יד יצחק - א· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
יד יצחק דרוש תשיעי
בדרוש הזה ידובר קצת מפני מה נגזר על עם ה' להשמידם בימי המן וגם מזכותם שנצולו המובא במגיל' (י"ב) ושאלת פפונאי דשאלו משה מה"ת מניין וכן מרדכי ואסתר מניין המובא בחולין (קל"ט) ועוד איזו ביאורי הגדות ומדרשי חז"ל:
מדרש (מגילת אסתר) בשעה שנחתמו אותן אגרות וניתנו ביד המן והיה שמח הוא וכל בני חבורתו ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באין מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם וכשראה המן וכל חבורתו שרץ מרדכי אחר התינוקות הלכו אחר מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקך א"ל אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא. פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה וכו' עכ"ל המדרש ויש לכאורה להבין מה הענין מהשלשה כתובים אלו דווקא ומה חידש פסוק אחד על חבירו ולמה מצינו בתינוק השני שפתח ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר הלא ודאי דבר הוא:
נקדים להבין הפתיחות של כל האמוראי' (במגילה י"ב) מה הוקשו לכל הפותחים דהקדימו לה פתיחה ונבארם בעזרת ה' אחד לאחד ומהם יבוא קצת על דרך חידוד כ"ש:
ונאמר דלר' יונתן הפותח ראשון היה קשה בפשיטות דמעשה ושתי למה לן הכא דאיננו עיקר הנס. ולכן אמר ר' יונתן ופתח להאי פיתחא להאי פרשתא מהכא והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד שם וכו' ונין זה מלכות ונכד זו ושתי היינו לכן בא מעשה ושתי חדא שהתקיים דברי הנביא דבמיתת ושתי בטלה בשלימות מלכות בבל וזהו נין וגם נכד ועוד דהמן ואשתו וחבורתו ראו ולא לקחו מוסר ורק אמרו לאחשורוש ולכל מדינתו דבוראנו יתברך הזקין חלילה ואין יכול להציל והביאו ראי' מהא דנחרב בית קדשנו כמובא במד' והלא אדרבה הי' להם להבין ולהתבונן הסוף שקרה לבית נבוכדנצר: ולר' שמעון בר נחמני השני קשה חדא דהלא אל תתחר במרעים כתיב ולמה ליה למרדכי הצדיק להתגרות בהמן ולהסתכן נפשו ונפש כל ישראל ועוד קשה איך מסרה אסתר לביאה ברצונה הלא היא מעבירות דיהרג ואל יעבור ואף דבאמת פרכי תלמודן בסנהדרין (ע"ד) על אסתר והא בפרהסיא הוה ותירצו דקרקע עולם היא ורבעת"ו שמה ובכמה מקומות כתבו דכן היה לתלמודן לפרוך דהוא מעבירות דיהרג וא"י אך דע"ז היה פשוט לתלמודן סברא הנ"ל ורק לענין בפרהסיא סברי תלמודן דלא מהני עי"ש. עכ"ז לא ניחא להאלהי הנ"ל בזה דהלא הופסק הדין דבמקום פרהסיא שרי למסור עצמו אף דאינו מחוייב וכרבינו בעל הפרישה עי' ש"ך סי' קנ"ז סק"ב והנראה קצת שם דכן הראוי לאדם חשוב. אך הונח בדעת האלהי הזה אם נאמר כאשר אמרה תלמודן גבי יעל ביבמות (ק"ג) דלא נהנית כלל מעבירה דטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים וכמו כן הכא כיון דכל העבירה היא ההנאה ולפי שצדקניות הוות אסתר הדסה לא נהנית כלל לכן סמך עצמו על פסוק שבישעי' תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס. תחת הנעצוץ זה המן שעשה עצמו עבודת כוכבים דכתיב ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים. יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנא' ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא וכיון דעשה עצמו עבודת כוכבים וכתלמודן שם (ד' י"ד) שפיר עביד מרדכי הצדיק שלא השתחווה לו ותחת הסרפד תחת ושתי וכתלמודן (י"ב) איהו בקרא וכו' יעלה הדס זה אסתר הצדיקת ולכן כל טובת הרשעים רעה היא אצל צדיקי' וכנ"ל. והראיה ע"ז דהיה הכל לשם שמים מזה והיה לה' לשם זה מקרא מגילה וכיון דמפורש זה הענין במגילה ונתפרסם בכל שנה ושנה דכל מקרא מגילה הוא פרסום הנס ובודאי נקרא ומתרגם והלא אם לא היה לפי הדין והראוי בודאי לא נקרא ונתפרסם וכדמצינו במגילה (כ"ה) במעשה ראובן דנקרא ולא מתרגם ורק במעשה יהודה נקרא ומתרגם משום דאדרבה שבחיה הוא דאודי וכתלמודן שם וזהו משו' דכתי' בתור' ומעשה אמנון היכא דכתי' בן דוד לא נקרא ולא מתרגם כלל כתלמודן שם (ע"ב) משום דגנאי לדוד והלא כ"כ הכא גנאי הוא לצדיקה הנ"ל אלא ודאי דלא נהנית כלל וכלל ובזה יתורץ ג"כ הא דהלכה ביום השלישי לאחשורוש והלא זהו רצון נקרא ובתלמודן שם (ט"ו) מאי אשר לא כדת אמר ר' אבא שבכל יום ויום עד עתה באונס ועכשיו ברצון ולכן כאשר אבדתי מבית אבא כך אובד ממך ומטעם הנ"ל ובאמת איך עשתה כזאת ואף דלהצלת ישראל עשתה עכ"ז אם היא נהנית מדוע נתיר לה הלא אמרו בסנהדרין (ע"ה) אמרו חכמים ימות ואל יספר עמה מאחורי הגדר ואף דהתם הוא עצמו גרם לו זה וגם דהכא נוגע לכלל ישראל עכ"ז קשה קצת לחלק אלא ודאי כדברינו הנ"ל דטובתן של רשעים וכו' ודומה ליעל שמסרה עצמה לביאה לסיסרא וכתלמודן דיבמו' הנ"ל והאות ע"ז דבאמת כן היה דעת אסתר הצדיקת הוא מסוף הפסוק לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים [ומוכרח הוא קצת דעל ימי הפורים ידבר הקרא דכיון דכתיב לאות עולם למה לן עוד לא יכרת אך אם על הפורים ידבר שפיר דידוע מדרשם דכל המועדים יבטלו וימי הפורים לא יבטלו] והלא ידוע דלא עבדי ניסא לשיקרא דכיון דע"י ביאת אסתר לאחשורוש בא הנס בודאי כוונה רק לשם שמים ולא נהנית כלל וכדברינו:
והשלישי הפותח הוא ריב"ל ולדעתו נאמר דקשה ליה קושית הגמרא דלהלן (י"ד) ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש ומה מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש אי הכי הלל נמי נימא ותירצו איזו תירוצים ור"נ תירץ קרייתא זו הלולא עי"ש וזה היה קשה לריב"ל ולא ניחא ליה בתירוצ' ורק אפשר לומ' דהטעם הוא כדמצינו דלא אמרי' הלל שביעי של פסח רק ממנהגא וכרבעת"ו בערכין (ד"י) ד"ה י"ח ימים ומוכרח בתלמודן משום דאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים וכן יתרץ ריב"ל אך דקשה לפי זה קרא מפורש דכתי' והי' כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם גו' כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם לכן הקדים פסוק זה ודקדק ומי חדי קוב"ה במפלתן של רשעי' הכתיב בצאת לפני החלוץ וגו' ואמר ר"י מאי דכתיב ולא קרב גו' בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה אמר ר"א הוא אינו שש אבל אחרים משיש כו' ע"כ. וא"כ שפיר אין אומרים הלל כיון דהקב"ה אינו שש והקרא גם כן לא קשה כתירוץ של ר"א הנ"ל:
הרביעי זה ר' אבא בר כהנא אולי נאמר דיבאר קצה איך קיבל מרדכי הצדיק את בית המן הלא ידוע דגזילת עובד כוכבים אסור ולדעת רבים הוי דאורייתא והכא דנלקח רק מאדם א' לא שייך דדמ"ד וכחוה"מ סי' שס"ט ס"ח [אף דאולי ע"ג שאני בכ"ז] אך אם נאמר כדע' האומר ב"ק (קי"ט) דמוסר בשקר להרוג את האדם על חנם מותר לאבד ממונו וודאי דכ"ש ליהנות ממנו דהא אף למ"ד דאסור לאבד ממונו מ"מ יש אומרים לדידי' דמותר ליהנות ממנו וכחוה"מ שפ"ח סי"ג וא"כ למ"ד דמותר לאבדו מכ"ש דמותר ליהנות ממנו ולכן המן החוטא בנפשות כל ישראל מותר ליהנות ממנו אבל לדעת האומר דאסור לאבדו בב"ק שם ולפי האומר בדעתו דגם ליהנות אסור א"כ איך קיבל מרדכי בית המן אך אולי סובר מרדכי דנכסי הרוגי מלכות נכסיהן למלך ולכן מותר. ופלוגתא הוא (בסנהדרין מ"ח) [וודאי דלא יקשה לכל אחד מהדעות האוסרים הנ"ל מדעת מרדכי הצדיק דהי' מסנהדרין כל אחד יתרץ דסבר כדעתו ורק דהטעם השני שייך כאן ודל כדעת החולק גם בטעם השני וכמובן]. וע"כ פתח ר' אבא מהכא לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק היינו משום חכמתו ודעתו הרחבה סבר כחד מדעות הנ"ל דממון המן מותר ובזה הגיע לו שמחה שזכה לרכוש רב כבית המן.
ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן היינו משום חטאתו דמסר על שקר חנם לעם ה' לאבדם ומשום זה נעשה ג"כ מהרוגי מלכות לכן הותר למרדכי ואסתר ליהנות מממונו לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר היינו דבאמת ניתן לאסתר והיא נתנה למרדכי. אך השמחה עיקרה הוא למרדכי כיון דמיד אסתר ניתנה לו וכן החכמה והדעת ניתן רק למרדכי לבדו דהלא כל המלמד לבתו תורה כאילו מלמדה תפלות כידוע רק במצות שמחוייבת בה מצוה שתלמוד וכרמ"א ביו"ד בהלכות ת"ת:
[הגה"ה ובזה אמרנו קצת כוונה נאותה בתלמודן דברכות (ל"א א') דאיתא שם ה"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה והיכי דמי הלכה פסוקה אמר אביי כי הא דר' זירא דאר"ז בנות ישראל החמירו ע"ע שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים רבא אמר כי הא דרב אושעיא דאמר רב אושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר וכו'. ולכאורה יש להבין קצת מאי זה דשאלו והיכי דמי הלכה פסוקה האם לא ידעי מאי היא הלכה פסוקה ולמה בחר לו אביי דוקא זה ורבא מדוע לא ניחא לי' בדאביי. ואמרנו דבתלמודן שם להלן אמרו כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מקראי דחנה עי"ש דהוציאו כמה דיני תפלה. ובמתניתין תחילת הפרק אמרו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראשי ובברייתא הנ"ל אמרו מתוך הלכה פסוקה וא"כ בשלמא למתניתין דכובד ראש עמדה גם חנה להתפלל מזה אלא לברייתא דעומדין לההפלל מתוך הלכה פסוקה איך עמדה חנה להתפלל מזה הלא כל המלמד לבתו תורה וכו' וכנ"ל לכן אמר אביי כי הא דר' זירא דבנות ישראל החמירו ע"ע וכו' וא"כ הוי דין הנוהג בנשים ובזה מצוה היא שתלמוד וכרמ"א הנ"ל ולכן שפיר עמדה חנה בתפלתה. אך רבא לא ניחא לי' בהא וכדעתו במס' נדה (ס"ו) דקאמר שם היכא דנהוג נהוג לכן קאמר דין אחר הנוהג בבית וגם זה שייך לנשים. ע"כ הגה"ה]: ורבה בר עופרן הוא החמישי אולי יבאר הא דמצינו במגילת אסתר דביום שלשה עשר לחודש אדר נהרגו עשרת בני המן וכאשר סיפר המלך אחשורוש לאסתר כל סך הנהרגים ואמר לה שתבקש עוד כרצונה בקשה בתוך בקשתה לתלות עשרת בני המן על העץ ולפי הנראה מה זה בקשה כ"כ וכן קשה גם לו קושית ר' יונתן הראשון שהקדמנו לכן אמר ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים מלך זה ושתי ושרים זה המן עשרת בניו וכיון דהיו כולם שרים לכן הוצרכו לבקשה מיוחדת וכמובן:
והששי הוא רב דימי בר יצחק יבאר דלכאורה הלא קביעת הפורים הי' מהצורך להיות ביום י"ג שבו הי' הגזירה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ואף דבאמת נחו בזמן אחשורו' בימי י"ד וט"ו אבל למה לנו בזה הלא אנחנו נחים ג"כ ביום י"ג ומה בצע בהריגת העובדי כוכבים האומללים שנהרגו ביום י"ג וי"ד עד שנקבעו ימי הפורים ביום ההנחה הלא לנו רק לשמוח על הצלת הנפשות הרבים. אבל באמת אינו כן דגדלות הנס הוא יותר ויותר ממה שאנו השפלים והנבזים בימי אחשורוש ולא נחשבים היינו לכלום ועכ"ז ניתן לנו רשות כזה להרוג העובדי כוכבים הלא התגלות הנס הוא וכי יד ה' עשתה זאת ועיקר השמחה הוא מהתגלות הנס ומכבוד שמו יתברך כידוע ולכן נקבע השמחה ביום ההנחה ולכן פתח רב דימי הנ"ל כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס אימתי בזמן המן. ובזה מתורץ שפיר דקדוק הנ"ל:
ולהשביעי זה ר' חנינא בר פפא אולי קשה לו דמדוע נתחייבו כלי' ולא ניחא לי' בתירוץ דאיתא להלן (י"ב) משום דנהנו מסעודתו של אחשורוש וכדומה רק דעתו נוטה שהי' להתכלית הטוב שיגיעם בהריגת העובדי כוכבים ולהבחין לעמו ישראל אם יעמדו על קדושת שמו יתעלה ויתקדש לכן הביא ופתח להא פרשתא מהכא הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים באש בימי נבוכדנצר דשמה הי' השלכת חנניא מישאל ועזרי' לתוך כבשן האש בלי עון כלל רק לנסם אם יעמדו בנסיון וכן במים בימי פרעה הוא ג"כ בדרך זה וכדכתיב היתה יהוד' לקדשו וגם כדי שבשביל זה יטבעו מצרי' בתוך הים ויבוזו רכושם. וגם הכא ותוציאנו לרויה בימי המן ור' יוחנן השמיני להפותחים סבר שהוא למען התקדש שמו יתברך בכל העולם כולו בהצלת עמו בדרך נפלא ולכן אמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר וריש לקיש הוא התשיעי סבר דגזירת השמדה היה משום דהשתחוו לצלם כדעת תלמידי רשב"י (שם י"ב) ומשום דעשו לפנים היינו מיראה כפירש"י שם לכן נשתנה הגזירה לכן אמר ופתח לה פיתחא להא פרשתא מהכא ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל ארי נוהם זה נבוכדנצר דכתיב ביה עלה אריה מסובכו ולכן דוב שוקק זה אחשורוש דכתיב ביה וארו חויה אחרי תניינה דמיה לדוב ותני רב יוסף אלו פרסיים וכו' ולדעתו דגם אחשורוש בעצמו ידע בודאי ונחתם בשמו ומסיים דרשתו מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל שהם דלים מן המצות וא"כ חטא ישראל ואיזה חטא הוא מדנבוכדצר והיינו שהשתחוו לצלם שעשה נבוכדנצר וכפירש"י שם: אבל לר"א העשירי לא ניחא ליה בהא דכיון דהשתחוו לצלם האם משוא פנים יש בדברי ותירוץ תלמודן הנ"ל שלא עשו אלא לפנים לא ניחא לי' ואולי סבר כאביי (דסנהדרין ס"א) דהעובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה חייב ולרבא דסבר פטו' אולי לדעתו לא יחייבו כלל ע"ז כיון דחטא קטן הוא דאינו מתכוון לכן פתח ר"א פתחא להא פרשתא מהכא בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונא של הקב"ה מך ואין מך אלא עני כו' ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו ולפי דעת ר"א הונח שפיר דנגזר רק כליה וזהו צער לבד כתלמודן ברכות (ה') כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין שנאמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב גו' אבל מיתה לא מצינו עבור זה לכן נתבטל הגזירה ולא יקשה כלום משוא פנים דרק יסורים מחוייבים ע"ז וזה כבר באו עליהם בהסתכן נפשם ונפש בניהם ובנותיהם:
ורב נחמן בר יצחק האחד עשר אולי סבר דמעולם לא הסכי' בוראנו יתברך לגזיר' זו ורק דהיה רצונו הרע של המן לבדו ולכן פתח לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אדם ולא מלך הוא המלך הכבוד לדעתו. ורבא הוא השנים עשר סבר באולי דהשהנות הגזירה היה משום דמרדכי נעשה מושל על דורו וידוע דמושל צדיק מגין על דורו וכדאשכחן בדורו של צדקיהו דאמרינן בש"ס (סנהדרין ק"ז וערכין י"ז) כשהסתכל בדורו ביקש הקב"ה להפוך את העולם לתהו ובהו אך משום דהסתכל בצדקיהו לכן נתקיים העולם והלא באמת היו אז בעולם החרש והמסגר המה הסנהדרין הצדיקים גמורים ועכ"ז לא פעל זכותם רק זכות צדקיהו המלך ולכן פתח ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם ברבות צדיקים ישמח עם זה מרדכי ואסתר דכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה היינו דלאחר שזכה מרדכי הצדיק בזכותו למשול אזי גדל זכותו להגן על כל העם ולהבטיל הגזירה כידוע:
ורב מתנה אמר מהכא כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו וסופו דקרא כה' אלהינו בכל קראנו אליו אולי כוונתו דהתשובה הועילה לזה דהלא צמו שלשה ימים ושבו בתשובה שלמה כידוע. ורב אשי האחרון להפותחי' זא"ז אולי סבר דבאמת עובדי עבוד' כוכבי' היו ואעפ"כ נגאלו משום רחמי ה' ומשמרו מה שהבטיחנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' לכן אמר מהכא או הנסה אלהים וגו' וכתיב בקרא או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וידוע דרשת חז"ל הללו עובדי עבודת כוכבי' והללו עובדי עבוד' כוכבי' ואעפ"כ גאלם וכן גם הכא:
ובזה שאמרנו בדעת ר"א העשירי הונח קצת דברי, תלמודן שם (י"ב) המובא בדברינו שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדו' כליה אמר להן אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו כו' אמר להן א"כ שבשושן יהרוגו שבכל העולם כולו אל יהרוגו אמרו לו אמור אתה אמר להן מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו ולכאורה הדברים מתמיהים מה שאמר להן אמרו אתם כיון דהם אינם יודעים ושאלו אותו א"כ מה יאמרו בזה ועוד כיון דבאמת כאשר שאל להם אמרו אתם ידעו להשיב מפני שנהנו מסעודתו וא"כ למה שאלו לרשב"י רבך ועוד יש להבין מה הוקש לרשב"י על דעתם דאמרו מפני שנהנו] א"כ שבשושן יהרוגו שבכל העולם כולו אל יהרוגו הלא אמרו (בקידושין מ') עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם כולו לכף חוב ומעשה עכן יוכיח שעל ידו נהרגו שלשים וששה איש [ואף דבאמת בשבת (נ"ה) משמע דרק נענשין היכא שיש בידם למחות עי"ש מ"מ הנראה קצת דדוקא לענין דמעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה] ונאמר בזה דדעת רשב"י באמת הוא משום דהשתחוו לצלם וכאשר אמר להן בסוף דבריו. ורק כאשר שאלו לו תלמידיו מפני מה נתחייבו כליה הבין בדעתם דלא ניחא להו בזה דהלא חטא זה של צל נבוכדנצר מפורסם הוא וכדכתיב (בדניאל ג') דהכל סגדו ליה לבד חנניה מישאל ועזריה ולכן השיבם אמרו אתם כאומר חדשות לא ידעתי רק הידוע אך אולי המה לא ניחא להו בזה דאולי סברי כדעת האומר בסנהדרין שם דהעובד מאהבה ומיראה פטור דהכל הולך אחר המחשבה ולמה א"כ יחייבו כליה בזה דכמעט לא יחשב אף לאיסור דאורייתא לכן אמרו מפני שנהנו מסעודתו ועברו לפחות על איסור דאורייתא דוקרא לך ואכלת מזבחו וכל העולם כולו נענשו משו' ערבות וכדברינו הנ"ל ורק דעל זה יש לשאול וכנ"ל לכן אמרו לרשב"י ושאלו ממנו בתחילה אך רשב"י לא ניחא ליה בזה דנאמר משים ערבות והא שדקדקנו לעיל דודאי נענשים משום ערבות אולי דעת רשב"י כדמצינו במס' עבודת כוכבים (ד' ד') א"ר אבא בר כהנא מאי דכתיב חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע אמר אברהם לפני הקב"ה חולין הוא לך לעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע ולא והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע בצדיק שאינו גמור אבל בצדיק גמור לא והכתיב וממקדשי החלו ותני רב יוסף אל תקרו ממקדשי אלא ממקודשי אלו ב"א שקיימו את כל התורה כולה מא' ועד הי"ו ותירצו ההם נמי כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו הוו להו כצדיקים שאינם גמורים וא"כ הנראה בהדיא דדוקא היכא דהיה בידם למחות אז נענשו משא"כ היכא דאין בידם למחות כהכא דהאם אנשי כל העולם הרחוקים מאוד ומאוד ולא ידעו מכל הנעשה ימחו באנשי שושן ולומר דלא היו צדיקים גמורים בכל העולם ואז נענשים בחטא אחיהם וכתלמודן הנ"ל לא ניחא לרשב"י לכן שפיר שאלם א"כ שבשושן יהרוגו שבכל העולם כולו לא יהרוגו. לכן אמרו ליה אמור אתה כאומר אלא מה תאמר בזה והשיב להם מפני שהשתחוו לצלם ואף אם סבר להלכה דעובד ע"ג מאהבה ויראה פטור מ"מ לכתחילה מחוייב למסור עצמו עבור זה וכיון דלא עשו כן לכן נגזר עליהם מיתה אך המה שאלו א"כ מדוע נשתנה הדין והשיב להם כיון דלא עשו אלא לפנים אף הקב"ה עשה עמהם לבנים. הכוונה דאף אם נאמר דמחויב מיכה היינו רק האדם דהאדם יראה רק לעינים ואולי מצד טעם זה מחוייב למסור עצמו למיתה ולפי דלא עשו כן לכן נגזר עליהם מיתה וכן הראוי כיון דהי' להם למסור למיתה אבל להמיתם ממש אין הדין נותן ורק הב"ד ממיתים משום דאין יודעים באמת לאמיתו דעתו אבל ה' הוא היודע ומכ"ש דאם עובד מאהבה ומיראה פטור בודאי אין כאן מיתה בדיעבד אף בידי אדם ומכש"כ בידי שמים:
ובעמדנו בזה נבאר קצת בעז"ה הא דאי' (בחולין קל"ט) אמרו לי' פפונאי לרב מתנא כו' משה מן התורה מניין [פירש"י מניין למשה רמז קודם שבא שסופו לבוא] בשגם הוא בשר המן מן התורה מניין המן העץ. אסתר מן התורה מניין דכתיב ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מניין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא עכ"ל בתלמודן שם. וכל העובר יתפלא מנלן דהמה מדאורייתא ובפרט לגבי משה למה לן רמז קודם שבא כיון דרוב התורה מדבר ממשה עבד ה' ואמרנו בפשיטות בשאלתם משה מן התורה דנחית לדעת ר' חנינא בר פפא דאמר (בבראשית רבה פכ"ו) דאף נח שנשתייר מהם לא שהי' כדאי אלא שצפה הקב"ה שמשה עתיד לעמוד ממנו שנאמר בשגם זה שה דחושבני' דדין כחושבני' דדין רבנן מייתי לה מהכא והיו ימיו מאה ועשרים שנה ומשה חי ק"כ שנה [ובזה יש לומר כוונת תנא דבר"י (בסנהדרין ק"ח) דאמר אף על נח נחתם גזר דין וכו' אלא שמצא חן בעיני ה' ולכאורה אינו מובן מדוע מצא חן אבל לפי דעת רחב"פ הנ"ל ניחא לן וכן מצינו בתלמודן (ב"ק ל"ח) דבשביל שתי פרידות טובות חס הקב"ה על שני אומות גדולות כעמון ומואב ולא החריבן] ובאמת מצינו לתלמודן אמרו דנח מקטני אמנה היו וא"כ למה ניצל אבל לפי דעתו ניחא וזה שאלתו משה מן התורה מניין דע"כ בודאי מן התורה הוא דאל"כ מדוע ניצל נח ולכן השיב כמדרש הנ"ל בשגם ובשאלתם המן מן התורה מניין נאמר דכוונתם היכא מצינו בתורה איסור בעובד מאהבה ומיראה כצלם דנבוכדנצר דעבור זה הי' גזירת המן וכרשב"י הנ"ל והשיב להם דכתיב המן העץ וכוונתו גם לסופו דקרא אשר צויתיך ואמרו בסנהדרין (נ"ו ב') דויצו ה' אלהים על האדם גו' ואמר ר' יצחק ויצו זה עבודת כוכבים ומדקדק בקרא הלזה חדא דמה שאל בוראנו יתברך להאדם הלא הכל גלוי וידוע לפניו יתברך [ודרשהם ע"ז ידוע] ועוד האם מן העץ הול"ל ומה הוא המן לכן דרשו מזה דהוא רמז דגזירת המן יהי' משום אשר צויתיך וזהו עובד כוכבים והוא הוא צלם דנבוכדצר:
ושאלתו אסתר מן התורה מניין נאמר דכוונתו דבאמת א"כ איך נגאלו וכשאלת תלמידי רשב"י הנ"ל וכי משוא פנים יש בדבר ואולי גם על עיקרה של מגילה ידבר היכן נרמז זה בתורה שנוכל להוסיף על דברי תורה וע"ש (ז' א') והשיב דכתיב ואנכי הסתר אסתיר וסיפא דקרא כי פנה אל אלהים אחרים ומפרשי דהכוונה רק פנה לפני בני האדם אבל בלב לא עבדו ושני ההסתרות אולי מפרש דאחד פנים של טובה כדכתיב פני ילכו וכמוהו הרבה וגם פנים של רוגז וכדכתיב ונתתי את פני והיינו דמתחילה הסתיר בוראנו יתברך הפנים של טובה ואח"כ פנים של רוגז והכל משום כי פנה אל אלהים אחרים ול מתחילה נגזר כלי' וכדעת רשב"י הנ"ל וכיון דלא עשו רק לפנים לכן הסתיר אח"כ הפנים של רוגז ומזה יש ג"כ רמז מן התורה על נס זה: והא דשאלו מרדכי מן התורה מניין אולי כוונתם כשאלת תלמודן שם (י' וי"ט) מה ראה מרדכי דאיקני בהמן כו' ותירוצם לא ניחא לי' באולי כיון דהוי ע"ג שהכל עובדים מאהבה ומיראה ולית בזה איסור וכרבע"ת בסנהדרין (ס"א ב') ד"ה רבא אמר והקשו שם ממרדכי ותירצו דלא השתחוה מחמת קידוש השם וזה נאמר ג"כ בכוונת פפונאי והשיב להם דכתיב מר דרור ומתרגמינן מרי דיכי הכוונה כיון שהי' ראש לכל הבשמים והיינו לכל הצדיקים לכן מסר עצמו על קדושת השם וכל דברינו נחמדים בעזה"ש ובקצת מדברינו הנ"ל בהפתיחות יש לומר קצת כוונה בדעת ר' תנחום ורבא דר' תנחום אמר (שם ט"ו ב') בלילה ההוא נדדה שנת המלך אמר ר' תנחום נדדה שנת מלכו של עולם ורבנן אמרי נדדו עליונים ותחתונים ורבא אמר שנת המלך אחשורוש ממש ואפשר לומר במחלוקתן דר' תנחום יסבור או כדעת ר' יוחנן הנ"ל בהפתיחה או כדעת רב אשי הנ"ל דנגאלו או מצד קדושת שמו יתברך ונגדר לעיל במלת ישועת אלהינו או משמרו הבטחתו דלא מאסתים ולא געלתים לכלותם ולכן אמר דנדדה שנת מלכו של עולם היינו אף דהיה מהצורך להיות כישן חלילה בלי לרחם ועכ"ז נדדה שנתו כביכול אבל רבנן סברי דהתשובה הועילה כידוע ששבו בלב שלם וכדעת רב מתנה הנ"ל דפתח כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו גו'. וא"כ נעשה שנוי והיינו הנדידה בעליונים ותחתונים כידוע דמעשה ישראל נוגע בכל העולמות ותשובתם השתנה כל סדרי בראשית ורבא סבר כפשוטו דנדדה שנת אחשורוש דאזיל לשיטתו הנ"ל לפי דברינו דשינוי הגזירה מהשמדת עם ה' היה ע"י שעלה מרדכי לגדולה להיות שני למלכות ולכן השתנה הגזירה ולא הוצרך לנדידת שנה דמלכו של עולם ומעליונים ותחתונים רק דשנת מלך אחשורוש נדדה ומזה עלה מרדכי לגדולה ואז ממילא בטלה הגזיר' וכדברינו הנ"ל) [ומבלי להאריך לא נדבר ביתר הפתיחות. גם הפתיחות שבאו יעוין הנוס' בש"ס] ובזה נבוא להשלים המדרש הנכתב פתח השער דתינוק הראשון אמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי הבוא רמז לו בלשון יחיד דרק על מרדכי לבדו ידבר והפחד פתאום הוא עשיית העץ שעשה המן אבל ההשמדה הלא עד שנה יתמשך. ומשואת רשעי' כי תבוא דהלא החושך זה הנרמז במשואת הוא עצת זרש ואוהביו ואח"ז בא השני ואמר לו דכיון דאל תירא מפחד פתאום הנ"ל אזי תעלה לגדולה מצד זה וכידוע ולכן עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל והוא הוא עיקר הנס דמגדולתו יבטל העצה שהתיעצו להשמיד כל עם ה ולכן הקדים דבריו זה התינוק השני וכנ"ל כיון דזה הוא העיקר. ובא התינוק השלישי והשלים במאמרו ועד זקנה אני הוא וגו' כלומר דבזה יבוער ויתבטל דעת המן שאמרו כבר הזקין אלהיהם כרבותינו בעלי המדרש. כן יקוים בנו כי אל רחום ה' אלהיך וגו' ולא ישכח את ברית אבותיך וגו':