אור ברסלב
יד יצחק - א יד יצחק דרוש עשירי

יד יצחק - א· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

יד יצחק דרוש עשירי

יד יצחק דרוש תשיעי

בדרוש הזה ידובר מהשבע ששנא ה' המובא [במשלי ו']. ומהשבע שמות שיש להיצה"ר המובא בסוכה (נ"ב).

ומהשלשה תקנות שניתן נגד יצה"ר המובא בברכות (ה'). ועוד איזו באורי הגדות ומדרשי חז"ל:

במסכת סוכה (נ"ב) דרש רב עוירא ואיתימא ריב"ל זיין שמות יש לו ליצה"ר הקב"ה קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו משה קראו ערל שנאמר ונמלתם את ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל הקרא ישלם לך אלא ישלימנו לך (ופירש"י האכילהו לחם הטריחהו במלחמתה של תורה והשקהו מים תורה דכתיב הוי כל צמא לכו למים ישלימנו לך שיהא שלם יצרך עמך ואל ישיאך לחטוא ולהאבד מן העולם ישעיה קראו מכשול דכתיב סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי יחזקאל קראו אבן דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם עכ"ל תלמודן. ויש להבין מה ענין שמו' הללו ליצה"ר האם להכלימו נתנו לו כינוים כהמה הלא לא יכלם בזה ובעוד שמות כהמה:

אמר שלמה בחכמתו [משלי ו'] שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם לקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים ויש לנו להבין מה מאס בוראנו יתברך באלה יותר מכל העבירות שבתורה ונבארם אחד אחד בעזה"ש:

גודל פחת הגאוה מבואר במקומות רבות ובסוטה אמרו (ד' ב') אר"י אמר רשב"י כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא הביא תועבה אל ביתך ור"י דידיה אמר כאילו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ויש להבין מדוע הרעישו האלהיים האלה על המתגאה לומר עליו כהמה ואיזה דמיון ניתן. לו לומר שהוא כעובד עבודת כוכבים וככופר בעיקר. ואולי נאמר קצת דידוע זה דענין העבודת כוכבים הוא משים שאמרו אשר מגבהותו ומגדולתו יתברך עזב ה' את הארץ מלהשגיח עליה ונתנה לצבא השמים כמפורסם וכאשר הובא בדרוש ראשון אבל אנחנו ב"י לא כן עמנו רק שבוראנו יתברך משגיח ומפרנס מקרני ראמים כו' ולכן כל שיש בו גסות הרוח כאלו עובד עבודת כוכבי' דהלא גם בוראנו יתברך גדול ונורא הוא ולפי דעתו ג"כ אינו משגיח על עולמו ח"ו דהלא כן דעתו דאין הגדול משגיח על הקטן ור"י דידיה אמר כאיל כופר בעיקר דעתו דכיון דהאדם בתכליתו באמת שפל ונבזה הוא ואם יגדל יתרונו מחבירו מה נחשב גדלו ותפארתו ועכ"ז יתגסה רוחו על חבירו עאכ"ו בוראנו יתברך שמו דבאמת לו חיה יחיה אלף שנים פעמים אין להשיג ולהבין אף קצת מגדולתו יתברך שמו ולא יראני האדם וחי להבין גדלו ותפארהו לתכליתו ואיך יזדקק אף לבראת את העולם וא"כ קשה דעתו יותר מדעת העו"ג שהם מאמינים לפחות בבורא עולם ולפי דעתו גם זה לא יתכן וזה אמרם כאילו כפר בעיקר דאין העולם נברא וכמובן ולפי דברינו אולי יתכן קצת גם דברי ר"ח בר חנינא דאמר התם כאילו בא על כל העריות כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם כי את כל התועבות האל וגו' וכוונתו דלענין עבירה בפועל ממש [דדברי רשב"י ור"י הקודמים המה עבירות במחשבה וברעיון הלב] הוי כאילו בא על עריות דכיון דמוציא העולם מרשות המקום ב"ה ח"ו כנ"ל בודאי כאילו הוציא האשה מרשות אחרים שעליה כא"א שרשות בעלה עליה ויתר העריות המה ג"כ משום חלות הרשות ואז נאסרה מרשות זה לעולם אף כי נעתקה היא מרשות הלזה עתה כידוע וכן ג"כ דברי עול דאמר שם דהוא כאילו בנה במה שנאמר חדלו לכם מן האדם וגו' בחדא מחתא מחתינהו דבאמת איזה בית אשר תבנו להאדון ה' רק דבענותנוהו מצמצם שכינתו לשכון בתוך ב"י במשכן ובמקדש ולדעת המתגאה הלא אין כאן צמצום שכינה וא"כ כל המקומות שוין ודאי חלילה ובזה נבין קצת יתר דברי תלמודן מאי יד ליד לא ינקה רע [הוא סוף הפסוק דתועבת ה' כל גבה לב הנ"ל] אמר רב אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו דכתיב ביה הרמותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמי' וארץ לא ינקה מדינה של גיהנם ולכאורה מאי תפיס לאברה' אבינו דווק' אבל לפי דברינו הנ"ל ידוקדק קצת דבא רב לומר אף דגאותו לא יזיק ליה להכחיש בהשגחת ה' המרומז בעובד עבודת כוכבים הנ"ל ובבריאת שמים וארץ המרומז בכופר בעיקר ורק הוא במדריגת אברהם אבינו דאדרבה הוא היה ראש המאמינים והודיע יכולת בוראנו יתברך בכל העולם וכדכתיב ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכדרשתם ז"ל וכמפורסם עכ"ז לא ינקה מדינה של גיהנם דהלא גם אם לא יבוא לכל הנ"ל גם בלא זה הוא עון פלילי כי מתעעף בלבוש מלכות שמים ודבר"ש דאמרי אפילו קיבל תורה כמשה רבינו דכתיב ביה מימינו אש דת למו לא ינקה מדינה של גיהנם המה ידברו על חלק המעשה הנ"ל המרומז בכאלו בא על העריות וכאילו בנה במה ולכן אמרו אפילו קיבל תורה וא"כ ודאי לא יסתור דבר מדברי תורתנו כיון שיודע אמיתתה עכ"ז לא ינקה ור' יוחנן הקשה על ר' שילא דא"כ יד מיד מיבעיא ליה אלא אמר ר' יוחנן אפילו עושה צדקה בסתר דכתיב מהן בסתר יכפה אף וגו' לא ינקה מדינה של גיהנם כוונתו דאפילו עושה היכר גדול ומעשה רב נגד הדעת הנ"ל דכאילו עובד עבודת כוכבים והיא בנתינת הצדקה דאמרו ב"ב (ד' י') והובא בדרוש ששי כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ג דכתיב הכא יצאו אנשי' בני בליעל מקרבך וכתי' התם השמר לך פן יה' דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו' וא"כ כל הנותן צדקה בודאי אין לחשדו דהלא עשה מעשה רב בידים הניכר עכ"ז לא ינקה ודבר השני השנאוי לבוראנו יתברך הוא לשון שקרי וכבר האריכו חז"ל בגנות השקר עד שאמרו סנהדרין צ"ב) א"ר אלעזר כל המחליף בדיבורו כאלו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים [וכבר ביארנו איזו מדרשי חז"ל בענין השקר בדרוש ראשון] והענין כי משקר הקל יבוא שקר החמור והיסוד הראשון ממקיימי העולם הוא האמת ובמקום השקר שמה הריסות העולם כי יבוא להשקר הגדול הוא עבוד' כוכבים דשם שקר אחת היא ולכן אמרו ד' כיתות אין מקבנין פני שכינה (סנהדרין ק"ג וסוטה מ"ב) ואחד מהם הוא כת שקרים שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו ועיין דרוש הנזכר ועל השלישי נבוא והוא ידים שיפכות דם נקי הלא אין מהצורך לבאר חומר העון בזה דהלא הוא משלש העבירות דיהרג ואל יעבור וכל הנביאים ידברו מזה ובהלמודן שבת (ל"ג) בעון שפיכת דמים ביה המקדש חרב שכינה מסתלקת מישראל שנאמר ולא תחניפו את הארץ וגו' הא אתם מטמאין אותה איני שוכן בה ואינכם יושבים בה ואמרו במתניתין סנהדרין (נ"ז א') דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף כל הדורות וכל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא וכ"ש בהורגו בידים:

ועל ארבעה לא אשיבנו והוא לב חורש מחשבות און מקרא מפורש בתורה ולא תתורו אחרי לבבכם ואמר דוד און אם ראיתי צבי לא ישמע ה' ואמרו באבות פ"ב איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם לב רע והיינו במחשבות ורעיונות כוזבות ואמרו יומא (כ"ט) הרהורי עבירה קשה מעבירה והיא היא המביא לעבירות רבות כאמרם ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה ופסוקים רבים נמצאים המדברים בגנותו:

על החמישי אטה ידי והוא רגלים ממהרות לרוץ לרעה. סתם הכתוב ולא ביאר איזה רעה והכל בכלל וא"כ ודאי יש ויש עבירות רבות שנמצאו שיצאו מהליכת רגלים שכולם יורדות חדרי מות ועד הנה ביאר חמשה עבירות וכללם בראשי אברים הלא המה עין לשון ידים לב רגלים:

ועין הששי גם הוא נכלל בפה והוא יפיח כזבים עד שקר,. ועליו הלא נצטוינו מפי אדון כל בעשרת הדברות והוא לא תענה ברעך עד שקר ואמר החכם [משלי כ"ה] נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר וכתיב (שם י"א] מפץ וחרב וחץ שנון איש עינה ברעהו עד שקרי ונכלל בזה עדות שקר בענין נפשות ג"כ והלא בזה אמרו והובא בדברינו שלל כל המאבד וכו' והלא הוא המהפך את הדין בעדות שהיא הוא העמוד האמצעי שעליו העולם עומד כידוע. כה וגדלה רעתו ונרמז בדבריו ג"כ שהוא עד שקר למרות עיני כבודו יתברך כביכול בענינים כוזבים כאשר מצינו ביחזקאל (ח'] ואחוריהם אל היכל ה' ודרשתם ז"ל ידוע והאם יש מעשה כזב כהמה והכל הוא מעדות שקר שהעידו על אדון כל שכביכול אינו רואה ועזב ה' את הארץ וכאשר יבוא להלן:

והתועבת ה' הוא השביעי והוא משלח מדנים בין אחים והוא הוא לשון הרע אשר עליו אמרו בערכין (ט"ו) אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר שנאמר שפתינו אתנו מי אדון לנו ויש להבין לכאורה מה גדלה צעקתם על בעל לשון הרע שהוא ככופר בעיקר ואיזו דמות יערכו לו ואולי יש לומר קצת דהנה באמת בעל לשון הרע ברבות אישים ואנשים ישים דברתו כיון דעיניו נשואות למצוא איזה רע אשר יכול למלא פיו וא"כ לפי דעתו כמעט אין שלם בארץ וידוע ומפורסם הוא אשר תכלית הבריאה הוא בשביל האדם ומובן אשר מפועל חכם ושלם יוצא פעולה שלימה וא"כ כיון דגדול אדונינו ורב כח בודאי כיון דעשה וברא ויצר והאציל הרבה עולמות עליונים ותחתונים והכל בשביל האדם בודאי מהצורך הי' שיהי' האדם שלם בכל טוב ובכל המעלות וודאי לפי דעתו הנשחתה אשר אין עושה טוב באמת ובלב שלם בלי חסרון א"כ אין הבריאה חליל' מחכם ושלם כגדול אדוננו ואמיץ כח וא"כ הוא ככופר בעיקר וכאשר בא בדברינו לעיל במדת הגאוה ואולי זהו אמרם שם בסמוך אר"ל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים שנאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ אשר לכאורה אינו מובן מליצתו במלת מגדיל עונות עד לשמים ולפי דברינו יתבאר קצת והוא דעושה עין בחוקו יתברך בדעתו היורדת שאול דלמה יברא ה' ויטריח כזה עבור אנשים כהמה אשר אין מועיל בם והמליץ זה בדבריו מגדיל עונות עד לשמים וזהו מתחילת רעיונו ואח"ז מהצורך להחליט לפי דעתו דאין העולם נברא חלילה ולכן אמר תיכף ר"ח אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבן כתיב הכא אותו אצמית וכתיב התם צמתו בבור חיי וידו אבן בי כיון דהוי כאילו כפר בעיקר ועוד אר"ח אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים וגו' אותו לא אוכל אל תקרי אותו לא אוכל אלא אתו לא אוכל והיינו ממש כדברינו הנ"ל דלפי דעתו אין המקום בעולם חלילה ותנא דבי ר' ישמעאל שם כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים וכו' כוונתו ג"כ בדרך הזה דאף אם נאמר דכוונת בריאת העולם הי' בשביל אנשים צדיקים אך דניתן הרשות לאדם כמאמרם הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וא"כ אין עול בחוקו יתברך ונא יכפור בבריאה דהוא הנרמז בכופר בעיקר עכ"ז לפחות לעובד ע"ג הושווה דכיון דנמנע איש שלם לדעתו ודאי דהסתיר פניו יתברך חלילה ומסרה למזלות שהוא כל ענין עבוד' כוכבי' וכדברינו הנ"ל וכיון דהוא כעו"ג ממילא הותרו עריות חלילה כנ"ל כיון דמוציא העולם מיד ה' כ"ש אשה מידי בעלה וכדומה והא דדמיוהו לשפיכת דמים ביארו תלמודן בסמוך משום דממש מזיק את האדם בדבריו וכמאמר הכתוב חץ שחוט לשונם וקרינן שוחט ואמרו עוד שם דקטיל תליתאי למספרו ולמקבלו ולאומרו [ועיין רש"י שם] והוא היא דברי אבי החכמים דהתועבה הוא המשלח מדנים בין אחים והוא הבעל לשון הרע והרכילות ודין אחד להם כמות זה כן מות זה ח"ו והוא הוא הרחוק מהשלום דהוא יסוד השלישי משלש היסודות המקיימים את העולם והכלי המחזיק ברכה לישראל והגורם מחלוקת ושנאת חנם שבשבילו חרב בית המקדש כמאמרם מקדש שני מפני מה חרב וכו' (יומא ט' ב') עי"ש. וכבר אמרו בערכין שם סיפר אין לו הקנה חלילה שכבר כרתו דוד ברוח הקודש שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות:

הגה"ה ובעמדנו בזה ניתן קצת טעם בפלוגתת ר"ע ור"ח במסכת סנהדרין (ק"ח) דר"ע סבר דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב ור"א סבר יש להם חלק לעוה"ב ועי"ש טעמם וא"ר בב"ח אמר ר' יוחנן שבקי' ר"ע לחסידותי' שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וכו' עי"ש וצריך טעמא באמת מדוע שבק ר"ע לחסידותי'. ואולי נאמר איזו כוונה כ"ש לדעת האומר בערכין שם דסיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד והכריתה זו הוא כל העולמות כידוע וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות תשובה וז"ל אלו נכרתין ואובדין ונידונין לעולם ולעולמי עולמים על גודל רשעם וחטאתם ואין להם חלק לעוה"ב ומהן בעל לשה"ר. וז"ל עוד בפ"ז מהלכות דעות הלכה, ג' אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעוה"ז ואין לו חלק לעוה"ב עבודת כוכבים וג"ע ושפיכות דמים ולשה"ר כנגד כולם ע"כ ולמ"ד הנ"ל דסבר אין לו תקנה נכרת באולי חלילה ג"כ מכל העולמות וא"כ דור המדבר שנגמר דינם על לשון הרע כמתניתין דערכין שם דאיתא שם מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וכו' ע"כ וא"כ צדק ר"ע בדעתו דסבר דאין להם חלק לעוה"ב ואף דר"ע לא הביא קרא דדוד היינו משום דרצה להביא קרא דהורה מדכתיב יתמו ושם ימותו ודריש יתמו בעוה"ז ושם ימותו בעוה"ב אבל ודאי דקרא זה אינו מוכרח כ"כ דאל"כ מאי שבקי' לחסידותי' דאמר רבב"ח ועיקר סמיכתו לדעת הנ"ל כדברינו על קרא דדוד וסמיך קצת על קרא דתורה כמובן. אבל ר"א אולי סובר דמרפה לשון עץ חיים ולכן סבר דיש להם עוה"ב ולמ"ד השני נתרץ באופן אחר ועיין ע"כ הגה"ה]. ואולי לפי דרכנו נאמר דנגד אלו שבעה דברים ששנא ה' ניתנו שבעה שמות הנ"ל להיצה"ר המסית למרות נגד עיני כבודו יתברך באילו העונות והחטאים דהלא ידוע מאמר עקבי' דאמר בפרק שלישי מאבות דההסתכלות מביא שלא יבוא לידי עבירה והוא דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וא"כ אלמלא לא נמצא באדם מדת הגאוה רק ענוה והוא שפלותו דמאין בא ולאן הולך בודאי לא חטא לכן קרא המקום ב"ה ליצה"ר רע נגד הגאוה דהוא שרש כל המדות רעות וכאמרם וענוה גדולה מכולן (ע"ג כ' וערכין ט"ז ב') וא"כ היפך גאות האדם בוודאי גרוע מכולם וכמאמר החכם גאות האדם תשפילנו. ואמר החכם במשלי תועבת ה' כל גבה לב. וכאשר לשון הרע תועבת נפשו וכנ"ל כן במדת הנפש הגאוה תועבתו. והא דחשב הכא רק השביעי תועבת נפשו דהוא הלשה"ר אולי דתועבת נפשו שאני מתועבת ה' הנכתב שם אבל ודאי הן הנה שרשי הגאוה הן גאות הלב או עינים רמות. ולכן יפה להיצה"ר שם הרע עבור כח הרע דגאוה שהוא אבי כל האיסורין שבעולם והמדה הרעה המגונה המכוון נגד. עינים רמות:

ומשה רבינו קראו ערל הוא נגד. לשון שקר שרבה בבני דורו דדברו תמיד והתריזו נגד האמת כמפורסם בתורתנו בכמה מקומות ומצינו לשון ערל בזה כדכתיב ואני ערל שפתים [והא דאמר ונחלתם את ערלת לבבכם היינו משום דמשכן יצה"ר הוא בלב וכאמרם ז"ל בתחילת חגיגה וכן יש ליישב מיתר האברים שנמצא בהם מליצה ערל]. ודוד קראו טמא כדכתיב לב טהור כלל דאיכא טמא היינו משום דהכשילו בדבר אורי' כאמרם בתלמודן שבת (נ"ו) אמר רב כי מעיינת בי' בדוד לא משכחת בי' בר מדאוריה דכתיב לבד מאוריה החתי ובי' כתיב טומא' דכתיב גבי שפיכת דמים (במדבר ל"ה) ולא תטמא את הארץ והובא בשבת (ל"ג) לכן קראו טמא:

והוא מכוון נגד ידים שופכות דם נקי הנ"ל ושלמה קראו שונא דבי' כתיב ולא הי' לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו וחשב טעות כנגד תורתנו דכתיב לא ירבה כידוע. וזה מרומז נגד. לב חורש מחשבות און. ולכן קראו שונא דעיקר שנאה הוא בלב ועוד דלולא שונא גמור לא הי' באפשרות להכשיל לחכם מכל האדם וישעי' קראו מכשול דהוא תחת רגלי האדם ומכוון ממש לרגלים ממהרות לרוץ לרעה והענין דהכשילם בדברי עבודת כוכבים דבאמת אין לך דברי שוא ותפל כהמה והמה ירוצו לזה בחשק רב כנראה מדברי הנביאים וכאשר אמר מנשה לרב אשי בפ' חלק אי הות התם הות נקיטת בשיפולי גלימא ורהיטת אבתראי:

ויחזקאל קראו אבן דמרומז נגד. יפיח כזבים עד שקר כדברינו הנ"ל. והאמת הוא דמי שיש לו לב אבן יעשה דברי פגומות כזה להתריז נגד כבודו יתברך כביכול:

ויואל קראו צפוני דהוא ענין הלשון הרע דלדעתו אין עבירה כלל רק דצפון בקרבו וכנ"ל והוא הוא המכוון ממש נגד משלח מדנים בין אחים האל הטוב ישמרנו מכל השבע השנואים לו יתברך:

ושיעור השבע דברים הנ"ל אפשר לומר דידוע דיש באדם שלשה כחות והן הנה מחשבה דיבור ומעשה הן לטוב והן למוטב ונכלל בזה טוב לשמים לבד כגון מצות שבת וכדומה לרוב וטוב לאדם לבד כמצות צדקה וכמוהו הרבה וטוב לשמים ולבריות. כמדת ענוה וכמוהו הרבה ולהיפך רע לשמים ולבריות ולכל אחד לבד וכנ"ל ואמר שלמה בחכמתו ברעת המחשב' הוא. עינים רמות והיא מדת הגאוה דרע לשמים וכדתלמודן דסוטה הנ"ל ורע גם לבריות כתלמודן ב"ב בהמוכר פירות האי מאן דיהיר אפילו אאינשי ביתו לא מתקבל וכמפורסם ואין צריך לפנים. ובדיבור הוא לשון שקר דרע לשמים דהלא מהפך האמת דהוא מיסודי וממקיימי העולם וכנ"ל ורע גם לאדם דמעיד באדם שקר ומחייבו ממון. ובמעשה ידים שופכות דם נקי דרע לאדם וגם לשמים דהלא גורם לשכינה להסתלק מהארץ והלא כל תכלית הבריאה הי' להיות דירה שכינתו בארץ והוא בפועל ממש ואחר זה ביאר עוד שלשה לדברינו דרק רע לשמים לבד והוא לב חורש מחשבות אבן היינו במחשבה נגד ה' לבדו.

ובמעשה דרע נגד ה' לבדו. אמר רגלים ממהרות לרוץ לרעה. ונגד דיבור רע דרע רק לה' לבדו אמר יפיח כזבים עד שקר דהלא נגד האדם אינו רע דהלא אין מחייבו ממון כיון דאינו רק אחד ורע רק נגד ה' לבדו דאמר לא תענה. והא דשינה כעת לכתוב ולומר תחילה מעשה קודם לדיבור הוא משום דבעי לאסמוכי להשביעי דהוא ג"כ בדיבור והוא לשה"ר וקראו משלח מדנים בין אחים ולפי שהיא העולה על כולם לרעה האל ישמרנו לכן אף דהזכיר שני ענינים והוא רע לשמים ולבריות ורע לשמים לבדו בכח הדיבור עכ"ז כיון דמתועבת היא הוצגה לבדה. ובזה נבוא לבאר מאמר ר"ל בר לחטא משמי' דר"ל דאמ' ברכו' (ה') לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש נצחו מוטב ואם לאו יעסו' בתורה נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה וכו' ע"כ וכבר דקדקו דאם כן למה ליה כל התקנות יזכיר לו תיכף יום המית' ואז טוב לו. ולדברינו נאמר דאין כוונתו בשלש' תקנות לדבר אחד ורק כוונתו דאם חטאו במחשבה הן במדת הגאוה שהיא המדה הרעה והמגונה ונקראת ג"כ תועבה כדכתיב תועבת ה' כל גבה לב והובא לעיל או במחשבות רעות כדומה לה אזי כפרתו ותקונו שלא יבוא לזה הוא בקריאת שמע דהוא קבלת עול מלכות שמים ואין לך מדה טובה להנצל ממחשבות רעות כקבלת מלכותו יתברך ואם יצרו תקפו בדיבור רע היינו בלשה"ר דהוא תועבת נפשו והוא אבי כל החטאים וכתלמודן ערכין הנ"ל ואמר דוד אמרתי אשמרה דרכי היינו כל דרכי ה' והוא אם אשמור מחטוא בלשוני ואמר עוד מי האיש החפץ חיי' וגו' נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה אזי תקנתו שיעסוק בתורה וכמו שאמרו בערכין (ט"ו ב') מאי תקנתם של מספרי לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה שנאמר [משלי ט"ו] מרפה לשון עץ חיים ואין לשון אלא לשה"ר שנאמר חץ שחוט לשונם ואין עץ אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ולבסוף מסיק תלמודן בערכין שם מאי תקנתיה שלא יבוא ללשון הרע יעסוק בתורה וכן הנה שני תקנות לשני חלקי עבירה וכדברינו:

[הגה"ה בעמדנו בקרא זה יתבאר קצת דברי רבעהמ"ד (ברבה פ' מצורע) המובא במבארים. ד"א זאת תהיה תורת המצורע הה"ד מי האיש החפץ חיים מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר מאן בעי למזבן סמא דחיי אודקין עליה [היינו דדחקו עליו למזבן ממנו] רבי ינאי היה יתיב ופשט בתורקליניה שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיים א"ל תא סק להכא זבין לי אמר ליה לאו אנת צריך לי ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה הוציא ליה ספר תהלים הראה ליה פסוק מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב אמר רבי ינאי אף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו אמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיע מי האיש החפץ חיים וכו' ע"כ. וכבר דקדקו המבארים מה היה קשה לר' ינאי בקרא הלזה עד שבא הרוכל והודיעו ועוד דקדקנו מה זה שהקדים ר' ינאי ואף שלמה מכריז ואומר שומר פיו וגו' האם לרבות כתובים בא ונאמר קצת בזה דהיה קשה לרבי ינאי מאן האי גברא ומי זה האיש שאינו חפץ בחיים אתמהה ולמה א"כ אמר דוד בחיר המלכים מי זה האיש בדרך שאלה. וזהו שהקדים קודם קושיתו ואף שלמה מכריז ואומר שומר פיו וגו' כאומר הלא גם שלמה אמר דבר זה ולא בדרך שאלה כלל ולמה א"כ אמר דוד בדרך שאלה וזהו שמסיק אר"י כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיע וכו' כוונתו דמרוכל הזה נודע דגם דוד עשה כן לקרוא אליו שישמעו מה שאומר וכמובן ע"כ הגה"ה]. ועל השלישי בא ר' לוי והוא נגד חטא השלישי במעשה ובפועל כמו התאוה כמאכלות אסורות וכדומה הרבה ע"ז תקנתו שיזכיר לו יום המות ואז יתרבה מהבשר הרבה רמה. וכן כל התאוות יבטלו וילכו לאבדון ואז בודאי ימנע מכל החטאים ושב ורפה לו כן יקוים בנו ארפה משובותיכם אוהבם נדבה גו' אהיה כטל לישראל גו':

תוכן העניינים

יד יצחק - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה