אור ברסלב
יד יצחק - א יד יצחק דרוש חמישי

יד יצחק - א· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

יד יצחק דרוש חמישי

יד יצחק דרוש

בדרוש הזה ידובר קצת מענין המשכן. ויבואר יראת אדון הנביאים מהמלאכים המובא במס' שבת (פ"ח). וביאור דרשתם ז"ל שגדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ המובא בכתובות (ה' ב') וביאור איזו הגדות ומדרשי חז"ל:

מדרש (שמות רבה פל"ג) ויקחו לי תרומה הה"ד כי לקח טוב גו' תורתי אל תעזובו אל תעזובו את המקח שנתתי לכם יש לך אדם לוקח מקח יש בו זהב ואין בו כסף יש בו כסף ואין בו זהב אבל המקח שנתתי יש בו כסף שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף. יש בו זהב שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב וכו' ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה משל למלך שהי' לו בת מלכים וכו' כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול וכו' אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש ע"כ ויש להבין עומק כוונת רבותינו ז"ל ומה הוקשה להם בקרא הנ"ל דאמרו הה"ד גם נבין דברי חז"ל במה שאמרו (בכתובות ה') דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאל במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואלו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך כו' ולכאורה תמוה דפתח במעשיהן של צדיקים ומסיים במקדש ועיין רש"י ז"ל ועדיין אינו מובן בשלימות:

נקדים להבין דברי תלמודן במנחות (דף נ"ג) אמרו ליה רבנן לר' פרידא ר' עזרא בר בריה דר' אבטולוס דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוה עשירי לעזרא קאי אבבא אמר מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי איבר אוריין ובר אבהן יאי ואי בר אבהן ולא בר אוריין אשא תיכליה אמרו לי' בר אוריין הוא אמר להו ליעול וליתי'. חזייה דהוה עכירא דעתי' פתח ואמר אמרת לה' ה' אתה טובתי בל עליך (תהלים טז) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע החזק לי טובה שהודעתיך בעולם אמר לה טובתי בל עליך איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחלה בעולם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם כיון דשמעי' דאמר אדיר פתח ואמר יבוא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים יבוא אדיר זה הקב"ה כו' ויפרע לאדירים אלו ישראל כו' מאדירים אלו המצרים כו' באדירים אלו מים כו' יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד וכו' יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים כו' יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו וכו' ע"כ בתלמודן ועי"ש שהאריכו לבאר כל הנ"ל וכאשר יבוא בדברינו וגם להביא ראיות מכתובים על כל פרטי דבריהם ולכאורה תמוהים דברי קדשם חדא מהו שאמר ר' פרידא דאם הוא בר אבהן ולא בר אוריין אשא תיכלי' ולמה יקללוהו הלא פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא שאינם ת"ח והאם כולם יאכל האש חלילה למימרינהו ומדוע קלל אותו באש דוקא אף אם חפץ בקללה ח"ו גם מה הוא דכאשר חזי' דהוי עכירא דעתי' פתח ואמר אמרת לה' וגו' הלא אינו מובן כ"כ התנחומים בזה ומה זה שאמר דהשיב הקב"ה לכנ"י איני מחזיק טובה לך וכו' הלא אף כי באמת אם צדקת מה תתן לו מ"מ בטובו וחסדו מנחיל עולמות רבות לאוהבי שמו כמתניתין דסוף עוקצין [המובא בדרוש א']. ומה הוא התמהון הגדול דכאשר שמע דאמר אדיר פתח ר' עזרא לאמר גזירות שוות ומלים הדומים זה לזה אתמהה ונבאר בעזה"ש דבריהם הקדושים ונאמר הא דאמר אי בר אבהן ולא בר אוריין אשא תיכלי' לא בא לקללו חלילה רק כוונתו כמו שאמרו בבתרא (ע"ה) ואש בחופה למה מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו וכמובן. וא"כ לקללה לא יחשב רק מודיע דבר האמיתי דכיון שאינו ת"ח הלא א"כ מכמה חופות יוכל להכוות וא"כ במה גדלו והא דכאשר ראה דהוי עכירא דעתיה פתח ואמר אמרת לה' וכו' והתעוררנו הלא בוראנו יתברך גומל הרבה טובה להחפצים בו ומקיימי מצותיו ותורתו. נאמר באולי בכוונתם דכאשר ראהו דהוי עכירא דעתיה והיינו דמוטרד ברעיונותיו והנהו קאי אבבא עלה בדעת ר' פרידא דבודאי מוטרד מצערו. ומצינו בענין הנהגת ה' שהוקשה בזה גם לאדון הנביאים כמובא בברכות (ה') דשאל מהקב"ה מפני מה צדיק וטוב לו וכו' ולדעת ר"מ [המובא בדרוש שני] לא השיג זאת משה רועה נאמן ולא שמע בוראנו לבקשתו כן אדונינו דוד אמר ואני כמעט נטיו רגלי כאין שפכו אשורי כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה וגו' ובנביאים מצינו ג"כ דשאלו מדוע דרך רשעים צלחה וכדומה לרוב וכל ספר איוב ע"ז יסוב. אך זהו נודע לה' לבדו ושוקל דעות בני אדם הוא היודע והדין דין אמת וודאי דזה לא ישאל למה לא יהיה טוב לצדיקים כולם גם בעוה"ז ומי סניא להו לצדיקים דאכלי שני עולמות דע"ז הלא ידוע דרשתם ז"ל המובא בכמה מקומות היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם אך באמת מצינו איזו ענינים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז ג"כ כידוע והן הנה המצות המנוים כיבוד אב ואם וגמילות חסדים וכו' ואולי הטעם כיון שיעשה בזה לחבירו בעניני עוה"ז ישולם גם פירותיהם בעוה"ז והשכמת בית המדרש משום דהתפלה נקראת נפש כדכתי' טורף נפשו בכפו וכתלמודן בתחילת ברכות ולהיפך גומל נפשו איש חסד וגם זה בכלל גמ"ח יחשב ות"ת כנגד כולם וכיון שראהו בעכיר' דעת וקרוב הדבר דהוא מענין השכר ועונש ביקש ר"פ להוציא זאת הקושיא המבוארת דהלא לכל עם ישראל כקטן כגדול גם להם יגיע כל טוב בעוה"ז דהלא מיחדים שמו יתברך ומפרסמים אלהותו יתעלה וא"כ שייך ענין זה גם בעוה"ז דהלא מהם יקלס עילא' שמפורסם אלהותו ודומה ליתר הדברים הנחשבים הנ"ל ולכן א"כ ישולם ויחזיק להם טובה גם בעוה"ז. וזהו טענת עם ה' באמרם לאלהיהם הלא אתה ה' שאיחד שמך ומפרסם אלהותך והלא בזכות זה תחזיק לי טובה גם בעוה"ז. ובאה התשובה מאלהי' שכבר נתפרסם שמי והשגחתי מהאבות הקדמונים וכיון ששמע דאמר אדיר היינו דמספר פרסום שמו יתברך מהאבות פתח ואמר דלא כן הדבר דהפרסום הוא מהאבות דהלא לא נגלה רק למיעוט העולם רק דעיקר הפרסום הראשון הי' מקריעת ים סוף וכדכתיב שמעו עמים ירגזון וכו' והלא נבקעו המים היינו כל הימים שבעולם וכידוע לכן פתח הוא ואמר יבא אדיר זה הקב"ה ויפרע לאדירים בשביל אדירים המה ישראל מאדירים אלו המצרים באדירים אלו מים [רומז לצרות כמפורסם]. הענין כמי שאומר אף דזה ידוע שנתוודע אלהותו בים אך עכ"ז קשה לי הלא אדירותו של אלהינו יתברך הלא לא נתבטל וכ"כ אדירותם של עמו שהם אדירים במצות ובמעשים טובים כ"כ עתה. וכן להיפך אדירותם של עובדי כוכבים שהם מאדרים עצמם ברשעתם וחיובם ג"כ כמות שהיו כן עתה וכן תוקף הצרות גם המה בחזקתם. ולכן קשה לי' מדוע לא יבוא אלהינו התקיף לעד וינקום נקמת עמו המאדרים במצות. מעובדי כוכבים שיביא עליהם מים הרעים וכנ"ל. וכן קשה לי' מדוע נחרב בית קדשנו ותפארתנו ולא יבנה זה משך ימים רבים ושנים. הלא נקרא ידיד לאלהיו ונבנה על ידי ידיד לאלהיו. בן ידידי ובמקום השייך לידיד ה' ותכלית כוונתו הלא הי' לשם ה' שנקרא ידיד ולהתכפר בו עמו הידידים ולמה א"כ לא ינחם אלהינו הרחמן ואם עלינו עמו ועל בית קדשנו לא ינחם מדוע לא ירחם על תורתו שהיא טובה בעצם הטוב וניתנה ע"י טוב הוא משה רעיא מהימנא עבור הטובים הם עמו מיד ה' הטוב. וא"כ היא שלימה בכל השלימות הן מצד עצמה הן מצד פועלה הן מצד מקבלה הן מצד המתקבלים שעבורם התקבל ולמה א"כ לא ירחם. או דגדול ערכה מאד מצד נצחיותה בעצמה הנרמז במלת זאת. דכן היא לנצח והנותנה הוא ג"כ נצחי הוא בוראנו יתברך. או מצד מקבלה דהוא רעי' מהימנא שהוא ג"כ נצחי כאמרם צדיקים במיתתם קרוים חיים ובפרט אדון הנביאים וגם נקרא בגדר זה מפני שתמיד דביקותו בבוראו בלי הפסק כלל והן מצד המקבלים שנתקבל עבורם דג"כ המה נצחים לעולם דצדיקים במיתתם קרוים חיי' וכנ"ל ולמה א"כ לא ירחם על תורתו דהלא כל ימי היותנו על אדמה טמאה כמעט רוב התורה לא יתקיים בידינו כמו כל הלכות טומאה וטהרה וקרבנות וכדומה וגם כל מצות התלויות בארץ:

והאמת כי תורתנו הקדושה והמשכן כן המקדש אחד באחד יגשו כי המשכן הוא בנוי ומשוכלל בכל פרטיו קרשיו קרסיו ואדניו ועמודיו עם שולחנו ומנורתו כן יתר כל כליו נגד העולמות העליונים ממש כאוהל אחד וזהו שאמרו בית המקדש של מטה מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה וכן תורתנו הקדושה תורת ה' התמימה מכוונת לענין זה. ואולי זהו כוונתם שאמרו בברכות (נ"ה) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ואמלא אותו רוח אלהים וגו' והוא משום דהמשכן היה מכוון נגד שמי' וארץ היינו כל העולמו' וע' להלן ונקרא עטרה כדרשתם ז"ל (שמות רבה פ' נ"ב) ויביאו את המשכן הה"ד צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו אימתי נאמר המקרא הזה ביום שהוקם המשכן וכו' בעטרה שעטרה לו אמו זה המשכן וכו'. וסמוך תיכף לזה איתא שם רשב"י שאל את ר"א בר' יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו א"ל הן משל למלך שהיתה לו בת יחידה לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי ועד שקראה אמי כן הקב"ה מתחילה קרא לישראל בת שנאמר שמעי בת וראי והטי אזנך לח זז מחבבן עד שקראן אחותי שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי לא זז מחבבן עד שקראן אמי שנאמר ולאמי אלי הקשיבו אל תקרי אומי אלא אמי וזהו בעטרה שעטרה לו אמו וכו' עי"ש וכל העובר ישתומם דהלא חבת הבת גדולה יותר מאחות ויותר מאם ולמה א"כ יאמר המדרש שלא זז מחבבה עד שקראה אחותי ואח"כ אמי והרגישו בזה המבארי'. ונאמ' בזה באולי דאין כוונת רבותינו על חבה לבד אך כוונתם דידוע דדבר התלוי ביכולת האדם שיתרבה הדבר אין החביבות כ"כ בעיניו כיון דדעתו שיעשה ויעסוק בהדבר עד שירבה ויפרוץ אבל דבר שאינו תלוי בו ואין ביכולתו יש בזה גדר חביבות לנפשו וזה ענין דבריהם דלא זז מחבבה עד שקראן אחותי היינו אף דגם העובדי כוכבים הם מעשה ידי הקב"ה וכמו שאמרו באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להם הקב"ה מעש' ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה וכדומה עכ"ז קראן אחותי היינו דסילק כביכול היכולת מאתו יתברך לסלק עצמו מהם וליחד לו עם אחר כאשר אין ביכולת האדם להוליד אחות ורק באחרים תלוי הדבר היינו באביו ואמו כ"כ תלוי הדבר בישראל ורק אם חלילה ימרדו אזי יחליפם באומה אחרת ולבסוף קראן אמי היינו כמו שאין באפשרות להתדבק ולשיולד לאדם אם אחרת זולת יולדתו כ"כ נשבע הקב"ה שלא יחליפם באומה אחרת לעולם וזהו השוכן אתם בתוך טומאותם וכבקשת משה אדון הנביאים ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה ודרשו ז"ל בברכות דביקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים וכמפורש בקרא ונתן לו וזה היה בעת גמר המשכן דשיכן אז שם קדשו ושכינתו בתוך עמו ישראל וכן רומזים המקראות שהביאו בדרשתם דבקרא הראשון שהביאו כתיב שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך והיינו בתחילת הדבר כדי שיתאיו ועדיין לא תאב וזה היה בימי האבו' [ומה נעמו א"כ בזה דברי ר' יצחק במדרש (בראשית רבה פל"ט) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך ר"י פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך כו' והיינו כדברינו דעל ימי האבות יסוב אך מה היה קש' לר' יצחק עד. שפתח פתחו נאמר באולי בפשיטות דהלא בהיפך הול"ל לך לך מבית אביך וממולדתך ומארצך דכן הוא ההליכה מתחילה יוצא מביתו ואח"כ מעירו ואח"כ מארצו לכן מפרש האלהי הזה דאין הכוונה הליכה רק דבדעתו יתרחק מעט מעט והלא נקל להאדם להתרחק קצת תחילה מאוהביו הרחוקים וכדומה ועדיין קשור בעבותות אהבה לאוהבו הקרוב לו ואח"כ גם ממנו יתרחק ואח"כ מבית אביו וזהו שאמרו ר' יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וכוונתו דהלך לך הזה היינו השכחה וההתרחקות וכדברינו ועבור זה ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם]. ואחר זה בעת מתן הורה התקשר הקב"ה עם עמו. ישראל עד שלא יהיה כביכול ביכולתו להחליף עמו בלתי אם ימרדו בו חלילה ולזה בא הכתוב אני ישינה היינו דאני נתישנה בחטא העגל ולבי ער ולבי זה צור לבבי כפירש"י עיין שם קול דודי דופק גו' וידי נטפי מור וגו' וכן נראה קצת עוד מרבותינו בעהמ"ד דפירשו וידי נטפו מור מרדים שאמרתי לעגל אלה אלהיך ישראל ע"ש ואח"כ בעת שנתרצ' צור ישראל לעמו בבנין משכנו אזי הבטיח ונשבע לעמו שלא יחליפם באומה אחרת כאם וכדברינו ואז זכינו לנסים שלא בדרך הטבע שירדה האש מן השמים ותאכל את העולה והשלמים. וביום הקמתו נתמלא ענן ה' את המשכן עד שלא היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן ולפי שתורת ה' רומזת להעולמות העליונים כמפורסם וכתיב ה' בחכמה יסד ארץ שהסתכל בתורה וברא שמים וארץ וכדרשתם ז"ל ומקום שכנה במשכן לכן מוכרח היה להיות המשכן מכוון נגד כל העולמות [וכמאמרם המובא דיודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בו שמים וארץ שנאמר ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובהבונה ובדעת וכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו והיינו בחכמתה של התורה] כדי שיהיה התקשרות בוראנו יתברך במשכן עם התורה כמו שהיתה תחילה התקשרותו בעולמות העליונים וע"כ הוצרך לחכם כבצלאל שיודע לצרף אותיו' וע' בנה"ח ובזה בוא נבוא לסיים המדרש הנצב פתח דברינו דהוקשה לרבותינו למה כתיב ויקחו לי תרומה הול"ל ונתנו לי תרומה מהו ויקחו לכן אמרו הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ותחילה מפרשי רבותינו למה נקרא התורה טוב וכוונתם דהלא ידוע דיש בעולם שלשה דברים טובים הכוללים כל הצלחת האדם היינו טוב הנקרא ערב כמו אכילה ושתיה ויש ענין הנקרא מועיל כמו כסף וזהב ובהם נכללים כל המועיל. והטוב העצמי והוא שכר הצפון לצדיקים והוא הטוב האמיתי מפני נצחיותו ולזה אמרו בעלי המדרש יש לך אדם קונה מקח יש בו כסף אין בו זהב וכמוהו להיפך היינו דענין המועיל לא ימצא כלול במקחו רק חלק קצת. אבל תורתנו הקדושה כוללת כל חלק המועיל כידוע שהיא מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכתיב בשמאלה עושר וכבוד ובימינה אורך ימים וכ"ש עושר וכבוד ואח"כ אמרו נגד חלק הערב יש לך אדם לוקח שדות היינו אכילה ואין בו כרמים היינו שתיה ואח"כ נגד שכר הנצחי שהוא דביקות אלהי כידוע אמרו בעהמ"ד יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינם יודעים מהו היינו טוב שבו אינם יודעים נצחיותו אבל משכר הסרסור יודעים מה לקח. כך התורה אין אדם יודע מה היא היינו שכר ההתדבקות באלהים. אלא משכר שלקח משה שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו. ואח"ז מסיי' המדרש דקדוק' מה שדקדקו מתחילה מדוע כתיב ויקחו לי [אך כיון שהתחילו בפסוק כי לקח טוב מסיימי ומפרשי מהו טובתו ומפרשי תחילה הטוב והערב והמועיל עד שבאו עוד ביתרון כחו ועוזו עד שמי שמכרו נמכר עמו] וזהו שאמרו ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה הכוונה דעיקר משכני יהיה עמכם במשכנכם שתעשו לי כי כעת משכני על הארץ במקום תורתי. שנאמר ויקחו לי תרומה מפרשי רבותינו באולי כביכול שלוקחים הקב"ה לתרומה להם. ואח"כ מפרשי איך נמכר עמה ובמה ואיך קנו להקב"ה הלא הוא הקונה שמי' וארץ ולא הנקנ' חליל' לכן אמרי משל למלך שהיתה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לארצו וליקח לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא לפרוש ממנה איני יכיל לומר לך אל תטלי איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי כך אמר להם הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול לומר לכם אל תטלוה איני יכול [דידוע דבדין נטלו להתורה דהלא המלאכים קיטרגו על התורה שלא תנתן להאדם כמפורסם] אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש ע"כ. וזהו שנראה קצת בבאור דבריהם הקדושים:

[הגה"ה בזכרנו טענת המלאכים נשלים ג"כ מה שקצרנו בדרוש הקדום בענין זה מחמת האריכות שעלו שם והוא דבתלמודן שבת (פ"ח) אריב"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לו רבש"ע חמדה גנוזה שגנוזה לך ארבעה ושבעים ותשע מאות דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם אמר לי' הקב"ה למשה החזר להן תשובה אמר לפניו רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיה א"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה וכו' ע"כ. וכבר דברו בזה המבארים אך אולי יחודש אצלנו מה בעזה"ש] ויש להתעורר בזה חדא מהו שאמרו המלאכי' תחלה מה לילוד אשה בינינו ואח"ז אמרו חמדה גנוזה וכו' ואתה מבקש ליתנה לבשר ודם. ולכאורה או דהי' להם לומר בשני המקומות לילוד אשה או לבשר ודם ועוד למה לא השיבם הקב"ה בעצמו הלא לא דברו המלאכים עם משה רק עמו יתברך וא"כ הי' לכבודו להשיבם כבתחיל' וגם תמוה תשובת משה רועה נאמן דאמר מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם האם מלאכי רומה יאבדו נפשות על חנם. לילה למלאכי אלהים מזה גם מה זה דאמר לו המקום ב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה הלא ההצלה בזה איננה מובנת [אף דודאי יש בזה סודות נעלמים] ונאמר קצת בזה דהא שאמרו מתחילה מה לילוד אשה בינינו ולא אמרו לבשר ודם הוא דביומא (ד' ב') אמר ר' נתן לא בא הכתוב דויכסהו הענן אלא למרק אכילה ושתי' שבמעיו לשומו כמלאכי השרת והיינו שנתבטל כמעט מחומרו ונחשב רק כאחד מצבא המרום במרום ולכן שאלו עליו הן אמת דזה משה האיש נעלה ונשא הוא וכמלאכי השרת הוא אבל עכ"ז הלא ילוד אשה הוא וממצב שפל שרשו וגזעו ולמה בא כאן וכאשר השיב להם הקב"ה לקבל תורה בא והקבלה זו הלא לא עבורו לבדה היא רק עבור כל ישראל אז השיבו חמודה גנוזה וכו' אתה מבקש ליתנה לבשר ודם היינו אף דלמשה כדאי נתינת התורה דהוא הוא הצדיק המקיים כל רצון יוצרו אבל אתה מבקשה ליתן לבשר ודם הן הנה כל העם עם ה' וא"כ רב בזיון הוא לתורתנו ואמר לי' הקב"ה החזר להן תשובה אולי הכוונה שיאמר להן דהתורה תחזור למעלה בשרשה העליון כי היא היא העולה מעלה ובוקעת כמה רקיעים בעת עסיקת עם ה' בתורה כידוע והא שדקדקנו מדוע לא החזיר להן הקב"ה בעצמו כאשר השיב להן גם בתחילה לקבל תורה בא. נאמר באולי דהלא ידוע דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (וכאשר הובא בדרוש הראשון בדברינו] ולכן מה ישיב בוראנו על דבר שאינו בידו כמובן. אבל אדון הנביאים שהוא הוא שליח ישראל ודיבורו כדיבורם ובשליחותם ידבר שהרי אמרו נעשה ונשמע ונמצא דיחזיר למעלה ברוב עוז ותפארת וזהו החזר משם עדתך שיקיימו רצון בוראם יתעלה ואז יוחזר הדבר ברוב הוד ותפארת וזה יהי' להם תשובה. והא שהשיב משה להקב"ה רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם ותמהנו על הפלא הלזה האם אין דין למעלה חלילה נאמר באולי דכיון דנתוודע משה רבינו ע"י המלאכים מעלת התורה ויקר ערכה ושהם אינם מסכימים ליתנה להאדם ומחמת שהיא קודמת תתקע"ד דורות להעולם. אמר עבור כלל עמו כי הוא שלוחם וכדברינו. רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני וכו' דסבר משה דאין הקב"ה ישרה שכינתו ממש בתוכנו רק כמו שאמר הקב"ה למשה אחר חטא העגל (שמות ל"ג) ושלחתי לפניך מלאך ובמלאך מצינו (שם כ"ג) כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו ולכן נתירא אדון הנביאים לפי האמת ואמר רבש"ע מתירא אני לקבל את התורה כיון דיקר מאוד ערכה וגדול מאוד עונשה והשגחתך תהי' ע"י המלאכים שאין ביכולתם לישא עון וא"כ שמא ישרפינו בהבל שבפיהם והיינו עבור עמו ידבר וכנ"ל. והשיב לו המקום ב"ה לא כן עבדי משה אלא שכינתי ממש ילך בתוככם. וזהו אמרו יתברך אחוז בכסא כבודי ואל תירא דלא תומסר להמלאכים שאינם נושאים פשעכם רק אנכי אנכי אהי' עמכם ואני נושא עון ופשע ומה נמלצו א"כ בזה אמרם הנ"ל אחוז בכסא כבודי. כן ראייתם מקרא נחמד שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו ואמר ר' נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו היינו ג"כ כדברינו דיהי' שכינתו פרוש על עמו ורק כשחטאו החטא הגדול והנורא בעגל אז ביקש בוראנו יתברך למסור השגחתו ע"י המלאך ואף דבאמת קרא הנ"ל (דשמות כ"ג) דאמר בוראנו יתברך הנה אנכי שולח מלאך וגו' נאמר קודם חטא העגל כבר פרש"י ז"ל דכאן נתבשרו שעתידין לחטוא שכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך עכ"ל. ע"כ הגה"ה]: והא דמסיימי רבעהמ"ד בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו לכאורה אינו מובן כ"כ דהלא בעת ההליכה לא הי' המשכן עומד אלא נפרק כידוע ואין לומר דהכוונה על בית המקדש דהלא הוא דווקא בהר המורי' ולמה אמרו כל מקום שאתם הולכים אך בפשיטות הנראה לומר דכוונו באולי כדרשתם ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היינו בתוכם ממש וכדכתיב ושכנתי בתוך בני ישראל ולכן אמרו בכל מקים שאתם הולכים בית אחד עשו לי היינו בתוככם ממש. ובזה נוכל ג"כ ליישב את אשר הקדמנו לשאול על תלמודן הנ"ל דאמר ב"ק גדולים מעשה צדיקים וכו'. דהכוונה דבעת הבריאה עדיין לא נתמלא עומק רצונו כביכול דהלא אדם אין ואיך יהי עיקר שכינתו בתחתונים אך אח"ז בעת מתן תורה התקיים רצונו הקדום בלי שום שינוי כלל וכלל שיהא לו דירתו בתחתונים וזהו אמרם גדולים מעשה צדיקים היינו דהמה מתקשרים במעשיהם לבוראנו יתברך יותר ממה שהתקשר להעולם בעת הבריאה דהוא מעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים היינו דלא נעשה בכוונה עצומה כ"כ שיהי' מכון לשבתו יתברך אבל במעשה הצדיקים והן המה מקדש ה' כדכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ממש כתיב מקדש ה' כוננו ידיך וכנ"ל ועיין. ה' יזכנו שנהי' משכן לשכינת כבודו:

תוכן העניינים

יד יצחק - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה