יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · ע
שמעתי ממורה אחד שרוצה להקל אם בדקה עצמה בעד הבדוק, והיינו בדקה העד מקודם והניחתו תחת הכר ואח"כ בדקה עצמה עם אותו העד ופסק להקל אם נמצא עליו פחות מכג"ע אפילו במשוך אע"ג דמבואר בסי' ק"צ ס' ל' דאם בדקה עצמה בעד הבדוק ואח"כ הניחתו תחת הכר דבמשוך טמאה, מ"מ אם הניחתו תחת הכר קודם הבדיקה דינו כעד שא"ב דטהורה אפילו במשוך. ולי נראה דאין חילוק בין הניחתו תחת הכר מקודם או אח"כ, בין כך ובין כך עגול טהורה ומשוך טמאה לפי מה דקיל"ן כשיטות הרשב"א דאם הי' העד בדוק מקודם אפילו אם לא בדקה אותו עכשיו קודם הבדיקה נקרא עד הבדוק, א"כ ה"ה נמי הכא כיון שהי' העד בדוק וליכא למתלי' רק במאכולת מחמת שהי' מונח תחת הכר פשיטא דבמשוך טמיאה. ולדעת התוס' דס"ל דלא נקרא עד הבדוק אלא אם לא הניחה מת"י צריכין לחלק בין קודם הבדיקה או לאחר הבדיקה ודוק, משא"כ לשיטת הרשב"א דקיל"ן כוותי' אין חילוק וראי' לדברי, דהנה הס"ט ס"ק ס"ב הקשה לשיטת הראב"ד דס"ל גבי עד שאינו בדוק דיותר מכגו"ע טמיאה, ורק בפחות מכגו"ע מטהר משום דתלינן במאכולת שנתמעך, א"כ אמאי משוך טהורה מ"ש מהא דנתנה תחת הכר דדוקא בעגול טהורה אבל לא במשוך, ותירץ דכיון דהעד א"ב י"ל שקנחה בו דם מאכולת ומש"ה אפילו במשוך טהורה, משא"כ בנתנה תחת הכר דליכא למתלי בקנוח וא"כ משמע דאין חילוק בין קודם בדיקה או לאחר בדיקה, ולעולם בהניח תחת הכר אין תולה אלא עגול ואם בדקה עצמה בחלוק שלה אף דהחלוק הי' בדוק קודם שלבשה מ"מ כיון שאין חלוק שאין עלי' כמה טיפי דמים, בהא מטהר הס"ט אפילו במשוך עי' ס"ט ס"ק נ"ה וס"ק פ"א אם לא בג"י הראשונים של ספירת זנ"ק אז דוקא בעגול טהורה לא במשיך, ודלא כדברי שלמה סי' ל"ו שמחמיר במשוך ע"ש. ועי' בש"ע של התניא, דכ' דבעל נפש יחמיר לעצמו אף בעד שא"ב במשוך אף בפחות מכגו"ע וכדעת הרז"ה ע"ש ס"ק ע' וכ"ש בחלוק שהי' בדוק לה מקודם וכ"כ בתשובה לעיל. ומה נקרא עד שא"ב דמטהרין בפחות מכגו"ע ובכגו"ע טמיאה משום כתם, הנה ז"ל הרשב"א דכל שהי' העד בדוק לה מתחילה הרי הן לעולם בחזקת בדוקין עד שתדע שיצאו מחזקתן שאין תולין במקרה שאינו ידוע אלא נ"ל שזהו עד שא"ב כל שהוא נוטלתו ממקום מוצנע שדרכן של נשים להצניע ולהכין להן עדים ואינן מוליכין אותן בשוק ואין מתעסקין בהן בכתמים על הרוב, מש"ה מטמא רבי משום נדה וכו' עכ"ל, ולכאורה קשה להבין דבריו מעיקרא מה היו העדים קודם שהצניעה אותן אם בדקה אותן מקודם א"כ היינו עד הבדוק לפ"ד הרשב"א הנ"ל ואם לא בדקה אותן קודם שהצניעה אותן א"כ הוה כעד המזדמן לה לה בבית דבזה מטהר הרשב"א אף בכגו"ע, ועי' בס"ט ס"ק ס"ד שכ' דמיירי שלא בדקה אותן קודם שהצניעה אותן אלא כיון שהצניעה אותן להיות לה עדים מסתמא לקחה עדים שמוחזקין לה בנקיים והצניען ועתה לא נודע לה אם היו בדוקין לה או לאו עכ"ל, ודבריו קשין להולמן מה שסיים ועכשיו לא נודע לה אם היו בדוקין או לאו הא בודאי לא היו בדוקין לה קודם שהצניען וכמ"ש מקודם לזה, גם על עיקר דינו קשה כיון שלא בדקה אותן קודם שהצניען הוה כעד המזדמן לה בבית ואפי' משום כתם אינו מטמאה לדעת הרשב"א ואמאי לא נימא גם בעד המזדמן כיון שבדקה עצמה בו מסתמא נקי הי' אצלה, ואדרבא בזה עוד גרוע מעד המזדמן, דכאן יש לומר שהצניעה אותן ע"מ שתבדוק אותן קידם שתבדוק עצמה בהן, מה שאין שייך לומר בעד המזדמן ודוק, ע"כ נראה לי דעד בינוני נקרא כמ"ש בש"ע הנ"ל של התניא, היינו שאשה אחת הכינה לה לה עדים בדוקים והצניעה אותם במקום מוצנע, וזו האשה שבדקתה עצמה נוטלתן ממקום המוצנע וא"י לאשה זו אם האשה שהכינה אותן עברה אותן בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים אחר שהכינה אותן לה והצניעתן שם או שהאשה זו עצמה הכינה אותן אחר שבדקה אותן, אלא שזה ימים רבים שהכינה אותן ושכחה אם עברה בו בשוק של טבחים, או נתעסקה בכתמים בהן אחר שהכינה אותן זה נקרא עד בינוני, ומטמא משום כתם אם יש בו כגו"ע וכו', ודוקא אם הי' במקום מוצנע, אבל אם מונח במקום מגולה ימים רבים היינו עד המזדמן לה, ואף משום כתם אינו מטמא אפי' אם יש בו כגו"ע, אבל אם לא הי' מונח בבית במקום מגולה רק לפי שעה או אפי' מיום ועד לילה מיקרי עד הבדוק לה וכן הדין בכתונת אם לאחר הכביסה הי' מונח במקום מוצנע ולא בקופסא אף שבדקה בשעת כיבוס מיקרי א"ב, אם הי' מונח כך ימים הרבה ושכחה אם נתעסקה בדם אצל הכתונת ודינו כעד בינוני, ורק באם נמצא כתם על החלוק ולא בדקה בו אפי' אם נמצא כגו"ע טהורה כדעת הב"ח והש"ך ס"ק מ"ו, אבל אם לאחר הכביסה הי' מונח בקופסא מטמאה משום כתם אם יש כגו"ע אבל פחות מכגו"ע אינו מטמא אפי' בדקתו קודם לבישה כנ"ל, ואפי' ע"י בדיקה דאין לך סדין וחלוק שאין עלי' כמה טיפי דמים ורק במשוך יש לבעל נפש להחמיר על עצמו כנ"ל ולפמ"ש סי' נ"ד מן הדין יש להחמיר במשוך: