יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · בהלכות בכורה.
שאלה. באחד שהי' לו פרה מבכרת וקודם הלידה מכרה אשתו את הפרה לעכו"ם בקנין סטומתא היינו אדרוף והאנטשלאג והאיש לא הי' בביתו בשעת מכירה וכשבא לביתו קודם הלידה הודיעה לו מהמכירה והסכום על המכירה והאשה אמרה להעכו"ם בשעת המכירה שאם לא יביא מותר המעות תיכף אחר הלידה תהי' המכירה בטילה למפרע, ועתה ילדה זכר מה דינו לענין בכורה, כי העכו"ם לא הביא המעות תיכף אחר הלידה:
תשובה. הנה יש בזה ג' ספיקות א' אי מהני קנין סטומתא להפקיע מבכורה, ב' אי מהני מכירת האשה בלא ידיעת בעלה, ג' כיון שהתנה אם לא יביא תיכף מעות אחר הלידה תהי' המכירה בטילה למפרע והעכו"ם לא הביא המעות א"כ בטלה המכירה. והנה בספק א' אי קנין סטומתא מהני להפקיע מבכורה נ"ל לצדד להיתר אף דקנין סטומתא לא הוה קנין אלא מדרבנן ומבואר בר"ן פ' התקבל דבזה פליגי רש"י ותוס' דלרש"י מהני קנין דרבנן לאיסור דאורייתא ולתוס' ל"מ, וכן מבואר בתוס' סוכה דף ל' ע"ב ד"ה שינוי החוזר כו' דקנין דרבנן ל"מ לענין דבר מדאורייתא, וכן דעת רי"ו הובא בב"י וד"מ וב"ח וב"ש סי' כ"ח, דאם קידש אשה במלוה במע"ש דאינה מקודשת רק מדרבנן דמע"ש לא הוה רק תקנתא דרבנן והב"י שם חולק עליו, אך הד"מ והב"ח והב"ש פסקו כוותי', וא"כ לכאורה הוה ספק בכור, וכ"פ המק"ח סי' תמ"ח דקנין סטומתא ל"מ לענין בכור, ולכאורה יש להקשות לשיטות התוס' דס"ל דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא, מהא דס"ל להתוס' דהמקדש באיסורי הנאה דרבנן כגון חמץ דרבנן בשעות דאורייתא, או איפכא, דא"צ גט כלל אלמא דאתי איסור דרבנן ומפקיע קידושין דאורייתא וא"כ ה"נ נימא להיפך דאתי קנין דרבנן ומהני לחול הקידושין מדאורייתא, אבל באמת ז"א דהתם לבטל הקידושין יש כח ביד החכמים דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקיעו רבנן לקידושין מיני', אבל לענין חלות הקידושין דלהוי קידושין דאורייתא זה אין כח ביד החכמים, וא"ל דהא הנ"מ בין קידושין דאורייתא ובין קידושין דרבנן היא רק לענין אם בא אחר וקדשה, דאי הקדושין הם מ"ה לא חלין קידושי השני ואי קדושין דרבנן חלין קידושי השני וצריכה גט משני, א"כ עדיין קשה נימא המקדש במלוה במע"ש דהוה קידושין מדאורייתא ואם בא אתר וקדשה א"צ גט ואפקיעו רבנן קידושי השני, ז"א דהא נ"מ נמי לענין חיוב מיתה אם זינתה דאם הקידושין הם מדאורייתא חייבת מיתה ואם הם מדרבנן אינה חייבת מיתה, ולענין זה אין כח ביד החכמים לחייבה מיתה לסברתם, הלכך לענין אם קדשה אחר נמי לא אמרינן דאפקיעו רבנן קידושין מיני', דהשוו חכמים מידותיהם, דלא חלין הקידושין כלל מדאורייתא לא לענין מיתה ולא לענין אם קידשה אחר. ובלא"ה לא קשה מהא דמקדש באה"נ דרבנן דאינה מקודשת כלל משים דבעינן דיהיב לה מידי דשוי' ממונא וכאן דרביעה עלה איסורא דרבנן לא שוה מידי ומש"ה א"מ כלל, וכמבואר במ"ל בפ"ה הל' א' בשם הרדב"ז, ודלא כב"ש סי' כ"ח ס"ק נ"ב שתלה דין זה המקדש באה"נ דרבנן בהאי דינא דהמקדש במלוה במע"ש ע"ש, אלא לכ"ע כאן לא הוה קידושין כלל וכמ"ש. והכלל העולה לפ"ז לכאורה הדין אי מהני קנין סטומתא גבי בכור זה תלוי בפלוגתת רש"י ותוס' הנ"ל וא"כ הוה ספק בכור, וכ"ש לפי הכרעת הד"מ והב"ח וב"ש גבי המקדש במלוה במע"ש כרי"ו דאינה מקודשת רק מדרבנן בודאי ל"מ גבי בכור קנין סטומתא שהוא רק דרבנן כמבואר בנה"מ סי' ר"א, אכן לפענ"ד נראה דגבי בכור מהני סטומתא לכ"ע דע"כ לא כתבו התוס' בפ' לולב הגזול דל"מ קנין סטומתא לענין דאורייתא אלא גבי לולב דבעינן לכם שיהי' שלו לגמרי, ומש"ה ל"מ קנין דרבנן וכן גבי קידושין בעינן קנין גמור ומש"ה ל"מ קנין דרבנן אבל גבי בכור דסגי יד עכו"ם באמצע פוטר מבכורה כגון בהמת ארנונא אפי' יכול לסלקו במעות פטורה מבכורה כלישנא בתרא דפק"מ דפסחים כמבואר ברמ"א בסי' ש"ך בשם ת"ה מטעם דאי לא נתן מעות נוטל העכו"ם גוף הבהמה ה"ל יד עכו"ם באמצע אלמא אע"ג דעדיין גוף הבהמה אינו של עכו"ם דהא יכול לסלקו במעות רק שיש לו שעבוד על הבהמה פטור מבכורה א"כ ה"ה קנין סטומתא דהמנהג שקונה בין בד"י ובין בדיני עכו"ם לא גרע מיד עכו"ם באמצע דאלו בא העכו"ם לקיים המקח מחויב הישראל לקיים המקח בין בד"י ובין בדיני או"ה ומחויב ליתן לו גוף הפרה בודאי לא גרע מיד עכו"ם באמצע ופוטר. ובזה יש לישב קושיית המק"ח בסי' תמ"ח על הת"ש שכ' דלא מהני מכירה להאכיל הבהמות חמץ בפסח כיון דהוה א"ד והמכירה היא רק הערמה בעלמא והקשה המק"ח הא מנהגינו להפקיע אפילו קדושת בכור ע"י מכירה כזו וקדושת בכור היא ג"כ דאורייתא ולפמ"ש לק"מ דהאי טעמא דמהני בבכור דסגי ביד עכו"ם באמצע ובודאי לא גרע מכירה זו מיד עכו"ם באמצע משא"כ לענין מכירת בהמות להאכילן חמץ בפסח בעינן מכירה גמורה וכיון דהוה הערמה ל"מ, ועוד נראה כיון דבדיניהם מחויב ליתן לו גוף הפרה מהני מטעם דמ"ד דהא בהמת ארנונא דפטורה מבכורה הוה ג"כ הטעם משום דינא דמלכותא, ולאו מדין תורה דאטו מחויב מ"ה ליתן לו חלק עשירית מהנולדים אלא ע"כ מכח דמ"ד ה"נ בנ"ד מכח דמ"ד ואף דהמג"א בסי' תמ"ה השיג אמ"ב שכ' גבי חמץ דמהני דיניהם היינו דוקא גבי חמץ דבעינן קנין גמור, אבל גבי בכור דסגי ביד עכו"ם באמצע, אזלינן בתר דיניהם, והא דאמרינן בבכורות בדיניהם שפסקה להם תורה, עי' בתשו' המיוחסת לרמב"ן הובא בח"ס סי' שט"ז דבימי הש"ס לא הי' דיניהם לקנות בכסף דאל"כ אדרבא אפילו לר"י מהני וכמ"ש, ואף דהצ"צ סי' מ"א כ' דלא אזלינן בתר דיניהם כיון דמתחילה דעת הנכרי רק להפקיע האיסור מישראל א"כ היכי שע"פ הדין לא קנה אין סברא להפקיע האיסור משום שיכול הנכרי לכפות לישראל לקיים המקח בדיניהם דהרי אין הנכרי חפץ במקח ע"ש, מ"מ בהגהת בנו בסוף הספר כ' דאזלינן בתר דיניהם, וכ"כ הח"ס בסי' שי"א דמהני דיניהם לענין לפטור מבכורה, ועוד בקנין סטומתא יש לעכו"ם זכות אף בדינינו י"ל דאף הצ"צ מודה דמהני ואף דרק קנין דרבנן הוא וכמ"ש לעיל וכ"פ הכנסת יחזקאל דמהני קנין סטומתא וכמה אחרונים:
ולענין ספק הב' מה שמכרה בלא ידיעת בעלה לכאורה הי' נראה דאף אם לא הוה נו"נ בתוך הבית ואין דרכה למכור חפצי בעלה בלא רשותו ואף אם לא היתה מודיעה לו קודם לידה ורק אחר הלידה והסכים דנמי מהני המכירה כיון דבזה"ז מצוה לשתף או למכור הבהמה לנכרי כדי להפקיע מבכורה שלא יבא לידי תקלה כמבואר בסי' ש"ך א"כ דמי לתרומה דס"ל להרמב"ם ופסק כן בש"ע סי של"א סי' ל"א דאם תרם א' שלא ברשות בעליו ואח"כ בא בעה"ב ואמר לו כלך אצל יפות דתרומתו תרומה וע"ש בט"ז הטעם כיון דמצוה לתרום אמרינן כיון דהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי הי' דעתו שכל מי שיבא ויתרום משלו שיהי' תרומתו תרומה וא"כ ה"נ י"ל כיון דמצוה למוכרה מעיקרא הי' דעתו שכל מי שימכרנה שתהי' המכירה קיימת. שוב ראיתי שז"א כיון דגוף המכירה הוה חוב כדאמרינן בפסחים בפ' ע"פ כל מילי זבין ותתחרט בר מחמרא, ולפוטרה מבכורה יכול למכור אבר א' שהנשמה תלי' בו א"כ יכול לקיים המצוה במכירת אבר א' וא"כ אי מכרה כל הבהמה חוב הוא לו ול"מ מה שמסכים אחר הלידה ובזה נדחה דברי הפ"מ דכ' דמש"ה מהני מכירת האשה בלא בעלה דזכין לאדם שלא בפניו, ולפמ"ש אין כאן זכות ואולי הפ"מ מיירי במכרה אבר א' שהנשמה תלוי' בו ואין הפ"מ בידי לעיין בו אך אי מיירי בא"א א"צ משום זכין כו' אלא הטעם כמ"ש, אך בנ"ד שהסכים על המכירה קודם הלידה בודאי מהני כמ"ש המק"ח סי' תמ"ח בשם הש"ך סי' שנ"ח כיון שבידו לחזור מזו המכירה ולמכור לאחר רק א"א ואפ"ה מסכים על המכירה אמרינן איגלאי מילתא למפרע, משא"כ לאחר הלידה דאז מוכרח להסכים דמי ליאוש של"מ גבי אבידה שכ' הש"ך שם הטעם דלא הוה יאוש אע"ג דשמענא דהשתא מייאש כיון דמייאש א"ע שלא ברצונו שמוכרח לייאש מחמת שא"י היכן היא האבידה שלו ולא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ה"נ כן הוא כיון שמוכרח להסכים ל"א איגלאי מילתא למפרע:
ולענין הספק הג' שהתנה עם הגוי שאם לא יביא תיכף אחר הלידה המעות שתהי' המכירה בטילה למפרע והעכו"ם לא הביא המעות נמצא המכירה בטילה למפרע וכעין זה איתא בפמ"ג א"ח סי' תמ"ח א"א אות ד' גבי חמץ והניח בצ"ע מ"מ נראה דכאן גבי בכור דסגי יד עכו"ם באמצע פטורה מבכורה כמו בהמות ארנונא, אע"ג דיכול לסלקו במעות מ"מ כיון דאי לא מסלק לי' במעות לוקח הבהמה פטורה וא"כ ק"ו מה התם דברירה ביד ישראל לסלקו ואפ"ה פטורה מבכורה מכ"ש כאן דהברירה ביד העכו"ם לקיים המקח בודאי הוה יד עכו"ם באמצע ופטורה מבכורה, ואע"ג דהר"ן כ' גבי עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו דהיכי דמחוסר ממון לא אמרינן הואיל היינו דוקא גבי חמץ דבעינן שיהי' החמץ שלו לגמרי לעבור בב"י וב"י היכי דלא קיבל אחריות ומש"ה ל"מ הואיל משא"כ כאן דסגי ביד עכו"ם באמצע וכיון שהברירה ביד העכו"ם לקיים המקח ה"ל יד עכו"ם באמצע ועי' במג"א סי' תמ"ח ס"ק ה' מ"ש בזה גבי חמץ דהיכי דבעי העכו"ם הוה מקיים התנאי הוה כשלו ע"ש, ואף דהתם בבהמות ארנונא אם התנה בתחלה ליתן לו מעות בעד הוולדות חייבת בבכורה, היינו משום דאם התנה בתחילה ליכא שום שעבוד להמלך על הוולדות, משא"כ כאן אף לאחר התנאי הי' בידו לקיים המקח פשיטא דהוה לי' יד עכו"ם באמצע ופטורה מן הבכורה. עוד י"ל כיון דבתנאי ממון מהני מחילה כמבואר באהע"ז סי' ל"ח סי' ל"ה, א"כ יכולה למחול התנאי ואף דהב"מ כ' שם דדוקא קודם שהגיע הזמן מהני מחילה, אבל לא בהגיע הזמן מ"מ י"ל זה דוקא להקנותו לגמרי בעינן קודם הגעת זמן, אבל כאן דעיקר כוונתה להפקיע מבכורה אנן סהדי דהתנאי הי' מחמת חסרון ידיעתה, אבל לא כוונה דוקא על תנאי זה י"ל דמהני מחילה כן נלפע"ד דיש מקום לפטור מבכורה:
וזה אשר השיב הרב הגאון מלבוב וז"ל:
והנה הספק הא' קנין סטומתא מועיל בבכור כמ"ש בתשו' כנסת יחזקאל חלק א"ח לענין חמץ ולענין בכור וכן בתשו' המיוחסות סי' רכ"ה וכן הסכימו הרבה אחרונים והארכתי בכמה תשובות וגם אשה יכולה למכור דנשים דידן נושאות ונותנות הן, ומה גם שבודאי ניחא לי' לבעל ובפרט שהסכים אח"כ, אך דא עקא שהרי התנאי מבטל המכירה כיון שעבר הזמן. והנה לכאורה רציתי לומר כיון דבתנאי ממין מהני מחילה כמבואר באהע"ז בסי' ל"ח או להרחיב הזמן ואף דהט"ז האריך בסי' ל"ז דל"מ הרחבת הזמן כבר כ' באבני מלואים דלשיטת הרא"ש דדיבור מבטל דיבור בודאי מועיל ואף להרשב"א בתנאי ממון מועיל ע"ש בס"ק כ"א, וג"כ מועיל הרחבת הזמן, ואף די"ל דגם הרא"ש לא קאמר רק טרם הגיע הזמן של התנאי אבל לאחר שהגיע הזמן לא מועיל וכמ"ש הב"מ ודבריו נראין מ"מ זה דוקא ממון שרוצה להקנות באמת משא"כ כאן שכל המכירה רק להפקעת בכורה אנן סהדי דלא הוה התנאי בדוקא כנ"ל ורק מחמת חסרון ידיעתה עשתה זאת אבל לא כוונה בדוקא, ועי' כעין זה בתוס' בב"מ דף ס"ג ד"ה כשמשך ובח"צ סי' כ' ועי' ט"ז סי' רמ"ו בהל' שבת. אמנם מה שיש לעיין בזה דהרי באמת בגיטין דף כ"א אמרי' דלמא גברא שאני דידע לאקני' והיינו נמי דלמא אשה לא ידעה לאקנוי' ונהי דמסיק הש"ס מהא דאשה כותבת גיטה דגם אשה ידעה לאקנויי הא באמת דעת שטת הרש"ך הובא בב"ש סי' קכ"ג ס"ק י"ט, דלפי המסקנא אמרינן גם גברא לא ידע לאקנויי בדבר שחוזר אליו, ונהי דלא קי"ל כן כמבואר בחידושי הרשב"א שם, אבל כאן באשה דיותר מסתבר דלא ידעה לאקנויי ובפרט שהתנה בפי' דלא מועיל המכירה כ"ז שלא שילם תיכף אחר הלידה אפשר דל"ש סברת הרא"ש דהתנאי היא מעשה בפ"ע ואתי דיבור ומבטל דיבור א"כ זה שייך באיש דידע לאקנויי אבל אשה בכה"ג אפשר דלא ידעה לאקנויי כ"א באופן זה שיתקיים התנאי וגם להרשב"א דה"ל כאלו אמרו התקבלתי בכאן אפשר דבאשה ל"ש זאת ואולי כיון דלהפקעת בכורה עשתה זאת בודאי הוה כאלו אמרה התקבלתי וגם מהני כמרחיבין הזמן ומיהו אפשר דאדרבא כיון שלא עשאה רק להפקעת בכורה בודאי שייך לומר לא ידעה לאקנויי וע"כ נלע"ד דהוה ספק בכור וישאל לגדול ואם יורה להיתר לא אמחה בידו. דברי הכותב בנחיצה הדו"ש באהבה, הצעיר יוסף שאול הלוי גאטינזאהן אבד"ק לבוב והגליל עכ"ל.