יד יצחק - א· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
יד יצחק דרוש שביעי
בדרוש הזה יבואר מה שנמשלו עם ה' לאילנות בדברי הנביאי' וידובר בענין הדלקת המנורה ומדוע רק בשמן זית. ועוד איזו באורי הגדות ומדרשי חז"ל:
מדרש (שמות רבה פל"ו) ואתה תצוה את בני ישראל הה"ד זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך וכי לא נקראו ישראל אלא בזית הזה בלבד והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל בגפן שנאמר גפן ממצרים תסיע בתאנה שנאמר כבכורה בתאנה בראשיתה בתמר שנאמר זאת קומתך דמתה לתמר בארז שנאמר כארז בלבנון ישגה באגוז שנאמר אל גנת אגוז ירדתי וקראן בכל מיני שלחין שנאמר שלחיך פרדס רמונים ובא ירמי' לומר זית רענן יפה פרי תואר אלא מה הזית הזה עד שהוא באילן מגרגרין אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט ומשחובטין אותו מעלין אותן לגת ונותנין אותן במטחן ואח"כ טוחנין אותן ואח"כ מקיפין אותן בחבלים ומביאין אבנים ואח"כ נותנין את שמנן כך ישראל באין עובדי כוכבים וחובטין אותן ממקום למקום וחובשים אותן ונותנין אותן בקולרין ומקיפין אותן טרטיוטין ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם מניין שנאמר ויאנחו בני ישראל וכן בצר לך ומצאוך כי אל רחום ה' אלהיך הוי זית רענן יפה פרי תואר וכו' ע"כ. והנראה להבין עומק דבריהם הקדושים והענין דידמה הנביא עם ה' באלו האילנות:
והחילוק שבין אילן לאילן אשר לכולם ידמו עם קדשו:
והנראה באולי לומר בעז"ה דידוע דהגפן חומרו יותר דק וחלש יותר מכל עצי האילנות אך צורתו ופריו עולים למעלה למשמחים אלהים ואנשים. כ"כ אנחנו עם קדוש דחומרתנו יותר חלש מכל משפחות האדמה כידוע מאמרם למה נקרא שמה תושי' שמתשת כחה של אדם אבל צורתנו הלא היא מכסא כבודו יתברך והיא נשמתנו הלקוחה ממקום גבוה גבוה כידוע. וכן אמר הכתוב גפן ממצרים תסיע [תהלים פ'] ואמר ר' ירמי' בר אבא בחולין (צ"ב) גפן אלו ישראל שנאמר כו' עי"ש והנמשלו להגפן אלו הצדיקים אשר כל עיסקם תורת ה' ומצות בוראנו יתברך הוא תכליתם והן הנה שמתישים כחם אבל צורתם גבוהה גבוהה ולכן נמשלו להגפן. אבל פושעי ישראל נמשלו לתאנה וכאמרם ז"ל (בשיר רבה) התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל והענין דידוע מאמרם דפושעי ישראל מלאים חרטות וא"כ דומים כתאנה שנתבשלה בזמנים חלוקים ומה שהיום לא נתבשל למחר נתבשלה ואין כל הפירות עומדין על עמדם רק התחלפו ובאו ודומה להאדם המלא חרטות ולמחר יעשה להיפך. והא דנמשלו לתמר ולארז מצינו בתלמודן ב"ב (ד' פ') טעם לזה דאיתא התם דרש ר' חייא בר לוליינא אפתחא דבי נשיאה מאי דכתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר אם נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיק אין עושה פירות לכך נאמר תמר ואם נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק אין גזעו מחליף לכך נאמר ארז. ופרשב"ם אין גזעו מחליף שאם ימות לא יניח בן כמותו וכו' ע ולכאורה יש לדקדק קצת דהלא באמת אמרו מפני מה אינו מצוי בתלמידי חכמים שיהיו בניהם ת"ח וכו' כידוע רק היכא דאתחזק תלתא דרי כמציעא (פ"ה) מואני זאת בריתי ואם נאמר דכוונת תלמודן דלא יהי' לשום צדיק בן כמותו והתם אמרו דרק אינו מצוי כמובן. הלא זה לדוחק גדול יחשב וגם הא"נ שם דחוק קצת עי"ש ואף דיש ליישב קצת עכ"ז לולא דברי קדשו נאמר בעזה"ש דכוונת תלמודן דאם נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיק כן פירוש דדי לצדיק אם ילמוד לעצמו ויגדל בתורה כמו הארז דנתגדל ולא יהני לאחריני לכך נאמר תמר וכתלמודן ברכות (י"ז) כל העולם כולו לא ניזון אלא בשביל חנינא בני וכן אמרו (שם ה') כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה ולצוות לזה הרי דמהני מאוד להעולם ומה שאמרו ואם נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק אין גזעו מחליף נאמר דכוונתם דידוע דהצדיק נתייסר לפעמים ביסורין של אהבה כדי שיתרבה שכרו כתלמודן ברכות (ה') וראייתם דכתיב וה' חפץ דכאו החלי וזהו כדי שיעשה פרי אבל אם לא יעשה פרי מזה בודאי לא החלי דהלא אל חפץ חסד ואמת הוא ולכן אמרו אם נאמר תמר הייתי אומר מה המר אין גזעו מחליף וא"כ אין הכריתה שלו משום דיחליף ויגדל למעלה אף צדיק אין גזעו מחליף היינו הכריתה דנדכה ונכאב אינו משום דיחליף ויתרבה שכרו לכך נאמר ארז לומר דנדכה ונכרת כדי שיתרבה שכרו וע"כ נקראים עם ה' באילו שני האילנות מטעם הנ"ל כארז דגזעו מחליף ועולה למעלה ותמר פירותיו מרובים וכנ"ל והא דנמשלו לאגוז הוא ג"כ עד"ז כמדרש רבה שיר השירים דמה אגוז נחרך ענפיו סביב סביב כדי שיתגדלו ויתרבו פירותיו כן עם ה' גוזזין וחותכין מעמלם ליתן לעוסקי בתורת ה' ולת"ח כדי שיתרבה שכרם ורק דארז נחתך הוא עצמו משום דיתגדל מאוד וזה רומז ליסורי הגוף כנ"ל והאגוז נגזז הזמורות המסבבים אותו כדי שיתרבה הענף עם הפירות הגדלים עלי' וזהו רמז על הממון שנותנים לת"ח וכן נמשלו לכל האילנות שנא' שלחיך פרדס רמונים מחמת שיש בכל אחד ואחד מהאילנות ענין חשוב הרומז על כלל ישראל אך יארכו הדברים לכן קצרנו כיון דגם רבעה"מ לא זכרו יתר האילנות בפרט רק כללו אותם וכן מצינו בתלמודן שם בב"ב שדרשו להבה מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקרא שיחין עי"ש:
ובזה נבאר דבריהם הקדושים ז"ל שמה הצריכים ביאור דזה מאמרו של ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב ע"כ יאמרו המושלים בואו חשבון המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה:. הבנה ותכונן אם אתה עושה כן הבנה בעולם הזה ותכונן בעוה"ב. עיר סיחון אם משים אדם עצמו כעייר זה שמהלך אחר שיחה נאה מה כתיב אחריו כי אש יצאה מחשבון תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין להבה מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו שיחין. אכלה ער מואב זה המהלך אחר יצרו כעייר זה שמהלך אחר שיחה נאה בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח דאמר מר כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם ונירם אמר רשע אין רם אבד חשבון אבד חשבונו של עולם. עד דיבון א"ל הקדוש ב"ה המתן עד שיבוא דין. עד נופח עד שתבוא אש שאינה צריכה נפוח. עד מידבא עד שתדאיב נשמתן ואמרי לה עד דעביד מאי דבעי ע"כ. ויש להבין דבריהם הקדושים דאמרו תחלה המושלים אלו המושלים ביצרם ולכאורה הול"ל על יצרם. ומה הוא דאמרו חשבונו של עולם ומה הוא זה דאמרו תחילה תצא אש ממחשבין וכו' וכן תצא להבה ואח"כ תצא אש שאינה צריכה נפוח והלא לכאורה חדא מילתא היא:
ומה הן המה אריכות הדברים ומה היא תצא אש ממחשבים. ומה היא שאינה צריכה נפוח. ומה היא עד שהדאיב נשמתן והאמרי לה מאי קאמרי וכל דבריהם צריכים ביאור רב. ונאמר בעזה"ש ליישב כל דבריהם ונבארם אחד לאחד מה שאמרו מאי דכתיב ע"כ יאמרו המושלים בואו חשבון המושלים אלו המושלים ביצרם אולי כוונתם ז"ל דלפעמים יאמר אדם תוכחה לחבירו בעניני העולם והמוכיח אינו בעל עסק וקנין כזה שהוא מוכיח ויכול המקבל התוכחה לחשוב מה ידע המוכיח גודל היצר והחמדה בזה כיון שאינו עסוק כלל בזה. לכן אמרו על כן יאמרו המושלים ע"ע ביצרם היינו שהיצר אתם בענין זה ועכ"ז משלו בו המה יאמרו בואו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה היינו הלא ידוע חשבון של עולם יחשב ההוצאה וההכנסה וזה הוא כלל החשבונות וזהו כוונתם בחשבונו של עולם וכו' הבנה ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן בעוה"ב הכוונה דידוע דמתחילה בונין בנין ואח"כ מחנכין אותו.
ודרין בתוכו. וזה תבנה בעולם כו' היינו דתעשה לך בנין ולעתיד תכונן בו עיר סיחון אם משים אדם עצמו כעייר זה שמהלך אחר שיחה נאה היינו דידוע דאם משל באדם היצה"ר בענין שמפלס בשכלו ואומר שמועה זו נאה ומצוה זו נאותה ושמועה זו אינה נאה תקנתו הוא שיתבונן וירבה עסקו בתורת ה' ואז ימצא את עצמו שריק הוא ואין בו כח לפלס בשכלו הדל והרזה דברים העומדים ברומו של עולם וכמאמר אבי החכמים אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע אך כל זמן שאינו מעמיק עצמו בעמקות התורה סובר ועולה בדעתו שהוא הוא המשכיל האמיתי ולכן אם משים אדם עצמו כעייר זה שהולך אחר שיחה נאה מה כתיב אחריו כי אש יצאה מחשבון תצא אש ממחשבין. היינו שאם יוציא התורה שנקרא אש שנאמר מימינו אש דת למו וכתיב הלא כה דברי כאש ממחשבין וזהו מהנחשבין לחשבון צדק ואמת ותאכל את שאין מחשבין היינו מה ששגה ברעיונו להטיל שום דופי חלילה באחת מהשמועות והלא זה הרעיון רוח הכוזב אינו ממחשבין ומהנחשבים כלל. ועד עתה דיבר תחילה משלימות האדם השלם שיחשוב מתחילתו הפסד מצוה כנגד שכרה והיפוכה ואחריו אם הוא אדם שרעיונותיו כוזבים לפלס בשקר באיזו ענינים ונרמז באם משים אדם עצמו כעייר זה וכדברינו וכעת להוסיף באו באדם גרוע מזה שהולך אחר יצרו הרע כעייר זה שהולך אחר שיחה נאה היינו שהולך רק בעצת יצרו משום תאותו וחוטא בפועל ממש לא ברעיון לבד כמש"ל. ולזה לא די לו עסק התור' לבדה רק שישים נגד פניו הלהב הגדול שימצאהו הן בגיהנם והן לעתיד לבוא כדכתיב ולהט אותם היום הבא ולכן אמרו להבה מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו שיחין היינו דאם יזכור הלהבה הרבה אשר תמצאהו ומזה יגבר בצדקתו אז אכלה תוכל לבטל ולהשים לאין [ונרמז במלת אכלה וכן לעיל במלת ותאכל]. ער מואב זה המהלך אחר יצרו. דייקא וכנ"ל בדברינו. כעייר זה שמהלך אחר שיחה נאה וכן אף אם לא עשה עבירות בפועל ממש רק שנתגאה די לו לנפול בגיהנם וצריך לחשוב סופו ולהבתו ואז יתחזק ויהי' בגדר צדיק ואז ירפא לו כי הגאוה אף שהיא רק במחשבת האדם עכ"ז היא שרש כל העונות וכדכתיב בהדיא בתורתנו ורם לבבך ושכחת וגו' ובוא וראה מה שאמרו בסוטה (ה') כל המתגאה כאילו בא על כל העריות וכאלו עבד עבודת כוכבים וכאלו כפר בעיקר ויבוא ביאור דבריהם בדרוש העשירי בעזה"ש ולכן אמרו וכן בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח דאמר מר כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם וע"כ צריך לחשוב הלהבה שימצאהו ועד זה לא דברנו ברשע הכופר באלהים חיים ולכן יש תקנה למשובתו ויוכל להרפא אבל ונירם אמר רשע אין רם. וא"כ ממילא אבד חשבון אבד חשבונו של עולם דאין כאן הכנסה ואין כאן הוצאה דאם אין דיין חלילה אין דין ח"ו ע"ז אומרים לו. עד דיבון א"ל הקדוש ב"ה המתן עד שיבוא דין. אף שעתה לא אעשה עמך דין עכ"ז המתן מעט ויבוא לך דין הראוי ונשים עד נופח עד שתבוא אש שאינה צריכה נפוח. הכוונה באולי לדרכנו דהאש הנכתב לעיל הוא רק התבוננות בהאש והלא עדיין נכבה האש ואינו נראה כלל אבל האש הזה תבוא לך אש ממש שאינן צריכים נפוח. עד מידבא עד שתדאיב נשמתן היינו שאצל הנפש אמר תבוא אש שאינה צריכה נפוח ואצל הנשמה אמר רק עד מידבא היינו שתדאיב נשמתן כי הלא בת מלך היא והאמרי לה דאומר עד דעביד מאי דבעי היינו שסובר דעונש יותר יגיע להנשמה. ואולי כמו שאמרו ר"ה (י"ז) נשמתן נשרפת ח"ו. לכן אמרו עד דעביד מאי דבעי היינו דלא די בהדאבון לחוד. זהו מה שנראה בכוונת דבריה':
[הגה"ה ובעמדנו בזה נבאר קצת דברי תלמודן בעבודת כוכבים (כ' ב') אמרו עליו על מלאך המות שהוא מלא עינים ובשעת פטירתו של אדם עומד למעלה מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטפה של מרה בידו כיון דרואה אותו החולה מזדעזע ופותח פיו וזורק טיפה של מרה לתוך פיו ממנה מת ממנו מסריח ממנו פניו מוריקות ממנו מת נימא פליגא אדאבוה דשמואל דאמר אבוה דשמואל א"ל מה"מ אלמלא חיישינא ליקרא דברייתא הוי פרענא להו בית השחיטה כבהמה דילמא ההוא טיפה מחתכת להוא לסימנין ממנו מסריח מסייע לי' לר' חנינא בר כהנא דאמר ר' חנינא בר כהנא אמרי בי רב הרוצה שלא יסריח מתו יהפכנו על פניו ע"כ וודאי דחכמינו דרך מליצה ידברו דהאם מהצורך לחרב וחנית ולטיפה של מרה הלא בלא כל אלו יבטלו כחותיו ובפרט דמסיקו דלמא ההיא טיפה מחתכת להו לסימנין והדבר הנראה דהסימנין בשלימות המה ואף אם הדברים כפשוטן מ"מ הלא כמה סודות עמוקים וכוונות ישרות בדבריהם הקדושים כמפורס' ונבאר בעזה"ש כל המאמר בפרטות.
ונאמר מה שאמרו עליו על מלאך המות שהוא מלא עינים הכוונה דכל עינו והשגחתו יתן על האדם להחטיאו ולא ירפה ממנו כלל וזהו נרמז במלא עינים של אדם אולי כוונתם בשעה שהיצר הרע מחטיאו ומכשילו ויכול להאדם וזה קראו חכמינו בשעת פטירתו דרשעים בחייהם קרוים מתים כידוע וודאי דאז נפרש ונרחק מאלהינו דהוא אילנא דחייא ומה שאמרו עומד למעלה מראשותיו היינו למעלה ברעיונות מוחו וחרבו שלופה בידו היינו כח הרע להכריתו ולהפרידו מאלהינו וזה נרמז בחרב שהוא להכרית ולחתוך וטיפה של מרה בידו היינו מתחילה הלא החטא קל ונדמה רק כטיפה של מרה ועתה יסברו באמת דאף רק בחטא קל ממית את האדם ומכריתו ומרחיקו מאילנא דחייא כיון דרואה אותו החולה. הוא חולי הנפש דגם זה נקרא חולי וכידוע. מזדעזע ופותח פיו היינו כח התאוני והגאותני וכדומה וזורק טיפה של מרה לתוך פיו ממנה מת היינו לסוף באמת ועתה נכרת מאילנא דחיי' ומדוקדק דבריהם דמתחילה אמרו בשעת פטירתו ולא אמרו מיתתו דעדיין לא במיתה ממש ידברו רק דנפשט ונתרחק מהקדושה ובסוף אמרו מת היינו גם מיתה ממש ממנו מסריח היינו חיבוט הקבר ויסורי גיהנם נרמז במסריח. ממנו פניו מוריקות הוא בעולם התחי' ממנו מת נימא פליגי אדאבוה דשמואל דאמר אבוה דשמואל אמר לי מה"מ אלמלא חיישינא ליקרא דברייתא הוה פרענא להו בית השחיטה כבהמה. באולי הכונה איך אמרו דרוב המתים המה מחטא קל כטיפה וכנ"ל הלא אמר מלאך המות הוא היצה"ר והוא השטן כתלמודן ב"ב (סוף פ"א) דאי לאו דחשש לכבוד הבריות דבני דורו של אבוה דשמואל או לדורות הקודמים הוה פרענא בית השחיטה כבהמה היינו דגלה לעונותיהם דעבדי מעשה בהמה ובהם נשחטים רק משום דחשש לכבודם לא גילה עונם ותירצו דילמא ההיא טיפה מחתכת להו לסימנין היינו דתחילת החטא הוא באמת חטא קטן דבוודאי לא יבוא בתחילה לאדם כשר להחטיאו בחטא חמור דהלא ישחק לו רק דמכשילו בחטא קל. וכמו שאמר ישעיהו הנביא הוי מושכי העון בחבלי השוא היינו מתחילה ולבסוף וכעבות העגלה חטאה ומזה יבוא לחטא חמור עד דעבדי מעשה בהמה ובו הם נשחטים חלילה. אך דידוע וכבר דיברנו בו בדרושינו דמדה הטובה שבו ינצל האדם מדינה של גיהנם הוא מדת הענוה ולהיפך בגאוה אמרו כל המתיהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא ולכן התקנה לפטור מדינה של גיהנם [הנרמז בדברינו הנ"ל בסריחת המת והוא הוא חיבוט הקבר ודינו של גיהנם] היא מדת הענוה אבל להאדם נדמה ענין הגאוה לעבירה קטנה שהיא רק במחשבה ולא במעשה וזהו אמרם ממנה מסריח מסייע לי' לר' חנינא בר כהנא דאמר רבי חנינא בר כהנא אמרי בי רב הרוצה שלא יסריח מתו. והיינו הוא עצמו יהפכנו על פניו היינו דישים פניו למט' ויתרחק מהגאוה ואז ינצל כצבי מדינה של גיהנם ומחבוט הקבר וחכמים ברמז ידברו כן דרכם בקודש ע"כ הגה"ה]. נחזור לעניננו דכיון שנדמו ונקראו עם ה' בכל האילנות ולמה א"כ קראן ירמי' זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך ע"ז אמרו רבותינו טעמם הנ"ל המובא בדברינו ועוד דקדקו רבעה"מ למה הוצרך בוראנו יתברך להאור דהלא כל ארבעים שנה שהלכו במדבר הלכו באור ה' כידוע ולמה דווקא שמן זית ולא שמנים אחרים שהמה הרבים ולמה דווקא כתית. ע"ז הביאו קרא דירמיה הנביא הנ"ל דקראן זית רענן ודקדקו ג"כ מהו דווקא זית כנ"ל אלא משום דזית צריך הכאה רבה בל יסופר ויאמר והיינו חביטה וטחינה והקפה בחבלים ונתינת אבנים עליהם וטלטול ממקום למקום היינו מאילן לגת ולמטחון ואח"כ יבוא לתכליתו כן נדמינו עם ה' ולכן קודם בואנו לתשובה צריכים אנו שיבואו עובדי כוכבים וחובטין אותנו ממקום למקום וחובשים אותנו וכופתין אותנו בקולרין ומקיפין אותנו טרטיוטין היינו חיילות [וכמ"כ] ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים וגו' והוא היה במצרים כאשר מת מלך מצרים היינו שנצטרע ורחץ בדם תינוקות של ישראל ואחר שהשליך ילדיהם ליאור כאשר קרם כל הצרות ההמה הרבים העצומים אז נתישבו לזעוק לאלהים והוסיפו עוד טעם לשבח מדוע נמשלו ישראל לזית וטעם זה יעלה ג"כ דלכן הצורך להם דווקא שמן זית למנורה והוא משו' דהשמן אינו מתערב עם כל המשקין כך ישראל אינם מתערבים עם עובדי כוכבים ולא מתחתנין בם ועוד הוסיפו משום דהשמן עומד תמיד למעלה וכמו כן ישראל שנאמר ונתנך ה' אלהיך עליון והיית רק למעל' ועוד אמרו לכן נקראים זית רענן שמאירים לכל העולם כולו [ומשום זה הקדים המדרש דנקראים יפה נוף דדומה לכלה עי"ש] אך במה מאירים לכל העולם כולו לא גילה לנו המדרש ונראה בפשיטות בזה דהלא אמר ר"נ בשבת (פ"ח) וכן בעבודת כוכבים (ד"ג) מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים ואם לאו אהפוך אתכם לתוהו ובהו וכן אמר חזקיה מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה וכו' אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה וכר"ל הנ"ל. ולכן שפיר נקראו ישראל מאירים לעולם שבזכותם העולם מתקיים דלולא דקיבלו התורה אזי אין מקום לעולם ותהי הארץ לחושך ואפילה ולכן נצטוו עס ה' שיאירו במשכן בשמן זית היינו דלא יבעטו בצרות הבא עליהם ולא יתרעמו על הנהגת ה' והוא הדמיון הראשון שנדמינו לזית שנטלטל ממקום למקום ונחבט בכמה חבטים וכנ"ל וענין השני' שידמו לשמן שבל יתחתנו ויתערבו עם העובדי כוכבים והשלישי שידעו שאם יעשו רצינו של מקום אזי יהיו למעלה מכל והרביעי שידמו להשמן שמאיר כן יאירו לכל העולם במה בעסיקתם בתורה וכדברינו. וזהו שמסיים המדרש לכך אמר הקב"ה למשה ויקחו אליך שמן זית זך לא שאני צריך להם היינו להשמן שיאיר אלא שתאירו לי היינו עצמכם עם ה' תאירו במעשיכם הטובים לכל העולמות כידוע שבזמן שישראל עושים רצונו ש"מ מוסיפין כח בפמליא של מעלה וכמאמר ר"א בסנהדרין (צ"ט) כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מעלה ומטה רב אמר כאלו בונה פלטרין של מעלה ומטה וכו' ע"ש וזהו היתה ענין הדלקת השמן במנורה שידמו עם ה' להאיר לכל העולמות דוגמת המנורה כדי להעלות אתכם בפני עו"ג. וכמו שכתוב מפורש בתורה כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים גו' ואמרו רק עם חכם ונבון וגו' שיהיו אומרים ישראל מאירים למי שמאיר לכל ע"כ. ה' יאיר לבנו בתורתו ויקוים בנו כי אתה תאיר נרי: