אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חושן משפט › טז

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חושן משפט · טז

טו

מעשה בא לפני בעיר אחת שהי' ג' מנהיגי הקהל הממונים ע"פ נימוסי קיר"ה וא' מהם הי' הנו"נ בצרכי הקהילה זה ערך יב"ש והוא הי' המשכיר תמיד בית המרחץ של העיר וקיבל המעות מיד השוכר והוצא על צרכי העיר, וזה כארבעה שנים השכיר ג"כ המרחץ לבדו לאיש אחר על ג"ש ולא הסכימו השנים על השכירות ורצו להשכירו לאיש אחר עד שנתאספו כלם השלשה יחד והשכירו על ג"ש, ובכלות אותן הג"ש של השוכר הלז עמד אותו המנהיג לבד והשכיר את המרחץ לאיש אחר בלי רשות השני מנהיגים, ולקח מעות אצל השוכר ונתן קאנטראקט להשוכר ונכתב בהקאנטראקט באם שישרוף המרחץ מחויב לבנותו מחדש ולמסור להשוכר המרחץ, ועתה ישב השוכר בהמרחץ ט"ו חדשים ונשרף המרחץ ובנהו מחדש וקמו הב' המנהיגים לעורר על השכירות ואינם רוצים למסור המרחץ להשוכר להשלים זמן השכירות, וגם המעות שנתן השוכר למנהיג הא' אינם רוצים להחזיר לו והשכירו המרחץ לאיש אחר, ויש הכחשה ביניהם שהשוכר אומר שבשעה שנתן לו הקאנטראקט המנהיג המשכיר בא אצל א' והב' עם הקאנטראקט שיחתום ג"כ על הקאנטרקט, והשיב לו שהוא אינו מתערב בשום פעם, והמנהיג אומר שאמר לו שאינו מסכים על השכירות וגם שאמר לו שלא יתן לו מעות, ועתה יש לעיין אם השכירות של המנהיג הא' הוא קיים וצריכין למסור המרחץ להשוכר להשלים זמן השכירות, וגם המעות שנתן להמנהיג הא' צריכין לקבל בחשבון הדמי השכירות או לאו. עוד נשמט מהשאלה שבמשך הזמן שהשוכר הלז החזיק המרחץ נתנו גם הב' המנהיגים קוויטליך להשוכר ליתן מעות לצרכי העיר, וגם הקאנטראקט נכתב ב' שבועות או יותר אחר השכירות.

תשובה. הנה הש"ך בסי' ע"ז ס"ק י"ט, והב"ה הביאו הב"ש באע"ז סי' פ"ו, כתבו דאם אחד מהשותפים מכר דבר מהשותפות, אם הוא דרכו למכור המכירה קיימת לגבי הלוקח, ואם השותף שינה חייב הוא לשלם לשותפו הפסידו, וא"כ לכאורה בנ"ד נמי כיון שהמנהיג ההוא הי' דרכו תמיד להשכיר המרחץ לבדו א"כ השכרתו קיימת, וראיתי שהביאו האחרונים בשם הגאון מהרש"ק מבראד ז"ל דזה דוקא בשאר שותפים שנשתתפו י"ל דאדעתא דהכי נשתתפו משא"כ באחין שירשו, י"ל דהם לא הסכימו שיהי' מעשה א' קיים רק בעינן דעת כלם, וא"כ י"ל בנ"ד דומה לאחין אבל ז"א חדא דגם במנהיגי העיר בתחלת ההתמנות הברירה בידם שלא יקבלו על עצמם ההתמנות, וא"כ דומה לשאר שותפים שנשתתפו ונכנסו ג"כ על האופן שכל מה שיעשה האחד יהי' כאלו נעשה ע"פ כלם, וגם באחין נ"ל דאם א' מן האחין הוא הנו"נ כגון גדול האחין אם הוא מכר לבדו ודאי מה שעשה עשוי משום תקנת השוק דלא כמהרש"ק, וע"כ לא כ' הש"ך בסי' ע"ז ס"ק י"ט, זאת הסברה דאדעתא דהכי נשתתפו, אלא גבי מחילה דאם מחל אחד מן השותפים דבזה ל"ש ת"ה, משא"כ במכר או בשכירות דהטעם היא משום ת"ה דא"כ אין לך אדם שיהי' לו עסק עם שותף עד שיתרצה השותף הב' ודאי גם באחין שייך ת"ה ודלא כמהרש"ק, וא"כ בנ"ד נמי השכירות קיימת, ועי' בתשו' מהרשד"ם ס"י, גבי שותפים בבית והשכיר א' בלא דעת חבירו, דהשכירות קיימת ואין האח הב' יכיל לבטל השכירות דכדין עשה מה שהשכיר דשאי' יוכת שער, כ"ש לגבי מרחץ של עיר כי צריכין מקוה טהרה לטבילת בנות ישראל וא"א להיות בלא בלן אפי' יום א' א"כ בודאי השכירות קיימת כל משך הזמן שהשכיר הא', וא"כ אף אם הי' מוחים ב' המנהיגים אחרים בהשכירות מ"מ לענין השכירות כל משך זמן השכירות אינן יכולין למחות. ואודות מעות השכירות נ"ל אם עדיין לא נתן המעות להמשכיר, והם מוחים מליתן לו המעות והם רוצים דמי השכירות, ולמסור לידו המרחץ, באופן שלא יבא השוכר לידי הפסד בודאי יכולין למחות, וכן גבי מכירות סחורה, אם הסחורה ת"י השותף הב' ועדיין לא נתן הלוקח המעות להשותף המוכר, ומוחה מליתן לו המעות, והוא רוצה לקבל המעות ולמסור לו בדמי המקח שמכר השותף הא' פשיטא שיכול למחות מליתן המעות להשותף המוכר. אמנם אם כבר נתן להמשכיר, וכן אם הלוקח כבר נתן המעות להשותף המוכר אף אם הסחורה ת"י השותף פשיטא דצריך ליתן לו הסחורה דאל"כ מה הועילו בתקנתן, דאכתי אינו יכול לקנות אצל שותף א'. ואינו דומה להא דמבואר בסי' שס"ג סי' יו"ד דשני שותפים בבית והשכיר אחד מהם כל הבית אע"ג דהשכירות קיימת מ"מ צריך השוכר לשלם לשותף הב' חלקו בהשכירות ובב"י שם מבואר בשם הרשב"א דאף אם כבר נתן השכירות לא' מהם צריך לשלם להב' חלקו ע"ש, דהתם מיירי דאינם שותפים רק בהבית, אבל במעות השכירות אינם שותפים, א"כ בחלק הב' הוה כמוכר דבר שאינו שלו בידוע שצריך לשלם למי שהקרקע שלו, משא"כ בשאר שותפים שהם שותפים ג"כ במעות לסחור עם המעות, פשיטא דאם כבר נתן המעות להשותף הא' מחויב השותף הב' ליתן לו הסחורה משום ת"ה כנ"ל והוא יתבע להשותף הא' דלא גרע מאם שינה ומכר קודם זמנו דאף דע"י השינוי מגיע היזק לשותף הב' עכ"ז לגבי הלוקח המכירה קיימת, ה"נ בזה אף אם ע"י תשלומין מגיע לו היזק מ"מ לגבי הלוקח המכירה קיימת ומחייב ליתן לו הסחורה, ולפ"ז בנ"ד כיון שהמנהיג הב' אומר שאמר להשוכר שלא יתן מעות עוד קודם נתינת המעות למנהיג הא' לכאורה י"ל דנהי דהשכירות קיימת מ"מ צריך לשלם השכירות להב' המנהיגים, ואין צריכין לקבל בחשבון מה שנתן השוכר להמנהיג הא' וגם לענין השכירות עצמו י"ל דע"כ לא אמרינן דאם שותף א' מכר או השכיר דהשכירות קיימת אלא בשותפין דעלמא שהדבר הוא שלהם לגמרי משא"כ במנהיגי הקהל דאפי' אחר הרוב אין הולכין כמבואר בח"מ סי' י"ח משום דאין דעת הקהל הי' רק אם יסכימו כלן ונהי דבמנהיגי הקהל דממנים אותם ע"פ נימוסי קיר"ה הוה דינם במשפטיהם לילך אחר הרוב וא"כ דעת הקהל ג"כ לילך אחר הרוב מ"מ עכ"פ רוב בעינן אבל אם אחד לבדו עושה אין מעשיו כלום ואין בזה משום ת"ה, מ"מ נ"ל בזה דמטעם אחר השכירות קיימת וצריכין לקבל בחשבון המעות שנתן להמנהיג והוא מטעם שתיקה כהודאה דמיא, כיון ששמעו שהוא משכיר המרחץ והם שתקו בזה אמרינן שתיקה כהודאה דמיא כאילו הסכימו בפירוש על השכירות, עי' נה"מ סי' פ"א דהיכי דעשה מעשה ע"פ שתיקתו בזה אמרינן שתיקה כהודאה דמיא, וה"נ זה נכנס להמרחץ ע"פ השכרת המנהיג והם שתקו בודאי אמרינן שתיקה כהודאה דמיא, והוה כהאי דאומר לחבירו תלמוד עם בן חבירך ושתק והתחיל ללמוד עמו דאמרינן שתיקה כהודאה דמיא, ע"ש בסי' פ"א, ואע"ג דגבי שני חזקה ב"ב דף כ"ט אמר רבא שתא קמייתא לא קפיד תרתי לא קפיד כו' אלמא אף דשתיק ולא מיחה לא הוה חזקה רק בג"ש, דלא קפיד בציר מג"ש, מ"מ להמסקנא לא קאי הכי אלא אף בציר מג"ש קפיד מ"מ בעינן ג"ש דעד ג"ש מזדהר אינש בשטרי ומדלית בידי' שטרא איתרע חזקתו, משא"כ בנ"ד ל"ש זה אמרינן מדשתקו אודי' אודה לי' שמסכימים על השכירות ואף דהיכי דשתק ולבסוף צוח הוה איבעי' בגמרא, ומצי המוחזק לומר ק"ל, וא"כ בשכירות קרקע דקיל"ן דהמשכיר הוה המוחזק מטעם דקרקע בחזקת בעלי' עומד, וא"כ כאן בנ"ד הוה שתק ולבסוף צוח דהא עתה צוחים שאינם רוצים בהשכירות ז"א, דשתק ולבסוף צוח לא הוה אלא היכי דתפס הטלית בפנינו ובשעת תפיסה שתק וקודם שהלך מלפנינו צוח זה נקרא שתק ולבסוף צוח עי' נה"מ סי' פ"ח ס"ק ג' אבל אם שתק עד שהלך מלפנינו אף דאח"כ צוח נעשה כצוח על ביתו שנפל דאל"כ היכי משכחת שתק מתחילה ועד סוף דהא ע"כ מיירי שאח"כ צוח על שתיקתו וא"כ בכאן ששתקו ט"ו חדשים בודאי הוה שתיקה כהודאה, והנה בסי' קע"ז גבי שותף ששינה בהשותפות ואח"כ הודיע לחבירו והסכים למעשיו דפטור כ' הסמ"ע שם ס"ק ל"ד דבעינן הסכים בפי' ול"מ שתיקתו ע"ש, היינו דוקא היכי דשינה וגם דוקא היכי דאין בידו לתקן כגון שמכר בהקפה שכבר נעשה המעשה ואין בידו לתקן, ובזה שייך טעם של הסמ"ע שכ' דהא כבר עשאהו ולא הי' בידו לשנות ולכך שתק, אבל היכי דבידו לשנות ולתקן גם הסמ"ע מודה דאם שתק ולא תיקן הוה שתיקה כהודאה, וכן היכי דלא שינה השותף אף אם הי' באופן שהי' צריכין דעת כלם מ"מ אם הי' השתיקה באופן המועיל כנ"ל בודאי מהני השתיקה והוה כהודאה, וא"כ בנ"ד אף שמנהיג א' טוען שאמר לו שאינו מסכים על השכירות ושלא יתן מעות להמנהיג המשכיר מ"מ לענין השכירות עצמו כיון ששהה בין זמן השכירות לכתיבת הקאנטראקט ב' שבועות או יותר ושתק מתחילת השכירות שוב אמרינן שתיקה כהודאה דמיא, אך לענין נתינות המעות יש בידו למחות כ"ז שלא נתן עדיין המעות מ"מ כיון שהמנהיג הג' שתק ולא אמר כלים וע"פ נימוסי קיר"ה סגי בשני מנהיגים להשכרת המרחץ א"כ עדיין נשאר רוב שהסכימו על השכירות ועל נתינות המעות להמנהיג הא' וא"צ השוכר רק לקבל בת"ח כמה מעות נתן להמנהיג הא' ומחויבין למסור ליד השוכר עד תום זמן שכירות ולקבל המעות בחשבון מה שנתן להמנהיג הא' כנ"ל להלכה.

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה