אור ברסלב

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

ביצה

סוכה

דף יז:

[רש"י ד"ה ואם הערים] (להותיר משבת ליו"ט בלא עירוב תבשילין) אסור לאכול דאחמור רבנן בהא מילתא שלא לעקור תורת עירוב ולא דמי להערמה דרב אדא בר אהבה דמלח גרמא גרמא דאין עיבוד באוכלין ואי משים טרחא] הא עדיפא דילמא חס שלא יסריח הבשר וממנע ולא שחיט כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל משמע דליכא שום אישור ורק טרחא וקשה לי הא אף שאין עיבוד באוכלין מכל מקום מדרבנן אסור כדאיתא בסוגיא דשבת וכדהוכיח הר"ן פרק קמא דחולין בסוגיא דהשוחט בשבת עכ"ל הנה הוכחת הר"ן ז"ל הוא משבת (ק"ח ב') דאמרינן התם גבי פוגלא ממלח לא ממלחנא. אבל לרש"י ז"ל נאמר לחלק דאיסור זה אינו רק בשבת דשם אין לנו לא היתירא דמתוך ולא היתירא דהואיל משא"כ ביו"ט דאית לן תרי התירא אלו היתר דהואיל אי מיקלעי אור ים חזי ליה לרבה דף סחים (מ"ו ב') (אף דהיתר זה הוא רק באם עבר ואפה מיו"ט לחול ולא לכתחלה וכאשר זכרנו לעיל בחדושינו למס' שבת (ל"ט ב') ע"ש מ"מ באיסור מליחה שאינה רק דרבנן אולי יתיר לכתחלה) ונוסף לזה היתר דמתוך שהותרה מליחה לצורך הותרה נמי שלא לצורך (ואף דבעינן לצורך קצת אולי גם זה מיקרי לצורך קצת דהא יכול לאכול לכל אחד ואחד מהם ויותר מזה מצאנו לרבותינו התוס' במס' פסחים (מ"ז ב') ד"ה ולוקה דאף דאינו יכול לאכול אלא באיסור מ"מ מיקרי צורך היום קצת ע"ש) שפיר נקט רש"י ז"ל רק לאסור משום טרחא לחודיה ואיסור טרחא התירו משום מניעת שמחת יו"ט ועי':

דף כ.

תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה א"ל דאמר לך מני ב"ש היא דלא גמרי חובה מנדבה. וכתב ורש"י ד"ה ב"ש היא] דאמרי במתניתין מביאין שלמים של יו"ט (שהן חובה) ואין סומכין עליהן כו' הלכך [לא דחיא סמיכה דידהו] יו"ט כו' עכ"ל. וכתב מרן וז"ל וק"ל לפי מאי דקיימינן השתא דב"ש לית ליה סמיכה כלל בשלמי חובה גם בחול אסור דהוי עבודה בקדשים דהא גם ביו"ט לא מיקרי משתמש בבע"ח רק אי סמיכה בכל כחו כמ"ש רש"י במתניתין וצ"ע עכ"ל. ואולי נאמר בדעת רש"י ז"ל דבתלמודין בכורות (כ"ה א') אמרינן וסבר ר' יוסי בן המשולם דבר כאין מתכוין אסור והתני שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר"י בן המשולם אומר גוזז במספרים ואינו חושש וכתב רש"י גוזז את הראש שמשחיר במספרים ומשייר מן המאדים ואילך ואינו חושש משום גיזה דקדשים אלמא משים שאינו מתכוין לשום גיזה אלא לתקן שרי עכ"ל וא"כ רואין אנו להדיא דאף דעביד גיזה ממש מ"מ כיון שאינו מתכוין לשום גיזה מקרי דבר שאין מתכוין לרש"י ז"ל וכן גם הכא בסמיכה מקרי דבר שאינו מתכוין דהלא בחד קרא נאסרו כדכתיב לא תעבד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך וכמו שהותר בגיזה אף דגוזז בידים רק כיון שאינו מתכוין לגיזה כמו כן בסמיכה אף שסומך בכל כחו מ"מ הלא אינו מתכוין לעבוד עבודה בקדשים ורק לשם סמיכה. ולכן אין כאן איסור עבודה כלל ליאסר בקדשים בחול וכל האיסור הוא רק ביו"ט שאסרו חכמים שום תשמיש בבהמה וכל בעלי חיים ולכן אסרו גם סמיכה כיון דבכל כחו הוא ואף לר' יהודה דסובר דבר שאין מתכוין אסור עדיין נאמר לדידיה דדעת רש"י במס' שבת (קכ"א ב') ד"ה דילמא לפי תומו דרק מדרבנן אסור דשא"מ וכן הוא דעת התוס' ביומא (ל"ד ב'). וא"כ הא קיי"ל דאין שבות במקדש דרבנן לא גזרו במקדש רק שבות גדול גזרו גם במקדש וכמו שכתבו התוס' בעירובין (ק"ב ב') ד"ה והעליון. ודבר שאין מתכוין לא מצינו שהוא מהשבותין הגדולים ולכן פשוט לרש"י ז"ל דהותר במקדש לסמוך בחול. מה שא"כ שבות זה דמשתמש בב"ח ביו"ט ע"כ הוי מהגדולים דהא באמת גזרו עליו במקדש משום שבות כתלמודין חגיגה (ט"ז ב' ולכן לא דחיא סמיכה דידהו יו"ט ועי':

דף כא.

תנאי היא דתניא אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ממשמע שנאמר כל נפש [שומע אני אפי' נפש בהמה] במשמע כענין שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם לכם ולא לכלבים וכתב מרן וז"ל עי' נזיר (מ"ח א') ועי' בר"ש (פרק י"א משנה ט') דתרומות וצ"ע עכ"ל אם כוונת מרן לשאול דבנזיר שם איתא כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא שומע אני אפי' נפש בהמה במשמע כענין שנאמר מכה נפש בהמה ת"ל על נפש מת לא יבוא בנפש אדם הכתוב מדבר ופרש"י שלא מצינו שנקרא נפש מת אלא אדם בלבד עכ"ל הרי דדחו גם שם מה שרצו לומר בתחלה דנפש בהמה בכלל ובר"ש שם בתרומות כתב בת"ד וז"ל דהא דאין מאכיל ישראל לבהמה כרשיני תרומה משום דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ואפי' נפש בהמה במשמע כדאמר בפרק ב' דביצה אך אשר יאכל לכל נפש כו' עכ"ל ואם כן איך החליט הר"ש דאפילו נפש בהמה במשמע מתלמודין דהכא והלא באמת דחי לה תלמודין הכא וכן בנזיר נדחה דרשה זו אך להר"ש ז"ל נאמר דהלא באמת מפורש כן בתורת כהנים ומובא שם אח"כ בהר"ש דנפש דכתיב גבי כהן כי יקנה נפש קנין כספו גם בהמה בכלל רק דהר"ש ז"ל הקדים להביא ראיה דנפש גם בהמה בכלל (אף דף שטות הכתוב באדם ידבר) לזה רמז לתלמודין דהכא ור"ל דהכא רצה תלמודין ללמדו מנפש בהמה ישלמנה ואף דהכא דחי לה תלמודין היינו משום דכתיב לכם משא"כ התם דרשה מקויימת היא. ואם כוונת מרן לשאול על דעתו כיון דממעט בהמה מתחלה מוליד ביתו הם יאכלו ואין בהמה אוכלת למה לא ממעטינן גם מכרשינין כמו דממעטינן הכא מלכם עדיין נאמר דהר"ש ז"ל לא מדמי להו דהתם ניחא לן לקיים שני מקראות אלו דויליד ביתו ממעט בהמה מדבר שעומד למאכל אדם ונפש מרבה דבר שאינו עומד לאדם משא"כ הכא לכם למעוטי אתא ואין לנו, לחלק כלל והא שהביא הר"ש ז"ל ראיה מתלמודין דהכא אף דכאן כתיב לכל נפש והתם בתרומה לא כתב כל ומדוע לא הביא מתלמודין דנזיר דגם שם כתיב נפש בלא כל אולי הוא משום דתרווייהו איירו באכילה וכיון דאין כאן רק סעד כל שהוא דהלא עיקר הדרשה מפורש בת"כ ע"כ הביא מתלמודין דביצה ולכן גם אם זה כוונת מרן מ"מ לא יקשה כ"כ להר"ש ז"ל ועי':

דף לד.

תנו רבנן אין מפצעין את הקנה לצלות בו מליח אבל מפצעין את האגוז במטלית ואין חוששין שמא תקרע וכתב [רש"י ד"ה ואין חוששין] שמא תקרע ואפילו נקרעת לא איכפת לן (דאין זה קורע ע"מ לתפור] עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא מ"מ אסור מדרבנן ואמאי לא כתב רש"י כפשוטו דהא קיי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר ופסיק רישיה לא הוי דהא הוי רק חשש שמא תקרע עכ"ל ואולי נאמר דניחא לרש"י ז"ל לפרש אליבא דכ"ע אף לר' יהודה ולא לתלותה בפלוגתא והא שהקשה מרן דהא מ"מ אסור מדרבנן. ע"ז נאמר לדעת רש"י ז"ל דאין כאן אף איסור מדרבנן כלל דהכא הלא מקלקל הוא דהא קורע הוא:

וגם אינו מתכוין ובזה גם ר' יהודה מודה דאין כאן איסור כלל כדמוכח מתלמודין כתובות (ה' ב') ואת"ל הלכה כר"י מקלקל הוא אצל הפתח ושרי או מתקן ואסור וכתבו התוס' ד"ה אה"ל וז"ל פירוש דר' יהודה סבר מקלקל בחבורה פטור ואע"ג דף טור אבל אסור הכא מותר לכתחלה משום דאיכא תרתי מקלקל ודבר שאינו מתכוין ועי' שם דהעלו גם בסוף די"ל כן. וא"כ נאמר דגם דעת רש"י ז"ל כדעתם. וע"כ לא נקט לה אליבא דר"ש רק ככ"ע ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה