יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
יבמות · דף ג.
[רש"י ד"ה ה"א מיחלץ חלצה כו'] קמ"ל מתניתין הואיל ופטרה הבת מזיקת ייבום פטורה מן החליצה דכל העולה לזיקת ייבום עולה לזיקת חליצה וכל כאין עולה לזיקת ייבום פטורה מן החליצה [וכל היכא דאמרין] חולצת ולא מתייבמת משום ספיקא הוא עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' לקמן (דף כ') וצע"ק עכ"ל הנה מהא דתנן שם איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת אין לשאול כ"כ על רש"י ז"ל הא באיסור מצוה לאו משום ספיקא אתינן עלה. וכן במצות קדושה אין בה גדר ספק דאפשר לומר בדעת רש"י ז"ל דר"ל דהיכא דאנו יודעים בודאי דאינה עולה ליבום אז באמת אינו עולה גם לחליצה והא דתתחייב בחליצה אף דאין עולה לייבום זהו רק אם הא דאסור בייבום הוא משום ספיקא אבל היכא שהותרה בודאי בייבום כגון באיסור מצוה דמדאורייתא בת ייבום היא אז בודאי מיחלץ חלצה אף דרבנן גזרו דלא לייבם וכן באיסור קדושה דמדאורייתא בת ייבום היא דאתי עשה ודחי ל"ת רק משום דגזרו ביאה שנייה אטו ביאה ראשונה כדאסיק רבא לכן אסור לייבומי שפיר חולצת ואף דהדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי אלא דגם מדאורייתא אינה ראויה לייבום מדר"ל דאמר ר"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה את ל"ת והכא נמי אפשר בחליצה דמיקיים עשה ול"ת. מ"מ לא תיקשי מזה לרש"י ז"ל חדא דהא אידחי זה בתלמודין בתיובתא מהא דתניא ואם בעלו קנו ועוד דהכא לא שייך לומר דכל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה דהא אם אמרת שלא יהא בה דין חליצה א"כ באמת תעלה לייבום דהא עשה דוחה ל"ת. וא"כ זה אינו בכלל דעל שאינו עולה. אבל עדיין יקשה לרש"י מאלמנה לכ"ג מן הנשואין דהתם איכא עשה ול"ת כמפורש בתלמודין שם. וכ"כ מחייבי עשה דאין עשה דוחה עשה וא"כ מדאורייתא אינו עולה לייבום ועכ"ז תנן בהו שחולצין וע"כ שהוא כפירוש התוס' שם ד"ה גזירה דהמה חולצין משום דנפקא לן מיבמתו יתירא דאע"ג דאין עולין לייבום עולין לחליצה וא"כ איך החליט רש"י דכל היכא דאמרינן חולצת ולא מתייבמת משום ספיקא הוא וזהו שקשה למרן לכאורה אך אולי נאמר דרש"י ז"ל רק בחייבי כריתות לחודייהו ידבר דמה דאשכחן בהו חליצה בלא יבום הוא רק משום ספיקא דבדידהו דרשינן אם לא יחפוץ האיש לקחת הא חפץ מייבם כל העולה לייבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה משא"כ בחייבי לאוין כגון אלמנה לכה"ג וחייבי עשה בדידהו דרשינן יבמתו יתירה דאף שאין עולין לייבום עולין לחליצה וכן מפורש גם בהרשב"א ז"ל בתחלת פרק כיצד וז"ל והשתא דדחי רבא הא דרב גידל אמר רב כו' הני דרשי דרב גידל דדריש יבמתו יש לך יבמה שעולה לחליצה ואינו עולה לייבום מוקמינן לה לחייבי לאוין שיש עמהם עשה כו' ואם לא יחפוץ בחייבי כריתות עכ"ל וכן המה גם דברי רש"י ז"ל. ועי':
שם מנינא דרישא (דתנן חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן) למעוטי מאי ומנינא דסיפא (דתנן הרי אלו פוטרות כו') למעוטי מאי למעוטי דרב ורב אסי (דרב אמר צרת סוטה אסורה ור"א אמר צרת איילונית אסורה) ופריך לרב ור"א למעוטי מאי ומשני חדא למעוטי צרת ממאנת וחדא למעוטי צרת מחזיר גרושתו וכתב [רש"י ד"ה צרת ממאנה] בתוך הדיבור וז"ל ומתניתין אשמעינן דאע"ג דאם דאסרה עליה לא מיפטרה מחליצה דהך איסורא מדרבנן הוא [כדאיתא בפרקין] גזירה משום צרת בתו ממאנת עכ"ל וכתב מרן וז"ל כדאיתא בפרקין (דף י"ב) וצ"ע עכ"ל ובד"ה מחזיר גרושתו] כתב רש"י וז"ל אחיו שגירש אחת משתי נשיו ונשאת לאחר ועבר והחזירה לאחר מיתת בעלה ומת בלא בנים [שתיהן אסורות להתייבם] כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' לקמן דף י"ב) וצ"ע עכ"ל אם כוונת מרן להקשות על פרש"י דאיך יפרנס מתניתין אליבא דר' יוחנן דהתם דאמרינן שם כי אתא רבין אר"י אחת צרת ממאנת ואחת צרת אילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו כולן מותרות. וא"כ לדידיה הני תרתי מיעוטא דמתניתין ל"ל וע"כ דלר' יוחנן נפרש דמיעוטא דמתניתין אתו לאשמעינן דהני צרות מותרין לכתחלה לייבמיהן וא"כ מדוע לא פירש גם רש"י כן הכא אולי נאמר ע"ז דאף דלר"י מוכרחים לומר כן וכמו שפרש"י התם בשם בה"ג מ"מ ניחא לרש"י הכא לפרושי דלמעוטי בא דלא מיפטרא מחליצה ולא למעוטי דמותרין לגמרי לייבמיהן אף דף שטא דמתניתין משמע דממעטה לגמרי דאלו פוטרות מן החליצה ומן הייבום ויש לך אחרת שאינה פוטרת לא מן החליצה ולא מייבום וכדברי ר' יוחנן משום דרש"י ז"ל נחית הכא לפרושי גם למאן דאסר צרת ממאנת והיינו מר עוקבא אמר שמואל שם וכן למאן דבעי לאסור צרת מחזיר גרושתו והא דסובר ר' יוחנן דכל השלשה מותרין ובמתניתין לא מצינו רק שני מיעוטים אפשר לומר דבמחזיר גרושתו אית לן קרא דטומאה כתיב בה וכן באילונית כתיב אשר תלד פרט לאילונית ולכן בעינן שני מיעוטי למעוטינהו משא"כ בצרת ממאנת לא צריך מיעוטא כלל לר"י. ועי':