יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · כא
שאלה עוף שנשכה עיף אחר או עכבר על ראשה ונמצא אח"כ העצם שלם אך ששהה יותר מג' מעל"ע אי חיישינן שמא הבריא ונתרפאה או לאו:
תשובה בח"ס חלק יו"ד סי' נ"ט כ' דדין זה נפל ברברבתא דלדעת הרשב"א שהביא הטור סי' נ"ז גבי דרוסה דלאחר ג"י ל"מ בדיקה דחיישינן שמא הבריא נתרפא ה"נ חיישינן שמא הבריא ונתרפאה עד שאינו ניכר, ולבבי לא כן ידמה דלא חיישינן כאן שמא נתרפא דהא הטעם דל"מ כאן אם חזר ונתרפא הוא מטעם דאין הטריפות מצד עצמו כמ"ש הפמ"ג בסי' ל' בשם הריק"ש פ"י ואינו דומה לנשבר העצם במקום שעושה הם טריפה וחזר ונקשר שא"ש דכשר דהתם הטריפות מצד עצמו דאם העצם יצא לחוץ פ"א טריפה בזה אמרינן דאם יצא לחוץ שוב א"א להתרפאות שא"ש משא"כ כאן בהטריפות מצד קרום של מוח לא אמרינן דאם ניקב הקרוב לא הוה חזר ונקשר כיון דאין הטריפו' מצד עצמו ודמי לנשבר העצם במקום צ"ה דקיל"ן דל"מ חזר ונקשר כמו שנתבאר בסי' ג' והרשב"א עצמו הובא בטור סי' ג' גם י"ל דאף בנשבר במקום צ"ה מהני חזר ונקשר אלמא אף דאין הטריפות מצד עצמו אמרינן דאי הוה נפסקו לא הוה חזר ונקשר ה"ה הכא אמרינן דאם איתא דניקב הקרום לא הוה חזר ונקשר אך בזה יש לעיין דהא בזה לא קיל"ן כרשב"א כמבואר בסי' ג' בנשבר במקום צ"ה דלא מהני חזר ונקשר אבל לשמא הבריא י"ל דיש לחוש לדברי הרשב"א וכעין מ"ש הט"ז בסי' נ"ד גבי יתיר חוליא אבל בלא"ה נראה דאף לדעת הרשב"א אין חוששין שמא הבריא ונתרפא, דלכאורה יש להבין דעת הרשב"א דס"ל גבי דרוסה דחוששין שמא הבריא ונתרפא, הא הרשב"א בחי' לחולין הוכיח כפי' הב' של רש"י דהבריא פי' שמא ניקב מהא דמחט שנמצא בריאה דמהני בדיקה ול"ח לנתרפא, ופי' דלעולא אין צריך בדיקה ולדידן דחוששין לספק דרוסה צריך בדיקה וא"כ איך חושש בדרוסה לשמא הבריא ונתרפא הא בגמרא מדמי לה אהדדי וכמו שהקשה לעולא מ"ש מספק דרוסה אע"כ צ"ל דע"כ לא קאמר הרשב"א התם גבי דרוסה דחוששין שמא הבריא ונתרפא אלא גבי ודאי דרוסה דצריך בדיקה אם האדים מבפנים דאז אמרינן דאם לא האדים מבחוץ נמי אע"פ שאינו ניכר האדמומית בפנים כיון שודאי נדרסה והי' צריך להיות ניכר אדמימות עכ"פ מבחוץ וכיון שאינו ניכר ע"כ הבריא ונתרפא עד שאינו ניכר וחוששין שמא הבריא ונתרפא בפנים נמי וכמ"ש ב"י שם, וע"ש בב"י מקודם דבודאי דרוסה אף קודם ג"י אם לא האדים נמי ל"מ בדיקה בפנים כיון דודאי נדרסה ובודאי האדים ואינו ניכר חוששין נמי שמא האדים מבפנים ואינו ניכר, ובאמת בד"מ הקשה כן ל"ל אחר ג"י אפי' קודם ג"י אם לא האדים מבחוץ ל"מ בדיקה, אבל בספק דרוסה כ' שם הד"מ דאף לרשב"א ל"ח לנתרפא, דשוב אין ראי' ממה דלא האדים מבחוץ דדלמא לא נדרסה ומש"ה לא האדים וגם דאיכא ס"ס שמא לא נדרסה ושמא לא ירד הארס בפנים וא"כ ל"מ בעוף היבשה דטעם הטריפות שמא ניקב הקרום בודאי ל"ח לשמא נתרפא דאיכא ס"ס שמא לא נתרפא ולא ניקב כלל העצם ואת"ל דניקב העצם דלמא לא ניקב הקרום, ואף דאינו מתהפך מ"מ מתחילה צריך אתה לדון אם ניקב העצם ולהתחיל בספק אם ניקב העצם, וכן אם יש ספק אם היה כשיעור ערך סלע בבהמה נמי איכא ס"ם, אלא אף בעוף המים דליכא רק ספק א' מ"מ ל"ח כאן לשמא נתרפא לרשב"א כמו דל"ח לדעתו בושט ושאר איברים ואף לפי' הא' של רש"י והרמב"ם דגבי ושט חיישינן לשמא הבריא ונתרפא מ"מ כאן ל"ח לשמא הבריא ונתרפא כמו גבי ריאה ושאר איברים, והחלוק שבין ושט ושאר איברים מבואר בפוסקים עי' ת"ש וכו"פ ושאר אחרונים מ"ש בזה, כן ה"נ, ע"כ אם אינו ניכר שום ריעותא בעצם פשיטא דאין חוששין שמא הבריא ונתרפא אלא אפי' אם ניכר מבחוץ שנתרפא ומהפך העצם ואינו ניכר שום ריעותא ושום רושם וניכר שלא ניקב מעבר לעבר יש להכשיר כנ"ל: