יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
גיטין · דף כא.
ואמר רבא כתב לה גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתהו ומתגרשת בו כו' אמר אביי מכדי חצר מהיכן איתרבי מידה מה ידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ אף חצירה דאיתא בין מדעתה ובין בע"כ והא מתנה מדעתה איתא בע"כ ליתא מתקיף לה רב שימי בר אשי והא שליחות לקבלה דמדעתה איתא בע"כ ליתא וקא הוי שליח ואביי אטו שליחות מידה איתרבאי מושלח ושלחה איתרבאי ואב"א שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בע"כ. וכתבו [תוס' ד"ה ואיבעית אימא] וז"ל משמע שרוצה לומר דאפילו איתרבאי שליחות מידה ניחא כיון דאשכחן שליחות בע"כ ע"י אב אע"ג דשאר שליחות לא הוי אלא מדעתה חשיב שפיר דומיא דידה ותימא דחצר מתנה נמי אע"ג דליתא בע"כ ניהוי דומיא דידה כיון דאשכחן חצר בע"כ כגון חצר שהיה לה קודם לכן דתנן בהזורק דמגורשת ואומר רבינו יצחק דחצירה דמקודם לכן לא הוי בע"כ כמו שיחות דאב [דיכולה להפקירו ולא תתגרש עוד על ידו אבל שליחות דאב אי אפשר לה לעכב בשום עניין שלא יקבל גט בע"כ עכ"ל וכתב מקן וז"ל קשה לי הא מ"מ משכחת בחצר דקטנה שהיא בע"כ דאינה יכולה להפקירו עכ"ל ואולי נאמר דאביי לא מצא בע"כ רק בשליחות אבל בחצר דקטנה לא חשיב ליה בע"כ כיון דאינה בת דעת כלל ורצונה לא מיקרי רצון ונגד רצונה לא מקרי בע"כ ותלמודין דאמרו שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בע"כ הא כבר הוסיפו התוס' בדבריהם וז"ל ואפילו בע"כ של אב מתגרשת כשנותן לו בע"כ כו' ונאמר א"כ דמשום זה קרו ליה בע"כ משא"כ בחצירה דלא שייך כן. ואפשר עוד דכוונת תלמודין אינו לקטנה ממש דאיך נקרא כ"כ שליחות הא דאב מקבל גט לבתו קטנה הלא בהדיא תנן לקמן (ס"ה א') קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה לפיכך אם רצה הבעל לחזור יחזור שאין קטן עושה שליח אלא לנערה כיוונו. וכן מטין קצת דברי התוס' ד"ה שכן בתחלת הדיבור שהביאו ראיה לדבריהם מפ"ב דקדושין ושם בנערה איירי וגם לבסוף כתבו ועוד אמרינן התם נערה מהו שתעשה שליח כו' עי"ש. ובנערה, הוי כעין שליחות ממש ונערה תוכל להפקיר ג"כ. ועי':