יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · נה
שאלה. בדין הרגלים של אווזות שנהגו השו"ב ליקח בטבת ושבט ומערבין אותם ונוהגין להשליך א' או ב' קודם המליחה וקודם החריכה מהו הדין אם נמצא אח"כ אווזא א' או ב' טריפה ואם יש חילוק אם נודע התערובות קידם הבישול לאחר המליחה או אם נודע לאחר הבישול, גם אם יש חילוק בין אם נמצא ודאי טרופה לספק טריפה:
תשובה. הנה בספק טריפה אם נודע לאחר המליחה קודם הבישול וגם קודם החריכה פשיטא דיש להתיר, חדא דהא הפמ"ג בסי' ק"ה פסק כהשבו"י דספק טריפה שנמלחה עם בשר דהבשר מותר דהוה ס"ס שמא אינו טריפה ושמא הלכה כראב"י, ואף דהתם אינו מתיר רק בהפ"מ וס"ס מ"מ כאן בלא נודע עד אחר המליחה ונעשה דרבנן דהא מ"ה בטל ברובא, דהוה מב"מ א"כ יש להתיר אף שלא בהפ"מ אף דבלא נודע לחוד ג"כ אינו מותר רק בהפ"מ מ"מ כאן איכא סברת הראב"י יש להתיר אף בלא הפ"מ והעור של הרגלים הוא במקום קליפה דהוה ס"ס בדרבנן, וא"ל איך אפשר אח"כ לחרוך הרגלים באש כמנהג העולם והא העור שהוא במקום קליפה אוסרת אח"כ כל הרגלים בשעת החריכה דהא ניכר הקליפה וכמ"ש הש"ך בסי' צ"א י"ל דהאי דינא דהיכי דמכירין הקליפה להצריך ס' נגד הקליפה לאו מוסכם הוא אליבא דכ"ע עי' שם בחו"ד וכאן איתא בלא"ה היתר מחמת שלא נודע בס"ט עד אחר התערובות שנעשה דרבנן ולא מצרפינן דעת הראב"י רק להתיר אפילו שלא בהפ"מ מש"ה יש להתיר אף באין ס' נגד הקליפה עי' מג"א בסי' תס"ז ס"ק ל"ג דהיכי דהקליפה הוא חומרא בעלמא א"צ ס' נגד הקליפה, ועוד כיון שנוהגין להשליך א' מהם קידם ובהושלך קודם שנודע הספק אף בהשליך במזיד מותר כמבואר בש"ך סי' ק"י סק"מ ע"ש אף דהפמ"ג בסי' ק"ט בש"ד סק"ח הניח בצ"ע ביבש בשא"מ דצריך ס' שמא יבשלם ויתן טעם אי מהני נפל אחד מהם לים דדוקא בד"ת דאוסר יותר מס' אז מהני נפל א' מהם לים וא"כ ה"ה הכא דבמליחה בעינן ס' אף במינו אטו א"מ י"ל דלא מהני נפל א' מהם לים מ"מ בדיני ס"ס סוף ס"ק י"ד ובש"ד ס"ק נ"ו מסכים להמ"כ והמנ"י שמקילין דברבנן מהני נפל אחד מהם לים ואפילו ביבש בא"מ וכ"פ החו"ד שם, ומה"ט נראה לי שאפילו אם נמצא אווזא אחת ודאי טריפה, יש להתיר אם נודע אחר המליחה כיון דליכא רק איסור דרבנן דהא הוה מב"מ אמרינן שנפל האיסור, ועוד דהוה ס"ם שמא נפל האיסור לים וליכא כאן איסור ושמא הל' כראב"י ואף דאין לסמוך על אותו הס"ס רק בהפ"מ כנ"ל מ"מ הא לדעת המ"כ והמנ"י בלא"ה מותר דאמרינן האיסור נפל א"כ יש להתיר אף שלא בהפ"מ. גם י"ל דע"כ לא בעי הפ"מ אלא בשמן דדעת כל הפוסקים דבעינן ס' חוץ מראב"י אז בעינן בס"ט שנמלחה הפ"מ משא"כ בדבר כחוש דדעת רוב הפוסקים דסגי בקליפה אף שאנן מחמירין דבעינן ס' מ"מ אי איכא עוד ספק יש להקל אף שלא בהפ"מ והני הרגלים הס כחושים בטבעם, ואף אם נודע אחר שכבר נחרכו דאז הוה חהר"ל כמבואר בסי' ק"א מ"מ מותר בנפל אחד מהם קודם, אך אם נתבשלו קודם שנודע עם שאר בשר בהמה דהוה אינו מינו או אפי' לבדו דהרוטב הוא א"מ דהוה מדאורייתא שוב ל"מ מה שהפיל מקודם אחת מהן דבדאורייתא ל"מ לכ"ע נפל א' מהם לים ובאם שהיו מן הרגלים הכשרים הרוב זה תלו בפלוגתת הט"ז והש"ך בסי' צ"ח ע"ש אי אמרינן סליק את שא"מ ומינו רבה עליו ומבטלו אכן זה נראה לי אם היו הרבה רגלים ביחד ובכ"פ בישל מהם המועט ל"מ היכי דבשעה שנודע התערובות נשאר עוד רגלים שלא נתבשלו אז אמרינן דכל דפריש מרובא פריש עי' ח"ס סי' צ"ט שכ' שזה שלוקח לבשל לא להחזיר למקומן שייך ג"כ לומר כל דפריש מרובא פריש אלא אפילו אם בשעה שנודע הספק נתבשלו כלם מ"מ הכו"פ והביאו הפמ"ג בסי' ק"י אות ל' ס"ל דאף שנים האחרונים מותר וכן הלכה אם לא בפירוש רובן בפ"א דאז אסור ע"ש, אכן זה נראה לי דאף בבישול בכ"פ המועט אם נתבשלו בכלי אחד בתוך מעל"ע הוה כאלו נתבשלו כלם ביחד, גם אם נתבשלו רובן בכלו א' בתוך מעל"ע הוה כאלו פרשו רובם בב"א ושוב ל"א כל דפריש מרובא פריש, דטע"כ דאורייתא ודוק: