יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
בבא בתרא · דף קמא:
ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי להאי דמעברת אמר רב הונא הוי מזכה לעובר והמזכה לעובר לא קנה וכתבו [תוס' ד"ה נכסי להאי] דמעברת וז"ל בשכיב מרע איירי כו' ואע"ג דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמי לא מהני מידי כיון דבבריא לא מהני אפילו ע"י קנין [אע"ג דאמר לקמן] (דף קמ"ח) שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני אע"ג דליתא בבריא אפילו בקנין דאי איתא בבריא בקנין א"כ הוי שכ"מ ובריא שוין מ"מ הכא ליתא בשכ"מ כיון דליתא בבריא בקנין דכולהו לאו בחדא מתתא מחתינהו עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' לקמן (קמ"ז ב') וצע"ג עכ"ל אולי כוונתו דשם אמר רבא אר"נ שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום כו' למימרא דסבר רב נחמן מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע והא אמר רבא אמר ר"נ שכיב מרע שאמר תנו הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ואע"ג דליתא בבריא רב פפא אמר הואיל ויורש יורשה רב אחא בריה דרב איקא אמר הלואה איתיה בבריא וכדרב הונא אמר רב כו' וא"כ הרי להדיא דבעינן גם התם דאיתיה בבריא ומה זה שאמרו התוס' הכא ואע"ג דאמר לקמן שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני כו' אע"ג דליתיה בבריא אך אולי נאמר דכמו דמצינו התם דכיון דאיתיה בבריא בשום צד כגון דיורש יורשה או משום דאיתא במעמד שלשתן מהני גם בנותן מתנה בכל גווני בשכ"מ. כן גם הכא מצינן למימר כיון דאיתיה בילוד איתיה נמי בעובר בשכיב מרע וע"ז אמרו אף ע"ג דאמר לקמן שכ"מ שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ואף ע"ג דליתיה בבריא אפילו בקנין דאי איתיה בבריא בקנין א"כ הוי שכ"מ ובריא שוין. ר"ל ואעפ"כ קני משום דמשכחת לה דקני בשום מקום א"כ יועיל גם הכא כיון דאיתיה בילוד. ולפי זה נאמר דהא דאמר רבא אמר ר"נ שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום כיון דליתיה בבריא ליתיה שכ"מ היינו דוקא משום דליתא בבריא בשום אופן בלשון גרוע הלזה. ואופן דיבורו וקנייתו לאו כלום הוא משא"כ הכא דקנייתו טובה היא בענינה ורק מניעתה הוא במקבל המתנה. שפיר נאמר דמהני כיון דאיתיה בבריא בילודים ודמיא לש"מ דאמר הלואתי לפלוני דאף דלא יוכל לקנות כמות שהוא בבריא מ"מ כיון דמצינו שום אופן בעולם שיוכל לקנות בבריא כגון במעמד שלשתן או דהיורש יורשה גם במתנת שכיב מרע קונה מה שאין כן יאכל פלוני פירות דקל זה שלא מהני לשון ואופן קניין זה בשום אדם ובשום מקום וע"ז כתבו התוס' דכולהו לאו בחדא מחתא מחתינהו ועי':