אור ברסלב
יד יצחק - ב בבא קמא › דף ג.

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

בבא קמא · דף ג.

בבא קמא

גמרא אמר מר ושלח זו הרגל וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור טעמא דכתב רחמנא משלחי רגל השור והחמור הא לאו הכי במאי מוקמית לה אי קרן כתיב אי שן כתיב ומשני איצטריך ס"ד אמינא אידי ואידי אשן והא דמכליא קרנא הא דלא מכליא קרנא וכתב רש"י ד"ה אידי ואידי] ושלח ובער תרווייהו אשן ושלח אתא לחיובי היכא דלא כליא קרנא כו' ובער היינו היכא דמכליא קרנא כו' [ואי קשיא] היכי מצי למימר אידי ואידי אשן הא דמכליא קרנא והא דלא מכליא לכתוב חד להיכא דלא מכליא וכ"ש היכא דמכליא כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל וכן הקשה תוס' וקשה לי הא בפשוטו ניחא דושלח לחוד לא מצי למכתב דלא היינו יודעין אי איירי משן אי מרגל מש"ה כתיב לאורויי דמיירי משן וכן בהא דאמרינן ס"ד אידי ואידי ארגל לא מצי לכתוב ובער לחוד דלא היינו יודעין במאי מיירי לזה כתב ושלח דמיירי מרגל וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר בזה דהנה לקמן (ה' ב') מבואר דאם כתב רחמנא בור עם אחד משאר אבות נזיקין אתיא כולהו במה הצד לבד מקרן ומבואר שם ברש"י ד"ה וכולהו דה"ה אם נכתב קרן וחד מרגל ופן ואדם נמי נגמור חדא מחבריה רק דלא נדע בור משום דאין דרכו לילך ולהזיק ואש משום דאין בו רוח חיים עי"ש. והא דכתיב באמת שן ורגל הוא לפוטרן ברה"ר וא"כ שפיר הקשו רש"י ותוס' דלכתוב היכא דלא מכליא קרנא היינו ושלח וממילא נדע היכא דמכליא דמאי אמרת שלא נדע אם הוא שן ואם הוא רגל הא מ"מ כיון דכתיב קרן ושן או קרן ורגל ממילא נדע חדא מחבריה במה הצד ואם דלאשמעינן דף טור בר"ה גם זה נדע ממילא דאף דקרן חייב בר"ה מ"מ הלא לא הוא לבדו המלמד רק עם חדא משן ורגל דף טור בר"ה ואין לך לחיובי רק חיוב שישנו בשני המלמדים וזה פשוט בסברא ומצינו כעין זה בתוס' שם ד"ה אש לפטור בו את הטמון עי"ש. והא דבאמת כתב רחמנא תרתי ושלח ובער היינו משום דאי כתיב חדא הוה אמינא או דוקא מכליא קרנא או דוקא שלח שלוחי. ועיקר שאלת תלמודין ששאלו טעמא דכתב רחמנא משלחי רגל השור והחמור הא לאו הכי במאי מוקמית לה לאו על קראי דמשלחי רגל וכאשר יבער קאי דהא קראי לאו להכי אתא ורק על התנא שאלו דלא ידע דשן ורגל הוו אבות רק מקראי אלו הא גם בלא זה במאי מוקמית לה כו' ומשני דה"א אידי ואידי אשן כו' וע"ז הקשה רש"י דאיך, נטעה בזה א"כ לכתוב ושלח להיכא דלא מכליא וכ"ש מכליא ולא ניחא לרש"י לתרץ דלא נדע אם הוא שן ואם הוא רגל ומשום זה כתיב ובער לאשמעינן שהוא שן. דמאי איכפת אם הוא שן ואם הוא רגל הלא תרווייהו מיחייבי וכמש"ל ואיך יכתוב רחמנא קראי יתירא ללמדנו מי הוא האב ומי הוא התולדה. וא"כ עדיין מיתורא דקרא נדע גם רגל ולכן כתב רש"י ז"ל דנטעה בדין שנאמר דוקא אם מכליא קרנא חייב והתוס' ז"ל תירצו דנטעה לומר דוקא דשלח שלוחי ומשום זה כתיב תרתי אבל תרווייהו שן נינהו ורגל תולדה הוא לכן בעינן קרא דמשלחי רגל וממילא אמרינן דגם רגל אב הוא ועיקרי דינין דשן ורגל ילפינן חד מחבריה ואף דעצם קרא זה דמשלחי רגל לאו להכי אתא מ"מ אגב אורחיה יליף התנא דושלח רגל הוא דרק גילוי מילתא בעלמא הוא והא דאמרינן לקמן בסמוך אי לאו קרא יתירא ה"א או הא או הא או רגל דהזיקו מצוי או שן דיש הנאה להזיקו הלא השיבו תיכף מכדי שקולין הן ויבואו שניהם דהי מינייהו מפקת ורק דרך משא ומתן קאמרי ולא דעד השתא נקטו כן לפשיטות ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה