יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
חולין · דף ק.
תוס' ד"ה בשקדם כתבו בתוך הדיבור וז"ל ולפירושו (דרבינו אפרים דלא אמרינן בזה חתיכה נעשית נבילה) ניחא הא דאמר ביין נסך בסוף מסכת ע"ג (ע"ג ב') יין נסך שנפל לבור דאיכא למ"ד אפילו נפל שם קיתון של מים לבסוף רואין ההיתר כאילו אינו ושאר מים רבים עליו ומבטלין אותו ולא אמר שיין עצמו של היתר נעשה איסור ליחשב כאילו הוא יין נסך ויצטרך מן המים כדי לבטל כל היין ומיהו י"ל דהתם מיירי כגון שלא היה שם יין נסך כדי ליתן טעם בשל היתר שבבור ולא נאסר אלא ע"י כל שהוא וכיון דלא הוי אלא משהו לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה כדף ירש לעיל אע"ג דלא דמי דלעיל לא אמרינן אלא לענין שלא האסור האחרות אבל היא עצמה נאסרה במשהו וכיון שנאסרה אסורה לעולם למאן דאמר לקמן (ק"ח א') אפשר לסוחטו אסור ומ"מ י"ל דההוא דשרי במס' עבודת כוכבים אפילו נפלו המים לבסוף יסבור אפשר לסוחטו מותר כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא מרא דהאי שמעתא בעבודת כוכבים הוא ר' יוחנן דמפורש לקמן (ק"ח א') דסובר דאפשר לסוחטו אסור עכ"ל ואולי נאמר דכונת התוספות הכא הוי רק בדבר שאיסורו מדרבנן כגון איסור משהו כדהתם בזה אמרו דיסבור אפשר לסוחטו מותר והא דאמר ר' יוחנן אפשר לסוחטו אסור היינו בדבר שנאסר בתחלה מדאורייתא ועי':