה והא כולה פירקין וצ"ע עכ"ל והוא דשם כתב רש"י ז"ל והא כוליה פרקין עשה דייבום ול"ת דאיסור הוא דרמי אהדדי ולא אתי עשה דייבום ודחי ללאו דאיסורא כגון ממזרת לישראל או ממזר לישראלית וכן חללה לכהן ומ"ט דנפקא לן בפ"ב מועלתה יבמתו השערה עכ"ל והלא הכא נדחה טעמא דרב גידל שלמד מיבמתו ואמר רבא דהטעם הוא משום גזירה ואולי נאמר בזה דהנה הכא הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי (דבביאה ראשונה שריא לכתחלה אי לאו משום גזירה אטו ביאה שניה דודאי אפי' ביאה ראשונה אסירא) דאמר ר"ל כל מקום שאתה מיצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה את ל"ת הכא נמי אפשר בחליצה דמקיים עשה ול"ת ואפשר לומר דיסוד דברי ריש לקיש הוא משום דדריש יבמתו יתירה דיש לך יבמה שעולה לחליצה ואינו עולה ליבום ומפרש ר"ל הטעם דלכן אינו עולה לייבום משום דאפשר בחליצה דמקיים תרתי עשה ול"ת ומזה למד לכל דוכתא דכל היכא שאתה יכול לקיים שניהם לא יבא עשה וידחה ל"ת ולכן מפרש רש"י התם דנפקא לן מיבמתו והוא לפי מסקנת רבא דהכא ואף דעל מסקנת רבא זו הקשו בתלמודין מהא דתניא ואם בעלו קנו אלמא מדאורייתא רמיא קמיה לייבום. עדיין נאמר בזה דהתוס' ז"ל הכא ד"ה מיתיבי כתבו וז"ל תימא דרבא גופיה מותיב מהך ברייתא והשתא איתותב מינה עכ"ל והוא דעל מה דאמר רב גידל אמר רב בתחלת סוגייתן הטעם דאיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת משום דכתיב ועלתה יבמתו השערה שאין ת"ל יבמתו לומר דיש לך יבמה אחת שעולה לחליצה ואינו עולה לייבום ומאי נינהו חייבי לאוין מתיב רבא מברייתא זו דאם בעלו קנו ואי ס"ד דחייבי לאוין מדאורייתא לחליצה רמיא ליבום לא רמיא אם בעלו אמאי קנו וא"כ איך איתותב רבא מברייתא זו שהביא בעצמו אך אמרנו ליישב קצת דעת רבא דהנה אהא דאמר ר"ל דכל מקום שאתה רוצה כו' רצו בתלמודין לקמן (כ"א א') להקשות גם עליו מברייתא זו דאם בעלו קנו אך תירצו אמר לך ר"ל כי אמינא אנא היכי דמקיימי מצוה אבל הכא חליצה במקום יבום לאו מצוה היא ובאמת מילתא דר"ל לקטו בכמה מקומות בש"ס להלכה פסוקה ומהם במס' שבת (קל"ג א') ונזיר (מ"א א') וע"כ הוא כמו שתירצו לר"ל אבל לכאורה זה אינו רק לרבנן דאמרי מצות ייבום קודמת למצות חליצה ולכן חליצה במקום ייבום לאו מצוה היא אבל לאבא שאול דאמר מצות חליצה קודמת לא יעלה כ"כ תירוץ זה ולכן פשוט קצת לומר דברייתא זו דאם בעלו קנו אתיא כרבנן אבל לאבא שאול אם הוא מסכים לדעה ר"ל דכל היכא שאתה מיצא כו' לדידיה גם אם בעלו לא קנו ולכן לרב גידל א"ר דלא נחית לסברא זו דר"ל שפיר פריך ליה רבא מברייתא זו דכמאן מוקמת לה משא"כ רבא דנחית לסברת ר"ל משום דהכא מיקיימי עשה ול"ת לא תיקשי כ"כ מברייתא זו דאמר לך רבא אנא דאמרי לאבא שאול ולדידיה גם אם בעלו לא קנו וברייתא זו אתיא כרבנן וחליצה במקום מצוה לאו ייבום הוא לדידהו ותלמודין דף ריך והעלו בתיובתא הוא משום דלרבנן לא אתיא טעם זה אבל רבא לנפשיה לא חשש כ"כ לקושיא זו ומיושב קצת תמיהת התוס'. בזה יתורץ לן קצת גם דברי רש"י ז"ל דאליבא דאבא שאול וכדנקטו בסתמא דמתניתין דבכורות (י"ג א') וכן תני בר קפרא במכילתין (ק"ט א') דלעולם ידבק אדם בחליצה וכן רבא בעצמו תפיס כדעתו וכדמסיק בסיף דבריו כמ"של. יש מקום לפירושו דלקמן שהוא משום יבמתו יתירה וכאשר הסברנו לעיל ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה