יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
חגיגה · דף כ:
דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות וכתבו [תוס' ד"ה דבר וז"ל] אבל בשחיטה ליכא למעט נשים מהאי טעמא אף ע"ג דסמיך טפי להקרבה מסמיכה [דהא בריש כל הפסולין מרבינן נשים בשחיטה] וכן ליכא לאלופי שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה דההיא הקישא לא הוי אלא דרבנן עכ"ל וכתב מרן וז"ל ובעניי לא מצאתי שם רק ילפותא דשחיטה כשרה בזרים אבל, נשים ליכא ראיה וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר קצת בדעת התוס' דכיון דבכל התורה כולה השווה הכתוב אשה לאיש וכמו שאמרו בב"ק (ט"ו א') וחמורה (ב' ב') ובכמה דוכתי משום דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם או מדכתיב והמית איש או אשה או מואלה המשפטים אשר השים לפניהם וזה מיקרי הקישא דדמיא להיקישא דכי ימכר לך אחיך העברי או העבריה דאמרינן בקדושין (י"ד ב') מקיש עברי לעבריה ומזה למדים אנו בכל דוכתי להשוותם דשלשה כתובים לא הוי דהא איצטריכו כולהו ורק במצות עשה בהזמן גרמא ההם מיעט לן רחמנא משא"כ בשחיטת קדשים לא נחלוק בינייהו ורק אם נאמר דישראל אימעטו משחיטת קדשים ממילא נמעט גם נשים ואף כהנות כיון שאינם בכלל עבודה אבל עהת דמסקינן בזבחים בריש כל הפסולין (ל"ב א') דזרים כשרים לשחיטה ממילא הוו גם נשים בכלל דהא הוקשו להדדי ואף דיש לנו הקישא דבר אל בני ישראל ושחט וכמו שכתבו התוס' להדיא דמקרי הקישא מ"מ כיון דנוכל לסמוך להקיש זה לסמיכה לבדה דהוי דבר שאינו מעכב כתלמודין דזבחים (דף ו' א') טוב לנו לומר דרק על סמיכה לבדה קאי ולא על שחיטה דאז יקויים בדיני שני ההקישות דעיקר היקש דנשים לאנשים מצינו טפי בדבר המעכב ולא בדבק שאינו מעכב ותוכן כוונת התוס' שכתבו דמרבינן נשים לשחיטה הוא משום דמרבינן אנשים זרים וממילא גם נשים בכלל דהוקשו זה לזה בכל התורה וכדברינו ועי':
שם בא"ד על מה שכתבו וכן ליכא לאלופי שחיטה בבעלים ה דומיא דסמיכה דההיא הקישא לא הוי אלא דרבנן כתב מרן וז"ל עי' מנחות (י"ט א') וצ"ע עכ"ל והוא דשם בגמרא הקשו על ר"ש דסבר וי"ו מוסיף על ענין ראשון אלא מעתה דכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה מלמד על שחיטה שכשרה בזר אי לר"ש וי"ו מוסיף על ענין ראשון ושחיטה הכי נמי דבזר תהא פסולה ומשני שאני התם דכתיב וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים ופריך אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ומשני ההיא לא מצית אמרת ק"ו ומה זריקה דעיקר כפרה לא בעינן בעלים שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כ"ש. וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר (דזריקה הא בעינן כהן) גלי רחמנא ביוה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים. הרי דשם בתלמודין מפקינן דלא בעינן בעלים בשחיטה מושחט אהרן והתוס' כתבו הכא משום דלא הוי אלא מדרבנן אך אולי נאמר קצת בדעתם דמצינו לרב דאמר במס' יומא (מ"ב א') דשחיטת פרו בזר כשרה משום דשחיטה לאו עבודה היא לכן אף דכתיב אהרן וחוקה מ"מ לאו אשחיטה קאי ולדידיה אין לומר דלא בעינן בעלים דוקא לשחיטה משום דגלי רחמנא ביוה"כ ושחט את פר החטאת כו' דהלא הוא סבר דגם התם כשרה בזר ולמה לא נקיש בכל דוכתא שחיטה לסמיכה דבעינן בעלים. לכן תירצו משום דההיא הקישא לא הוי אצא מדרבנן כי היכי דתיתי אליבא דכ"ע. וזהו כמו שתירצו בתלמודין על הא שהקשו בזבחים (ל"א א') וטמא דיעבד שפיר דמי ורמינהו וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים ומשני מדרבנן ועי':