יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · ט
שאלה פרה שילדה שני עגלים ביום א' ואחד נשחט בתוך ז' והב' נשאר חי עד אחר חי' מה הוא הדין של בשר העגל הנשחט תוך ז', מי נימא דהשני מגלה גם על הראשון דגם הוא כלו חדשיו ומותר הבשר או לאו:
תשובה לכאורה יש לפשוט הדין ממשנה מפורשת בבכורות פ' יש בכור דף מ"ו דז"ל המשנה איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן הבא אחר נפלים אע"פ שיצא ראשו חי, ופי' רש"י כגון שהי' תאומים א' נפל וא' כלו לו חדשיו כי' והובא להלכה בש"ע סי' ש"ה אלמא אף בנולדו תאומים אפשר להיות א' נפל וא' בן קיימא ואין ראי' מא' על ב' וא"כ הבשר של העגל הנשחט תוך ז' נשאר באיסורא, שוב ראיתי שאין מכאן ראי' ואדרבא יש לי להביא ראי' להיפך דבנדה דף כ"ט ע"א איתא א"ש אין הראש פוטר בנפלים ופי' רש"י כגון יולדת תאומים לשבעה א' נגמרה צורתו וא' לא נגמרה צורתו ויצא ראש הנפל והחזירו ואח"כ יצא אחיו כו' ויל"ד למה נקט רש"י דוקא ביולדת תאומים לשבעה וצ"ל משום דקי"לן דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת כמבו' בנדה דף כ"ז וכדאמר אביי התם גבי יהודה וחזקי' בני ר' חייא שנשתהה א' אחר חבירו ג"ח, דטפה אחת נתחלקה א' נגמרה צורתו לז' וא' נגמרה צורתו בסוף ט' ולכך הוכרח רש"י לפרש דמיירי דוקא ביולדת לשבעה איכא לאישתניח שיהי' א' נפל וא' בן קיימא זה בן קיימא נגמרה צורתו לז' והשני לא נגמרה עדיין צורתו עד ט' חדשים והוה נפל אבל ביולדת לט' א"א שיהי' א' נפל וא' בן קיימא כיון דמטפה א' נוצרו שניהם, וכדאמר אביי וכבר כלו ט' האיך אפשר שיהי' א' נפל וכן מבואר במהרי"ט אלגזי פ' יש בכור, וא"כ המשנה הנ"ל נמי מיירי דוקא ביולדת לז' ואז אין א' ראי' על השני אבל ביולדת לט' א' ראי' עליהם וא"כ בבהמה שילדה תאומים וא' חי שמנה ימים יש ראי' שבודאי נולד לט' חדשים דליכא למימר שהוא בן ז' דבנדה דף כ"ד ע"ב היא בעי' דלא איפשיטא אי בהמה גסה יולדת לז' ועי' ת"ש סי' י"ג שהאריך בזה וא"כ כיון דא' מהם בודאי לאו בן ח' גם הב' לאו בן ח' ומיתר הבשר מהעגל הנשחט תוך ז' וא"ל דוקא באדם ניצרו שניהם מטפה א' וכדאביי אבל לא בבהמה וא"כ אין ראי' מא' על הב' ז"א דאדרבא בבכורות דף ח' ע"ב גבי שבי דבי' אתונא אמר שם דאין בהמה וחי' מקבלת זכר משנתעברה וכן פי' רש"י פ' וישלח וא"ל דוקא משנתעברה והוכר עוברה אז אינה מקבלת זכר אבל קודם שהוכר עוברה וכ"ש קודם יצירת הולד במעי' מקבלת זכר, ושוב אפשר לומר בבהמה דאין יצירות התאומים מטפה א' ואין ראי' מא' על הב' אבל נראה לי להוכיח משם דאין בהמה וחי' מקבלת זכר ב' פעמים אפי' קודם יצירת הולד ורק משבא עלי' זכר וראוי' להתעבר שוב אינה מקבלת זכר דהתם בבכורות קחשיב הבהמות וחיות לכמה יולדת וחשיב נמי נחש דיולדת לז' שנים ופריך לגבי נחש מנ"ל ויליף התם מקרא ע"ש. ולכאורה קשה למה בשאר בהמות וחיות לא פריך מנ"ל ולגבי נחש בעי מנ"ל וצ"ל דגבי שאר בהמות וחיות דאין מקבלין זכר ב' פעמים אפשר בקל לידע כמה זמן עיבורן והיינו שראינו שבא עלי' זכר ומעת ההוא סגרה בחדר יחידי וידעינן שפיר כמה עיבורן בדיוק שבודאי לא בא עלי' זכר מקודם דשוב אין מקבלת זכר אבל נחש דקמשמשי אף לאחר עיבורן כדאיתא התם א"א לידע זמן עיבורן אא"כ דלא זזה ידו ממנה מעת שנולדה וראינו שבא עליו זכר פ"א מיום שנולדה ועד עת הלידה וזה הוא דבר שא"א בקלות לנסות ולעמוד על הבירור ומש"ה בעי מנ"ל והביא לו ראי' מקרא. ולפ"ז מוכח דבהמה אינה מקבלת זכר משבא עלי' זכר פ"א אפי' קודם שנתעברה וקודם יצירת הולד דאל"כ עדיין א"א לידע בדיוק זמן עבורן כמה דדלמא בא עלי' זכר קודם ודו"ק, וא"כ אם ילדה תאומים ע"כ צ"ל דמטפה א' ניצרו ושוב א' ראי' על השני שאינו נפל והבשר מותר. (עי' לעיל סי' ב'):
והנה ראיתי במהרי"ט אלגזי שם שהקשה דברי רש"י אהדדי שכאן גבי מימרא דשמואל פי' כגון שילדה תאומים לשבעה דאי ביולדת לטי"ת ליכא לאישתכיחו שיהי' א' בן קיימא והשני נפל ולקמן בנדה דף מ"ה גבי שלשה נשים משמשות במוך שמא תעשה עוברה סנדל פי' רש"י שם דהאי דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת היינו דוקא ולד של קיימא אבל נפל חוזרת ומתעברת וא"כ אמאי דחק א"ע רש"י לפרש התם ביולדת לשבעה הא שפיר אפשר לומר דמיירי ביולדת לט' אלא דהבן קיימא הי' העיבור שמקודם וכלו לו חדשיו והנפל הי' מהעיבור שנתעברה אח"כ והביא ראי' שם מדברי התוס' פ' המפלת דף כ"ה ע"ב ד"ה קמ"ל שכ' שם דלר"ת אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אפי' נפל ולרש"י דוקא בן קיימא אבל נפל חוזרת ומתעברת עכ"ל. ולפענ"ד לק"מ דרש"י פי' כן גבי סנדל דאם מתעברת וחוזרת ומתעברת, הא דוחק את חבירו ופוחת את צורתו וזה נקרא סנדל בגמרא וגם התוס' דפ' המפלת הנ"ל שהביא קאי אסנדל דאיתא שם בגמרא ע"ש וקאמר שם קמ"ל אימא שניהם הזריעו בב"א ע"ז כ' התוס' דדוקא לר"ת שפי' דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אפי' סנדל שפיר נקט בגמרא אימא שניהם הזריעו בב"א, אבל לרש"י דס"ל דגבי סנדל אפשר לאשה להתעבר וחוזרת ומתעברת לא הוה צריך לומר שמא הזריעו בב"א ועי' תוס' יבמות דף י"ב ע"ב ד"ה שמא וזה דוקא גבי סנדל דנפחת צורתו אבל נפל נקרא בגמרא היכי דצורתו עליו בשלימות אלא שלא כלו חדשיו בזה מודה רש"י דא"א להיות אלא מטפה אחת דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת נפל שלם עם ב"פ שלם והתוס' שם דנקטו בלשונם נפל ל"ד דהא קאי התם אסנדל דזה אפשר להיות מתעברת וחוזרת ומתעברת אבל לא בנפל ומש"ה מוכרח רש"י לפרש גבי מימרא דשמואל דנקט בנפל דמיירי בילדה לשבעה כנ"ל. העולה לפמ"ש דבין לר"ת ובין לרש"י אם נולדו תאומים לטית חדשים א' מחזיק את חבירו, ולפ"ז אם פרה ילדה תאומים אחד מחזיק את חבירו ואם שחטו א' תוך זיין והשני חי עד אחר זיין מותר הבשר מהעגל שנשחט תוך זיין וכן באדם אם נולדו לטית חדשים ולא נראה בא' סימני סנדל ואחד מהם חי שלשים יום מחזיק גם הב' שלא הי' נפל כיון דמטפה אחת נוצרו שניהם, אלא דזה עומד לנגדי, דמרי"ט אלגזי הביא שם בשם מהר"ם מינץ, שכ' בשם מהר"ם מרוטנבערג דאשה שילדה תאומים ומת אחד תיכף אחר הלידה והשני חי למ"ד יום שיצאה מכלל נפל כיון דהאי בר קיימא האי נמי בר קיימא הוה אפי' תאמר שהשני נקלט מיד והא' לא נקלט עד לאחר ג"י אכתי בר קיימא הוה דהיולדת לטית יולדת למקוטעין וא"כ חייב להתאבל עליו עתה, אך חקר שם אי הוה כשמועה רחוקה או לאו, וסיים וכל זה לדעת ר"ת דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אפי' נפלים, אבל לדעת רש"י דס"ל דחוזרת ומתעברת נפלים אין החי למ"ד יום מוכיח על השני ע"ש, הרי דס"ל דגם בנפלים ס"ל לרש"י דאשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ודלא כמ"ש לעיל דדוקא בסנדל ס"ל כן לרש"י, ואף דלא נ"מ לנ"ד בבהמה דכבר הוכחתי דבהמה אינה מקבלת זכר משנתעברה ואף קודם שנתעברה ואף קודם יצירת הולד כמו שהוכחתי לעיל מהגמרא, וא"כ אף אם תאמר באשה מתעברת וחוזרת ומתעברת נפלים מ"מ בבהמה א"א לומר כן דאינה מקבלת זכר מ"מ לפמ"ש מהר"מ מינץ דאף די"ל דא' נלקט מיד והב' נלקט לאחר ג"י אכתי בר קיימא דיולדת לט' יולדת למקוטעין זה לא שייך אלא באדם ומש"ה א' מחזיק את חבירו לשיטת ר"ת אבל בבהמה דאינה יולדת למקוטעין כמבואר בת"ש סי' ט"ו ס' ב' ע"ש א"כ אכתי י"ל דאין אחד מחזיק את חבירו דאף דא"ל בבהמה מתעברת וחוזרת ומתעברת דאין מקבלת זכר מ"מ י"ל דהשני דחי ז' ימים נקלט מיד וכלו חדשיו והראשון הוה נפל דלא נקלט עד אחר ג"י וכמ"ש מהר"ם מינץ, וכן מבואר בתוס' נזיר דף י"ג ע"א דזה הוה בעי' דלא איפשטא אי חיישינן שמא א' נקלט הזרע מיד והב' לא נקלט עד אחר ג"י והוא נפל, ולכך פסק א"ז לקולא גבי אבלות דאינו מתאבל על הראשון שמת תוך ל' אף דהשני חי ל' יום והובא ג"כ בש"ע להלכה בסי' שע"ד סי"ט דספק אבילות לקולא ואמרינן דזה החי נקלט מיד וז' שמת תוך ל' לא נקלט עד לאחר ג"י והוה נפל, ואף דאכתי לא הוה נפל, דאף אם תמצא לומר דהראשון שמת לא נקלט עד לאחר ג"י מ"מ יולדת לט' יולדת למקוטעין כמ"ש מהר"ם מינץ בשם מהר"ם מרוטבערג כנ"ל מ"מ ס"ל לא"ז כיון דאיכא פלוגתא בר"ה י"א וביבמות מ"ב אי יולדת לט' יולדת למקוטעין או אינו יולדת למקוטעין וגבי אבילות הוה ספק אבילות ואזלינן לקולא ואמרינן שמא הראשון לא נקלט עד לאחר ג"י ושמא יולדת לט' אינו יולדת למקוטעין והוה נפל ואין להתאבל עליו מש"ה פסק דאין להתאבל עליו. אך לכאורה עדיין קשה למה פסק בש"ע כא"ז דאין מתאבל עליו כיון דלדידן נשתנה הטבע ויולדת לט' יולדת למקוטעין כמ"ש הב"י באהע"ז סי' קנ"ו בשם הרשב"ץ, א"כ אף אם תאמר שאחד נקלט אחר ג"י והב' נקלט מיד אכתי לא הוה הא' נפל דיולדת לט' יולדת למקוטעין וכמ"ש מהר"ם מינץ הנ"ל ואפשר דס"ל להש"ע להקל כיון דלשיטת רש"י אפשר לאשה להתעבר וחוזרת ומתעברת עם נפל כמ"ש המהר"ם מינץ מש"ה הוה ספק אבילות דאין מא' ראי' על חבירו ואזלינן לקולא, והשתא בנ"ד בבהמה ליכא החשש של מתעברת וחוזרת ומתעברת אף לשיטת רש"י כמ"ש לעיל דאינה מקבלת זכר ולא נשאר רק החשש שמא אחד נקלט מיד והב' נקלט לאחר ג"י וזה נשחט תוך ז' ובבהמה כ"ע מודים דאינו יולדת למקוטעין והוה נפל כמבואר בת"ש הנ"ל וכיון דהתוס' בנזיר כ' דזה הוה בעיא דלא איפשטא אי חיישינן שמא א' נקלט מיד והב' נקלט לאחר ג"י ועגל הנשחט תוך ז' דהבשר אסור הוא רק מדרבנן דמדאורייתא אזלינן בתר רובא דרוב בהמות יולדת ולד קיימא כמבואר ב ת"ש, והוה ספק דרבנן ויש להקל, ואע"ג דבתורת השלמים מחודש ט' כ' שיש פלוגתא בחיקו באיסור דרבנן אי לחומרא אי לקולא, מ"מ הפמ"ג בדיני ס"ס כ' ואנו קי"לן לקולא ע"ש ועי' מ"ז סי' כ"ג אות ד' ועוד דכאן לכ"ע מותר ואין חוששין שמא לא נקלט הזרע עד לאחר ג"י דע"כ לא כ' התוס' בנזיר דזה הוה בעיא דלא איפשטא אי חיישינן שמא אחד נקלט מיד וא' נקלט לאחר ג"י אלא אם אחד נפל כגון פיהק ומת ואחד בן קיימא דבהכי מיירי התם בנזיר ע"ש כיון דאחד איכא הוכחה דנפל הוה דפיהק ומת אז הוה בעיא אי הבן קיימא מחזיק את הנפל ג"כ או לאו דדלמא הבן קיימא נקלט מיד והנפל לא נקלט עד לאחר ג"י אבל בנ"ד דשניהם הי' קיימין ועומדים ורק שאחד נשחט תוך ז' ומסופקין אנו אי כלו חדשיו או לאו בהא ודאי אמרינן כיון דמטפה א' נולדו ודאי גם הב' כלו חדשיו ול"ח שמא לא נקלט הזרע עד לאחר ג"י דלהא ל"ח, אלא היכי דאיכא הוכחה לזה כגון פיהק ומת. ועוד יש לצרף היתר בזה דהישיעות יעקב בסי' ט"ו כ' לתרץ למה בעגלים שנשחטו אסרו הבשר אפי' בדיעבד שכבר נשחט העגל דחיישינן למיעוט נפלים ובאע"ז סי' קס"ד גבי חליצה פסק במת תוך ל' ולא נודע אם כלו חדשיו אם נשאת לכהן שאסור בחליצה אין חולץ לה אלמא בדיעבד סמכינן על רוב נשים שיולדות ולד של קיימא ולא חששו למיעוט ותירץ דבכמה מקומות מצינו שחששו חכמים למיעוטא כמו דמצינו דתקנו זמן בגט משום בת אחותו אף דזנות לא שכיח וכ' הטעם דלא אמרו ליזול בתר רובא רק כשאנו דנין על דבר פרטי אמרינן דהך מילתא היא מן הרוב אבל כשאנו דנין לעשות תקנה כוללת צריכין אנו לתקן עבור המועט ג"כ דהרי המועט גם הוא בעולם וא"כ המיעוט יבא לכלל איסור ואיך יתוקן הדבר כי מה לי אם הרוב יבא לכלל איסור או המיעוט ומה"ט תיקנו זמן בגט כדי לתקן גם המיעוט, ומעתה גם בעגלים יש מיעוט נפלים ואם נתיר כל העגלים לאוכלם תוך ח' גם המיעוט יבואו לאכילה ובאמת איכא מיעוט שאסור, גלל כן אסרו כל העגלים וחששו למיעוט, משא"כ בזה דאנו דנין רק על אשה זו הזקוקה ליבם ונולד לה בן ומת תוך ל' ואנו מסופקים אם הוא נפל או לאו, אזלינן בתר רובא דרוב ולדות בני קיימא דהוה דבר פרטי עכ"ל, וא"כ בנ"ד נמי דהוא דבר פרטי דאנו דנין רק על עגל זה מחמת שתאומתו שהה ז' ימים אזלינן בתר רובא ומותר הבשר, כנ"ל להלכה למעשה. והנה בדברי הישועות יעקב הנ"ל שכ' דבתקנה כוללת צריכין אנו לתקן גם עבור המיעוט עדיין צריכין להוסיף בזה תנאי שלא אסרו בזה מחמת המיעוט אלא בדבר דאפשר לצאת מן הספק, כגון עגל דאפשר להמתין ז' ימים ואסרו אפילו בדיעבד הבשר אבל במקום שא"א לצאת מן הספק לא אסרו ומש"ה קונין בצים מן הנכרי ולא חששו שמא מנבילה וטריפה הם ואזלינן בתר רובא והטעם משום דא"א לצאת מן הספק לא חששו להמיעוט: