יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · טז
שאלה בדין הלב שנסרך לשומן הלב היינו לטרפשא דליבא ונמצא ק"ד על הלב מבחוץ תחת הסרכה במקום שהיה דבוק, מהו הדין:
תשובה. הנה הדין הזה נובע מהג"א הביאו הב"י בסי' מ' וז"ל ראיתי שהביאו לפני מורינו ראב"י שהי' שומן הלב דבוק בלב מאוד ואדוק הרבה בכח וחתך בסכין השומן מן הלב במקום שהיה דבוק ולא ראה מבחוץ על הלב שום ריעותא במקום שהי' דבוק ואח"כ חתך במקום שהי' דבוק ע"ז החלל וראה בעובי הלב ולא בחללו קורט דם ואסר עכ"ל, ועל גוף הדין חולק הפ"ח דלפי מה דקיל"ן בסי' ל"ז ובסי' מ"ו דאין סרכה פוסל בשאר אברים חוץ מהריאה ה"נ כשר אף בנמצא ק"ד בעובי הלב ע"ש, וגם הפ"ת כ' אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה ומסכים לדברי פ"ח וסיים כיון דראב"י לא גילה לן טעמו אולי הראב"י מרא דהאי דינא הי' בקי בחכמת הרפואה וידע כל דהוה בכה"ג ודאי היה נקוב נקב מפולש ומסיק דבהפ"מ יש להקל וכ"כ הכו"פ דראב"י הוא מן האוסרים סרכה בשאר אברים והא דאיצריך ק"ד ה"ט משום דאי ליכא ק"ד דלמא הסרכה הוא מן הטרפש, ובטרפש אין נקב פוסל בו אבל אי איכא בלב ק"ד זה ראיה דהיה מכה בלב ותלינן דהסרכה בא מן הלב, אבל לדידן דס"ל דאין סרכה פוסלת בשאר אברים יש להקל ומסיק ג"כ להקל בהפ"מ, ולפי דבריהם הא דנקט הג"א ולא ראה מבחוץ על הלב שום ריעותא וכו' לרבותא נקט, דאע"ג דבחוץ לא ראה שום ריעותא מ"מ אם נמצא ק"ד בעובי הלב טריפה, וכ"ש אם נמצא ריעותא מבחוץ בודאי טריפה, וא"כ אף אם איכא ריעותא מבחוץ כגון לקיתא יש בבשר או נקב קצת הבשר מבחוץ אין להקל רק בהפ"מ, ואפשר דבזה יש להחמיר לדעתם אף בהפ"מ, אך הת"ש חידש בכאן נקודה נפלאה ואסברא לן דברי הראב"י בטוב טעם ודעת דדוקא נקט הראב"י ולא היה ריעותא מבחוץ במקום שהיה דבוק, והטעם דאי ליכא לקיתא או נקב מבחוץ ורק בעובי הלב נמצא ק"ד, א"כ כיון דאדוק מבחוץ וק"ד בתוכו נראה עכ"פ שהיה נקב או לקוי מאמצע עד לחוץ, ואעפ"כ לא היה נראה על גוף הלב שום ריעותא מבחוץ אלמא דקרום עלה שם מחמת מכה והבריא עד שאינו ניכר, א"נ שיש איזה ליקותא שאינה ניכרת א"כ גם בפנים חיישינן להבריא או שיש איזה לקותא שאינה ניכרת עד בפנים לחלל אבל אי איכא לקותא בבשר מבחוץ או ניקב מבחוץ ומבפנים לא ניכר כלום אז כשר לדעת הת"ש אף בלא הפ"מ דבכאן שוב ליכא הוכחה לומר כמו שהבריא מבחוץ כן נמי הבריא מבפנים דהא בחוץ ניכר לקותא או נקב בבשר, משא"כ היכי דליכא שום לקותא טריפה לדעת הת"ש אף בהפ"מ ומטעם הנ"ל, וה"ה אם נמצא מבחוץ ק"ד תחת הדבוק בלא ריעותא או נקב נמי טריפה לדעת הת"ש וכמ"ש שם והוכיח מדברי המחבר בש"ע שכ' ואם נמצא שם או בעובי הלב ק"ד משמע דאף בנמצא מבחוץ ק"ד במקום שהי' דבוק ג"כ טריפה, וה"ט כיון דאיכא ק"ד ע"כ שהיה בכאן לקותא או נקב והבריא ונתרפא ואינו ניכר ה"נ שמא היה נקב עד מבפנים והבריא ונתרפא עד שאינו ניכר. והנה ראיתי בספר בית יצחק נתן מכשול לפני המורים שכ' שם שאין להטריף רק אם יש רעותא מבחוץ וק"ד בעובי הלב, ובביאורים כ' שזה מדברי הת"ש, ואדרבא בדברי הת"ש מבואר להיפך כנ"ל הלא תראה כמה גדולים דברי חכמים שכ' שאין להורות מתוך הקיצורים, ועי' בת"ש שם שהקשה על סברתו הנ"ל מסי' מ"ח סי' י"א דמחט שנמצא בעובי הקרקבן וכולה נבלעת בעובי בשרו ולא ניכר שום ריעותא ושים נקב לא לצד חוץ ולא לצד פנים דכשר דתלינן להקל דהמחט בא מבפנים שרוב הנבלעין הוא דרך הושט. וקשה אמאי אל אמרינן דנהי דבא המחט מבפנים אכתי איכא למיחש דניקב עד לחוץ והבריא ונתרפא עד שאינו ניכר כמו דנתרפא מבפנים עד שאינו ניכר כדאמרינן כאן גבי לב, ותירץ דש"ה כמו שכ' הרא"ש בשם ר"ת גבי המסס דאם איתא דניקבה המחט עד לחון מי החזירה לפנים דאין דרכה לחזור לפני' כיון דמינח נייחא משא"כ כאן ע"ש עכ"ל, ולכאורה קשה הא לקמן בסי' מ"ח ס"ק י"ב ס"ל להת"ש דלא כהרא"ש בשם ר"ת, אלא כסברת הרשב"א דמחלק בין ושט ובין המסס, דבהמסס אם נתרפא היה ניכר משא"כ בושט אין לו בדיקה מבחוץ, ומש"ה פסק דאי נאבד בלא בדיקה אם אית בי' שינוי או לאו טריפה ע"ש. וצ"ל דהתם להחמיר בנאבד בלא בדיקה ס"ל כרשב"א משא"כ בסי' מ"ח סי' י"א במחט שנמצא בעובי הקרקבן דמיירי בבדק בצד החיצון וליכא שום ריעותא, ורק דנימא כי היכי דהבריא מבפנים ואינו ניכר ה"נ הבריא מבחוץ ואיני ניכר בזה מצרפין דעת ר"ת להקל דאמרינן גבי מחט מי החזירה לפנים, ובה"ג כ' הת"ש שם בסי' מ"ח דמה"ט מועיל הבדיקה גבי המסס אי לא נקוב עד לחוץ אע"ג דא"א בקיאין בבדיקה במידי דצריך בדיקה מ"מ מצרפין דעת ר"ת ה"נ מצרפין דעת ר"ת משא"כ גבי לב דליכא סברת ר"ת שפיר אמרינן כי בהבריא מבחוץ ואינו ניכר ה"נ י"ל דניקב עד בפנים בהבריא ואינו ניכר, הכלל העולה דבין שנמצא הק"ד בעובי הלב ובין שנמצא מבחוץ תחת הסרכה הנק' טריפה אם לא היכי דאיכא ריעותא או קצת נקב מבחוץ אז כשר: