יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף · ה
נשאלתי, באם א' קידש א"א ואח"כ גרשה בעלה על תנאי ונאנס, דקיל"ן דאין טענת אונס בגיטין כמבואר בכתובות דף ב' ע"ב דאפקינהו רבנן לקידושין למפרע אי חלו הקידושין של השני:
תשובה. נראה לי להביא ראי' דאין קידושי השני חל מבכורות דף מ"ט ע"א דאיתא התם איתמר הפודה את בנו תוך למ"ד ר"א בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי וקאמר התם דכ"ע מעכשיו אין בנו פדוי כ"פ לאחר למ"ד יום ונתעכלו המעות ר"א בנו פדוי מ"ד אקידושי אשה התם לאו אע"ג דנתעכלו המעות מקודשת ה"נ ל"ש, ושמואל אמר לך התם בידו לקדשה מעכשי' הכא אין בידו לפדותו מעכשיו עכ"ל הגמרא, א"כ חזינן היכי דאמר מעכשיו כ"ע מודים דאין בנו פדוי, ורש"י פי' בדף הקודמת גבי מת הבן תוך שלושים הטעם דאין פודין תוך שלושים משום שמא נפל הוא, וא"כ כאן דחי לאחר שלשים יצא מספק נפל, אפ"ה אם אמר מעכשיו כ"ע מודים דאין בנו פדוי, אע"ג דאגלאי מילתא למפרע דלא הוה נפל, מ"מ הטעם כיון דאין בידו לפדות עכשיו לא מצי לחול אח"כ אע"ג דאיגלאי מילתא למפרע דאין המעשה מועיל כלל כיון דבשעת עשיית המעשה לא מצי לחול כלל ה"נ כן הוא בקידושין ואף דהתוס' כ' טעם אחר דאין פודין תוך למ"ד משום דבימים תלו רחמנא מ"מ ל"פ בהא ארש"י דאל"כ הוה להו להוכיח מהא דכ"ע מודים דמעכשיו אין בנו פדוי מוכח דלא כפי' רש"י אע"כ דל"פ בהא ארש"י א"כ בנ"ד נמי אע"ג דאפקועי רבנן לקידושין למפרע מ"מ אין קידושי הב' כלום כיון דבשעת שקידש לא מצי לקדש אין במעשה שלו כלום:
ונראה דאף לר"מ דס"ל גבי הרי את מקודשת לי לאחר שימות בעלך כו' דמקודשת משום דאדם מקנה דשב"ל, מ"מ מודה הכא דש"ה דאמר לה לאחר שימות בעלך א"כ דעתו שהקדושין לא יחול אלא לאחר שימית בעלה, וכיון דס"ל לר"מ דאדם מקנה דשב"ל מש"ה מקודשת משא"כ כאן דעתו שיחול הקדושין מיד, ומיד אינו יכיל לקדש מש"ה אינו חלין אף אח"כ, אף דאיגלאי מילתא כמו גבי פדיון בכור אם אמר מעכשיו כנ"ל. ראיתי לאחד שכ' דמש"ה לא חלין הקידושין משום דהוהו חצי דבר דעידי קידושין צריכין לעדי הגט שהי' ע"י תנאי ושנאנס הלכך הוה חצי דבר וכ' שהוא דבר חריף. אבל אתמהה דהוא דבר חריף וניתן טעם לפגם, דהא אע"ג דעידי קידושין צריכין לעידי הגט מ"מ כיון דעידי הגט א"צ לעידי קידושין של השני א"כ דמי ממש להא דאמרינן ב"ק דף ע' דאע"ג דעידי ביאה צריכין לעידי קידושין כיון דעידי קידושין ל"צ לעידי ביאה דבר קרינן בי' ואף עדות של הביאה קיים כמבואר שם ברש"י וא"כ ה"נ דבר קרינא בי'. ועוד דא"כ בהא דר"מ במקדש אותה לאחר שימות בעלה אמאי מקודשת, נהי דאדם מקנה דשב"ל מ"מ חצי דבר הוא, דעידי קידושין צריכין לעידי מיתה ועוד בכל גרושה או אלמנה אמאי מקודשת הא עידי קידושין צריכין לעידי גרושין או עידי מיתה, אע"כ כמ"ש. עוד ראיתי טעם אחד דאמרינן דהמעות מתנה כמו גבי המקדש אחותו או אחד משאר עריות, ולי נראה דל"ד כעוכלא לדנא דהתם א"א לעולם לחול הקידושין מש"ה אמרינן דהמעות מתנה אבל כאן כיון דאפשר בשום פעם שיחול הקידושין כנ"ל כגון שיגרש אותה על תנאי ויהי' אניס ל"א דהמעות מתנה. עוד ראיתי טעם אחד דמש"ה אינה מקודשת דבכה"ג הוה כאומר לה הרי את מגורשת ומותרת לכ"א חוץ מפלוני דאינו גט וכ"ש כאן דאינו מתיר אותה בגט אלא לפ' ולכ"ע אסורה מחמת קידושי פ', אבל אישתמט לי' ש"ס ופוסקים בדין אם קידש אחד קידושי ספק ובא אחר וקידש איתה קידושי ודאי דהדין הוא דיגרש הראשון ונושא השני כמבואר בש"ס גיטין דף פ"ט ובש"ע סי' ל"א סעי' כ' ע"ש וא"כ לסברתו ג"כ הוה כמגרש חוץ מפ' אלא ע"כ דאין דמיון כלל למגרש חוץ מפ' דהתם אסירה לפלוני מחמתו וא"כ אגידה בי' עדיין ואין זה כריתות אבל כאן הא דאסורה לעלמא לאו מחמתו הוא אלא מחמת הקידושין של הב' שפיר קרינן בי' כריתות אלא הטעם הברור, כמ"ש לעיל: