יד יצחק - א· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
יד יצחק דרוש שלישי
בדרוש הזה ידובר מקריעת ים סוף ומשליחות משה רבינו אדון הנביאים שסירב כ"כ נגד אדון כל בהליכתו לפרעה. וענין האותות שנעשו קודם הליכתו ובמה שצווה פרעה למילדות להרוג על האבנים ואחר כך להשליך ביאור ועוד באורי איזו מקראות ומדרשי חז"ל:
מדרש (שמות רבה פכ"א) ואתה הרם את מטך אמר ליה משה להקב"ה אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה והכתיב אשר שמתי חול גבול לים. והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם אמר ר"א הקפר אמר לו משה כך אמרת שאין הים נעשית יבשה שנאמר אשר שמתי חול גבול לים וכתיב ויסך בדלתים ים א"ל הקב"ה לא קראת מתחילת התורה מה כתיב ויאמר אלהים יקוו המים אני הוא שהתניתי עמו כך התניתי עמו מתחילה שאני קורעו שנאמר וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו הראשון שהתניתי עמו מתחילה מיד שמע משה להקב"ה והלך לקרוע הים וכיון שהלך לקרוע את הים לא קיבל עליו להקרע א"ל הים מפניך אני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואת' נבראת בששי כיון ששמע משה כך הלך ואמ' להקב"ה אין הים רוצה להקרע מה עשה הקב"ה נתן ימינו על ימינו של משה שנאמר מוליך לימין משה מיד ראה להקב"ה וברח שנאמר הים ראה וינוס מה ראה אלא שראה הקב"ה שנתן יד ימינו על משה ולא יכול לעכב אלא ברח מיד א"ל משה מפני מה אתה בורח אמר לו הים מפני אלוה יעקב מפני יראתו של הקב"ה מיד כיון שהרים משה את ידו על הים נבקע שנאמר ויבקעו המים אינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים מלמד שכל המים שהיו בכל המעיינות ובבורות ובכל מקום נבקעו שנאמר ויבקעו המים וכן בשעה שחזרו שכן הוא אומר וישובו המים וכל הנסים הללו נעשו ע"י משה שנאמר ויט משה את ידו על הים לפיכך הקב"ה משבחו ויזכור ימי עולם משה עמו וכתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו ע"כ ויש להתעורר בדברי רבותינו ז"ל חדא למה חזר אדון הנביאים הצווי להקב"ה אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה והכתיב כו' בקיצור הו"ל לשאול להבורא על צוויו דהלא כתיב אשר שמתי חול גבול לים וגו' ועוד לכאורה אינו נראה שום סתירה לקי"ס מקרא דאשר שמתי כמובן ובמה פליג ר"א הקפר ולמה הביא קרא הקודם ועוד קרא דכתיב ויסך כו' ועוד מה כתיב בקרא דיקוו המים ראי' דהים צריך להקרע ומה טענת הים מפניך אני נקרע וכו' ומה ענין דנתינת ידו של הקב"ה על ידו של משה ומה היא שאלתו לים מפני מה אתה בורח האם לא ידע אדון הנביאים שהוא מפני הקדוש ב"ה עד שהודיעו הים. ומה הוא דמסיים המדרש וכל הנסים הללו כו'. ועוד יש לדקדק בסתירת הכתוב דמתחילה כתיב ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה ולבסוף כתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ולמה הוא בא הלא מיותר לפי הנראה. נקדים להבין סירוב משה רבינו ע"ה אדון הנביאים בשעה ששלח לו הקב"ה לגאול את ישראל. וזה תאר הפסוקי' דאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכבר התעוררו הראשונים בשאלת משה וכי אוציא ערש"י ועיין עוד שם בתשובת הקב"ה וזה לך האות גו' בהוציאך ועוד יש להוסיף דקדוקנו דמה היה דעת משה רבינו בזה לבלי לקיים רצון בוראנו יתברך. והנראה לומר בפשיטות דידוע מאמרם ז"ל (קדושין ל"ט) ובכמה מקומות דכל היכא דשכיח היזיקא לא סמכינן אניסא ולכן זה היה טענת משה מי אנכי כי אלך אל פרעה דהלא חמת מלך מלאכי מות וודאי יכעס פרעה ובפרט כי יש לו לב עלי מהריגת המצרי כדכתיב וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ואיך א"כ אלך אליו וכטענת שמואל איך אלך וגו' ועוד אמרו (בתענית כ') לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה שמא עושין לו נס ואת"ל עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו והביאו קרא דיעקב דאמר קטנתי וגו' עי"ש ולכן אמר משה אדון הנביאים מי אנכי שהיה שפל בעיניו כדכתיב והאיש משה עניו מאוד ולכן עלה בדעתו דאם ינוכה שכרו מזה במה ישאר וא"כ לא רצה אף רק ההליכה לפרעה וכ"ש הוצאת עם ה' שהוא נס ופלא רבה והשיב לו הקב"ה ויאמר כי אהיה עמך ונכלל בזה תרתי חדא שלא הירא מההיזק השכיח. וגם שלא תירא דלמא ינוכה מזכותך. כי אהיה עמך לעד דזהו עיקר השכר כידוע וזה לך האות כי אנכי שלחתיך היינו הא דתבוא אל פרעה ולא יאונה לך כל עון יהיה לך אות נגד עם ישראל כי אנכי שלחתיך ותצליח עוד להוציאם ולא יפלא לך עכ"ז מדוע יהי הדבר הזה דאעמיד עצמי במקום סכנה הלזו ולא ינוכה מזכיותי אומר לך דהתכלית יהיה גדול ועצום. דהלא בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה אך כאשר צוהו ה' שילך ויאסף את זקני ישראל כדכתיב התם. אמר משה והן לא יאמינו לי וגו' היינו על תחילת הליכתם עמי לא ישמעו לי לכן אמר לו המקום ב"ה מזה בידיך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו באולי כוונת זה האות היה להראות להם דאף אם הוא נושך כנחש אעפ"כ לא ייראו כלל דיהיה למטה ולא יכול עשות מאומה [וכווננו בעזה"ש באות הנחש לר' בעלי המדרש]. והא דהאות השני היה בצרעת [לבד מה שפירשו בו חז"ל]. הנראה באולי לומר דמכל העשר מכות אין לך ששלט בלבות האדם ובגופם כמו השחין ולכן הראה לו ענין הצרעת ואחר זה השיב משה אדון הנביאים בי ה' לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך וגו'. הנראה להבין אריכות הויכוח בדרך זה קצת דנתבונן למה בחר לו יה לעשות ולפעול יצ"מ ע"י שליח הוא משה האיש הלא בוראנו יתעלה בעצמו יכיל עשוהו והלא כל יכול וכמו שאמר ר' הלל בסנהדרין (צ"ט א') אין משיח לישראל ורק בוראנו יתברך בכבודו יגאלנו. [ואף כי גבהו מחשבות תמים דעים יתברך וכבר דברו בודאי קדושי עליון בזה מ"מ אנחנו במה שהורשנו נתבונן]. אך לפי המובן ראשונה היה מהצורך לשליחות הלזו להתרות בפרעה דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ורחמיו על כל מעשיו. והתראה זו על ידי בן אדם מוכרחת היא ולכן כאשר השיג את זאת רבן של ישראל ענה ואמר לא איש דברים אנכי וגו' ואיך א"כ ראוי אנכי לשליחות זו הלא התראה הלזו מהצורך להסביר בכוונות שונות ואז אולי ירך לבבו וירצה לשמוע בקול ה' וענה לו בוראנו יתעלה. מי שם פה לאדם וגו' הלא אנכי ה' ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך וגו' והשיב משה בי ה' שלח נא ביד תשלח. הנראה באולי דגם בזה היה קשה לאדון הנביאים למה לנס זה שיהיה ה' עם פיו הלא באמת ראוי הדבר לאהרן שהוא בעל לשון ברור והטיב יפרש כל הדברים לפרעה לכן אמר שלח נא ביד תשלח והוא אהרן וכפירוש רש"י ז"ל אך אולי אין כן דעת בוראנו יתברך ורק לכן הוצרך לשליח למען יאמינו במשה עבד ה' דגלוי וידוע לפניו יתברך אשר אין מאפשרי שכלל ישראל יקבלו התורה מידו כי אין התקשרותם לאלהינו גדלה כ"כ וכדכתיב נפשי יצאה בדברו ודרשו ז"ל (בשבת פ"ח) שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאו נשמתן של ישראל ורק משה עבד ה' הוא הקשור ודבוק לבוראו בכל רגע ורגע ובכל לבבו ונפשו והוא הוא יקבל התורה וילמדה לעם ה' אלה. ע"כ כדי שיאמינו בה' ובמשה עבדו היה מהצורך לשליחותו שישמעו אליו וייראו מלפניו ויאמינו בו עם ה':
וכמה ימים עברו בויכוח ה' עם משה כידוע דמאהבתו לעם ה' רבה רצונו וגדלה שאלתו שימנע שליחותו כי ידע והבין אשר מצד שליחותו יטעו עם ה' ויסברו בדעתם שהצורך להתנהגות העולם לשליח דוקא ומזה יצמח חטא העגל כמו שאמרו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. לכן קום עשה לנו אלהי כידוע אבל בוראנו יתברך לא פנה לזה כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וגו' ולכן נשלח משה נביאו כרצון ה' ועשה כל הנסים לפני פרעה והכם בכל המכות ועדיין לא נכנע פרעה עד מכה העשירית היא מכת בכורות ואז שלח את העם ובדבר שהכביד אדונינו אדון כל הארץ את לב פרעה כבר דיברנו בזה בדרוש הקודם עי"ש. אך עדיין אתנו להבין מה היה מהצורך שיחזק את לב פרעה לרדוף אחריהם ולאבדם בתוך הים הלא אם רצה ה' להמיתם היה ביכולתו לכלותם קודם יציאת עם ה' אבל כאשר שלחם מה להם עוד לחזק לבבם ולאבדם. והנראה דבעלי המדרש באו לתרץ זאת באמרם שם (פי"ט) ויהי בשלח פרעה את העם זה שאמר הכתוב שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגיו כסילים וכו' עי"ש מה שהאריכו בזה והיוצא מדבריהם לדעתנו בטעם הדבר אשר באמת עדיין לא נשלם שילום ידי המצרים במה שהשתעבדו בששים רבוא עם ה' וצוה להרוג בניהם ולהשליך ביאור ילדיהם ולענותם כמפורש בתורת אלהינו:
[הגה"ה ובעמדנו בזה נבאר ע"ד חידוד קצת ענין הצווים שצוה מלך מצרים המבואר בתורת ה' ואם יוקל קצת ממלך מצרים חטאו לאלהינו הלא יותר מזה מצינו לרבותינו בעלי הש"ש בבתרא ספ"ק שאמרו שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו ובדברינו אף לפי שייקל לו עדיין אין כאן אף רמז לשם שמים וחטאתו נגד עם ה' לא ייקל כלל. ונאמר בזה [דבשמות א'] כתי' ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן וגו' ולכאורה האם עבדיו המצרים והמילדות המצריות לא יכלו עשוהו ובהם יש לבטוח יותר מהמילדות העבריות המרחמים על אחיהם ואחיותיהם. וגם למה ירא כ"כ אם יוצא הבן הילוד לאויר העולם ואז ימות אשר משום זה צוה וראיתן על האבנים ובתלמודן אמרו בסוטה (י"א) על זה א"ר חנן סימן גדול מסר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות הרי דמסר להם לידע קודם הלידה וכן א"ר חנינא שם סימן גדול מסר להם בן פניו למטה בת פניה למעלה ומה הוא שדרשו חז"ל שם ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים להן מיבעיא ליה א"ר יוסי בר חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו גם זה אינו מבואר כ"כ [אף דארצו ארץ מצרים היא אשר זרמת סוסים וגו' ואין לתמוה כל כך בזה ולמה זה נרמז בתורת ה' הלא לצדקה מועטת יחשב לצדקניות הללו כמובן ואף דלא קש' כ"כ] ולמה צוה אח"כ לכל עמו כל הבן הילוד היאורה השליכוהו ולא צוה להמיתם בחרב וכדומה [ודרשתם ז"ל ידוע] ואולי נאמר בזה ורק על דרך צחות וחידוד קצת יסובו דברינו והוא דמפורש בתלמודן סנהדרין (נ"ז ב') אשר בן נח נהרג אף על העוברים וכדכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו דם האדם שהוא באדם זהו העובר אבל ב"י פטורים על העוברים וכן נפסק בהרמב"ם ז"ל וכבר ידוע מה שדברו בו הראשונים אם בני יעקב קודם מתן תורה היה להם דין ב"נ או דין ישראל ונאמר דלכן אמר מלך מצרים למילדות העבריות לראות על האבנים היינו בהיותן עדיין במעי אמן וכסימנין הנ"ל דמסר להם דחשבם לדין ב"י ואינם מצווים על העוברים.
משא"כ עמו דב"נ המה הלא מצווים אף על העוברים ולכן נתפרש עוד אשר שם האחת שפרה ושם השנית פואה משום דקודם מ"ת כל הכופר בעבוד כוכבים נקרא יהודי דומה לשדרשו ז"ל על הא דכתיב ואשתו היהודית וגו' ואמרו למה נקרא שמה יהודית על שם שכפרה בעבודת כוכבים אבל הלא דין הנ"ל מהעוברים אינו נוהג רק בבני יעקב לכן מבואר שמות המילדות שהמה יוכבד ומרים כמפורסם והן בני יעקב אך המה לא שמעו אליו אף דחמת מלך מלאכי מות עכ"ז מסרו עצמם אף למיתה דחשבו עצמם לב"נ ונצטוו על העוברים וא"כ מאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכידוע. וכבר מפורש עוד בסנהדרין (נ"ח ב') ב"נ קודם מתן תורה שבא על אשת חבירו של"כ פטור וא"כ אינו מוזהר בודאי ג"כ דהלא ידוע דאזהרתן זהו מיתתן וכתלמודן (שם נ"ז א'). משא"כ לגבי בני ישראל לא חלוק כלל כדכתיב משכבי אשה ולכן כאשר לא שמעו אליו להמית העוברים משום דחשבו עצמן לדין ב"נ נתבעו לדבר עבירה דא"כ לא הוזהרו על של"כ. ואם לא יתרצו בזה הלא כבני ישראל נחשבים וא"כ הלא לא הוזהרו על העוברים ואת זאת הודיע לנו תורתנו צדקתם דתפסו להם שני החומרות גם מבני ישראל וגם מב"נ ולכן לא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים וזהו כדרשת ר"י בר' חנינא הנ"ל משום חומרת ב"י וגם ותחיין את הילדים וזהו חומרת ב"נ וכדברינו. [וערש"י ונטינו קצת מפירושו לפי דרשת ריב"ח] ויש להאריך בזה אך הלא רק דרך צחות הוא ודי לנו ודבר שצווה להשליך ביאור ילדיהם נאמר באולי דתנן במתניתין סנהדרין (ע"ו ב') דאם כבש עליו לתוך המים ואינו יכול לעלות משם חייב אבל דחפו לתוך המים ויכיל לעלות משם פטור אף דלא קרוב כ"כ הצלתו ובאמת מת שם מ"מ פטור לכן צוה להשליך ביאור ולא להמיתם במיתה ממש:
אך עכ"ז הלא מ"מ איבד עם ה' וגרמא חייב בידי שמים ומכ"ש לאבד עם רב. ע"כ הגה"ה] ולכן הביא עליהם מי המבול ואין להרגם תחילה דא"כ לא ישולחו ישראל עם ה' ורק ינוחמו במותם דישראל אתם המה לכן הי' מהצורך שישלחם תחלה ואח"ז להמיתם וזה הוא המשל של בעה"מ שהמשילו לרועה שמצא רחל ומשכה וכו' עי"ש:
ובזה נבאר דברי רבותינו הנ"ל דכאשר אמר לו הקב"ה לקרוע את הים אמר משה לפני הקב"ה אתה אומר לי שאקרע את הים וכו' והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם הענין כדברינו דעדיין לא נודע לרבינו משה כוונת בוראנו יתעלה בשלוחו לקרוע את הים [דאולי המכות שהוכה פרעה דהי' בארץ מצרים משום טומאתה נעשה ע"י שליח וכדמצינו כשרצה משה להתפלל יצא מחוץ לעיר כדכתיב כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' ועיין עוד לעיל] וסבר משה רבינו דלכן צוה לו ה' שיקרע את הים ולא בקע בעצמו משום דנשבע ע"ז ולכן אמר משה להקב"ה דהלא עדיין לא יתוקן הדבר דהתינח אם לא הי' רק רצון וכדומה אז יקל קצת ע"י שליח כידוע דהקב"ה גוזר גזיר' וצדיק מבטלה כתלמודן דמציעא (פ"ה) ובעוד איזו מקומות אבל השתא דאיכא כאן שבועה איך יתכן לשנות השבועה אף ע"י שליח כמובן ומקום השבועה אף דבאמת בקר שהביאו רבותינו אין כאן שבוע' מפורשת אולי נאמר דכוונתם לסיפא דקרא דכתיב חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו ומפורש בתלמודן שבועות (ל"ו) דלאו לאו תרי זימני הוי שבועה עי"ש ועדיין לא השיג אדון הנביאים דהשליחות הוי כדי שיאמינו בו עם ה' וכנ"ל בדברינו. [ואפשר דזהו כוונ' הכתו' דוירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וגו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו היינו דהבינו בקריעת ים סוף שהי' ע"י אדון הנביאים דהוא רק משום אמונה וכאשר יבואר] והא שהכפילו רבותינו בדברי משה רבינו אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה וכו' אולי הוא משום דבאמת בקרא שהביא היינו אשר שמתי חול גבול לים אין הוכחה שלא יתייבש הים וכנ"ל ורק כיון דצריך להתייבש וממילא מהצורך לקרוע הים ולחלקו לשנים קרעים וא"כ אין החול מסבבו כגבול במקום שנקרע ורק נעשה כשני ימים כמובן וזהו כפל דבריהם ודברי ר"א הקפר דאמר א"ל משה כך אמרת שאין הים נעשה יבשה שנאמר אשר שמתי חול גבול לים וכתיב ויסך בדלתים ים כבר התעוררנו מה הוסיף ר"א בהא. והנראה באולי לומר דר"א הקפר יסבור כשיטת רבעת"ו ערכין (ט"ו) דישראל לא הלכו את הים ברוחב מצד זה לצד זה אלא באורך עי"ש וא"כ עדיין יש החול גבול לים דהלא לא נחלק הים רק קצתו כ"ש ונבטל רצועה הלזו לכל הים. לכן אמר דאמר לו משה לא כך אמרת ולא א"ל שבעת דאין כאן שבועה ע"ז רק אמירה בעלמא שאין הים נעשה יבשה והביא ראי' לזה שנאמר אשר שמתי חול גבול לים וכוונתו של ר' אלעזר הקפר הוא דרק על זה של יתחלק כל הים כתיב שבועה היינו התרי לא המובא בדברינו אבל על שלא יתחלק מקצתו והוא כדעתו לדברינו הלא לא מצינו דכתיב שבועה רק ויסך בדלתים ים ולא כתיב רק אמירה ופשוט דויסך לדעת ר"א משמעותו דיהי' סגור כמו דלת ולא ימצא בו כלל שום יבושת. אמר לו הקב"ה לא קראת מתחילת התורה מה כתיב ויאמר אלהים יקוו המים הכוונה דאין הדבר כדעתך דלכן אני שולח לך כדי שאפטר משבועתי או דלא אעשה נגד דברי דלא כן דהלא כתיב בסוף פסוק הנ"ל יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה ומה הי' מהצורך לכתוב ותראה היבשה היבשה והיינו כלגבי קריעת הים ומה שהביאו עוד רבותינו בעלי המדרש בדבריהם מיד שמע משה להקב"ה והלך לקרוע הים אמר לו הים מפניך אני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בששי נאמר באולי דטענתו הוי כטענת גינאי נהרא בחולין. אני ודאי. עושה ואתה ספק עושה וכן גם הכא דידוע דעד יום הששי אין בהבריאה שום שינוי והתנגדות כלל נגד רצונו יתברך דאין בכל הברואים שום רצון ובחירה רק ששים ושמחים לעשות רצון קונם אך בבריאת יום הששי ניתן הבחירה והוא בבריאת האדם דהלא הבחירה בידו לקיים רצון יוצרו או למרות נגדו חלילה וזהו טענת שר הים דאנכי ודאי עושה רצון יוצרי משא"כ אתה. דהים מהצורך להבקע רק אם תעשה רצון יוצרך ומי יודע מה יולד יום כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקב"ה אין הים רוצה להקרע מה עשה הקב"ה נתן ימינו על ימינו של משה וכו'. ליישב דבריהם נאמר דהכוונ' דגלה לי' במה דנתן ימינו על ימינו של משה דמשה יקבל את התורה דניתנת מימין כדכתיב מימינו אש דת למו ולפחות דמהצורך ליתן ימינו על ימינו של משה היינו דהוצרך לקבל התורה וא"כ ממ"נ הוכרח להקרע דאם יקבלו את התורה הלא בדבר מצוה אזלי והלא זהו בעצמו מצוה רבה ואם חלילה לא יקבלו למה ימאן בזה הלא זהו ג"כ תנאי דאם לא יקבלו תהפך העולם לתוהו ובוהו ולמה יסרב להשתנות על שעה מועטת וזה נרמז בימינו על ימין משה. מיד ראה וינוס שנאמר הים ראה וינוס מה ראה אלא שראה להקב"ה שנתן יד ימינו על משה ולא יכול לעכב אלא ברח מיד והוא כדברינו דממ"נ הוכרח לברוח. אבל לאדונינו משה אדון הנביאים לא נתגלה עדיין בריחת הים דהלא לא נתחדש חידוש רב עדיין רק רמז בעלמא ולכן אמר לו משה מפני מה אתה בורח אמר לו הים מפני אלוה יעקב מפני יראתו של הקב"ה היינו תורתנו תורת אמת המלמדנו יראת שמים דאין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של י"ש וסוף דברי המדרש פשוט. עד וכל הנסים הללו נעשו על ידי משה שנאמר ויט משה את ידו על הים כוונתם דנעשו רק ע"י משה ולא דמשה הוא העושה כאשר הוכרח הדבר לדעת משה רבינו בתחילה. דשליחותו הוא דלא ישונה דברי ה' שאמר או נשבע שלא יקרע וא"כ היה מההכרח להיות משה העושה כמובן אבל באמת עיקר העשיה הוא יד ה' אלא דנעשה ע"י משה משום ההאמנה דבני ישראל ומסיימי בעהמ"ד לפיכך הקב"ה משבחו שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו וכתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו. כוונתם באולי לדרכנו דבאמת אם היה מהטעם הנ"ל כדי שיעשה ע"י אחר משום שינוי דעת הקב"ה אזי לא היה שבח כ"כ למשה דהלא כן היה יכול להעשות ע"י אחר ורק שליח הוצרך לזה אבל באמת הלא הקב"ה בעצמו היה יכול לעשות הדבר דאין כאן שום שינוי כלל דכן היה התנאי ולמה א"כ נעשה ע"י משה הוא רק משום שבחו. ומשום ההאמנה דאליו ישמעו כאשר שמעו בדבר ה' ואדרבה כל עשה משה הוא מעשה ה' ממש ושכינה מדברת מגרונו של משה וסמכו עצמם על שני פסוקים הנ"ל האחד ויזכור ימי עולם משה עמו ומסיים הקרא איה השם בקרבו את רוח קדשו. היינו בקרבו ממש והקרא השני מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מלפניהם לעשות לו שם עולם והוא ממש כדברינו דלכן נעשה ע"י משרע"ה הוא לעשות לו שם עולם לאדון הנביאים ובהשלמת דברינו אלו ניישב קצת מה שדקדקו המבארים והובא בתחילת דברינו דמתחילה כתיב ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה ואח"כ כתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ונאמר דידוע מאמר חז"ל במס' סוטה (ל"ז) דמתחילה ירד נחשון נשיא יהודה ושבטו בתוך הים ממש ואח"כ נהפך ליבשה וזהו פירוש הכתוב ויבואו בני ישראל היינו בתחילת בואם באו בתוך הים ואח"כ ביבשה דעומק הים גדול ועמוק אך דנתיבש מתחת ונעשה יבשה וזהו רק בתחילת בואם לתוך הים אבל אח"כ הלכו ביבשה ממש בתוך הים דנעשה לה יבשה בלי שום לחלוחית כלל כן יקוים בנו ולא יאמר חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל וגו':