אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חושן משפט › לה

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חושן משפט · לה

לד

שאלה. בשנים שקבלו עליהם לדין בזבל"א וזבל"א וכתבו שטרי ברורין ואחד מהן ציוה לכתוב מצידו שני בוררין, ויברר לעצמו אחד מן הב' וכן הי' שבירר אחד מהן וכבר טען לפני הבורר שלו ובפני הבורר של צד הב', ועתה רוצה לחזור מן הבורר שלו שברר לעצמו אם יכול לחזור ע"פ דת"ק:

תשובה. בפ"ק דב"מ איתא במשנה מצא כו' ושטרי ברורין ה"ז יחזיר, ומפרש רב ירמי' מאי שטרי ברורין זבל"א וזבל"א, ופי' רש"י כשבוררים להם דיינים כותבין להם זה בירר לו פ' וזה בירר לו פ' שלא יוכלו לחזור בהם, והנ"י הביא שם שדעת הרי"ף בתשו' שכל שלא כתבו שטרי ברורין יכול לחזור עד שיגמר הדין, ואיכא מ"ד דמשטענו בפניהם א"י לחזור אע"פ שלא כתבו ולא קני מידם, ובש"ע ח"מ סי' י"ג פסק דבעינן דוקא כתיבה ובלא כתבו שטרי ברורין יכולין לחזור והרמ"א הביא אותו הדיעה בשם י"א דאם טענו לפניהם א"י לחזור בהן, ועתה נחזה בנ"ד אם הוא חוזר רק מזה שבירר לעצמו ורוצה בהשני הנאמר בשטרי ברורין, נ"ל שיכול לחזור ל"מ אם לא טען עדיין לפניהם דפשיטא דיכול לחזור מזה וליקח השני דהא השטרי ברורין לא מהני לענין זה שלא יוכל לברור בהשני, דהא כתב בהם שיוכל לברור לאיזה שירצה, וא"כ דינו כבורר לאחד בלא כתיבת שטרי ברורין, דפשיטא דיכול לחזור לכ"ע כ"ז שלא טען לפניהם, אלא אפי' אם כבר טען לפניהם כמו בנ"ד, נ"ל דיכול לחזיר מזה וליקח השני שנכתב בשטרי ברורין, כיון דכבר הוכחתי דשטרי ברורין ל"מ לענין זה שלא יוכל לברור השני, ולא נשאר אלא מה שטען לפניהם, כיון דבש"ע לא נזכר דיעה זו ורמ"א הביאה רק בשם י"א, וסיים ע"ז דבמקום שאין כותבין שטרי ברורין לכ"ע א"י לחזור משטענו לפניהם משמע דדעת רמ"א להכריע דלא כי"א, ולא הביא דעת הי"א אלא משום דמסיים דבמקום שלא נהגו לכתוב לכ"ע מהני טענו לפניהם, וא"כ ל"מ הנתבע שהוא מוחזק דיכול לומר קי"ל דלא כי"א ויכיל לחזור אלא אם אירע גבי תובע יכול ג"כ לחזור אפי' בלא דעת הנתבע ולא יכול הנתבע לומר קי"ל כי"א דמשטענו אינו יכול לחזור, כיון דהמחבר לא הביא דיעה זו כלל, וגם מדברי רמ"א משמע דתופס לעיקר דלא כי"א כמ"ש, א"כ לא יכול הנתבע לומר קי"ל כמבואר בנה"מ בדיני תפיסה אות כ'. וכ"ז בקבלו עליהם לדון בד"ת בזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, אבל אם קבלו עליהם לדין ע"פ פשרה בזבל"א וזבל"א, פשיטא דל"מ טענו לפניהם אפילו במקום שלא נהגו לכתוב כמבואר בבה"ט אות ד' כיון דהכתיבה ל"מ לזה השני כמ"ש, וגם לא הי' קנין פשיטא דיכול לחזור אפילו לאחר ג"ד וכ"ש משטענו לפניהם בודאי יכול לחזור, ואף דהבה"ט סיים דזה דוחק, אך לפענ"ד אין זה דוחק, דבדין כיון דשלשה יכולין לדון את האדם בע"כ, ורק שיכול לטעון לא אדין לפניכם ורק לפני ג' אחרים בזבל"א וזבל"א, בזה הוה הדין כיון שטען לפניהם, ובמקום שלא נהגו לכתוב שטרי ברורין שוב א"י לחזור, משא"כ בפשרה דאף ב"ד של שלשה אין יכולין לכוף על הפשרה ואפי' לאחר ג"ד אם לא הי' קנין יכול לחזור פשיטא דל"מ טענו לפניהם ויכול לחזיר מזה וליקח השני אם לא שנכתב בשטרי ברורין שעד יום פ' יש בידו לברור לאיזה שירצה מן השנים ועבר הזמן שוב לא יוכל לברור הב' וכן הדין בפשרה, שלפעמים נותנין הברירה לא' מבע"ד, אם גזרו על הדיינים לומר הברירה עד זמן פ' או כפי מה שיברר לעצמו בפעם ראשין כן יקים, אז אם עבר הזמן או שבירר לעצמי לצד אחד שיב אין יכיל לחזור ולברר לצד הב' דזה נכנס בכלל הפשרה, והפשרה היתה בקנין, אבל אם לא גזרו עליו עד זמן פלוני או מה שיברור בפעם ראשון, יכול לחזיר ממה שבירר לעצמו לברור בצד הב', וכ"ז אם רוצה לחזור בזה ורוצה ליקח השני הנאמר בשטרי ברורין, אבל אם רוצה ליקח איש אתר שלא נאמר בשטרי ברורין, בודאי אף אם עדיין לא טענו לפניהם איך יאמרו דהכתיבה מועיל שאינו יכול לחזור וא"ל דל"מ השטרי ברורין מטעם דל"א ברירה וכמו גבי גט דאם אמר לסופר לכתוב גט ולאיזה שארצה אגרש ז"א דלא מצינו בד"מ לבטל הענין מטעם דל"א ברירה אלא היכי דאיכא משים אסמכתא, וכאן דליכא משום אסמכתא כיון דבידו הוא לברור לאיזה שירצה דמסתמא אותם השנים מרוצים להיות בוררים ודיבר עמהם מקודם, בדבר שבידו ליכא משום אסמכתא, כמבואר ברמ"א סי' ר"ז, וא"כ מהני הכתיבה לענין שאין יכול לחזיר ולברור איש אחר כנ"ל:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה