אור ברסלב

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

חגיגה

מועד קטן

דף כ:

דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות וכתבו [תוס' ד"ה דבר וז"ל] אבל בשחיטה ליכא למעט נשים מהאי טעמא אף ע"ג דסמיך טפי להקרבה מסמיכה [דהא בריש כל הפסולין מרבינן נשים בשחיטה] וכן ליכא לאלופי שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה דההיא הקישא לא הוי אלא דרבנן עכ"ל וכתב מרן וז"ל ובעניי לא מצאתי שם רק ילפותא דשחיטה כשרה בזרים אבל, נשים ליכא ראיה וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר קצת בדעת התוס' דכיון דבכל התורה כולה השווה הכתוב אשה לאיש וכמו שאמרו בב"ק (ט"ו א') וחמורה (ב' ב') ובכמה דוכתי משום דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם או מדכתיב והמית איש או אשה או מואלה המשפטים אשר השים לפניהם וזה מיקרי הקישא דדמיא להיקישא דכי ימכר לך אחיך העברי או העבריה דאמרינן בקדושין (י"ד ב') מקיש עברי לעבריה ומזה למדים אנו בכל דוכתי להשוותם דשלשה כתובים לא הוי דהא איצטריכו כולהו ורק במצות עשה בהזמן גרמא ההם מיעט לן רחמנא משא"כ בשחיטת קדשים לא נחלוק בינייהו ורק אם נאמר דישראל אימעטו משחיטת קדשים ממילא נמעט גם נשים ואף כהנות כיון שאינם בכלל עבודה אבל עהת דמסקינן בזבחים בריש כל הפסולין (ל"ב א') דזרים כשרים לשחיטה ממילא הוו גם נשים בכלל דהא הוקשו להדדי ואף דיש לנו הקישא דבר אל בני ישראל ושחט וכמו שכתבו התוס' להדיא דמקרי הקישא מ"מ כיון דנוכל לסמוך להקיש זה לסמיכה לבדה דהוי דבר שאינו מעכב כתלמודין דזבחים (דף ו' א') טוב לנו לומר דרק על סמיכה לבדה קאי ולא על שחיטה דאז יקויים בדיני שני ההקישות דעיקר היקש דנשים לאנשים מצינו טפי בדבר המעכב ולא בדבק שאינו מעכב ותוכן כוונת התוס' שכתבו דמרבינן נשים לשחיטה הוא משום דמרבינן אנשים זרים וממילא גם נשים בכלל דהוקשו זה לזה בכל התורה וכדברינו ועי':

שם בא"ד על מה שכתבו וכן ליכא לאלופי שחיטה בבעלים ה דומיא דסמיכה דההיא הקישא לא הוי אלא דרבנן כתב מרן וז"ל עי' מנחות (י"ט א') וצ"ע עכ"ל והוא דשם בגמרא הקשו על ר"ש דסבר וי"ו מוסיף על ענין ראשון אלא מעתה דכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה מלמד על שחיטה שכשרה בזר אי לר"ש וי"ו מוסיף על ענין ראשון ושחיטה הכי נמי דבזר תהא פסולה ומשני שאני התם דכתיב וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים ופריך אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ומשני ההיא לא מצית אמרת ק"ו ומה זריקה דעיקר כפרה לא בעינן בעלים שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כ"ש. וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר (דזריקה הא בעינן כהן) גלי רחמנא ביוה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים. הרי דשם בתלמודין מפקינן דלא בעינן בעלים בשחיטה מושחט אהרן והתוס' כתבו הכא משום דלא הוי אלא מדרבנן אך אולי נאמר קצת בדעתם דמצינו לרב דאמר במס' יומא (מ"ב א') דשחיטת פרו בזר כשרה משום דשחיטה לאו עבודה היא לכן אף דכתיב אהרן וחוקה מ"מ לאו אשחיטה קאי ולדידיה אין לומר דלא בעינן בעלים דוקא לשחיטה משום דגלי רחמנא ביוה"כ ושחט את פר החטאת כו' דהלא הוא סבר דגם התם כשרה בזר ולמה לא נקיש בכל דוכתא שחיטה לסמיכה דבעינן בעלים. לכן תירצו משום דההיא הקישא לא הוי אצא מדרבנן כי היכי דתיתי אליבא דכ"ע. וזהו כמו שתירצו בתלמודין על הא שהקשו בזבחים (ל"א א') וטמא דיעבד שפיר דמי ורמינהו וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים ומשני מדרבנן ועי':

דף כא.

[תוס' ד"ה האונן] בסוף הדיבור כתבו וז"ל [והביא הר"ר אלחנן סעד] לדבריו (דף סול היסח הדעת לא הוי אלא היכא שהיה בידו והסיח דעת הימנה משא"כ היכא שנאבד לא שייך היסח הדעת) מפרק ז' דשקלים משנה ג' דאמר התם נמצא בעזרה איברים עולות [חתיכות חטאות]. ומשמע שעולה נקרבת וחטאת תאכל ולא מיפסלא בהיסח הדעת עכ"ל וכתב מרן וז"ל חתיכות חטאות זה וזה העובר צורתן ויצאו לבית השריפה כך היא במתני' פ"ז דשקלים משנה ג' ודברי תוס' צלע"ג עכ"ל ואיך קאמרי דמשמע שעולה נקרבת וחטאת תאכל ואולי נאמר בכוונתם דהרמב"ם ז"ל כתב בפירושו וז"ל ואמר זה וזה ר"ל בשר הנמצא בעזרה ובשר הנמצא בירושלים תעובר צורתו ענינו שיניחוהו עד שיפסד וישרף מפני חשש שמא עבר זמנו והוא נותר נמצא שבדברינו תועלת כי אם הבשר עולה או חטאת או שלמים ועבר אדם ואכלו אם אכל מה שנמצא בירושלים אינו חייב כלום לפי שהוא שלמים ואם אכל כהן חתיכות הנמצא בעזרה אינו חייב כלום לפי שהוא חטאת עכ"ל וכן נאמר לרבותינו התוס' דמה שאמרו בלשונם ומשמע שעולה נקרבת וחטאת תאכל ר"ל דמדאורייתא נקרבת ונאכלת ולא מיפסלא בהיסח הדעת והא דתעובר צורתן ויצאו לבית השריפה הוא מחשש שמא עבר זמנו וכהר"מ ז"ל ומה שדחק להו לפרש כן דלאו משום היסח הדעת הוא אולי נאמר שדקדקו כן מתלמודין פסחים (ל"ד א') דף ליגי התם ר' יוחנן ור"ל דר"י אמר היסח הדעת פסול טומאה הוא ור"ל אמר פסול הגוף ואיכא בינייהו דלר"י אם יבוא אליהו ויטהרנו שומעין לו ולר"ל אם יבא אליהו אין שומעין לו ואיתיביה ר"י לר"ל מהא דתניא ר' ישמעאל בנו של ריב"ב אומר לול קטן היה בין כבש למזבח ששם היו זורקין פסולי חטאת העוף ותעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה אי אמרת בשלמא פסול טומאה הוי משום הכי בעי עיבור צורה אא"א פסול הגוף הוי למה לי עיבור צורה כו' והשיב ליה האי תנא תנא דבי רבה בר אבוה הוא דאמר אפילו פיגול בעי עיבור צורה ע"כ בגמ' שם. ואם נאמר דגם משנה זו דאיברים עולת כו' הוי הפסול משום היסח הדעת אמאי לא איתיביה ממתני' זו דתנן בה דבעי עיבור צורה ולמה ליה להקשות מברייתא אלא ודאי דאין בזה משום היסח הדעת ומדאורייתא עולה נקרבת וחטאת תאכל כהתוספות והר"מ ז"ל וחשש זה אינו אלא מדרבנן שמא עבר זמנו ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה