יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
ליקוטים יו"ד. · כא
שאלה. בדין הנדרים שנודרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לצורך הוצאות בהכנ"ס, או בהמ"ד אם הגבאי תובע הנדרים לצורך ההוצאה אז עוברין בב"ת תיכף כדין הנודר לצדקה, או בעינן שלש רגלים:
תשובה. איתא בגמרא ר"ה דף ו', אמר רבא הקדש עניים עובר מיד מ"ט דהא קיימי עניים כו', והנה יש בזה ג' שיטות. התוס' ס"ל אי קיימי עניים עובר מיד בב"ת, ואי לא קיימי עניים אינו מחויב לאהדורי בתרייהו עד ג' רגלים ואז עובר בב"ת, ע"ש בתוס' דף ד' ע"א ד"ה צדקות ומעשרות ודעת הרשב"א הובא בר"ן דגבי צדקה אפי' אי קיימי עניים אינו עובר בב"ת מיד רק בעשה מוצא שפתיך תשמור, וב"ת אינו עובר רק לאחר ג' רגלים, ודעת הר"ן אי קיימי עניים עובר מיד בב"ת ואי לא קיימי עניים אינו מחויב לאהדורי בתרייהו לעולם רק צריך להפריש מיד ויהי' מונח אצלו עד שיבואו עניים אצלו, ובש"ע פסק כשיטת הר"ן, עי' ש"ך ס"ק ה' ס"י, ולכאורה קשה לשיטת הר"ן, ל"ש בצדקה של עניים ג' רגלים דאי קיימי עניים עובר מיד ואי לא קיימו עניים אינו עובר לעולם עד שיבואו עניים אצלו א"כ למה הביא הרי"ף הא דר"ת דקאמר דהא דקתני במשנה ולרגלים היינו לענין ב"ת הא לדידן לא נ"מ דהא הקדש לא שייך גבן רק הקדש עניים, וגבי הקדש עניים לסברת הר"ן ל"ש ג' רגלים, וכן מצינו לענין ואונאה שהשמיט הרי"ף דין הקדישות מה"ט כמבואר בסמ"ע סי' רכ"ז ס"ק ט', וע"כ דנ"מ לענין הקדש בהכנ"ס דעובר בג' רגלים ודמי להקדש בד"ה, ומש"ה הביא הרי"ף הא דר"ח. והחילוק שבין הקדש עניים להקדש בהכנ"ס יתבאר, ומקודם ניישב קושית הרשב"א שהקשה אי ס"ד דעובר ב"ת מיד בקיימי עניים, א"כ אם נדר קרבן והוא עומד בירושלים אצל המקדש והכהנים נמי יעבור תיכף בב"ת והיא קושיא אלימתא לשיטת הפוסקים דס"ל דעובר תיכף בב"ח אי קיימי עניים. ולי נראה ליישב שיטות הפוסקים דיש לדייק בלשון הגמרא שא' מ"ט דהא קיימי עניים ומה פסיק לי' דקיימי עניים כך הל"ל אי קיימי עניים עובר מיד, אלא נראה לי דעיקר מצות צדקה מ"ה אם רואה יראה רעבים ואין להם מה יאכלו יאכילם, וערומים ילבישם כלשון הכתוב, וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך כו' וכן כי יהי' בך אביון כו' פתוח תפתח, וגם ברמב"ם הל' מ"ע פ"ז הל' ב' מבואר כן ע"ש, וא"כ ע"כ הא דמרבה קרא בפיך זו צדקה לעבור בב"ת ע"כ מיירי שהעני בפניו וצריך ליטול ופסק לו ליתן, דצריך ליתן לו תיכף ובאם לאו עובר תיכף בב"ת, דהא מוטל עליו החיוב להאכילו ולכסותו והאיך שייך ג' רגלים, וכן אם הגבאי תובע ממנו מה שפסק ג"כ עובר מיד אם לא יתן דהגבאי יד עניים הוא דהקרא קפיד אחיותי' דעני ומה"ט ס"ל באמת להר"ן דאי לא קיימי עניים אינו עובר אפי' בג' רגלים, ובזה לא קשה קושיות הרשב"א, דה"ק רבא הקדש עניים עובר מיד דהא קיימי עניים, פי' הקרא דמרבה צדקה ע"כ מיירי בקיימי עניים וכדפי' א"כ עובר מיד אבל גבי קרבן והקדישות מיירי הכתוב בכל גוונא דנדר קרבן או הקדיש לבד"ה הן בפני המקדש סמוך למקדש והן שלא בפני המקדש וכי היכי דשלא בפני המקדש אינו אלא בשלש רגלים, ה"נ בפני המקדש דבחדא מחתא מחתינהו קרא דבעינן שלש רגלים, ולפ"ז דבהקדש בהכנ"ס ודאי דמי להקדש בד"ה דאינו עובר רק לאחר שלש רגלים, ול"ד להקדש עניים בזה ודוקא לענין אונאה יש להם דין הקדש עניים דיש בהן אונאה דדין חולין יש להם, אבל לענין ב"ת אינן שוין כמ"ש הרי"ף: