יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · עד
שאלה. באשה אחת שראתה ב"פ דם אחר תשמיש וכאשר באתה לפני לשאול את פי ודרשתי וחקרתי אותה ונתודע שכבר אירע כ"פ ואמרה לי שהיא עתה מעוברת וזה ששה שבועות שלא ראתה דם מחמת הריונה ושזה דרכה תמיד שבתחילת הריונה רואה דם מ"ת ובפ"א שנתעברה ראתה כ"פ מ"ת עד ה' חדשים להריונה ואח"כ פסקה מלראות מ"ת ובפ"ש ראתה ג"כ מ"ת כ"פ ולערך תשעה שבועות הפילה ושוב לא ראתה מ"ת ועתה הוא פעם ג' וראתה כבר ב' פעמים, והיינו שהיא מוצאת על סדינה וחלוקה דם בשפע, גם הבעל מוצא דם בשפע על חלוקו, ואמרה שיש לה חולי גילדיני אדר ותמיד הם פתוחים ומוציאין דם מפי הטבעת ובעת שתתעבר בתחילת הריונה נסתמו ואין מוציאין דם ואז רואה מ"ת ובפ"א וב' כך הי' שכ"ז שנסתמו הי' רואה מ"ת וכאשר נפתחו לא ראתה שוב מ"ת וגם עתה בפעם הג' הם סתומים כעת, ושאלה ג"כ לדאקטאר נכרי ואמר לה שתרחץ בחמין ויפתחו להוציא דם דרך פי הטבעת ולא תראה מ"ת, וצויתי למילדת ישראלית שתבדוק אותה ובדקה אותה ואמרה שבה"ר נקי מכל מכה ונגע, ורק בשני צדדי פי המקור יש כמו שני ווארצלין קטנים והווארצלין אינן מוציאין דם שבדקה בעד באותן הווארצלין והי' העד נקי מכל וכל:
תשובה. הנה לענין זנ"ק פשיטא שצריכה למנות זנ"ק דאף לו יהי' כדברי הדאקטאר שבא מחמת החולי הנ"ל מ"מ כיון שאין לה שום מכה בצדדין שמוציאה דם כדברי המילדת הישראלית ורק בשעת תשמיש יוצא דם וכ"ז שלא בדקה עצמה בשפופרת חיישינן שמא בא הדם ממקור, וא"כ אפי' בא ע"י חולי הנ"ל מ"מ טמיאה כמבואר בח"ס סי' קנ"ד שהאריך ומסיק להחמיר והביא הוכחות ברורות לזה ע"ש. אך בזה יש לעיין אם תראה עוד פ"א מ"ת אם תהי' מוחזקת ברואה, מ"ת גם אם מותרת לשמש פעם הג' כ"ז שסתום הגילדיני אדר. והנה הס"ט בסי' קפ"ז ס"ק יו"ד הביא בשם השגת הרז"ה דאם יש וסת כגון שפיהקה או עיטשה ה"ז תולה בפהיקה או בעטישה ולא בתשמיש ואין זו רואה מ"ת עד שיתברר לה דוסת פיהקה או עיטושה מורכבת בתשמישה ע"ש וא"כ בנ"ד נמי יש לתלות בהאי חולי מחמת שנסתם הגילדני אדר בא הדם בשעת תשמיש כמאמר הדאקטאר והוה וסת המורכב ולכן אינה אסורה לשמש רק בשעה שהגילדני אדר סתום, ואף שמדברי רז"ה מוכח שאם עיטושה מורכבת בתשמישה הוה רואה מ"ת התם ה"פ דבכל פעם שמשמשת רגילה לפהק או לעטש ומש"ה אסורה לשמש, שמא ע"י תשמיש תפהק או תעטש ותראה דם מ"ת, אבל בנ"ד בודאי בעת שתהי' הגילדני אדר פתוח מותרת לשמש, וזה דומה להא דמבואר שם ברמ"א סי' יו"ד דאם ראתה אחר כל לידה ג"פ ובנתים עברה ושמשה בהיתר דאין לה דין רואה מ"ת דתולין בלידה ע"ש, ה"נ תולין בהאי חולי הנ"ל, ואף לדעת הש"ך שם ס"ק ל"א, ובנה"כ דמתיר אף אחר לידה רביעית היינו דוקא אחר לידה מטעם דאמרינן דהדם בא מהצדדין שהוכו מכח חולשת הלידה וא"כ הדם גופו טהור, אבל כאן אף אם הדם בא מכח החולי הנ"ל מ"מ הדם טמא וכמ"ש בשם הח"ס, א"כ בודאי כ"ז שהגילדני אדר סתים אסורה לשמש, ואף דבפעם הג' עדיין לא ראתה רק ב' פעמים מ"מ אסורה לשמש פעם הג' דלא גרע מראתה בליל טבילה דחוששת שלא תשמש בליל טבילה אף בלא ראתה רק פ"א בליל טבילה כמו שחוששת לוסת שאינה קבוע ודוקא לאסור אותה לעולם בעינן ג"פ, וא"כ כאן נמי כיון דמותרת לשמש לאחר שתפתח הגילדני אדר א"כ אפי' בב' פעמים או אפי' בפ"א חוששת כנ"ל להלכה: