יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
זבחים · דף לה.
[תוס' ד"ה פיגל בזבח] כו' ויש דוחקים כאן לפרש דהא דף יגל
בשליל לא נתפגל הזבח משום דדרשינן בתו"כ בפ' צו גבי נותר הזבח פרט לשליל ולשליא [וע"כ שייך נותר בשליל] כדאיתא בתמורה בפרק כיצד מערימין גבי שליל שבחטאת דאין נאכל אלא ליום ולילה הילכך אם אינו ענין לנותר תנהו ענין למחשבת נותר כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא להדיא קתני בברייתא דשמעתין ואין חייבין עליהן משום נותר. והרמב"ם פסק דחייב משום נותר ומצאתי במרכבת המשנה דתירץ דס"ל להרמב"ם דבמה דאמר רבא אף אנן נמי תנינא וכו' הא שליל ושליא חייבין ה"ה דחייב משים נותר וטמא. ומוכח דמתניתין פליג אברייתא אבל התוס' בשמעתין ד"ה הא שליל כתבו דלא פליגי כלום גם אם נימא כך למאי הוצרך לדחוק ברייתא דת"כ הא יש לומר דהך ברייתא סברא כתנא דברייתא דסוגיין דאין חייבין משום נותר וגם פשטא דדברי תוס' משמע דא"א לומר כלל דליכא חיוב בנותר ולא הזכירו כלל מברייתא דסוגיין וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר בדעת התוס' דודאי לא יפלא מהם דבר שמבואר בסוגייתן לקמן ע"ב רק דמחלקי בין כרת ובין איסורא וכמו שכתב הרמב"ם פי"ח מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ"ב וז"ל זבח שנתפגל או שנותר לאחר זמנו ואכל ממנו מן העור או מן המרק כו' אינו חייב כרת וכן טמא הגוף שאכל דברים אלו מקרבן כשר אינו חייב כרת אבל היו מכין אותו מכת מרדות עכ"ל והמ"ל שם הלכה ח' מסתפק עוד דהא שכתב דרק מכין אותו מכת מרדות הוא דוקא בטמא אבל באכל נותר מאלו חייב מלקות ארבעים ולא סגי ליה במכת מרדות משום פסולי המוקדשין שהוא מוזהר בו מלא תאכל כל תועבה עי"ש. וא"כ שפיר כתבו התוס' והביאו ראיה דע"כ שייך איסור נותר בשליל מתמורה ולא זכרו לסוגייתן משום דבסוגייתן מיירי לענין כרת כמו שאמרו בהדיא ואין חייבין עליהן משום נותר אבל בתמורה איירי רק באיסורא לחודיה וכמו שאמרו שם דאין נאכל אלא ליום ולילה וע"ז דקדקו התוס' ז"ל מהתו"כ דשם משמע דלא שייך כלל גם לא איסור נותר בשליל כיון דנתמעט שאינו בכלל זבח לכן חילקו בין אם פיגל בזבח ובין אם פיגל בשליל דכיון דרק מחשבה לבדה היה בשליל אזי אין כאן אף איסורא בעלמא וכיוצא בזה כתב גם הרמב"ם פרק י"ד מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ח' וז"ל וכן אם חישב לאכול או להקטיר מן העור ומן העצמות והגידין והמרק או האלל וכיוצא בהם בין במחשבת זמן בין במחשבת מקום הזבח כשר עכ"ל הרי להדיא דבנותר ממש מחלקינן דאף דאין כרת באילו מ"מ לוקה מכת מרדות או מלקות ארבעים וכמש"ל ובמחשבה הזבח כשר ממש ועי':