יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
השמטה לחו"מ. · א
שאלה. ב' שותפים בחצר ורצו לבנות כותל המפסקת בין חלק של כ"א, ושכרו בשותפות קבלן לבנות הכותל באמצע החצר על קרקע של שניהם, ואחר שגמר בנין הכותל נמצא שהקבלן העמיד הכותל על קרקע של אחד בלבד, וטוען עתה אותו שהכותל עומד על קרקע שלו שיסתר חבירו הכותל ויבנה על קרקע של שניהם על הוצאות שלו, והשני רוצה לשלם לו ממה ששוה הקרקע של חצי הכותל, הדין עם מי:
תשובה. בסי' ש"ס הביא רמ"א בשם רי"ו והב"י הביאו בסי' שע"ו גזל קרקע ובנה עלי' בנינים גדולים צריך לסתור הבנינים ולהשיב לו הקרקע, דלא עשו תק"ה גבי קרקע. ויש בזה ג' טעמים, הסמ"ע שם ס"ק ו' כ' כיון דקרקע הוא דבר קבוע ועומד ה"ל לידע דשל הנגזל הוא ולא ה"ל לבנותו, והלבוש הובא בפ"ת כ' הטעם דדוקא במריש עשו תק"ה כדי שלא יעלים הגזלן ולא יעשה תשובה ובקרקע א"א להעלימה לא עשו תק"ה, והט"ז כ' הטעם דקרקע אינה נגזלת ובע"כ יבא אח"כ לידי השבה דמצוים בעלי זרוע ליפול משא"כ בקורות שאפשר שיתרקבו או שישרפו ולא יבא לידי השבה מש"ה עשו תק"ה, והנה אם עשו הכותל ע"י קבלן, והקבלן השיג גבול של א' של"מ בעלים בזה יש פלוגתא, דעת המבי"ט דעשו תק"ה בזה וא"צ לסתור הכותל רק ליתן לו דמי הקרקע כיון דלא עבר על לא תסיג גבול, והמל"מ פ"י מהל' גניבה חולק עליו, ונ"ל לפרש דפליגי בהא דהמבי"ט ס"ל כטעם הסמ"ע דה"ל למידע, ובאם עשה ע"י קבלן ל"ש זה דסמך על הקבלן שימדוד יפה ולא עבר על תסיג ומש"ה עשו תק"ה, וכן לטעם של הט"ז י"ל דע"י קבלן ל"ש דעתידין בעלי זרוע ליפול דהא הבעלים לא הסיגו גבול ואינם בכלל בעלי זרוע ומש"ה עשו תק"ה, והמל"מ ס"ל כטעם הלבוש דקרקע לא יוכל להעלים, ולטעם זה אין חילוק ואפי' ע"י קבלן לא עשו תק"ה. והגם מי אנכי להכניס ראשי בין הרים הגדולים פן ירוצצו גולגלתי, מ"מ הראיות יתנו עידיהן ויצדקו והנה המבי"ט לא הביא ראי' לדבריו, ורק מסברא כ' כיון דלא עבר על לא תהיג עשו תק"ה, וגם המל"מ לא הביא ראי' לדבריו, וכ' בקיצור דלא מסתבר דברי מבי"ט גם רי"ו עצמו שכ' דבקרקע לא עשו תק"ה לא הביא מבטן מי הוציא החילוק בין מריש דעשו תק"ה, ובקרקע לא עשו תק"ה, ומחויב להסתיר הבנינים ולהחזיר לו הקרקע עצמה עד שהצריכו גדולי אחרונים למצוא טעם לחלק ביניהם, ומנ"ל לרי"ו לחלק בין הדבקים דלפי סברא פשוטה אין לחלק בין גזל מריש ובין גזל קרקע דבשניהם עשו תק"ה ומתחילה אביא ראי' מהגמרא לדברי רי"ו, ומשם נבא להכריע בפלוגתת המבי"ט והמל"מ בב"מ ד' ה' ע"א איתא, ולמ"ד הילך פטור אמאי איצטריך קרא למעוטה קרקע משבועה הא כל קרקע הילך היא (פי' האי דקא מודה בי' הילך היא) א"ל איצטריך קרא היכי דקחפר בה בורות שיחין ומערות א"נ היכי דטענו כלים וקרקעות, והודה בכלים וכפר בקרקעות עכ"ל הגמרא, ומכאן ראי' לדברי רי"ו דבקרקע לא עשו תק"ה, דאל"כ למה לא משני דמיירי דגזל קרקע ובנה עלי' דהנגזל אומר שגזל קרקע גדולה והגזלן הודה במקצת דאינו חייב להחזיר לו רק הדמים וליכא הילך ואפ"ה פטור משבועה שאין כפירת קרקעות מחייב שבועה וא"ל הא זה דאין צריך להחזיר הקרקע עצמה הוא רק מתק"ה שתקנו חכמים משום תק"ה אבל מדאורייתא צריך להחזיר הקרקע בעצמה וא"כ אכתי קשה למ"ד הילך פטור ל"ל קראי ז"א דהא התו' שם ד"ה אמאי אצטריך וכו' הקשו הא ליכא קרא מיותר למעוטי קרקעית אלא ילפינן מכלל ופרט ממעטינן קרקעות וכלל ופרט צריכין למעוטי שטרות ותירצו התוס' דקשי' לי' אמאי איצטריך תנא למעט קרקעות מכלל ופרט כיון דהילך פטור וא"כ אם איתא דבגזל קרקע ובנה עלי' איכא ג"כ תק"ה דא"צ להחזיר רק הדמים ואותה התקנה היתה בימי חכמי המשנה כדאיתא בגיטין ד' וליכא הילך ואיצטריך תנא למילף בכפירת קרקעות אינו חייב שבועה ואמאי לא משני כך אלא ע"כ דבגזל קרקע ובנה ליכא תק"ה דאל"כ אכתי ה"ל לתרץ דאיצטריך קרא למילף מיני' היכי דגזל קרקע ובנה ע"י קבלן דאז אינו חייב להחזיר הקרקע רק הדמים משום תק"ה, אלא ע"כ אפילו בנה ע"י קבלן ליכא תק"ה, וכדברי המל"מ, וא"כ לכאורה צריך המשיג גבול לסתור את כותלו ולהחזיר להניסג את הקרקע שלו, וא"ל דדוקא אם הקבלן הוא של המסיג לבד אז חל ההוצאות של הסתירה והבנין על המסיג, אבל אם הקבלן הוא של שניהם חל הוצאות הסתירה והבנין על שניהם, מידי דהוה אם הניסג בעצמו בנה הכותל והכניס בתוך שלו בטעות, דאין הב' חייב בהוצאות הסתירה והבנין, ה"ה בנ"ד דחל ההוצאות של הסתירה והבנין על שניהם, ז"א דהתם אם הניסג בעצמו בנה והכניס בתוך שלו והמסיג לא עביד כלום, א"כ לא חל עליו שם גזלן ולא נתחייב בהשבה, ולית להניסג שום תביעה עליו, משא"כ כאן כיון דהקבלן הוה ג"כ של המסיג, וקי"ל בסי' קמ"ב סעי' ב' דאם ראובן בנה הכותל והכניסו לגבול שמעון, אע"פ ששמעון סייעו בבנין, לא הוה חזקה, היינו לומר שמחל לו כיון שהי' בטעות, וה"נ הי' בטעות, בודאי חבירו לא מחל לו, וכיון דלא מחל לו, והקבלן הי' שלו ג"כ ונמצא שהסיג גבול ע"י גירי' דילי', אע"פ שהוא לא ידע ולא עבר על לא תסיג, מ"מ לדעת המל"מ חייב לסתור הכותל ולהחזיר לו הקרקע, כיון דקרקע של חבירו הוא תחת ידו, וכ"ז דליכא למימר דמחל אף דהוא לא פשע כלל לדעת המל"מ חייב לסתור בנינו ולהחזיר לו הקרקע. אלא דנ"ל לחלק, דאם בנה בנינים על קרקע של חבירו בלא חפירת יסודות מתחילה, אזי הדין שצריך לסתור הבנינים ולהחזיר לו הקרקע, דבזה לא עשו תק"ה, ואפילו אם בנה ע"י קבלן, וכדעת המל"מ. אבל אם חפר יסודות הקרקע מתחילה, וכן בחפר בור בקרקע של חבירו, הרי דינו מבואר ברמב"ם פ"ט מהל' גזילה, ובש"ע ח"מ סי' שע"א, הגוזל קרקע מחבירו והפסידה כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות, או שקצץ את האילנות, ושחת את המעיינות, והרס הבנין, חייב להעמיד לו בית, או שדה, כשהי' בשעת הגזילה, או ישלם לו דמי מה שהפסיד, והברירה ביד הגזלן. עי' נ"י והה"מ פ"ה מהל' טוען ונטען, ואין להתעקש ולומר דהיינו דוקא דמי ההפסד, אבל מ"מ צריך להחזיר הקרקע עצמה, ז"א כיון דלאו כעין שגזל א"צ להחזיר רק דמים: