אור ברסלב
יד יצחק - א יד יצחק דרוש ששי

יד יצחק - א· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

יד יצחק דרוש ששי

יד יצחק דרוש חמישי

בדרוש הזה ידובר קצת מגודל מצות הצדקה וריבוי שכרה.

וממחצית השקל שנצטווינו בלי להוסיף ע"ז. וממה שאסור לספור עם ה' כמובא ביומא (כ"ב). ועוד ביאורי איזו הגדות ומדרשי חז"ל:

במסכת ב"ב פרק המוכר את הספינה אמר רבה בב"ח אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אזלי וחזאי דעביד כוי כוי שקליתא לסלתאי ואנחתי בכוותא דרקיע אדמצלינא בעיתא ולא אשכחיתא אמרי, איכא גנבי הכא א"ל גלגלא דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר ומשכחת לה ע"כ וכל העובר יפלא על התמהון הגדול הלזה וצריך ביאור דברי קדשם נעתיק לדבר תחילה בגודל שכר הצדקה שהיא היא אחת מעמודי העולם וכדברי שמעון הצדיק בתחילת מס' אבות והובא ג"כ בדרושינו הקודמים ונקדים לדבר מהצדקה הראשונה שבתורת ה' היא מחצית השקל ונתבונן נא למה נשתנו עם ה' שאסור למונאם כמו שאמרו ביומא (כ"ב ב') דעובר בלאו או בתרי לאוי עי"ש עוד. ומצינו בדוד מלך ישראל כאשר מנה את עם ה' בא הדבר וכמפורש בתורת ה' [שמות ל'] זה יתנו וגו' ולא יהיה בהם נגף גם למה הוא דוקא מחצית השקל ולא יותר וכדכתיב שם העשיר לא ירבה ומצאנו אח"ז להמבארים שהתעוררו ע"ז ונאמר בעזה"ש בזה דבאמת אם היה איש הישראלי ככל המון עובדי עבודת כוכבים ומזלות דעיקרם הוא גויתם וגופם בודאי ימנה דהלא אינו רק גולם אחד אבל לא כן האיש הישראלי הקדוש לאלהיו דעיקרו הוא נפשו ונשמתו ואם ירבה צדקותיו הוא שקול נגד אלפים אנשים ויותר וכמו שאמרו שקול משה נגד ששים רבוא וכן ביאור אמרו ששקול נגד רובו של סנהדרין וא"כ איך ימנהו לאיש אחד והלא בזה מורידין אותו מצורתו הגבוה ואז ניתן רשות למלאך המשחית לשלוט בו חלילה דעפ"י המזלות אין לנו שום תקומה בעולם כאשר דברנו בזה קצת בדרוש הרביעי ורק צורתנו הגבוה מתורת אלהינו יתברך היא המעמידנו בעולם אבל לא כן העובדי כוכבי' ומזלות דמזלם אתם ומצורתם לא ירדו כלל דאין להם ממה לירד ולמה א"כ ישלוט הנגף בהמנאם. ולכן משום זה אולי גזר יוצרנו יתברך [אף דגבהו מחשבות אלהינו] שיתן כל אחד מחציה השקל ולא שקל שלם לומר דכמו דמחצית דבר לא נשלם כיון שהוא עדיין רק חציו כן כל אחד מישראל לא ימולא מספרו ואין אתה יכול לסופרו. וזהו באולי כוונתם ביומא (כ"ב ב') ר' יונתן רמי כתיב והיה מספר בני ישראל וגו' וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ותירץ כאן בשעושין רצונו של מקום וכאן בשאין עושין רצונו של מקום ונאמר לדרכנו דמליצתם הוא דבשעושין רצונו של מקום אזי אין לסופרם דכל אחד ואחד עולה מספרו הרבה וכדברינו משא"כ אם אין עושין חלילה וכל הדברים נחמדים בעזה"ש ובזה נבאר כוונתם במה שאמרו במגילה (י"ג) אר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו [ובמה שיש להתעורר בזה עיין בדברינו להלן מה שנדבר עוד קצת בזה ונאמר באולי דהוא בשקליו רצה ליתן את עם ה' תחת המספר והמנין דדבר שאין לו מספר ומנין כלל איך יוכל להאבד מן העולם האם יוכל להאביד את חול הים ועפר האדמה כיון דלית להם שום גדר המספר כמובן ודומים בהנמשל עם ה' ולכן הקדים בוראנו שקליהם לשקליו לומר שאינם תחת המספר כלל ואחד מישראל הוא עולם מלא ואיך יאבד עולמות בלתי מספר וחקר וע"ד זה יובן קצת דברי רבותינו בעלי המדרש דאמרו (בשמות רבה פרשה ל"ט) כי תשא אמר ר' תנחומא אמר לו הקב"ה משה חייבין לי בני ישראל מה שלוו הימני שנאמר כי תשא כמה דתימא כי תשה ברעך אמור להם שיפרעו מה שהם חייבים לי הוי כי תשא ואשלמה להם שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים ע"כ ונעלם כוונת רבותינו ולדברינו הקודמים נאמר דחייבים לי דקאמרי רבותינו על הנשמה העליונה שהיא חלק אלוה ידברו הניתנת בהאדם להלואה ולפקדון כידוע ובאו רבותינו להעמיס בקרא הטעם דלא יספרו בני ישראל לכן אמרו כי תשא כמה דתימא כי תשה ומפרשי הקרא כאומר התבונן בהלוואתם אשר תשכן. את כמו בתוך. ראש בני ישראל כידוע דמשכן הנשמה במוח. אזי המצא באיש אחד. לפקודיהם:

היינו הרבה פקודים וכדברינו]. אמור להם שיפרעו מה שהם חייבין לי.

היינו דישמרו את נפשותם ויחזרו נשמתם בטהרה הוי כי תשא. הכוונה בקוצר דלכן אל תמנם כי כל אחד יעלה לאלפים וזהו שמסיימי ואשלמה להם שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים [ורק כעין רמז דברינו]. ואמרו (ב"ב ט') שאלו לשלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אמר להו בואו וראו מה פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. רבא אמר מהכא הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים מה טעם הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו משום דלחמו נתן ומימיו נאמנים ע"כ אך נבין נא מדוע לא הונח לרבא פסוק שאמר חסיד שבמלכים והוא בוחר פסוק אחר מה שנאמר בדברי ישעיה הנביא והנראה לומר על דרך פשטות דבימי דוד וכן בימי שלמה בנו שהיו עם ה' במעלה העליונה וכל אחד תחת גפנו ותחת תאנתו אז מעט הצדקה לא נחשבה כ"כ רק אם יפזר מעותיו לצדקה ואף אם יפזר אין מהצורך שינתן שכר הצדקה בעולם הזה דאז היה כל ההשפעה ושערי שמים פתוחות ודלתות בהמ"ק נפתחים לירד שפע ההצלחה וגודל הברכה רק על עם ה' וכל שכר הצדקה עומדת רק בעוה"ב. ולכן אמר דוד פזר נתן היינו בהתפזרות וכדברינו. לאביונים היינו רבים. אז. צדקתו עומדת לעד והיינו לעוה"ב משא"כ אנחנו שפלים לעפר אשר מכל טוב והצלחה נחסרנו וכל הברכה ושפע הטוב המה רק על העובדי כוכבים ומזלות לכן אמר רבא מדברי ישעיה הנביא הנ"ל הוא מרומים ישכון היינו לעוה"ב ומצדות סלעים משגבו. היינו בעוה"ז מקום המצודות והסלעים ומפני מה משום שלחמו נתן ומימיו נאמנים. אף דלא נתן רק לחם ומים לעני עבור זה ירש שכרו לעוה"ב ובכאן יאכל פירותיהם וכידוע דהצדקה היא ממצות שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכמו שאמר מלאכי הנביא בשם ה' במלאכי ג'] ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. ובזה נבאר קצת דברי רבותינו [פ' הנ"ל] הנראה תמוה שאמרו אז יבקע כשחר אורך אר"י בן אלעזר אפילו אותה שכתב בה והארכת ימים מהרה תצמח עיין מ"כ והוא דחוק] והנראה דבא לומר דלא דמיא מצות הצדקה לכל המצות אף דיש מצות דנתגלה מתן שכרם בתורה ככיבוד אב ושילוח הקן עכ"ז למען ירבו ימיכם והארכת ימים המה בעולם הבא כדרשתם ז"ל (סוף חולין ובקידושין פ"ק) אבל הכא בודאי מתן שכרם גם בעוה"ז וכדכתיב במעשר ובחנוני נא ולכן מדמה הנביא שכר הצדקה לשחר דכמו דבעלות השחר ימצא תיכף קצת אור ואח"כ הולך ומתגבר כן היא הצדקה דגם מיד ימצא אור קצת ולעתיד ילך ויאיר כאור היום. וזהו דברי רבהמ"ד אז יבקע כשחר אורך. והיינו תיכף וכדברינו וארוכתך מפרשי אפילו אותה שכתב בה והארכת ימים היינו דנתגלה מתן שכרם לא ישוו לה כי היא מהרה תצמח. ולא כן יתר המצות ואולי כוונה נכונה היא ובזה נבין דברי תלמודן ב"ב שם א"ר אבהו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרים קרן ישראל א"ל בכי תשא ואולי נאמר בכוונתם דהרועה נאמן כאשר ראה והבין חקרה וגם ידעה דהמזל מראה רע על עם ה' אלה בעת שיצאו מארצם ובמה יחיו בגולה. וא"ל המקום ב"ה בכי תשא והוא בזכות הצדקה יחיו אף בגולה דהיא בשכר פירותי' תחי' בעלי' ובזכותה תקרב ג"כ את הגאולה וכדברי ר' יהודה המובא בבתרא פ"ק דאמר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה דכתיב שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות ובזה יבואר קצת מאמרם במגילה המובא לעיל דאמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו וכו' ולכאורה אינו מובן כ"כ דהאם זכה המן בזה ששקל שקלים לאבד עם ה' עד דלבטל זכות זה היה מהצורך ליתן שקלים. ולפי דברינו נאמר בכוונתם דהי' גלוי וידוע לפני בוראנו יתברך שעתיד המן לשקול שקלים לאבדם בעת רעה שאין במה להנצל דהמזל הראה רעה רבה על עם ה' כידוע דהפיל גורלות ועלו בידו לאבדם ולעקור זכרם חלילה ורוב המצות עיקר שכרם לעתיד לבוא ומעשה דר' יעקב המובא סוף חולין ופ"ק דקדושין הנ"ל יוכיח.

לכן הקדים בוראנו יתברך לצוות על השקלים היא צדקה שבכחה ננצל גם בעוה"ז מצרה וצוקה ובזכותה יופר עצת המן:

ובעמדנו בזה נבאר דברי מונבז המלך שאמר לאחיו ולבית אביו בעת שהתחברו עליו על אשר בזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת המובא בבתרא פ"ק והשיב להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי והביא ראיות מכתובים על כל זה ולכאורה אינו מובן כ"כ הרבות הדברים והחילוקים ומה הוא דחלק בין למעלה ובין שהיד שולטת בו דבודאי למעלה לא ינוכה כלל מזכיותיו דמי יטלם ואולי נאמר בעזה"ש בכוונתו דבדבריו השניים נותן טעם על הראשונים דידוע אשר אם יאמין האדם בחי העולמים ב"ה בלב שלם שהוא המשפיע ומפרנס לכל שוכני חלד וזן לכל בריותיו אזי בודאי לא יגרע מהעני ידו דהלא דבר נקל הוא לבוראנו יתעלה לשלם לו אלף פעמים ככה משא"כ המעלים עיניו מן הצדקה עליו אמרו בבתרא שם כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים והוא דבודאי סבר בדעתו דחלילה אין בוראנו משגיח על עולמו וזהו אמרו של מונבז המלך דלכן גנזתי למעלה היינו שיהי' שכרי דבר הנצחי ועומד לעד משום דגליתי בגניזתי זאת דאין היד שולטת בו רק ידי ה' עושה כל ואמר עוד אל תאמרו כי רק למעלה גנזתי ולא למטה כלל לזה אמר אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות וא"כ כיון דהטיבותי לבני אדם בעוה"ז אמצא אנכי ג"כ שכר הטוב גם בעוה"ז דרק בשאר המצות שאין טובתם לבני אדם רק שמקיים רצון יוצרו יתברך עליהם הוי מקום הגמול רק העולם הבא משא"כ בצדקה וכדומה המטיב גם לברואי חלד ולשוכני בעוה"ז גם תגמולו ימצא ג"כ אף בעוה"ז [ועוד מבואר בדרוש הקודם ביתר הדברים שאדם אוכל פירותיהן הידועים] ואמר עוד דלא תימא דמהא דמקבל שכר הפירות ינוכה קצת משכרו כמו כל דבר שנותן פירותיו דמזה נחלש העיקר כידוע. לכן אמר אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי היינו לעצם שלי הוי כל הגנזין והוא בעוה"ב דשם אמצא כל האוצר בשלימות והא דיהנו בעוה"ז גופי וזרעי המה רק הפירות ועם כל זה הקרן לא יחדל ולא יתמעט אף כ"ש:

ועתה נבוא להשלים מאמר דרבה בב"ח המוצב תחילת דברינו הא דאמר א"ל ההוא טייעא אולי על אליהו ז"ל ירמז דמצינו בש"ס בכמה מקומות אידמי לי' כטייעא ודאמר לי' תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע כהדדי. נאמר לדרכנו הנ"ל דהלא בכל המצות לא יעשה מצות אלהינו יתברך העולים הם למעלה ברקיע ע"מ השכר שיגיעו בעולם הזה וכאמרם באבות כל המשתמש בתגא חלף אבל אחוי לך מצוה דנשקי ארעא ורקיעא כהדדי. היינו דיוכל לעשות מצוה העולה למעלה אף אם דעתו לשכר הארצי והיא מצות הצדקה וכדכתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים וגו' וזהו אמרו אזלי וחזאי דעביד כוי כוי והן הנה הארובות הנ"ל. שקליתא לסלתאי ואנחתי בכוותא דרקיע הכוונה דשקיל לסלתי' ונתן לעניים וסמך שירד לו רב טוב מארובות השמים כהבטחת ה' והתפלל ג"כ ע"ז דמותר להתפלל שעבור זכות זה יבורך מן השמים וכדמצינו גבי מעשר שהתפלל המביא השקיפה ממעון קדשך וזהו אדמצלינא היינו דהתפללתי ג"כ אחר שנתתי לחמי לעניים ועכ"ז בעיתא ולא אשכחיתא. ולכן תמה בהרבה תימא ואמר כלום גנבי איכא הכא כוונתו דאיך נעצר שפע הטוב שירד בודאי מן השמים אבל לפי אמיתת הדבר הן אמת וצדק אשר ה' יתן הטוב ויפתח את ארובות השמים עכ"ז לפעמים יתמשך איזה עדן וזמן וזהו שאמרו לי' גלגלא דרקיע הוא דהדר היינו דלפעמים נתמשך הדבר. נטר עד למחר ומשכחת לה והיינו דבמשך הזמן יגיעך השכר בשלימות כה יקוים בנו יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו':

תוכן העניינים

יד יצחק - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה