יד יצחק - א· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
יד יצחק דרוש
רביעי:
בדרוש הזה ידובר במתן תורה ובענין כפית ההר על עם ה'. והמודעא רבה לאורייתא. המובא בשבת (פ"ח). וענין שמים וארץ יעידו שקיימו ישראל את התורה המובא בתחילת מס' ע"ג. ובשלשה עמודים שהעולם עומד עליהן המובא בפ"ק דמסכת אבות:
וביאור כמה מקראות ומדרשי חז"ל:
מדרש (שמות רבה פכ"ח) ומשה עלה אל האלהים הה"ד עלית למרום שבית שבי א"ר ברכי' הלוחות הי' ארכן ששה טפחים כביכול היו ביד מי שאמר והיה העולם שני טפחים ובידו של משה שני טפחים ושני טפחים היו מפרישין בין יד ליד [ונחסר סוף הדברים ובמ"כ זה לשונו ותשלום מאמר זה בירושלמי סוף פ"ב דתענית וז"ל וכיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקב"ה לחטפן מידו של משה וחטפן ממנו הוא שהכתוב משבחו בסוף ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול יהא שלמא על ידא דגברת על ימינא עכ"ל]. ד"א עלית למרום ש"ש וכו' הוי עלית למרום שבית שבי. יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם. ת"ל לקחת מתנות באדם בלקיחה נתנה לו יכול יהא חייב ליתן לו דמים ת"ל מתנות במתנה נתנה לו. באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם. אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו אמר הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם ואין אדם אמור כאן אלא אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים עכ"ל המדרש:
אם אמרנו נניח הדברים כפשוטן הלא מתמיהים המה. ראשונה איך גברה ידו של משה אם אין רצין בוראנו יתברך לזה הלא הוא בעל הכחות כולן ועוד איך רימה הקב"ה למלאכים בששינה פניו של משה השינוי איכא קמי שמיא אתמהה. והלא חותמו אמת ומעבדו אמת גם למה יתביישו המלאכים אם אברהם הוא. האם רעבים או צמאים היו והחי' נפשם עד שלא יוכלו לשכוח טובו לעד. הלא לא היו צריכים למאכלו ולמשקהו ורק הם באו להפיס דעתו של אבינו ולהשקיט צערו ממניעת אורחים כתלמודן ב"מ (פ"ו) והובא ברש"י ז"ל ומהו הענין מהשני יכול דנקטי רבותינו בעלי המדרש ז"ל הנ"ל. נלקט באמרים ואח"ז נבוא לבאר דברי רבותינו בשבת (פ"ח א') ויתיצבו בתחתית ההר אמר ר' אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קימו מה שקיבלו כבר ע"כ והרגישו רבעת"ו ד"ה כפה דהלא כבר הקדימו נעשה לנשמע ומה צורך לכפי'. גם קשה קצת דברי רב אחא בר יעקב דאמר מכאן מודעא רבה לאורייתא האם ירצה לבטל קבלת התורה חלילה ועיין רבעת"ו ד"ה מודעא רבה שם ועוד למה קבלוה דווקא בימי אחשורוש הלא רבות פעמים היו בסכנת מות המה ובניהם ובנותיהם ואולי נאמר בזה דענין כפיית ההר הוא ע"ד מליצה כאדם האומר קשה עלי דבר זה כהר מונח על ראשי כן גם הכא וכדאמר ריש לקיש שם מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו ודבר זה נודע לישראל שקיום כל העולם וחיות גויתם ונפשם תלוי בנתינת התורה ואין לך ע"ד צחות הר גדול יותר מזה והכפי' הוא כי קרוב הדבר להתהפך הכל לאפס ותוהו ובתוכם גם נפשם כאילו ההר כבר הוגבה וכפה על ראש ומליצה נאותה היא ומצד זה הדבר דנתוודעו שאין מקום לחייהם בלתי קבלת התורה לכן אמרו נעשה ונשמע.
הקדימו ג"כ נעשה לנשמע דהקדימה הלזו תלוי רק באמונה כתשובת רבא להצדוקי דא"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם וכו' ובעלי אמונה היו בהקב"ה שלא יטעננו בדבר שלא יוכלו לעמוד בו וכפירש"י אך שהי' קשה להם אזהרת דרחמנא כי מה גדלה ורבה עונשי' וא"כ כיון שידעו עם ה' דמוכרחים המה לקבלם דחיותם תלוי בזה כנ"ל סמכו עצמם על הקב"ה ובפרט כי אם לא יקבלו אפס קצהו מאזהרת ומצווי ה' גורמים ההשחתה כולה כתלמודן סנהדרין בחלק שאם אינו מקבל ואינו מאמין במצוה ואזהרה חדא אין לו חלק לעוה"ב ולכן הקדימו נעשה לנשמע ובדברי רב אחא בר יעקב שאמר מכאן מודעא רבה לאורייתא לולא שאינו דרך סלולה ולא דרכו בו הראשונים היינו אומרים [ויתורץ בזה כל קושיות רבעה"ו ז"ל] בזה דידוע דתלוה וזבין זביני' זבינא כתלמודן ב"ב (מ"ז ב') וכן נפסק ההלכה בחושן המשפט סימן ר"ה ורק אם ימסור מודעא אז יבטל המקח אבל כ"ז דחסר המודעא המקח קיים וכן הדין אם תלוהו וקנה. ואף דהרמ"א ז"ל שם בסוף הסימן כתב להדיא בשם בעה"ע דאם תלוהו וקנה אינו קונה. הלא כתב רבינו הגר"א באבן העזר בתחילת סימן מ"ב דכל הפוסקים חולקין ע"ז והמה הרמב"ם והראב"ד והרשב"א והסמ"ג והמ"מ ויתר הפוסקים ושכן עיקר עי"ש ולכן פסק שם דתלוהו וקידש קדושיו קידושין וא"כ הלא אנחנו כלוקחים את התורה כדכתיב כי לקח טוב וכו' ולשון קנין הוא וכן פירשו רבותינו בעלי המדרש ז"ל תחילת פ' תרומה ובכמה מקומות דקונים אנחנו. או כתלמודן שאמרו דמאורשה היא לנו כדכתיב תורה צוה לנו משה מורשה ודרשו ז"ל מאורשה:
ואף אם היא מתנה כדכתיב סיפא דקרא הנ"ל נתתי לכם כדברי המדרש הנצב פתח השער עכ"ז בודאי כמו שאם תלוהו וקנה קונה אף דמחסרו דמים. כ"ש מקבל מתנה אם תלוהו וקיבל המהנה בודאי המהנה קיימת היא ורק אם צווח אז אין המתנה כלום כתלמודן ב"ב קצ"ח ובגיטין. וכ"כ במקח וקידושין אם אומר שאינו רוצה בודאי אינו קונה כלל וכלל ואין מהצורך לדבר בזה מרוב פשיטותו ולכן בודאי קבלתנו את התורה היא קבלה חזקה ומקויימת הלא זהו כמו תלוהו וקנה או קידש או קיבל מתנה. והלא לא מסרו מודעא רק אונס לבד הוא והוי כמו תלוהו וקנה או קידש ואז קנה וזכה במקחו ומזה בעצמו מוכח דצריך גם מודעא בכל התורה כולה ואונס לאו כלום הוא דהלא אנו נענשים כל העונשין על ביטולה של תורה וודאי א"כ הקבלה נכונה היא כיון שלא הי' עמה מודעא ומודעא לא מסרו עם ה' דאם ימסרו מודעא א"כ יבטלו קבלת התורה אף אם יקבלוהו ויהפוך העולם לתוהו ובוהו דהקבלה לאו כלום הוא ואולי זהו כוונת ראב"י הנ"ל אמר, רב אחא בר יעקב מכאן. כלומר מהא דראינו שקבלת ב"י הועילה שיתקיים העולם אף כי הי' האונס גלוי וכדברינו. מוכח א"כ דאונס אינו מבטל כלל שום ענין וקנין ורק מודעא רבא לאורייתא היינו אונס ומודעא צריכין לבטל כל דבר ודבר ואונס ומודעא נקרא מודעא רבה [ואף אם אולי אינו מפולש כ"כ עכ"ז לא ירוחקו הדברים ונחמדים קצת]. ואמר רבא אעפ"כ הדר קיבלוה בימי אחשורוש מה שהתעוררו עם ה' לקבל דווקא בימי אחשורוש ולא מתחילה נאמר באולי בזה דכבר ידוע מאמר חז"ל תלמודן תחילת מס' עבודת כוכבים מאי דכתיב ותעשה אדם כדגי הים לומר לך מה דגים שבים כיון שפורשים ליבשה מיד מתים כך ישראל כיון דפורשים מן התורה והמצות מיד הן מתים חלילה ומפורש בתורה כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם וכמוהו הרבה וכבר ידוע דאין מזל לישראל וכל המזלות עומדים מנגד לעם ה' לכלותם מעל פני האדמה חלילה אך בזכות תורת ה' ומצות בוראנו יתעלה אנו מתגברים נגד המזלות וניצולים אנחנו בעז"ה ואולי מצד דבר זה בעצמו [לבד שיש טעמים רבים ורמים בזה] כפה אותנו בוראנו ותלה קיום העולם בזה דגלוי וידוע לפני כבודו יתברך דאין לנו שום תקומה וקיום בעולם בלעדי תורתנו הקדושה אך עם ה' לא השיגו הדבר ונדמה בדעתם שרק כך גזרה רצונו יתברך שהעולם לא יתקיים בלתי אם יקבלו ישראל את התורה לכן הי' קשה בעיניהם הדבר ורק ההכרח אלצם והי' נמשך הדבר ואף שניצולו ממות כמה פעמים עכ"ז לא נודעו עדיין כלל שמזלם מראה רע עליהן להשמיד ולהאביד זכרם דגם ביתר האומות עו"ג בעמדם במלחמה וכדומה המה בסכנה] עד ימי אחשורוש שראו אשר עמד עליהם נצר זדון מזרע עמלק וביקש לעקור זכרם שלא יזכר שם ישראל עוד בלי שום מלחמה וקרב ודבר כזה לא נשמע מאז הוסד העולם אבד אומה שלמה מנער ועד זקן טף ונשים באופן כזה והצליח ועשה פרי והכל על פי המזלות דהלא הרבה להפיל גורלות וכל המזלות סייעו אותו לאבד עם ה'. אז ראו והבינו אשר עפ"י דרך המזלות והטבע אין מקום למעמדם בזה העולם כלל וכולם כבגד יבלו חלילה בלתי שתורת ה' היא מעוזם ויראת שדי היא מגינם וישעם. ואז קבלו ברצון טוב ובנפש חפצה תורת אלהינו ואולי לפי שנס הזה גרם לחזק קבלת התורה בכלל לכן אף כי נצטווינו בתורה לא תוסיף על הדבר אשר אנכי מצוך היום מ"מ מקרא מגילה נוספת היא כי מה מאוד גדול תכליתה שהביא לקבל ברצון גמור תורתנו תורת משה ונחה קצת בזה קושית רבעת"ו ז"ל בשבת שם על הא דאמר רבא לעיל דקיבלו בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקיבלו קימו מה שקבלו כבר. והקשו רבעת"ו ז"ל דהלא צריך הקרא דקימו למעלה מה שקבלו למט'. ולפי דברינו מיושב קצת דכמעט דרשא חדא היא מדוע קיימו למעל' מה שקבלו למט' והיינו דהסכימו על מקרא מגילה הוא משום דקימו מה שקבלו כבר ובדברינו יש לפרש באולי כוונת בעהמ"ד ז"ל (בדברים רבה פ"ח) ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי את התורה לכם לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם וכו' עי"ש דלמה נאמר דלרעתנו נתן התורה עד שבעלי המדרש יאמרו לנו דלא נאמר כן אך אולי על הכפי' ועל עת הנתינה ידברו דלא תאמרו דהכפיה לא היה כ"כ לטובתנו בעולם הזה דגם בלעדה היינו יכולים להתקיים בעולם דלא כן הדבר רק לטובתכם נתתי לכם התורה דמבלעדה לא הייתם יכולים להתקיים כלל וכדברינו וכאשר קיבלו ישראל את התורה אז נתקיים העולם על עמדה ובזכותה עדיין עומדת היא כיון דנתקיים תנאי הקב"ה וכדר"ל הנ"ל:
[הגה"ה ובעמדנו בזה נבין ג"כ מה שהובא בעבודת כוכבים (ג') דהקב"ה רוצה להעיד על ישראל שקיבלו את התורה ושואלים לו העובדי כוכבים כלום יש אב שמעיד על בנו ואומר להן הקב"ה שמים וארץ יעידו בישראל שקיימו את כל התורה כולה אומרים לפניו רבש"ע שמים וארץ נוגעים בעדותן הן שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ואר"ל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו אני אחזיר אתכם לתהו ובהו ונראה להבין באמת מדוע רצה בוראנו יתברך העיד בישראל הלא טענתם מוכחת כדכתי' בני בכורי ישראל ונאמר דבוראנו יתעלה רצה להתנהג עמהם כדעתם והוא דעת טורנוסרופוס (ב"ב י') דבזמן שאין עושין רצונו של מקום קרוין עבדים (ולכן משלו בנו העובדי כוכבים כרצונם] וא"כ אין בוראנו יתעלה נוגע כלל דאם לא קיימו התורה הלא בגדר עבדים אנחנו והא דהאדון פסול לעדות עבדו היינו משום דכל מה שקנה עבד קנה רבו וזה אינו שייך כלל גבי שכר מצות הניתן מבוראנו יתברך לכן רצה להעידם דמתי נעשה להם לאב בשעה שראוין לשכר אבל אם לא הלא עבדים המה. ואף כי יתחלפו העתים דאם שבו בתשובה הוא אביהם. עכ"ז הלא קרוב ונתרחק כשר לעדות וא"כ אם הם חוטאים בסוף עד שאינם ראוים לשכר א"כ בנים היו ועתה נתרחקו ונעשו עבדים אבל העובדי כוכבים לא נחתי לאמיתת הענין ושאלו מבני בכורי ישראל לכן לפי דעתם אמר הקב"ה שמים וארץ יעידו בישראל. והשיבו עוד דשמים וארץ נוגעים בעדותן הם והקשו רבעת"ו ז"ל ע"ז וז"ל וא"ת והרי ראיה גדולה שקיימו שהרי שמים וארץ קיימים הם וי"ל שאין חוששין בזה הראיה שאין אב מעיד על בנו ועי"ל שהם קיימים ממה שקבלו כדאמר אם ישראל מקבלים את התורה עכ"ל ושני תירוצים של רבותינו לא מרווחים דלתירוץ הראשון קש' דהי' להם להעובדי כוכבים להשיב עוד הפעם כלום יש אב ולמה משיבין דנוגעין בעדותן מה שאינו כן וגם לתירוץ השני איך יפסלו השמים והארץ להעידן בטענתם שנוגעין בעדותן הלא לא נגעי כלל כיון שכבר קיבלו. עיין במפרשים מה שנדחקו בזה לכן לולא דברי רבעת"ו ז"ל באולי נאמר בזה דידוע ומתניתין מפורשת היא באבו' (סוף פ"א) רשבג"א על ג' דברים העולם קיים על האמת ועל הדין ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ובתחילת הפרק אמר שמעון הצדיק על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ופירש הב"י בטור חוה"מ סימן א' דעומד הכוונה תחילת עמידת הדבר והוא תחילת הבריאה. אבל קיום דהוא לאחר הבריא' דיו אף בפחות מזה והיינו דין ואמת ושלום והובא בדרוש ראשון. ולכן תחילה נאמר באולי דבוראנו יתעלה אומר יבואו שמים וארץ ויעידו שקיימו כל התורה אף דעל אלו נחשדו והמה דין ואמת ושלום וקיומם תלוי בזה עכ"ז הלא על שאר המצות אינם חשודים כלל. לכן יבואו ויעידו על שאר המצות ועל אלו לא יעידו כלל כדי שלא יהיה עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו [ועיין עוד בדברינו להלן ואין לפוסלם מפני שקיומם של שמים וארץ ג"כ על שאר המצות בלתי דין ואמת ושלום ולכן עדיין נוגעים בעדותן דלא כן רק גלוי וידוע לפני כסא כבודו אשר אם יבטלו הדין חלילה וגם האמת וגם השלום אזי אבדן תלוי בזה ואין להם מרפא ביתר המצות ולכן לא נחשדו כלל על עדות יתר המצות ורובן ככולם לענין נתינת שכר. אף דהעולם לא יוכלו להתקיים בלעדי הדין ואמת ושלום עכ"ז שכרם לעתיד לבוא לא יקופח אם אפי' אין עדים על אלו השלשה דברים אך העובדי כוכבים בטעות הזה המה דסוברים כיון דלא יעידו על הדין ואמת ושלום כלל כדי שלא יהיה עדות שבטלה מקצתה ורק יעידו על שאר המצות והתורה אכתי עדיין נוגעים בעדותן. ודעתם דהעולם יוכל להתקיים אף על שאר המצות בלעדי שלשה הללו או דחוששין דשרי שמים וארץ טועים בזה ולכן טוענים שמים וארץ נוגעין בעדותן הן אך אולי נאמר דבאמת הא דאמר בוראנו יתעלה דיעידו על כל התורה נכלל ג"כ אלו השלשה מצות ועכ"ז לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואמינא מהא דאיתא בחוה"מ סימן נ"א ה"ו שאם כתב נכסיו בשטר אחד לשני בני אדם והעדים קרובים לאחד אזי בטל כל השטר משא"כ אם לא כתבו בשטר רק העידו בעל פה כשר כ"כ הרמ"א שם. וא"כ כ"כ הכא בעדות שמים וארץ. ואף דהש"ך שם סק"ח מחלק דדוקא דאין להעדים שום נגיעת קורבה דהלא מה שיתנו לזה אינו מעלה ואינו מוריד להשני אבל אם באו לקיים שטר הנכתב בו מתנה לשניהם ובאו עדים להעיד על השטר שהוא כשר והם קרובים לאחד מהם ממקבלי המתנה אין עדותם כלום משום דחשדינן להו דמעידין דהשטר כשר משום דלקרובם יש בו טובת ממון ואז עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה עי"ש והלא הכא נוגעים בדבר השמים והארץ וא"כ איך ידומה להרמ"א ז"ל דהתם אין להם שום נגיעה. האמת דודאי דמי' להרמ"א ז"ל ממש דהתם בדינו של הש"ך ז"ל אין להעדים שום מיגו כלל דמשום שרוצין להטיב עם קרובם לכן מעידים על השטר וממילא יוצא הטובה גם לשותפו משא"כ הכא נאמין לשמים וארץ במיגו אף דנוגעים בדבר באלו השלשה הנ"ל אבל הלא די להם אם יעידו שקיימו הדין והאמת והשלום. וכיון דיש להם מיגו יאמנו דבריהם כדינו של הרמ"א ואף דבאמת התם אינו רק חשש התקרבות ולעצמם אינו נוגע והכא נגיעת עצמם איכא עכ"ז מה לי פסול קרבותם או נגיעת עצמם והגם דבאמת קרוב פסול להעיד אף לחובת קרובו וא"כ מאי מהני המיגו בזה דבכל מקום שמהני מיגו הוא משום דאם איתא שהוא משקר היה ליה לומר שקר טוב מטענה זו ולכן מהימנינן ליה דודאי טוען אמת משא"כ בקרוב דאף אם הוא כמשה ואהרן ג"כ פסול וכתלמודן ב"ב סוף פ' מי שמת (קנ"ט) משו' דגזירת הכתו' הוא וא"כ מאי יהני מיגו [ולכאורה אולי פשוט בטעמא] וא"כ נאמר הכא דנגיעת עצמו הוא והרי אדם קרוב אצל עצמו וא"כ מאי מהני מיגו אינו כן דא"כ בכל הטענות נאמר כן ולא יהני מיגו כלל וכלל אלא ודאי דפסול דנוגע בדבר הוי מצד דחשדינן ליה דמשקר ולא מצד התקרבותו לעצמו וכן פירשו באמת הסמ"ע וש"ך תחילת סימן ל"ז בחוה"מ וא"כ שפיר כשרים לעדות ואולי דהעובדי כוכבים טועין בזה לכן אומרים שמים וארץ נוגעים בעדותן הם ולא יהני מיגו לדעתם אבל אינו כן ואף לדעת הלבוש המובא בסמ"ע שם ובש"ך דסבר באמת דפסול נגיעה הוא מצד התקרבות עכ"ז לא כוונו העובדי כוכבים לאמיתן דוודאי להלבוש מוכרחים אנחנו לומר דסבר היכא דיש לו מיגו הוי כאילו הי' לו עדים ע"ז ולכן אף דקרוב פסול להעיד אף לחובת קרובו ונראה מזה דלאו משום דמשקר הוא פסולו מ"מ מיגו מהני דהוי כאילו היו עדים בזה כטענתו ואז ודאי מהימן וכדומה בכל הש"ס. ובכל זה טועים העובדי כוכבים ולפי טעותם שפיר אומרים שמים וארץ נוגעים בעדותן הן אך לדעת הראב"ד דפליג באמת על דעת המרדכי שממנו מקור דברי הרמ"א הנ"ל וסברתו דלא פלגינן דיבוריה רק לגבי עצמו לבד משא"כ בעדות לא אמרינן פלגינן דיבוריה כיון דאינו נוגע לעצמו חילוק הדברים ודוקא כמו פלוני רבעני לרצוני וכדומה התם פלגינן דיבוריה ולכן לדעתו אין נפקותא כלל בין שטר לבעל פה דדוקא לדעת המרדכי והרמ"א הנ"ל דסברי דפלגינן דיבוריה בכל המקומות אף כי אינו נוגע לעצמו ורק בשטר חיישינן שמא יאמרו קרוב כשר להעיד אז אם בע"פ הוא כשר משא"כ להראב"ד. וא"כ לדעתו בודאי אם יעידו שמים וארץ על השלשה שהעולם קיים ג"כ בודאי עדות שבטלה מקצתה היא ובטלה כולה נאמר לדעתו כאשר הקדמנו תחילה שבוראנו אמר דיעידו רק על שאר המצות בלעדי אלו השלשה וזה פשוט דשמים וארץ הכוונה שרי שמים וארץ וכדמפרשי רבעת"ו ז"ל במס' ע"ג (י"ט) גבי אלעזר בן דורדיא ובעוד איזו מקומות ע"כ הגה"ה]:
ובעמדנו בזה העמוד הראשון שהעולם עומד עליו וכדברי שמעון הצדיק שאמר תחילת אבות על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה על גמילות חסדים המובא בדברינו. נדבר מה גם בעבודה וגמילות חסדים:
אמרו בתענית (כ"ז ב') בגודל העבודה היא עבודת הקרבנות אמר ר"י ב"א א"ר אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר [בראשית ט"ו] ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם רבש"ע שמא ישראל חוטאין לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה א"ל לאו א"ל רבש"ע הודיעני במה אירשנה א"ל קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם עכ"ל תלמודן דתענית. ופירש"י ז"ל על תחילת דברי ר' יעקב בר אחא אמר רב אסי הנ"ל וז"ל אלמלא מעמדות עסקי קרבנות שישראל עושין הן היו כלין בחטאן ומשהן כלין שמים וארץ העומדים בזכותן אין מתקיימין וכו' ע"כ. ובמגילה (ל"א) איתא כי הא מילתא ג"כ ויפלא על השינוי דמשכחת ביניהם דאיתא שם א"ר אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וכתיב ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה וכו' כתלמודן דתענית הנ"ל. אך ר' אסי דתענית לא הביא קרא דאם לא בריתי ור' אמי הביאו ומה באמת דעת ר' אמי הלא ראיית רב אסי נכונה היא מאברהם אבינו ור' אמי בעצמו סבר לה שהלא הביאה ולמה לן עוד קרא דאם לא בריתי. ואם נאמר טובים השנים מן האחד מדוע א"כ יסתפק רב אסי דתענית בקרא דאברהם. וודאי לא במקרה ידברו והנראה לומר דבר נכון באולי בדעתו של ר' אמי. דהאמת מוכרח דאם נאמר ונסתפק על קרא דאברהם אבינו הראשון ע"כ רק לאחר הבריאה ידובר דאם יתבטלו הקרבנות בזמן שאין בהמ"ק קיים במה יתקיימו ואמר הקב"ה כבר תקנתי להם סדר קרבנות:
וכן תחילת דבריו שמא ישראל חוטאין לפניך ואתה עושה להן וכו' ורב אמי לא סבר כן רק דאף תחילת בריאת העולם היה על אלו השלשה וכשמעון הצדיק דאמר על שלשה דברים העולם עומד היינו תחילת הבריאה וכדעת הב"י שהובא בדברינו בהגה"ה לעיל ומהן העבודה. לכן מייתי קרא דאם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי דהוא תחילת העשיה ועל הקיום אחר שנבראת הביא קרא השני הראשון על תחילת בריאתו והוא אם לא בריתי וכו' ומאברהם אבינו על קיומו ג"כ. אבל אולי רב אסי לא נחית לזה משום דבנדרים (ל"ב) איתא דבר אחר גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ור"א אמר שם גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וא"כ סבר רב אסי כחד מנהון או כברייתא דעל מילה ידובר או כר"א דעל התורה קאי. ולא נשאר לו ראיתו רק על קיום לבד ולא על תחילת הבריאה וזה ודאי דאינו כנגד משנתנו דשמעון הצדיק הנ"ל דמודה דגם תחילת הבריאה היה ע"ז ורק מקרא אין לו ראיה רק על קיום ובעמדנו בתלמודן דנדרים הנ"ל נבין קצת מאמר תלמודן שם דבר אחר [הוא המובא לעיל גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ופליגא דר"א דאמר ר' אלעזר אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו' עכ"ל תלמודן שם ויש להבין מדוע לא הביאו חז"ל דפליג ג"כ על ר' אמי הנ"ל דאמר אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ וג"כ מקרא דאם לא בריתי ודקדוק גדול הוא אך באולי יש ליישב קצת להקל הקושיא והוא דקרא הנ"ל דאם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי יתפרש בתרי אנפי חדא דאם לא בריתי יומם ולילה היינו שנוהג ביום ולילה. חקות שמים וארץ לא שמתי וזה פשוט ויתפרש בפי כל ועוד יתפרש דאם לא בריתי אז יומם ולילה וחקות שמים וארץ לא שמתי ולא שמתי קאי על תרתי גם על יומם ולילה ולא ירוחק כ"כ גם זה הפירוש אם נצרכהו. ולהברייתא דד"א דקאי על המילה מוכרח הדבר קצת לפרשו כן דהלא מילה בלילה פסולה וכמפורש במתניתין מגילה כ' ודעת הרמ"א ז"ל ביו"ד סימן רס"ב דאם מל בלילה צריך לחזור ולמולו ואף דלדעת האחרונים בדיעבד כשרה עיין ש"ך וט"ז שם מ"מ איך יפורש הקרא לדעת הברייתא דמפרשי להברית דהוא מילה דאם לא בריתי יומם ולילה היינו שנוהג ביום ולילה ואיך נוהג בלילה הלא אסור למולו ואיך א"כ אם לא היה וחסר עשית הברית בלילה חקות שמים וארץ לא שמתי וזה ודאי אם היה הלילה לאו דוקא לא נכתב בקרא ולכן בפשיטות יפורש כפירוש השני דהיום ולילה על לא שמתי קאי וכן לגבי ר' אמי דמגילה הנ"ל יפורש ג"כ בדרך זה דהלא הוא מפרשו על קרבנות ואין מהצורך לקרבם כל הלילה ואף דאברים ופדרים קרבי כל הלילה. היינו אם לא נתעכלו מבעוד יום. וגם אם לא נתעכלו הלא אינם מעכבים כ"כ הכפרה דאין כפר' אלא בדם ואיך יכלול הכא גם הלילה דמעכבת את הקיום משא"כ ר' אלעזר בודאי יפרש כפירוש הראשון דלמה ליה לדחוקי כלל. ולכן אמרו ופליגא דר' אלעזר הכוונה בפירוש הקרא ג"כ אבל על ר' אמי לא יחלוק רק בענין הברית מה הוא. או אולי דלית כאן מחלוקת כלל על ר' אמי דודאי בריתי תרתי משמע ג"כ ורק על ר' אלעזר פליגי נחזור לדברינו דר"א ורב אסי בהא לא פליגי כלל דבזמן שאין בהמ"ק קיים נתקן לישראל סדר קרבנות ובזמן שקורין בהן מעלה הקב"ה עליהם כאילו הקריבום הקרבנות עצמם ועוד אחת מצינו לרז"ל דהוא כאילו הקריב כל הקרבנות כולן ביחד דמצינו במסכת סוטה (ה' ב') א"ר יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים נמוכי רוח לפני הקב"ה שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ע"כ. והא דמסיימי ולא עוד נראה בפשיטות דהוקשה לתלמודן קושית המבארים דמתחילה מתחיל זבחי אלהים רוח נשברה וא"כ הלא הוא דבר גבוה ונעלה לפני בוראנו יתעלה ומסיים לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וא"כ רק אינו מבזה אותה אבל לא גברה יקרותה כ"כ לפני אדון כל לכן מפרשי תלמודן דלב דהכא זו תפלה וכדתניא בריש תענית ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב זו תפלה ובברכות אמרינן (דף ל"ב) אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנאמר [ישעיה א'] למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' וכתיב ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם. ופירש"י ז"ל אי לאו דגדולה תפלה כיון דאמר למה לי רוב זבחיכם למה לי תו ובפרישכם כו' עכ"ל. אלא ודאי דתפלה גדולה יותר מן הקרבנות וזהו דאמר ריב"ל בא וראה כמה גדולים נמוכי רוח לפני הקב"ה כו' אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות והענוה שקולה כקרבנות אך עדיין לגבי תפלה אינני יודע דהיא היא הגדולה מקרבנות לכן אמר ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת ולגבי תפלה איננה רק לא נמאסת ההפלה ולא כאלו התפלל כל התפלה דהתפלה גדולה יותר מן הקרבנות וכנ"ל:
[הגה"ה ובזה פירשנו בחידושנו כוונת ר' יהושע במתניתין דאמר סוף קנים זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו שבעה וקחשיב ואזיל כיצד קולו שבעה שתי קרניו שתי חצוצרות שתי שוקיו שני חלילין עורו לתוף. מעיו לנבלים בני מעיו לכנורות. ויש אומרים אף צמרו לתכלת עיין ברע"ב דמפרש דקאי על מתניתין הקודם דאם נדרה להביא קן מביאה קן אחד. ואם קבעה נדרה והביאה נדרה וחובתה לפי שאינה יודעת מה קבעה ואין יודע הכהן מה הקריב צריכה להביא שבעה וכו' עכ"ל [ועיין תוי"ט דכוונתו שבעה לרבנן ודמסיים שמונה היינו לבן עזאי]. ואף דכן נראה פשטיות המשנה כרע"ב ז"ל אבל באמת הגון הדבר ליתן איזה טעם לאריכות דברי ר' יהושע ומשלו דלפי פירושו מה הצורך למשלים כהמה אתמהה אך נאמר דר' יהושע על כלל הסדר קדשים המדבר בקרבנות יאמר וידבר להאדם לאמר איעצך נא עצה איך שתזכה בזמן הזה שבית המקדש חרב כאילו תקריב כל הקרבנות בבית ה' ועל מזבח אלהינו [והוא כמו שאמר דוד בחיר ה' זבחי אלהים רוח נשברה ואמר ריב"ל בסוטה ה' דמי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם וכנ"ל] וזה מצינו בתלמודן ב"ק (דף נ"ד) דגבי כלים שבירתן זהו מיתתן וחלוקי קרבנות המה שבעה בקרא והן הנה עולה חטאת אשם שלמים תודה ומנחה. גם היא נקראת קרבן כדכתיב קרבן מנחה ושלמי נזיר הם השביעי דתודה חלוקה משלמים בד' מיני לחמים ובזמן אכילה ושלמי נזיר בעי רק שני מיני לחמים ואף דאיכא זבחי שלמי ציבור דהן קדשי קדשים הלא ביחיד נדבר ולא בציבור והגם דיש עוד שמיני והוא דהלא מתנדבין יין כזבחים (צ"ב) עם כל זה לא יחשוב רק דבר הקרב על גבי האשים כמו קרבנות ומנחה משא"כ היין אסור לנסך על גבי המזבח משום דמכבה וכתיב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה וזהו לרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור אבל לר"ש מזלפו באמת על גבי האשים דדבר שאין מתכוין מותר וזהו אמרו של רבי יהושע זהו שאמרו שהוא חי היינו שהאדם חי בעצמו ואינו נחשב בעיניו כאילו אינו וגם בהמ"ק חי וכנ"ל דשייך חיות ומיתה אף בכלים אזי קולו להקב"ה אחד היינו אם מקריב עולה שכר עולה בידו [והקול הוא שמעורר עליו קול רחמים וחנינה] ומנחה שכר מנחה בידו. ומי האיש אשר יוכל להקריב כל הקרבנות כולם ואם ידבנו לבו להקריב כל הקרבנות הלא רק פעם אחד יוכל עשותו אבל להקריב תמיד עולות ושלמים כח מי יכול. ובפרט דכמה קרבנות התלוים בחטא כמו חטאת ואשם ודאי אינו בידו האם יזיד חלילה הלא אין קרבן רק על שוגג אבל כשהוא מת היינו אף שבהמ"ק חרב ואינו יכול להקריב שום קרבן ומנחה ורק שגם האדם בעצמו מת בעיניו ולאפס ולאין נחשב אזי קולו להקב"ה שבעה היינו שישמע קולו כשבעה קרבנות והמשל הוא מהכבש דכשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה והי"א דחשיב עוד דבר שמיני והוא צמרו לתכלת. הוא כדעת ר"ש הנ"ל דיש עוד קרבן שמיני הבא על גבי האשים והוא נדבת יין ועוד אולי נאמר בדברי ר' יהושע דידוע מאמר רב בברכות (י"ז) דמרגלא בפומי' דרב לא כהעולם הזה העוה"ב העוה"ב אין בולא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה ע"כ ובפשיטותו הוא השגת אלהותו יתברך אבל בעוה"ז אי אפשר להאדם להשיג אמיתותו יתברך כדכתיב כי לא יראני האדם וחי וידוע דיש שבעה שמות שאין נמחקין ומבוארים ביורה דעה סימן רע"ו והמה שם ההויה שם אדנות אל. אלוה אלהים. שדי. צבאות. אך י"א דיש עוד שמיני והוא אהיה אשר אהיה ואמיתת אלהותו יתברך מושג אם ישיג שבעה השמות לאמיתתן כמובן [אף כי אין לנו חלק בנסתרות וזהו אמרו כשהוא חי קולו אחד לה' אלהינו אבל להשיג אמיתותו יתברך אין באפשרות כלל אבל כשהוא מת בעוה"ב אז יהי' קולו שבעה היינו שישיג אמיתותו יתברך המרמזים ע"ז השבעה שמות הנ"ל. וראיתו שהוא מהכבש הוא כעין משל לכל המפרשים אך דברינו הנ"ל נאמר למליצה. אף דהחי והמת על הכבש יאמר מסבב הוא להכוונה. ע"כ הגה"ה]: ועתה נעתיק עצמנו לעמוד השלישי והוא הוא גמילת חסדים ונכלל בו צדקה ואמר דוד המלך בחיר ה' כי אמרתי עולם חסד יבנה דהעולם נבנה על החסד ובש"ס ב"ב (ט' ב') אמר עולא משמי' דר"א מאי דכתיב וילבש צדקה כשרין לומר לך מה שריון כל קליפה וקליפה מצטרפת לחשבון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול רבי חנינא אמר מהכא וכבגד עדים כל צדקותינו מה בגד כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ולכאורה יש להבין דבריהם הקדושים האם כל המצות יאבדו חלילה ולא יצטרפו הכל ביחד אתמהה. הלא אין שכחה לפני כסא כבודו יתברך ואפשר לומר באולי דידוע היכא שעושין עם האדם טובה רבה בעוה"ז לפעמים מנכין לו מזכיותיו כדאשכחן ביעקב אבינו בחיר האבות שאמר קטנתי מכל החסדים ופירש"י ז"ל והוא מתלמודן שבת (ל"ב) ותענית (כ') נתמעטו זכיותי מכל החסדים ואף דהתם דרשו לגבי אל יעמיד אדם עצמו במקום סכנה דאם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו לכאורה לאו דווקא הוא דבודאי לא העמיד אבינו בחיר האבות עצמו במקום סכנה בלתי אם אי אפשר בלא זה ולמה א"כ ינכין לו מזכיותיו אלא כוונתם לטובה גדולה וענין גדול ידברו כמו במקום סכנה דצריך האדם לטובה רבה וכיוצא מצינו לר' חנינא בן דוסא בשעה שנתנו לו כרעא דפתורא דאמר לדביתהו דינכין לו בעוה"ב אך דאולי אין זה רק במצות שאין להאדם בעוה"ז שום שכר וא"כ כשהענין דחוק לעשות עמו טובה אזי ינוכה משכרו אבל במצות הצדקה וכדומה שהאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה א"כ הקרן קיימת לעולם הבא [ואף דהצדיקים הללו הנ"ל בודאי הי' להם ג"כ מהמצות שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה עכ"ז לא ידומה כולהו בחדא מחתא דלפעמים הנס יותר גדול משכר הפירות כמובן] לכן אמר עולא אמר ר' אלעזר דשכר הצדקה ידומה לשריון היינו דמצלת אותו מהצרות דומה כשריון הזה המציל ממות וכמו שאמר שלמה בחכמתו וצדקה הציל ממות ומדומה עוד לשריון דמצטרפת לחשבון גדול כל קליפה וקליפה והיא לא תפחות כלל כן גם הצדקה היא מצלת אותו בעוה"ז ולא יחסר כל שהוא לעוה"ב דאיננו רק שכר פירותיו. אך דהנראה מדברי ר"א דרק אם נזקקין לו להצילו מצרה וצוקה אז אין מנכין לו דומי' דהשריון שהיא רק במלחמה להנצל מהשונא. אבל היכא דמטיבין לו בטובה הנאניות אזי אולי מנכין לו באמת ופשוט [בלעדי חילוקנו הנ"ל] הא דר' חנינא בן דוסא ויראת יעקב אבינו. לכן אמר ר' חנינא מה בגד כל נימא ונימא מצטרף לבגד גדול אף צדקה כן היינו אף אם עושין לו הנאה רבה עבור צדקתו הדומה לבגד שאינה עשוי' הציל כ"כ רק ליהנות ממנה עכ"ז לא ינוכה לו כלל [בלתי אם נס גדול עד שאין באפשרות פירות הצדקה לסובלו כלל וכלל וכנ"ל]. ובא וראה כמה גדלה כח הגמילות חסדים לפני המקום ב"ה עד שאמרו (בשבת קכ"ז ובשבועות ל"ה) אמר רב יהודא אמר רב גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה דכתיב ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך והנראה שמה אשר גם האכיל להמלאכים והשקם קודם שקיבל פני השכינה הן הנה השלשה עמודי עולם שעליהם יסדה הארץ ונמתחו שמי השמים ועיקר חיוב על האדם בתורת ה' שהוא יסוד דברינו על איזה אופן יהא הנהגתו כבר ידוע פלוגתת ר' ישמעאל ור' שמעון בן יוחאי בברכות (ל"ו) דר"י סבר הנהג בהן מנהג דרך ארץ כמתניתין דאבות טוב תורה עם דרך ארץ. אבל רשב"י סבר דברים ככתבן לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. וודאי דאף לר' ישמעאל אשר רוב אנשי העולם יוכלו לעסוק בקנין ומסחר עכ"ז לבם צריך להיות נוהג בחכמה והיינו שכל תכליתם יהי' התורה והמצוה ורק יספיקו ג"כ טרף ב"ב בעסיקתם בדרך ארץ עם התורה וכן כתב באריכות בנפה"ח ובזה יפורש באולי דברי בחיר ה' באמרו אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' והלא הי' לו לומר ההוגים או הלומדים בתורת ה' או אם תפס הולך היל"ל ההולכים בדרך ה' ומהו ההולכים בתורת ה' אך כוונתו באולי אשר אשרי האיש שאף שהולך בדרך משא ומתן אך בתורת ה' רצון ותכלית הילוכו וזהו ההולכים בתורת ה' בלבם וכל ישעם בה וזהו דעת ר"י. ועוד אמר אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו וזהו דעת רשב"י דאמר והגית בו יומם ולילה. ואמר כת הראשונה טעמם בפיהם. אף לא פעלו עולה. היינו אף שאינם עוסקים בתורת ה' יומם ולילה ורק עוסקי' בקנינים ואינם עושים במעשיהם ובעסקיהם שקר ועולה נקרא ג"כ בדרכיו הלכו והוא כדברינו יען כי כל תכליתם הוא תורת ה' אבל כת השני' ובהם כולל גם דוד בחיר ה' את עצמו ואומר אבל דעתיהם ודעתי אשר אתה צוית פקודיך היינו התרי"ג מצות שהמה פקודיך לשון מספר כדכתיב ופקודי משה וכמוהו לרוב לשמור מאוד. שלא יכשל בשום דבר ופרט כל שהוא מהתרי"ג מצות. וע"ז היא תועלת וארוכה לימוד התורה שמזכרת לאדם בכל פרטי המצות והמעשים וכמו שאמרו בקידושין (מ') ובעוד איזו מקומות לימוד גדול שמביא לידי מעשה לכן בחרו לעצמם להיות נוצרי עדותיו ובכל לב לדורשו. ובזה נבוא להבין ילקוט תמוה דתהלים תורת ה' תמימה ר' ירמי' ורבנן חד מנהון אמר למה היא ה' תמימה שהיא משיבת נפש וחורינא אמר למה היא משיבת נפש שהי תמימה. והוא פלאי ולדברינו נאמר בדרך זה דבתלמודן כתובות (קי"א ב') אמר ר' אלעזר ע"ה אינם חיים וכו' מקרא אני דורש כי טל אורות טלך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו. ובהדיא אמרו בסנהדרין (צ"ט) על קרא דכי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת דפירשוהו דהכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב וא"ר נהוראי שם דכי דבר ה' בזה הוא מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק וא"כ משום זה לדעת רשב"י ודאי אסור להאדם להכנס בשום ענין עד דמשום זה לא יהי' יכולתו לעסוק בתורה אבל לר' ישמעאל עדיין יוכל להכניס עצמו לזה לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו ורק שעות הנותרים מקנינו וענינו אותם יקדיש לה'. ולפחות אף אם גדלו קנינו וצרכו יקבע עתים לתורה כאמרם ז"ל שבת (ל"א) אמר שעה שמכניסין את האדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה [והא דבסנהדרין ז' ובקדושין מ' אמר רב המנונא דתחילת דינו של אדם הוא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון ובשבת אמרו דשואלין לו תחילה נשאת ונתת באמונה כנ"ל. עי' רבותינו בעת"ו ז"ל בשני המקומות מה שכתבו בזה ותירוצם דחוק קצת עי"ש. אך חילקתי ביניהם בעז"ה ומצאתי כדברי לרש"א ז"ל והוא דאם איש משא ומתן הוא אזי שואלין לו תחילה שאת ונתת באמונה וכדא"ר לוי ב"ב (פ"ט) קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות וזהו דברי רבא בשבת ואח"כ שואלין לו אם קבע עתים אבל אם אינו איש משא ומתן אזי תחילת דבריו הוא על דברי תורה וכרב המנונא הנ"ל] וא"כ נאמר דבפלוגתא זו פליגי ר' ירמי' ורבנן דיש להבין באמת דברי בחיר ה' שאמר תורת ה' תמימה מהו כוונת תמימה איך יחסר ממנה הלא לא ניטל ממנה כלל וכאשר ניתנה כן היא ולמה לי' להודיע כזאת. לזה באו ר' ירמי' ורבנן הנ"ל ליישב ואמר הראשון שבהם למה היא תמימה כדקדוקנו הנ"ל ואמר לפי שהיא משיבת נפש ופירש תמימה שהיא תתמם את הנפש וסוף הקרא מפרש על רישא אך כמה ואיך יהי' לימודו בה אינו מפרש כלל וסמיך על מנהג העולם וכאמרם בכמה מקומות פוק חזי מה עמא דבר ומהם בברכות (מ"ה) והלא אמר אביי בברכות (ל"ו) דהרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם כו' אבל דעת החרינא הוא כדעת רשב"י דדברים ככתבם והגית בו יומם ולילה:
לכן אמר למה היא משיבת נפש שהיא תמימה כלומר מתי תהי משיבת נפש אם יעסוק בה כל ימי חייו וזהו תמימה שיתממה וישלימה כל ימיו. ופירוש הקרא הכי אם תורת ה' המימה שיהממה. אז תהי משיבת נפש לו ואולי קרובים למרכז הדברים:
וכאשר פירשנו לעיל דעתו של דוד דעת קדושים דלעצמו תפס כדעת רשב"י אמר עוד בתחילה ספרו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד וגו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה הרי דעתו דהתכלית היותר גדול הוא לעסוק בתורה יומם ולילה כדעת רשב"י אך להבין דבריו הקדושים המסולאים בפז דחלק הדבר לשלשה לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. באולי נאמר דכבר ידוע מה שאמרו ז"ל ואין עמידה אלא תפלה (ברכות כ"ו ב') והנראה בפשיטות לומר מדוע נקרא הפלה עמידה הוא משום דצריך להתפשט מעליו כל הגשמיים ולהיות רק דבוק באלהותו יתברך וע"ד זה נקראים המלאכים עומדים והוא משום עומדין בדעתן רק להשגת אלהותו ואין פונים מזה ימין ושמאל ולימוד התורה נרמז בענין הישיבה כדכתיב ישב בדד וידום וכמו שאמרו באבות מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב"ה קובע לו שכר שנאמר ישב בדד וידום וכן הוא לרוב בכל הש"ס שנים שיושבים ועוסקין בתורה וכמוהו הרבה וגם בזה בפשיטות נאמר דלכן נרמזה בישיבה משום דקרוב לטעות בזה וצריך הרבה ישוב הדעת בזה ולכן צריך לישב ממש ג"כ ולדקדק יותר כידוע [ואף דבתחילה היו לומדים מעומד אולי הוא לתלמידים וברבים מכבוד התורה]. וזה הוא ידוע דעסיקתו של האדם בעולם הוא תורה ותפלה ועסיקתו במשא ומתן ומה לו עוד ואף דרבו מצות ה' עכ"ז התדירים מאוד הן הנה תורה ותפלה כידוע ובכל אחד שלשתן אם יכוין לשם ה' אף דלדעת רשב"י לא זהו כל תכליתו ורק עיקר דעתו שבלתי יעמול כלל בקנין ומסחר רק דברים ככתבן אבל לפחות אשרי לו שהרי קיים בכל דרכיך דעהו וכ"ש לדעת ר' ישמעאל הלא זהו רצון בוראנו יתברך אבל בשלשתן אפשר לחטוא דבעיסקו הלא קשה עונשן של מדות והלא קופה מלאה עונות גזל בראש. ואף יוהכ"פ אינו מכפר על דברים שבין אדם לחבירו וכמה וכמה עונשין כלולים בעיסקו של האדם. ואף אם אינו עושה עולה וחמס במעשה ידיו ורק דכוונת עיסקו וקנינו הוא משום צרכי גופו לבדו ועבודת ה' לא ישים במגורו. הלא גם זה למעשה רשע יחשב דמאבד רוב עתו וכמעט כולם על דבר ההבל וריק. ומה טוב הי' לו אם כוון בכל מעשיו לשם ה' היינו שאם ירויח ויכול לחיות עצמו וב"ב אזי יוכל לעבדו ולדבקה בו כפי יכלתו ואז הי' עובד ה' תמיד משא"כ עתה ותהי להפך הרי כי עתים שאינו עוסק בתפלה ותורה קרוב להכשל היינו או בהעבירות הרמות והחמורות או דיעמול לרוח עבור צרכי גופו משא"כ בעת עסיקתו בתפלה רחוק הוא מכל הנ"ל אך דעדיין יש לטעות ולנפול בפח יצרו שיטרידהו במחשבתו עד שלא יכוון בתפלתו ויהי' דעתו בעניני העולם ההבלים ואף כי באמת צריך לזה שקידה רבה שיכוון בכוונה שלמה דעתו לה' אלהינו לבד ולא גדלה כ"כ מזידו אם הטריד דעתו וכאמרם בפ' הדר יכולני ליפטר כו' מדין הפלה עכ"ז מדרך חטא לא יצא הרי לנו דגם בתפלתו יוכל להטרד ולא יעשנו כתיקונו אבל בעת עיסקו בתורה כמעט דגם זה לא יתכן דזה תלוי רק ברעיון הלב ואם מטריד דעתו הרי לא ילמוד משא"כ בתפלה דפיו אומר ולבו בל עמו כידוע אך דגם בתורה יוכל להכשל היינו דישימנה כחכמה מחכמת האנושיות הלא וי ונהי לדעה הלזו וזה דרך לצים ומושב לצים מקרי דזה דרכם להוריד תפארת האדם ולהשימו לאין ואפס וכן כל דבריהם ועניניהם וגם זה כן הוא דמוריד מעלת התורה שהיא החמודה וגנוזה אלפים דורות קודם שנברא העולם ובה הסתכל הקב"ה וברא את העולם וכדכתיב בפרשת הלא חכמה תקרא [במשלי ט'] וכדרשתם ז"ל ומי יספר גדלה ותפארתה הלא אם חיה יחיה האדם אלף שנה לא ישיגנה כדכתיב ארוכה מארץ מדה ומוריד מעלתה להבל וליצנות ר"ל כחכמה האנושית. ולכן על אלה התמידים ידבר דוד המלך בחיר ה' דתפלה הלא כתיב בה ערב ובקר וצהרים אשיחה וגו' וכן בתורה הוכרח לקבוע עתים לפחות ולכן אמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים היינו הליכתו בעניני קנין ומסחר לא הי' בעצת רשעים שעוסקים בהמה ולא עושים בוראם לתכליתם ורק גופם השפל להתכלית וכנ"ל. ובדרך חטאים לא עמד היינו בעת עומדו להתפלל וכדברינו לא הי' דעתו בדרך חטאים היינו בעיסקי ובקניני ההבלים דזה דרך חטא הוא אף כי איננו מזיד בה כ"כ. ובמושב לצים לא ישב היינו בעסק התורה לא הי' כוונתו לשום חכמה דזה הוא מושב לצים וע"ז ביאר כי אם בתורת ה' חפצו היינו דלימודו בתורה הוא משום שהיא תורת ה' ונחה בזה קושית המפרשים דאיך אחז הדבר בשני הראשים הרחוקות כי לא כל אשר איננו רשע ראוי לתארו בשם תורתו אומנותו כמובן אבל לדברינו זהו תחילת דבריו שידבר על אלו השלשה חלוקים וכמעט אינם רחוקים כ"כ מהמרכז. וכאשר ירגיל עצמו בזה אז ממילא יבוא אשר בתורתו יהגה יומם ולילה. באולי הכוונה לפי פשוטו דימצא טעם ותענוג בתורה אשר בל ירצה להניחה מדעתו אף שעה מועטת ורק בה יהגה יומם ולילה וכן הוא מושג בחוש אשר מי שממציא נפשו לקבוע בתורת ה' בחשק ובאמת אז ידבק אח"כ בה עד שכמעט יומם לא ינוח ולילה לא יישן מאהבתו כמו שהיתה פועל ידיו ממש וזהו ובתורתו יהגה וכדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב ואולי זהו כוונת חז"ל במסכ' עבודת כוכבים (י"ט) תחילה בתורת ה' חפצו ואח"כ ובתורתו יהגה יומם ולילה והלא ודאי איננה שלו לעשות בה כל מה שביכולתו דהלא אמרו הדרין (ק"א) הקורא פסוק וכו' ועושה אותו כמין זמר מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך ככנור וכו' וכן אמרו באבו' לענין ליהנות מהתור' המשתמש בתגא חלף וכו' אלא באולי הוא כדברינו דמקבל נחת ממנה כאלו היתה שלו ואמר דוד מלך ישראל עבור זה יהי' שכרו והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו'. הענין דהלא טבע האילן שפירותיו ילקטו אחד אחד אף כי עדיין לא הגיע יבושת האילן בכללו רק דהם גדלו כל צרכם כידוע. משא"כ העלים רק כאשר הגיע החורף ויתיבש האילן אז גם עליו כמשים ונופלים ולא מקודם וא"כ כמעט העלין מעיקרו של אילן יחשבו דבחייו יחיו ובמותו ימותו ויכבשו. וידוע עוד דהצלחת האדם בעוה"ז הן הנה שלשה דברים והמה. בני. חיי ומזוני וזהו אמרו והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וא"כ מלא פירות טובים ורטובים כ"כ יהי' זה האיש וזהו בני ואח"כ אמר ועלהו לא יבול היינו בהגיע זמן הניבול והכבישה והמה ימי הזקנה והן הנה הדבוקים באדם עצמו כמו האילן בעליו שאין יד האדם נוגע בהם להפרידן מעל האילן רק יכבשו בשעה שהגיע ימות החורף וכן בהאדם ימי הזקנה לא יבול וזהו נגד חיי שיאריך ימיו יותר משאר האילנות שאינם עומדים על פלגי מים וכ"כ בהנמשל נגד האדם ונגד מזוני אמר ובכל אשר יפנה יצליח ואמר עוד לא כן הרשעים היינו אף אם הם יתפללו ויעסקו בתורה לא יעשו מעשיהם על התכלית הנרצה לה' ורק תורתם ותפלתם אינו כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח המליצה דגם המוץ יוגבה בשמים אבל אינו מצד עצמו רק ע"י הרוח. וכמוהו הרשעי' דגם הם יעסקו בתור' וכדומה אבל התנשאות זה הוא מצד דמחשבה לדבר חכמה וכמו דכאשר נח הכוח אזי תפול המוץ על הארץ כמוהו הרשע בהנמשל כמובן אבל הלומד תורה לשם ה' ומשו' חשיבותה שהיא תורת אלהינו ית' אזי מתנשא מדי יום ביומו במדו' גבוהות ומעלו' יקרות וכמו שאמר ר"פ בן יאיר בעבודת כוכבי' (כ' ב') תור' מביאה לידי זהירות וזהירות מביאה לידי זריזות כו' עד ענוה שהיא הגדולה שבמדות לחד מ"ד וכן תפס תלמודן בערכין (ט"ז) לפשיטות עי"ש:
וניכר ג"כ במדותיו אם דעתו לשם ה' וכמו שאמרו (באבות פ"ה) עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה המה תלמידיו של אברהם אבינו הענין כדברינו דאם כוונתו רק לשם אבינו שבשמים כאברהם אבינו אזי בודאי יהי טוב עין. דכיון דהעולם הזה וקניניה שפל בעיניו ואף אם יעסוק בהם המה רק לשם ה' א"כ למה יגרע מחבירו עינו הטוב האם יקנא בחבירו שמצא חרס וחספא וכ"כ כל עניני העולם המה בעיניו לחספא ולאין ובודאי גם רוחו נמוכה היא הענוה השלימה וכנ"ל שהתורה שעוסק בה תביאהו לזה. ואין מהצורך לומר דנפשו שפלה היא גדר התאות [כהמפרשים ז"ל] כיון שהעולם וכליליה שפל ומגונה בעיניו ואולי זה כוונת התנא שמציין לן תלמידי אברהם אבינו ותלמידי בלעם הרשע הוא משום דהלא גם בלעם התקשר עצמו וקרה לו ה' וכן תלמידיו והלא א"כ בקל לטעות בהם דגם הם לומדים ומתפללים לכן ציין לנו התנא סימנים דלא יחליפו תלמידי א"א לתלמידי בלעם הרשע היינו המקשרים עצמם בתורה ובתפלה לשם שמים להמתהפכים ומקשרים עצמם למען ההבל והריק. והוא שנכירם ממדותיהם דתלמידי א"א המה המבזים העוה"ז ומלואה וניכר זה מעין טובה ומרוח נמוכה ומנפש שפלה. ותלמידי בלעם הרשע המה להיפך דאדרבה כל עבודתם ותכליתם הוא העוה"ז. והא דהתקשר בלעם לאלהים אינו רק כדי שיוכל להזיק בעינו הרעה וזהו עין רעה ולקבץ הון רב עבור קללתו וברכתו וזהו נפש רחבה ושישלחו אליו גדולי המדינות ושרים יקדמו פניו כמו שאמר מאן ה' לתתי להלוך עמכם וכדרשתם ז"ל. וזהו רוח גבוהה והא דלא קאמר מה בין תלמידיו של משה רבינו לתלמידיו וכו' [אף דודאי אשר השלשה סימנין אלו היו מצויינין במשה עבד ה' ביתר שאת ויתר עז וכדמצינו בתלמודן נדרים (ל"ח) שאמרו שמתחילה לא ניתנה תורה למשה ולזרעו היינו סודות התורה] ומשה נהג עין טובה ונתן לישראל ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך. הלא דבדברים הנחמדים מזהב ומפז נהג עין טובה ורוח נמוכה הלא כתיב בהדיא בתורת אלהינו והאיש משה עניו מאד וגו' ונפש שפלה שהוא גדר והרחקת התאוות הנם בודאי בו דפירש מכל תענוגי העולם כידוע מחמת דביקותו בה' אלהינו לבדו והלא הושם כמלאכי השרת ונתמרק אכילה ושתיה שבמעיו כדכתי' [דברי' ט'] וכדרשתם ז"ל ביומא (ד' ב') והלא א"כ נתבטל אצלו כל עניני עוה"ז בפרטות ולכן הובחר ליתן התורה על ידו נאמר באולי דבתלמידים מובהקים ידבר התנא ותלמיד מובהק של משה רבינו הוא יהושע והוא אינו צריך לסמנו בסימנים דהלא ניכר גדלו כמפורסם וכ"כ יתר תלמידים מובהקים הדומים לו הלא ידוע צדקתם ואין מהצורך לסימני מתניתין כ"כ כמובן משא"כ מתלמידי אברהם אבינו אף המובהקים שבהם עדיין לא נראה לנו ולא נתפרסם כ"כ מופתיהם וצדקתם לכן נותן לנו התנא סימנין מובהקים להכירם וכנ"ל ודוק בהם ובהקבץ דברינו אלו נפרש דברי רבותינו בעלי המדרש המוצב פתח השער מה שתמוה דברי ר' ברכיה דאמר הלוחות היו ארכן ששה טפחים כביכול היו ביד מי שאמר והיה העולם שני טפחים ובידו של משה שני טפחים ושני טפחים היו מפרישין בין יד ליד. יתבאר כנ"ל בדברינו דנתינת התורה היה שכל כוונת ותכלית האדם יהיה אף בעסקו וקניניו רק שעבור זה שיהיה לו להחיות נפשו ונפש ב"ב יהיה באפשרו להתקשר עצמו לאלהיו בעת תפלתו ותורתו ואף דבעת קנינו רעיונו בעסקיו ולא יכול להתקשר עצמו אז לאלהיו ברעיון לבו עכ"ז תכליתו ורצונו וחשקו יהיה שזה הוא שיביאהו להתכלית הנעלה הלזה וע"ז האופן ניתן התורה לעם ה' אלה וזהו מליצתם הלוחות היו שני טפחים ביד הקב"ה ושני טפחים ביד משה הוא הוא שליח ישראל ואחיזתו כאחיזתם והיינו שבהלוחות יתקשרו כביכול בוראנו יתברך ועמו אך שני טפחים היו מפרישין בין יד ליד שהלא אין באפשרות להיות דבוק ממש בבוראנו יתברך מחמת הקנינים ומחמת חומרת האדם וזהו ההפרש. ואמרו בירושלמי המובא תחילת דברינו וכיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקב"ה לחטפן מידו של משה המליצה שרצה בוראנו יתעלה לבטל ההתקשרות הלזה ורצה להבדל מעמו וכאמרו ושלחתי לפניך מלאך. וא"כ לא יהיו כ"כ קשורים בהקב"ה אבל משה רבינו פעל בתפלתו שאף אם חלילה יחטאו ולא יהיו ראוים לשכינת כבודו יתברך עכ"ז ישכון אתם כביכול עם טומאתם כדכתיב השוכן אתם בתוך טומאותם וזהו אמרם וחטפן ממנו דכיון דתורת ה' עמנו אין בוראנו יתברך מפריד עצם כבודו ממנה וכמו שאמרו באריכות (בשמות רבה פל"ג) אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם את תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה כו'. ועיין בדרוש שאחר זה ומה שאמרו עוד שם יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם הוא כאשר הובא בדברינו הקודמי' שאולי נאמר כיון דכתיב ובתורתו וכדאמר רבא הנ"ל דנעשית תורתו יכול שיכול לעשות ממנה אף זמר ת"ל לקחת מתנות באדם בלקיחה ניתנה לו וידוע דדבר הנמכר אין ללוקח בה רק על האופן הנמכר כן זכותו. ובל ישונה מרצון המוכר וזה אין רצונו יתברך ואמרם עוד יכול יהא חייב ליתן לו דמים. כוונתם באולי דידוע דבשכר התורה לבד שכל שכרה הוא לעתיד לבוא ועתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות כידוע. יגיענו עוד כל הטובות אף בעוה"ז וא"כ אנחנו חייבים לבוראנו יתברך דכבר הקדמנו שבלתי תורתנו אין לנו שום חיות וקיום ועמידה בעולם משום דאין לנו מזל וכל המזלות עומדים לנגדנו ולכן א"כ חייבים אנחנו לבוראנו עבור טוב העולם הזה ובודאי ינוכה משכר עולם הבא חלילה לכן אמרו ת"ל לקחת מתנות באדם במתנה ניתנה וא"כ קיומנו בכלל מתנה ובכלל פירות היא אבל הקרן קיים לעד ולעולמי עולמים ולנחול עולמות רבות לעוה"ב ומה שאמרו עוד באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה פירוש הפגיעה אינו מיתה. דהאם אין דין למעלה ח"ו. ומה ולמה חטא בזה אדונינו אדון כל הנביאים וכן מצינו דאינו מיתה כדכתיב ויפגע במקום וכתיב עוד ויפגע ביריחו וכן הכא ופירושו משום דהתקנאו במשה רבינו אדון הנביאים פגעו ובאו לקראתו לדבר אתו אם ראוי הוא לדביקות כזה וכדמצינו ג"כ בש"ס שבת (פ"ח) ויכוחם מה לילוד אשה בינינו ועיין לקמן בדרוש החמישי עשה בו הקב"ה קלסטירין פירוש דמות פניו של משה דומה לאברהם. עיין לעיל מה שהתעוררנו בזה האם ישונה כלפי שמיא ולמה ליה להקב"ה להטעותם וכו' אך בדברינו שהובאו נאמר דכבר כתבנו דבאמת דומה ממש צורת משה אדון הנביאים כצורת אברהם. והוא מעינו הטובה. ורוחו הנמוכה ונפשו השפלה ועיין עוד לעיל דהאם צורת בשר איכא הכא וודאי אין זה כ"א מדות הנפש.
וא"כ דומה בדומה לצורת א"א אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים פי' למה אין אתם מתביישים ולמדים ממדותי הימנו. פירוש בשביל מעשה אברהם צריכים אתם ללמוד ממדותי והנהגתי לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו הכוונה ואני לא נתקבלתי אז והאם היה לי שום שינוי רצון בזה אדרבה זהו רצוני שייטיב האדם ויתקשר להיטיב לזולתו ג"כ והלא כ"כ משה עבדי הוא ג"כ יש לו צורת אברהם ולכן מדוע א"כ קנאתם אתם אם בא להתקרב אלי ושאיטיב לו והלא בצורה כזו נתקבל פניכם ג"כ ולמה תקנאו עתה כאשר בא לקבל פני ולכן לא הפגיעו במשה מהנהגת האל יתעלה שלמדם. וקיבל אדון הנביאים תורת ה' התמימה. אמר הקב"ה למשה לא נתנה לך התורה אלא בזכות אברהם וכו' והיינו דמשום זה נחדלו מלהפגיע בך וכדברינו ובזה יש לומר ג"כ בקצרה כוונת המדרש (שם פ"ל) באורח צדקה הלך התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלך בדרכן של עושי צדקה ע"כ ואולי הוא הוא הכוונה הנ"ל דבשביל שעשה אברהם אבינו צדקה והכנסת אורחים דהוא ג"כ בכלל זה וכמובן. לכן זכה משה להתיצב לפני המלאכים ולקבל תורת אלהינו בשמחה ובלב טוב כן יזכנו האל לקיימה ולהבינה ויקוים בנו והיו עיניך רואות את מורך: