אור ברסלב
יד יצחק - ב בבא בתרא › דף פד:

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

בבא בתרא · דף פד:

דף עו:

[רשב"ם ד"ה (יין וחומץ) מין אחד הוא] כתב וז"ל ואם תרם מזה על זה תרומתו תרומה דקרינא ביה והרמותם ממנו וכן לענין הודאה ממין הטענה דאם טענו יין וחומץ [והודה לו באחד] מהן חייב שבועה על השני דאיכא הודאה מקצת הטענה וממין הטענה וכתב מרן וז"ל עיין שבועות (מ' א') וצ"ע עכ"ל ואולי הוא דשם אמר רב נחמן אמר שמואל טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב א"ל ר' יצחק יישר וכן אמר ר' יוחנן וא"כ הלא גם אם שני מינין המה כיון דטענו שניהם חייב ולמה זה כתב הרשב"ם שהוא מין אחד (לענין אם טענו יין וחומץ והודה לו באחד מהן חייב) הלא גם אם שני מינין מחוייב ג"כ ויותר הוה ליה להר"ש ז"ל לפרש דאם טענו אחד והודה בחבירו חייב כיון דמין אחד הוא ולכאורה תמוה הדבר. אך אולי נאמר בדעת הרשב"ם ז"ל דבתלמודין בבא מציעא (ק' א') אמרו דאם טענו שדה גדולה והודה לו בקטנה וכן אם טענו עבד גדול והודה לו בקטן מקרי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו וכן אמרו שם בכסות דאם טענו כסות גדול והודה לו בקטן גם זה אינו ממין הטענה ולכן פשוט להרשב"ם ז"ל דאם טענו יין והודה לו בחומץ אף אם מין אחד הוא מ"מ לא טוב הוא מכסות גדול והודה לו בקטן דודאי פטור וע"כ לא פירש דהנ"מ לשבועה באם תבעו מין אחד אלא מפרש הנ"מ באם תבעו שני המינים וזהו לדעת ר' חייא בר אבא משמיה דר' יוחנן דאם טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן פטור אבל הכא ביין וחומץ מחוייב לדידיה דהא גם בתבעו חטין ושעורין פשוט לכאורה דהוי ממין הטענה רק פטור משום דבעינן שיודה מקצת מכל מין ומין והא ממין השעורים לא הודה כלל ולפי זה בחומץ ויין כיון שמין. אחד הם מחוייב גם לר' חייא בר אבא אר"י. וע"כ הרשב"ם ז"ל דנחית לאשמעינן נ"מ בהא דהוי ממין אחד לענין שבועה מפרש לפי דעת רחב"א אר"י דלדברי ר"נ אין כאן נפקותא. [ואפשר לומר דהרשב"ם סובר כדעת ר' חננאל המובא בתוספות שם דף סק בכתובות כר' יוחנן והוכחות התוס' שם בשבועות דהוכיחו שלא כדעת ר"ח אינם מוכרחים לדעת הרשב"ם דמה שכתבו וז"ל וכן הלכה כשמואל דטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב ואע"ג דקיי"ל כר' יוחנן לגבי שמואל חדא דלר' יוחנן נמי חייב לחד אמורא ועוד דקיי"ל כרב נחמן בדיני ועוד דרב פפא שהוא בתרא סבירא ליה כשמואל וכו' עכ"ל נאמר להרשב"ם ז"ל דאדרבה סמיך רק עלה דאמרינן דהלכה כר"י לגבי שמואל ואף דחד אמורא סבר לר"י דחייב כמו לשמואל עכ"ז הלא מצינו בברכות (ל"ג ב') שהביאו שם תחלה משמיה דר' יוחנן שאמר מודים חכמים לר' אליעזר ור' חייא בר אבא אמר דר"י אמר נראין וא"ר זירא נקוט דר' חייא ב"א בידך דדייק וגמר שמעתא מפומא דמרא שפיר כרחבא דף ומבדיתא. ואף דסתמא איתמר תחלה משמיה דר"י דאמר מודים מ"מ תפסינן, עיקר כדעת רחב"א שאמר משמיה דר' יוחנן וכן אמרו שם להלן (ל"ח ב') דף ליגי ר' חייא בר אבא ור' בנימין בר יפת אליבא דר' יוחנן בשלקות דרחב"א אמר משמיה שלקות מברכין עליהן בפה"א ור' בנימין ב"י אמר משמיה דמברך עליהן שנ"ב ותהי בה ר' זירא וכי מה עניין להזכיר דברי ר' בנימין בר יפת אצל רחב"א במחלוקת ביהמ"ד הלא אינו כדאי לחלוק עליו כו' הרי דעיקר הוא כדברי רחב"א. והנראה קצת ג"כ מדברי התוס' דשבועות שם שלא באו הכריח מחמת זה דהלכה כשמואל ורק להסיר שלא יוכרח לן להיפך מהא דקיי"ל כר"י לגבי שמואל ומה שהוכיחו עוד מהא דקיי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני הן אמת דכן אמרו להדיא בתלמודין בכתובות (י"ג א') וב"מ (ק"י א') מ"מ נאמר להר"ח ז"ל דאין זה רק אם ר"נ אמר כן משמיה דנפשיה אבל לא אם אמר כן משמיה דאחריני וכעין זה כתבו התוס' במסכת עבודת כוכבים (ע"א א') דהא דאמר רבא הלכה כר"ל לגבי דר' יוחנן רק בתלת היינו דווקא במה שאמר משמיה דנפשיה אבל לא מה שאמר משמיה דאחריני וכמו כן נאמר הכא לר"ח ז"ל דהלכה כר"נ רק היכא דאמר כן משמיה דנפשיה והא שהוכיחו מרב פפא דהוא בתרא וסבר כשמואל נאמר להר"ח ז"ל דסובר כדעת קצת מהאחרונים ז"ל דסברי דהא דהלכה כבתראי היינו דוקא היכא שלא נחלקו על דורות הראשונים משא"כ היכא דנחלקו על דורות הראשונים אין הלכה כוותייהו ולכן מכל אלו ההוכחות אין הכרח לסתור דעת הר"ח ויש מקום לדעת הר"ש אם סבר כהר"ח וכל זה אינו רק לרווחא דמילתא אבל גם אם אין כן דעת הר"ש רק כר"נ מ"מ תפיס שפיר נ"מ זו כיון שלא שייך כלל לאשמועינן באופן אחר לר"נ. ועי']:

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה