יד יצחק - א· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
יד יצחק דרוש אחד עשר
בדרוש זה וגם בדרוש הבא אחריו ידובר מפטירת הצדיקים ומגודל שכר ההספד והפסד ההפכו. ויבואר הרבה מקראות והגדות ומדרשי חז"ל: מדרש (שמות רבה פ' מ"ח) ראו קרא ה' בשם בצלאל הה"ד טוב שם משמן טוב כמה הולך שמן טוב מקיטון לטרקלין ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו שנאמר ויצא שם דוד בכל הארצות שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח ושם טוב נופל על המת ואינו מבאיש שנאמר ויעל ויגהר על הילד ויום המות מיום הולדו יום מיתתו של אדם גדול מיום לידתו למה שביום שנולד בה אין אדם יודע מה מעשיו אבל כשמת מודיע מעשיו לבריות הוי ויום המות מיום הולדו כו' ע"כ. ואמרו בתלמודן ברכות (י"ז) ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף האדם למות וסוף הבהמה לשחיטה והכל למיתה הן עומדין אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו ויש להבין עומק דברי קדשם כי כמה דקדוקים הנם בדבריהם הקדושי': אמר שלמה [בקהלת ג'] אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראית שהם בהמה המה להם. כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ:
ויש לנו להבין מה אמר בלבו עליהם ומה המה שיעור הכתובים ולמה כפלו הדברים דמתחילה אמר כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ולמה עוד הפעם ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה גם יתר דבריו צריכים באור ואולי נאמר כי אלו בני האדם באו בטענה רבה דהלא בריאת האדם הי' באופן שיהי' הבחירה בידו כידוע ומשום זה ג"כ לא ימצא כל טוב לירא השם תיכף ולרשע לא יושג כלימות דא"כ אין מקום לבחירה כמובן. [ואף כי יש עוד טעם לרבותינו עכ"ז הוא פשוט] וא"כ לפחות א הי' להיות לאדם ראי' מושגת לראות שסוף הכל הבל ולבהמה ידמה דהלא זה מביא לאדם לומר למה אתכם יותר מהבהמה ולפחות לראות נגד האדם איזה הבדל מבהמה. וזהו שיעור דברי החכ' אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם היינו שלהם ולדעתם טענה נצחת וקושי' מבוארת על הבריאה בכללה וזהו. לברם האלהים ובאשר שידוע שנבראו שיה' הבחירה בידם ואם כן לא היה ליתן לפני בני האדם טעות מוכח במה לטעות רק לפחות שיהי' הדבר שקול ואיך אם כן. ולראות שהם בהמה המה להם דהלא כן יראה להאדם כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה היינו כל המאורעות שיבואו על האדם כן על הבהמה הן בחולי והן ביסורים וכל המאורעות הרעות הבאים על האדם כן יבואו על הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה. היינו מקרה אחד יש שם שהוכרח לבוא על שניהם וזהו המית'. ורוח אחד לכל היינו החיות הנרמז ברוח חיים והרצון הנרמז ג"כ במלת רוח כדכתיב אל מקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו ודומה לרוב. הוא לשניהם וא"כ הלא ישפטו בדעתם מכל זה. ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל כן היא טענתם ובאה תשובת החכם אליהם דאין כאן עול בחוקו ולהישר הולך אין כאן במה לטעות יען כי הכל הולך אל מקום אחד הוא המקום אשר נלקח הדבר משם שם הוא שב ללכת וא"כ הוא הוא הדבר דהאדם מת כבהמה וכדומה. כי הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר וא"כ. מי יודע ויבין את אלה וישכיל כי רוח בני האדם העולה היא למעלה דהלא נלקחה מתחת כסא כבודו יתברך והלא זה הושגה בדעת האדם ולבהמה אין דעת כידוע אבל ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ וא"כ גבה טורא בין האדם לבהמה ולא ידמו זל"ז כלל ומסיים דבריו אח"ז וא"כ אשר הונחה בדעת המשכיל האמיתי אשר הנשמה והרוח שלוקחו ממקום גבוה המה לא יתמו. וא"כ וראיתי כי אין טוב לאדם מאשר ישמח האדם במעשיו באיזו מעשים. כי הוא חלקו היינו שאינם חלק אלהינו יתברך רק חלק האדם. כי מי יביאנו לראות במה שיהיה בעוה"ב. ורק בתורה ובמצות יזכה לראות במה שיהי' אחריו ואז יתענג על ה' וכמרגלא בפומי' דרב (ברכות י"ז) לא כהעולם הזה העולם הבא העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן והן הנה העטרות שהעטירו הן עצמם להם וזהו דייקא ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה היינו מהשגת. אלהותו יתברך דהוא הוא התענוג האמתי והנצחי לעולם ולעולמי עולמים יותר מכל הכבוד המדומה והלא גם עליו יחלה האדם ממש וטוב מותו מחייו אם נתבזה וירד כבודו אחורנית וכ"ש וק"ו התענוג האמתי אשר בל יסופר ויכתב כידוע ולכן מצד זה הוכרח המיתה להאדם כי הלא לא יראני האדם וחי וא"כ כלה ועבר קושיתם של דברת בני האדם הנ"ל. ואולי ע"ד זה הוא מליצתו שמה טוב ללכת את בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו ירצה דבאמת בהולכו לבית המשתה הולך לשמח את החיים ובני הרגשה בצערם ובשמחתם אבל ההולך לבית האבל ואיזה בית האבל באשר הוא סוף כל האדם הלא אין לו לילך לנחמם יען כי ע"ז נודעו מתמול שלשום דיבוא עתו למות וכי לעולם יחי'. אבל תכליתו. דוהחי יתן אל לבו ענין זאת. וא"כ ודאי ההליכה רק על נפשו שאך היא תאבל על בן גילה כאמרם במדרש רוב צערו של הנפש ומפורש בקרא אך נפשו עליו תאבל והולכים לגמול חסד לנפשו וא"כ הוא התכלית הנרצה לה' שיתנו ללבבם השארת נפשותם כמובן ואולי הוא הוא גודל חיוב ההספד של אדם כשר לגמול לנפשו טובה ודומה לאדם שרבה צערו ואחרים יצערו עמו אזי נח נפשו אבל אם הוא נעזב ואין לאחרים בצערו אזי מת לבו בקרבו. וזהו טענת שאול לעבדיו [בשמואל כ"ב] ואין חולה מכם עלי ולכן כאשר מספידים אדם כשר וצדיק אזי נפשו ונשמתו מתנחמת מזאת אבל כל המתעצל בהספידו של חכם אמרו עליו בשבת (ק"ה) כל המתעצל בהספידו של חכם ראוי לקוברו בחייו והנראה באולי בכוונתם דכיון דמהעצל בהספידו בודאי שאינו מאמין כ"כ בהשארת הנפש וא"כ ראוי לקוברו חלילה דתכלית בריאת האדם הוא כדי להחיות נפשו ונשמתו וכיון דאינו מאמין בזה למה לו חיים. והנראה דזה כוונת דאמר רב לרב שמואל בר שילת בשבת (קנ"ג) אחים בהספידא דהתם קאימנא דתמוה לכאו'. ולדברינו פשוטים המה דביקש לו דירבה בהספד דהתם קאימנא להתנחם מעט בצער המספידים ולכן לפי רוב הצער של המספידים לפיהן יניח צער הנפש של הצדיק הנפטר:
ובדבר העדר הצדיק יש כמה דרכים לפני הדיין אמת כידוע ומהם אף כי באמת הוא צדיק תמים שלא נמצא בו שום חסרון כלל רק הוא שלם לאלהיו כישי אבי דוד וכבנימין בן יעקב וגם אין חסרון בבני דורו כדורו של חזקיה מלך יהודה מ"מ יעדר מן העולם בעטיו של נחש כמו שאמרו ז"ל סוף השותפין ארבעה מתו בעטיו של נחש ובזה הסברנו קצת מאמר דרב ספרא בהמוכר את הספינה דאיתא שם רב ספרא משתעי ומנא חדא הוה קאזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דאפיק רישי' ממיא ואית לי' קרנא וחקיק עלייהו אנא ברי' קלה שבים והוינא ש' פרסי ואזלינא לפומי' דלויתן ואמרנו בכוונתו דכבר כתבנו בדרוש השמיני דהספינה על העולם ירמז דכמו דהספינה לא תוכל לילך בלי מים כן העולם לא תוכל לעמוד בלי הורה דאיקרו מים כדר"ל דאמר ויהי ערב גו' יום הששי תנאי התנה הקב"ה וכו' וכידוע וכוורא ירמז על הצדיק דחיותו במים היא התורה וכמו שאמרו בעבודת כוכבים (ד' ד') מאי דכתיב ותעש אדם כדגי הים וגו' לומר לך מה דגים שבים וכו' וזהו. רב ספרא משתעי זמנא חדא הוה קא אזלינא בספינתא היינו דהתבוננתי בהנהגת העולם וחזינא ההוא כוורא זהו הצדיק דאפיק רישי' ממיא המליצה דתמיד רישי' ונשמתו ורוחו ונפשו בתורה. ואית לי' קרנא המליצה והכוונה דגדלה צדקתו ותורתו דאית לי' קרני הוד כדמצינו במשה רבינו וחקוק עלייהו אנא ברי' קלה שבים היינו דמזה אנו יודעים דגדלה ג"כ ענוותו כדכתיב גבי משה והאיש משה עניו מאד וזהו אומרו אנא ברי' קלה שבים והוא הניתן תמיד בתורה וזהו ע"ד מליצה דמקרני הוד שעליו נראה כאילו כתוב. ועכ"ז אזלינא לפומי' דלויתן הוא המה"מ באולי ע"ד רמז והא דאמר והוינא ש' פרסי אולי הכוונה דמגין על כל ארץ ישראל דארץ ישראל ת' פרסי כידוע אך היערות והמדברות ממעטין ק' פרסי [ויש לנו כעין רמז לזה דהלא לענין שאלה של גשמי' תנן (בתענית י') בג' במרחשון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת והלא ירושלים מן הירדן שהוא גבול ארץ ישראל הוי יום אחד כדאיתא במסכ' ביצה (ד' ה') וא"כ עדיין נשאר עד ת' פרסי מהלך ל"ט יום אלא ודאי דגם בלילה מהלכין וערך ק' פרסי הוי יערות ומדברות ונשאר ש' פרסי ואם היו הולכין ביום לבד הי' מהלך ל' יום אך לפי שהולכין ביום ובלילה לכן הי' מהלך חמשה עשר יום ומוכח א"כ לפחות דכל הת' פרסי לא הי' ישוב רק לכל היותר הי' ש' פרסי. וע' רבעת"ו במציעא (כ"ח) ד"ה ט"ו יום]:
ובאמת דהעדר כזו מתיה מועטין ועכ"ז יש לדאג להצטער כדברינו הנ"ל לנחם הנשמ' שרבה צערה דאף בצדיק גמור כזה מצטערת למאוד ואולי גדלה יותר צערה וקשה לה הפרדתה ויש עוד גדר מיתה להצדיק והוא כדי להנצל מהרעה שיבוא לעולם או לנפשו כידוע וכמו שאמרו גבי אברהם אבינו דקיצר המקום ב"ה חמש שנים משנותיו ואמרו בב"ק (ד' ס') אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים אימת אש תצא בזמן שקוצים מצויין לה ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה שנאמר ונאכל גדיש ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש כבר ולדרכנו נאמר דכוונתם דמתחלת מן הצדיק בעת שיוצא אש לאכול נפשות מתחיל מן הצדיק כדי שלא יראה האש היוצא ובזה נבוא להבין הספד של דוד שהספיד על שאול ויהונתן [בשמואל ב' א'] וזה תואר הכתובים ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר [ועיין פרש"י שפירש ויאמר דוד מעתה שנפלו גבורי ישראל צריכים בני יהודה ללמדם מלחמה ולמשוך בקשת. הלא היא כתובה על ספר הישר על ס' בראשית שהיא ספר ישרים אברהם יצחק ויעקב והיכן רמיזא ידך בעורף אויביך ואינו מובן כ"כ הלא שמה בברכה דיבר ולא בהספד וקללה]. הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים [והתעוררו המפרשי' הלא בודאי גם המה יודעים ודעתם דאמר כן למליצת הקינה עי"ש אבל בודאי דחוק מאוד הדבר] הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משוח בשמן ע"כ ונאמר בכוונתו דויקונן דוד את הקינה הזאת, ויאמר ללמד את בני יהודה היינו במיתת שאול ויהונתן הצדיקים האהובים ילמדו דוודאי יבוא חלילה והוכן כבר. קשת. על ישראל עם ה' חלילה הנה כתובה על ספר הישר כוונתו דאחר שמת יעקב הצדיק ובניו הצדיקים התחיל השעבוד וכדכתיב וימת יוסף וגו' הצבי ישראל אתה ישראל ההדר והצבי הנראה ממיתת הצדיקים הללו דחלילה. על במותיך חלל יבוא ומיתה באה חלילה. דאל"כ איך נפלו גבורים ואמר דוד דענין הלזה דמיתת הצדיקים מרמזים על הרעה העתידה לבוא את זה. אל הגידו בגת ואל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים כן תעלוזנה בנות הערלים ואחר זה אמר הרי בגלבוע. בוודאי. אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות היינו דמיתת הצדיקים הללו מרמזים ג"כ על אשר ימנע שפע הטל והטוב והמטר. אך למה על ההרים יותר משאר מקומות לכן אמר כי שם נגעל מגן גבורים היינו חוזק הגבורים ומגן שאול בלי משוח בשמן וא"כ בודאי מרמז הרעה יותר על מקום הסמוך למיתת הצדיק ואולי זהו אמרם סוף מ"ק מאי אמרי אמר רב וי לאזלא וי לחבילה. הוא הוא הכוונה וי לאזלא היינו דיש לנו לבכות על מיתת הצדיק דהלא זה מרמז על וי לחבילה הוא המשא הראוי לבוא אחריו חלילה ואולי זהו כוונתם במה שאמרו כי נח נפשי' דר' יוסי שפעו מרזבא דצפורי דמא היינו דאחר דנח נפשיה היה הרג רב ר"ל באתרי' דר' יוסי והיא צפורי ואולי זהו מה שאמרו שם בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה. והיינו דהא דהלכו המה למנוחה הוא כדי שלא יראו באנחה:
ובעמדנו ולבר אבין ההוא יומא מאי אמרת. ונאמ' דשאיל ליה במה תיתלו מיתתי אם בחטא או בעון אחר האם סברי כמ"ד בשבת (נ"ה) והוא רב אמי דאין מיתה בלא חטא או כמ"ד שם יש מיתה בלא חטא והשיב לו בר קיפוק אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק אם בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים ויש להבין המליצה בזה דנקט הני תלתא הלא דבר הוא דבודאי בחכמ' ידבר כיון דנשאל מרב אשי אף דלא השיבו כ"כ כהוגן ונאמ' בכוונתם דהצדיק בצדקותיו ובמעשיו הטובים נמשל לארז וכדכתי' צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ובתורתו נמשל ללויתן וכמו שאמרנו דהת"ח נמשל לכוורא וכנ"ל דכל חיותו במים היא התורה ולגודל תורתו של רב אשי המשילו אותו בתורתו ללויתן. וכ"ז הוא בענין תורתו וצדקתו שגמל לנפשו ובמה שלימד וגמל טוב לאחרים המשיל לנחל שוטף כמובן. והנראה בדבריו של ב"ק דסבר דוודאי אף דגדלה תורתו וכן צדקתו של רב אשי הן לנפשו הן בזה נבין קצת הא דשאל רב אשי לבר קיפוק לאחרים עכ"ז הלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וע"ז מרמז נפלה שלהבת ואין שלהבת אלא א"כ היה תחילה אש ומהאש יוצא שלהבת וכמו כן היה מקודם איזה חסרון וכן החכה דאין נלכד בתוכה הדג רק אם הולך בתוכו להשיג שמה מאכלו הניתן לתוכו ותחילה הקדים דבודאי גדלה תורתו וצדקתו ועכ"ז נתפס עבור חטא כ"ש וכל שכן אנחנו דאין לנו תורה ומצות במה להנצל וכדכתיב הן במלאכיו לא יאמין ואמר ליה בר אבין ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא היינו דוודאי דאין מתו בעונם רק דמיתת הצדיק היה כדי שלא לראות ברעה וכנ"ל ולכן אמר בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה. וגם עליו הקפיד רב אשי דנראה מדבריו דאין להנשמה שום צער כלל כדאמר דהיא למנוחה. אבל אין כן הדבר רק דרבה וגדלה צער הנשמה וממש אין לה מנוחה ח"ו תחילה מדאבונה. ולפי שטעו בענין גדול דזה משווה לחוטאים כל הצדיקים כולם ואף דרב אמי סבר כן בשבת הנ"ל עכ"ז הלא נפרך בתיובתא וכן בר אבין דתלה הדבר דאין להנשמה שום צער ואין כן הדבר לכן כעס עליהם רב אשי ע"ש:
וזה שיעור דברי ירמיה הנביא [איכה א'] לוא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שוממה כל היום דוה נשקד על פשעי בידו ישתרגו עלו על צוארי הכשיל כחי נתנני ה' בידי לא אוכל קום. סלה כל אבירי ה' בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחורי גת דרך ה' לבתולת בת יהודה ובל נאריך בדקדוקים אך נבין מהו אומרו הביטו וראו היינו הך. ולמה החזיר דבר אחד ורעה אחת איזו פעמים במלות שונות והנראה באולי לומר קצת בכוונתו דידוע דענין הבטה הוא מלמעלה למטה וכדכתיב הבט משמים וראה וכדומה לרוב וראיה שייך על השוה וגם למעלה וזהו אמרו. לוא אליכם כל עוברי דרך הביטו למטה וראו למעלה ותראו גודל היסורים שלי וזהו חדא אשר עולל לי והוא נגד הביטו דהוא למטה היינו דנראים היסורים שהמה בדרך הטבע וזהו אשר עולל לשון עילה וסיבה דדרך עילות נעשו והשני אשר הוגה מלשון נגע או יגון כפירש"י ה'. הוא בדרך השגחה ולא בדרך הטבע ביום חרון אפו ופירש אח"כ העונשין שבאו עליו ואמר ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה. דבודאי אם לא ירד האש מלמעלה איך יוכלו לשרוף בית המקדש הלא באמת ביום בא סנחריב ועמו לכבשו הלא נפלו פגרים ועוד פרש רשת לרגלי כאומר ועכ"ז הופרש רשת לרגלי לטעות בו ולומר כי בדרך הטבע נהיתה [ועד בני עמו אמר זה] ומצד פרישת הרשת השיבני אחור. היינו דטעיתי. באמת לומר דבדרך הטבע נהיתה וזהו אמרו עוד נתנני שוממה היינו אף כי ניתן אני לשוממה ועכ"ז מה אומר כל היום דוה. היינו דהיסורים והתוגה הוא מצד הטבע הרמוזה במלת יום כאומר זמן רעה היא ולכן עבור זה דאינם מאמינים אשר יד ה' עשתה זאת נוסף חטא זה על פשעינו וזהו אמרו נשקד עול פשעי בידו והוא שחטא הזה נוסף להדבק עם יתר החטאים וזהו ישתרגו. היינו נעשו כקלועה. ועלו על צוארי הכשיל כחי נתנני ה' בידי לא אוכל קום דכיון דעל העונות יבוא היסורים והנקמה ובזה תולה אנכי בדרך הטבע ונלכד אני עוד הפעם וככה ילך פעם אחר פעם ואיככה אוכל להנצל ולא תאמר איך יוכל לבוא לאלו הצרות הרבים הלא הצדיקים יגינו. ע"ז אומר סלה כל אבירי ה' בקרבי ובזה. קרא עלי מועד המועד הזה הוא ע"ד שאמרו במ"ק (כ"ה) רוכב בערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק אבל עלי ועל צוארי הוא המועד הזה. לשבור בחורי גת דרך ה'. היינו שהוציא הנשמה שמאירה כשמן על איזה תכלית לשבור בתולת בת יהוד' והגת שדרך ה' הוא פירוש על המועד הנ"ל והלשבור הולך ג"כ על בתולת בת יהוד'. ואמר הנביא על אלה אני בוכי' על הצדיקי' הללו אני בוכי' עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני בנשמותיהן של צדיקי' הנ"ל שלקח רחק ממני מנחם משיב נפשי דידוע דהצדיקי' מגינים על בני דורם כמו שאמרו כל העולם כולו לא ניזוני' אלא בשביל חנינא בני וכדומה לרוב. וכ"כ מצילים להעולם גם מאיבוד נפשות ומעשה סדום יוכיח דאם מצא צדיקים לא הופכו וכדכתי' וצדיק יסוד עולם וזהו משיב נפשי היינו נפשות ועתה אין מי שיציל הנפשות. וגם מצאם גלות ואמרו בהשותפין בב"ב דשבי קשה מרעב ומחרב וזהו אמרו היו בני שוממים כי גבר אויב ואף דלפעמים מצינו דמיתת הצדיקים מכפרים כמו שאמרו במ"ק (כ"ח) אמר ר' אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת היינו דוקא אם יעשה הכנה לזה כמו שהוכנה הפרה כדי לזרוק מאפרה הנשרפת על הטמאים וכל הטמא מנפש מת יזרוק מאפרה. ע"ז האופן מיתת הצדיק מכפר והוא אם יקח כל אחד מהשריפה ששרף ה' ויתן על גופו ונפשו לומר שגם עבורו ועבור חטאתו נעשה כ"ז ויקיי' ואחיכם בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' אז באולי ירפה להם וקצת ראיה לדברינו ממאמר הסמוך לזה אמר ר"א למה נסמכה מיתת אהרן בגדי כהונה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים מכפרת ובאהרן קדוש ה' כתיב ביה ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ואז באולי תכפרו אבל אם מתעצלים חלילה בהספד הלא אמרו דראוי קוברו בחייו חליל'. ואולי זהו מליצתם דבודאי לא יכפר מיתת הצדיק והחכם עליו כיון דלא התעורר בבכי ובתשובה והלא מיתת הצדיק היה שלא יראה ברעה העתידה לבוא וא"כ מוכח ממיתת הצדיק דראוי לקוברו בחייו היינו דבאמצע חייו וימיו יבוא הקבורה חלילה אך הא דאמרו בדברי קדשם ראוי לקוברו ולא אמרו ראוי להמיתו וכדומה ע"ד מליצה יאמרו היינו דכיון דאינו מתעורר כנ"ל א"כ בודאי פטיר' הצדיק שהקב"ה נוטל נפשו והוא מת כדי שלא יראה הרעה וא"כ אם אין הקב"ה ממית גם אותו שלא יראה הרעה יען כי אינו חביב כ"כ לפניו להצילו שלא יראה הרע א"כ לפחות ראוי לקוברו בחייו ואם יהיה קבור באדמה ינצל מלראות הצרות הבאות. אך בקרא שהביאו ויקברו אותו בתמנת סרח דרשו מלמד שרגש עליהן ההר להורגן ולא אמרו לקוברן היינו כיון דאיירי על הכלל כולו דרגש עליהן ההר אין שייך לומר דכולם חלילה יקברו דלא יראו הרעה דעל מי יבוא הרעה אם כולם יקברו לכן אמר עצם הרעה דרגש עליהן ההר להורגן דודאי מיתת הצדיק הי' מפני הרעה וכל הדאבון הנ"ל הוא לדידן וגם קצת צער הוא לנשמת הצדיק שמתאבלת על בן גילה. אבל לתכלית נשמת הצדיק אין לך יותר הצלחה מזה כי היא נהנית מזיו כבודו ית' ואין קץ ושיעור לגודל השמחה שמקבלת ושמה ישולם שכרו ותגמולו הטוב ויזכה ליין השמור בענביו מששת ימי בראשית וכמו שאמרו בברכות (ל"ד) כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו וכו' וכמו שאמר הכתוב טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו והכתוב הזה דיום המות טוב מיום הלידה לא על כל האנשים יאמר דאצל הבלתי צדיק בודאי יום הלידה טוב יותר דהלא ביום לידתו היה עדיין בידו לזכות ולגמול לנפשו רוב חסד וביום מותו נאבד היקר הלזה דהלא היום לעשותם ולא למחר לעשותם כעבודת כוכבים (ב') וכמו שאמרו במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות אך אצל הצדיק טוב יום המות דרוכב בערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק ושיעור הכתו' אם טוב שם משמן טוב אז טוב יום המות מיום הולדו: אך עדיין, אינו מובן איך שייך ונעדר בגדר טוב שם משמן טוב דזה לא יאמר רק על דברים השוים אם בטעם ואם בגובה ובגודל וכדומה כמובן ואיך יאמר טוב שם משמן טוב. לזה בא מדרש הנ"ל המוצב פתח דברינו ואמר דראשית הדבר ששייך טוב הוא בהליכה למרחוק דשם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו ושמן טוב הולך רק מקיטון לטרקלין ועוד דשם טוב טוב גם למת ועומד בטובו אבל שמן טוב כשנופל על המת מבאיש כדכתיב זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח:
ועל איש כזה דגדל בשם טוב נאמר סוף הכתוב ויום המות מיום הולדו יום מיתתו של אדם גדול מיום הולדו למה שביום שנולד בו אין אדם יודע מה מעשי אבל כשמת מודיע מעשיו לבריות דכיון דמת בצדקתו הנה זכותו וצדקתו עומדת לעד הוי ויום המות מיום הולדו ועל דרך זה הוי כוונת ר' יוחנן דתלמודן ברכות שהקדמנו דר' יוחנן כי סיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף האדם למות היינו דר"י לטעמי' אזל דסבר בהשותפין (ט"ז) איוב מעולי גולה הי' ובית מדרשו בטברי' הי' ואיתיבי' תלמודן שם מיתיבי ימי שנותיו של איוב משעה שנכנסו ישראל לארץ עד שעה שיצאו ותירץ אימא כמשעה שנכנסו ועד שעה שיצאו וא"כ האריך ימים בזמנים האחרונים שנתמעטו חיי האדם לכן כי הי' מסיים ספרא דאיוב התעורר לומר סוף האדם למות אך על איזה אופן יהי' סופו וטוב לו אם יהיה כסוף הבהמה דהיא לשחיטה. דבזמן שבית המקדש הי' קיים ונשחטה לגבוה בוודאי טוב הי' לה דעולה כולה לגבוה. ואף דבזמן הזה אין לנו מקום להקריב קרבנות עכ"ז מעלה היא לגבה דעולה היא מגדר החי לגדר מדבר כידוע כ"כ ע"ז האופן הוקבעה מיתת האדם שיעלה במותו להיות שוכן בג"ע וליהנות מזיו ה' וכבודו יתברך יקבל נחת ממנו רק באמת רוב יגיעה צריך לזה. דבלי יגיעה והכל למיתה הן עומדין היינו כמות בהמה דמיתתה היא בלי תכלית כ"כ האדם דיצר לב האדם רע מנעוריו ויצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום לכן אשרי מי שגדל בתורה היינו בתחילתו דאז הוא בכל כחו ולא נחשב כ"כ ליגיעה ואח"ז כי יזקין ולרוב טרחא יחשב לו עכ"ז יעסוק בתורת ה' ולא ירפנה. וזהו ועמלו בתורה ובזה עושה נחת רוח ליוצרו ועבור כ"ז וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב וכמו שאמרו בחגיגה (י"ב) כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מותח עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי וכדומה לרוב ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו דווקא על צדיק כזה והא דכתבו רבעהמ"ד שמן טוב נופל, על המת והוא מבאיש שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש שנאמר ויעל ויגהר עליו נאמר בכוונתם דשמן הטוב אינו מציל המת מלהיות מבאיש אבל שם טוב אם זכה אינו מבאיש לעולם רק אור תורה מחייהו ומביא ראיה מאלישע שגדל כחו לחיות בן השונמית בכח שמו הטוב כ"ש נפש הצדיק עצמו. ובזה יפורש קצת כוונת תלמודן בתענית (ה') א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא. וקברו קברייא א"ל מקרא אני דורש שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ואולי הוא כמו שאמרו צדיקי' במיתתן קרוים חיים ויעקב אבינו לאו דוקא קאמרי רק כיון דעליו קאי קרא דדריש וממנו ילמדו על כל הצדיקים וא"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא היינו דהרבו בהספדו וחנטו אותו ג"כ כדי שיתקיים הרבה ואחר קבורתו הוסיפו מאוד בהספדו ולמה לן כ"ז כיון דהוא עיקר תכליתו. והשואל אינו רוצה לבטל הענין דודאי כן הוא כדמוכח באמת מקראי אחריני אך דהקשה מדוע באמת ירבו בהספד כ"כ והשיב לו מקרא אני דורש וא"כ ודאי דענין ההספד הוא משום דבאמת אח"ז נסתתמו עיניהן של ישראל מקושי השעבוד אבל באמת צדיקים במיתתם קרוים חיים וכדכתיב ואתם הדבקים, בה' אלהיכם חיים כולכם היום כן יקוים בנו כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' כן יעמוד זרעכם ושמכם: