יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
השמטה לחו"מ. · ב
נדרים דף א' בר"ן ד"ה ושבועות שבועות כו' ומהא שמעינין דלא בעינן הזכרת השם בשבועה דאי לאו הכי תיפוק לי' משום הזכרת השם הוה שבועה ומאי ארי' משום כנוי, והקשה הנדרי זריזין מפ"ק דקידושין גבי עזרתי או צלעתי פריך ה"ד אי דעסוקין באותו ענין בלא"ה ואי דאין עסוקין באותו ענין מנא ידעה מאי קאמר ומשני לעולם בעסוקין באותו ענין רק דה"א דזה גרע דלמא למלאכה קאמר כו', א"כ ה"נ נימא הכי דלעולם בעינין שיזכור השם, ורק אם מזכיר השם לבד אז הוה לשון שבועה, אבל אי מזכיר הכנוי ג"כ ואי לא הוה לשון שבועה, א"כ מגרע גרע מה שאומר לשון כזה דבזה מגלה דעתו שאינו מכוון לשם שבועה המועיל עכ"ל. ולי נראה דל"ד לקידושין דהתם בעינן דעתה ג"כ ובעינין דסמכה דעתה דאמר לה לשם קידושין ועיקר תלוי בסמיכת דעתה שלה והלכך מהני התם אפי' לא אמר לה כלום אם הי' עסוקין באותו ענין דסמכה דעתה דלשם קידושין נתן לה והלכך שפיר אמרינן דלשון עזרתי לא מהני דלא סמכה דעתה דסברה דלמא למלאכה קאמר לה, אע"ג דאם עסוקין באותו ענין ולא אמר כלים מהני מ"מ אם אמר לה בלשון עזרתי זה מגרע גרע דסברה דלמלאכה קאמר לה אבל כאן בשבועה עיקר הדבר בעינן שיכוון דעתו לשם שבועה ורק דבעינין שיוציא ג"כ בשפתיו השבועה, וא"כ שפיר מוכיח הר"ן דלא בעינן שיזכיר השם דאי לא"ה הא כיון שהזכיר השם הוה מוציא שבועה מפיו והוא באמת מכוון לשבועה והוה פי' ולבו שוין, ומה בכך שאומר עוד לשון שהינו מענין שבועה, הא הוא קאמר שכוון לשם שבועה וא"כ למה הצריכו לתקן הני לשונות בלא"ה הוה שבועה אע"פ שאין צריך להזכיר השם, ואי לא תיקנו חז"ל הני לשונות לא הוה מוציא שבועה מפיו, הלכך הצריכו לתקן הני לשונות דלהוי מוציא שבועה מפיו, ואף דהתם בקידושין אפי' אם הוא והיא אומרים שנתכונו לשם קידושין ג"כ לא מהני אי אמר בהני לשונות כמבואר בב"ש סי' כ"ז ס"ק י"א ובזה ל"ש הטעם הנ"ל דלא סמכא דעתה מ"מ בזה איכא טעמא אחרינא כיון דמספקא לן ה"ה דהעדים מסופקים והוה כמקדש בלא עדים ע"ש בב"ש משא"כ כאן ל"ש זה ויש כדמות ראי' מדברי הרמב"ן שהביא הר"ן דנדר שאמר בלשון שבועה או שבועה שאמר בלשון נדר דמהני מטעם כיון דפיו ולבו שוין לאסור בנדר או בשבועה מהני מטעם יד, אלמא אע"ג דשני בדיבורו הנדר והוציא בלשון שבועה או השבועה בלשון נדר מ"מ מהני, ה"נ אי ס"ד דצריך להזכיר השם הא השם עצמו הוא לשון שבועה, ומאי ארי' משום הכנוי אפי' הכנוי לא הוה לשון שבועה מהני, ואע"ג דהתם לא מהני אלא מטעם ידות היינו משום שינה משבועה ללשון נדר וסותר לשון שבועה או להיפך, אבל כאן אפי' אי לא הוה הכינוי לשון שבועה מ"מ אינו סותר לשון שבועה שהזכיר ודאי הוה מהני מטעם עיקר שבועה ובזה י"ל דאף לרשב"א דס"ל גבי שבועה שהוציא בל' נדר דל"מ מ"מ ודאי הוה מהני, אע"כ דאין צריך להזכיר השם.
סוף הספר