אור ברסלב
יד יוסף חלק א שו"ת אה"ח סימן א › מג

יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג

שו"ת אה"ח סימן א · מג

מב

שאלה מי שיש לפניו בערב סוכות ב' מקומית בא' יש שם סוכה ואין שם לולב ובא' יש שם לולב ואין שם סוכה לאיזה מקום ילך:

תשובה הנה ראיתי במטה אפרים סי' תרכ"ה אות כ"ב שכ' לך למקום שירצה וטעמו מבואר שם באלף למטה כיין דשניהם דאורייתא אף דמצות סיכה חל מקודם בלילה ומצות לולב אינו חל עד הבוקר אור מ"מ כיון שהוא עתה במקום ובזמן שאינו חל עליו חיוב מצוה זו רק כשילך למקום הזה יקיים מצוה זו הקדומה בזמן למצוה אחרת מש"ה בידו לילך למקום שיש שם לולב ואז לא יחיל עליו מצות סוכה דאונס רחמנא פטרה ולכן הרשות בידו לילך למקום שירצה. והנה לפמ"ש לעיל בסימן כ"ה בשם תשובת הרדב"ז במי שהי' חבוש בבית האסורין ונתנו לו רשות פ"א בשנה לצאת לחוץ דין הוא שהמצוה ראשונה שבאה לידו ואינו יכול לקיימה בבית האסורין ואפילו הוא מצוה קלה שיצא ויעשנה דקיל"ן דאין מעבירין על המצוה ע"ש שהארכתי בזה לחלק בין ב' מצות כנידון הרדב"ז ובין מצוה א' אם יכול לעשותה אח"כ מן המובחר יויהין ע"ש וא"כ הא התם נמי בבית האסורין אין כאן מקומו של המצוה לעשותה. וגם מדסתם הרדב"ז משמע דאף בשעת יציאה מבית האסורין עדיין לא הגיע זמן המצוה תיכף אלא דיכול לעשותה אח"כ כשיהי' בחוץ מבית האסורין מ"מ יצא לעשותה כשיגיע זמנה בהיותו בחוץ וא"כ בנ"ד נמי יצא למקום שיש סוכה. שהיא קודמת בזמן שוב ראיתי אח"כ בישועת יעקב סי' תקצ"ה שכ' גבי מי שאינו בקי בתקיעות ובברכות דהדין שילך למקום התקיעות שהם דאורייתא משא"כ הברכות כ' שם שאם ילך למקום התקיעות לא יוכל לבא עד ליל שני של ר"ה ולא ישמע התקיעות רק ביום שני דהוא דרבנן ובמקום הברכות ישמע של ב' הימים דילך למקום הברכות דאף דהתקיעות יש להם עיקר בדאורייתא משא"כ הברכות מ"מ כיון דהברכות יוכל לשמוע גם ביום א' משא"כ התקיעות מש"ה הברכות קודמין והביא ג"כ ראי' מתשו' הרדב"ז הנ"ל מכ"ש בנ"ד דשניהם דאורייתא בודאי מצות סוכה קודמת כנ"ל להלכה. אך כ"ז בשני מצות דאורייתא. או בשני מצות דרבנן אף דא' יש לה עיקר בדאורייתא מ"מ המצוה הקודמת בזמן היא קודם אבל אם האחת מדאורייתא והב' מדרבנן אף שהיא קודמת בזמן המצוה דאורייתא היא קידם לעשותה כמו גבי תקיעות וברכות דהתקיעות קודמין אף שיכול לבא מקודם למקום הברכות וישמע שם הברכות מקודם מ"מ התקיעות קודמין מדפריך בגמרא פשיטא הא דאוריי' והא דרבנן ולא משני דקמ"ל דאף שיכול לבא מקודם למקום הברכות מ"מ התקיעות קודמין אלא ודאי דזה נמי פשיטא לי' להגמרא. דתקיעות קודמין כיין דהם דאורייתא והברכות דרבנן דאין שום מצוה דאורייתא נדחה משים מצוה דרבנן עי' בא"ח סי' תרפ"ז ע"ש במג"א:

מי שישב במקום שאין המבואות מתוקנים בצ"ה ויש לו בהמה שצריך ליתן לה מזונות אסור להוציא המזונות מרה"י לחוץ אף ביו"ט ואף לדידן דלית לן ר"ה כמבואר בסימן תקי"ב ברמ"א ואף דמדברי הט"ז שם ס"ק חי"ת משמע דוקא לר"ה אסור דהוה א"ד עיין בשו"ע של התניא שח דאסור אף בכרמלית:

בגמרא מגילה דף י"ב שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבתוהו הדור כלי' אמר להם אמרו לי אתם א"ל מפני שנהנו מסעודתו של אותו הרשע א"ל א"כ שבשושן יהרגו של כל העולם כלו לא יהרגו א"ל אמור לנו א"ל מפני שהשתחוו לצלם ופי' רש"י בימי נבוכדנצר. א"ל וכי משא פנים יש בדבר פירש רש"י היאך זכו לנס א"ל הם לא עשו אלא לפנים היינו מחמת יראה אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים. ע"כ וקשה חדא מה השיב להם רשב"י אמרו לי אתם הא הם שאלו אותו הטעם ודלמא הם לא ידעו שום טעם. בזה שיתחייבו מחמתו כלי' וה"ל להשיב לחם תיכף הטעם היא מפני שהשתחוו לצלם כמו שהשיב להם באמת אח"כ ב' קשה שאמרו לו וכי משא פנים יש בדבר. הלא אף לפ"ד שהטעם היא מפני שנהנו מסעודתו של אותו הרשע ג"כ קשה וכי משא פנים יש בדבר, ג' קשה שאמרו וכי משא פנים יש בדבר אמאי לא הא כתיב ישא ה' פניו אליך וכמו שדרשו חז"ל בברכות ובר"ה וכי לא אשא להן פנים כהן מדקדקין עד כזית ועד כביצה. ד' יש לדקדק בדברי רש"י שכ' היאך זכו לנס מה בעי רש"י בזה ונ"ל לפרש עד"ז דאיתא במשנה לקמן דף י"ט מהיכן קורין המגילה רמ"א כלה רי"א מאיש יהודי רי"א מאחר הדברים האלה ובגמ' שם תניא רשב"י אומר מבלילה ההוא ומפרש שם טעם כ"א והנה לפנינו י"ל ג' טעמים למה נתחייבו כו' א' מפני שנהנו מסעודתו של אותו הרשע וכמדפרש המהרש"א בהא והרי"ף שעשה הסעודה על ביטול בנין בהמ"ק והם נהנו מהסעודה ושמחו בזה מש"ה נתחייבו ועוד י"ל טעם ב' מפני שהשתחוו להמן שעשה עצמו אלוה כמבואר בגמרא דף י"ט וגם רש"י במגילה הביא זה. וטעם הג' מפני שהשתחוו לצלם של נ"נ והנה לטעם הא' מפני שנהנו מסעודתו של אותו הרשע צריך לקרותה כלה כר"מ לפרסם הטעם מפני מה נתחייבו ואם נאמר שטעם הב' מפני שהשתחוו להמן צריך לקרית מיהו אחר הדברים האלה עכ"פ דשם מבואר הטעם שהשתחוו להמן מדכתיב ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה משמע ששאר ישראל השתחוו כדאיתא בח"א אך אי נימא הטעם מפני שהשתחוו לצלם של נ"נ וזה אינו מבואר במגילה כלל מש"ה א"צ לקרותה אלא מבלילה ההוא. שהוא תוקף הנס וזה היתה שאלת תלמידיו ששמעו מרשב"י שצריך לקרותה מבלילה ההוא וע"כ לפ"ז צ"ל שנתחייבו מפני שהשתחוו לצלם של נ"נ וא"כ מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור דייקא ולא קודם בימי נ"נ א"ל אמרו אתם פי' לפי דעתיכם שצריכים לקרות מקודם אמרו לי מאיזה טעם נתחייבו אם מפני שהשתחוו להמן או מפני שנהנו מאותו הסעודה ונ"מ מהיכן יתחילו לקרות ואמרו לו מפני שנהנו מאותו הסעודה ולא מפני שהשתחוו להמן דא"כ איכא משא פנים בדבר אך אם הוא מפני שנהנו מאותו הסעודה ניחא דהא תקנו אותו החטא במה שצונו שלשה ימים ושלשה לילות אבל אי נימא מפני שהשתחוו להמן לא מצינו שתקנו אח"כ החטא של ע"ז וא"כ איכא משא פנים בדבר ולפי"ז צריך לקרות כלה כר"מ וע"ז השיב להם א"כ שבשושן יהרגו כו' ובזה השיב להם ג"כ דליכא למימר נמי מפני שהשתחוו להמן ויצטרך לקרות מאחר הדברים האלה דאכתי קשה א"כ שבשושן יהרגו כו' אלא ע"כ צ"ל משום שהשתחוו לצלם של נ"נ והא דנתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור צ"ל שע"י שהשתחוו אותן שבשושן להמן שעשה עצמו אלוה נתעורר החטא של הצלם של נ"נ ונתחייבו כולם. וע"ז אמרו לו וכי משא פנים יש בדברי. פי' כיון שהם לא עשו תשובה על חטא ע"ז וע"כ צ"ל שרק משא פנים יש בדבר וכמו שמצינו שהש"י נושא פנים לישראל וכדאיתא בגמרא ברכות ור"ה כנ"ל ונשיאת פנים נקרא היכי שאינו ניצול בזכות עצמו רק בזכות אחרים וכדמצינו גבי לוט בהפיכת סדום שאמר לו המלאך גם לדבר הזה אשא פניך דניצול בזכות אברהם כדכתיב ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וא"כ גם כאן צ"ל שלא הי' רק נשיאת פנים והיינו בזכות מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה א"כ אין ראוי לראות הנס בפניו. וכדמצינו גבי לוט שאמר לו המלאך אל תביט אחריך והכא ראו הנס בעיניהם וזה שפירש רש"י במתק לשונו האיך זכו לנס פירש מצד עצמם לראות הנס בעיניהם ותירץ להם הם לא עשו אלא לפנים והיינו שלא השתחוו לצלם רק מחמת יראה ולא מלבם אף קב"ה לא עשה אלא לפנים ובזה א"ש מה שדרשו חז"ל קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר וכדאיתא בשבת דף פיח א"ר מכאן מודעה רבא לאורייתא שכפה עליהם הר כגיגית ואפ"ה הדור קבלוהו בימי אחשורוש שנאמר קרמו וקבלו וקשה מ"ט קבלו אח"כ ברצון טוב יותר מקבלת התורה בשעת מעמד הר סיני ובזה א"ש כיון שראו שטענת אונס מהנו להם שניצולין מן המיתה מחמת שלא הי' אלא מחמת יראה מנ"נ וחזו דטענת אונס מהני לפטור עצמו וחשו שלא יבואו להקל דורות של אחריהם ולפקפק בקבלת התורה שלא הי' ג"כ רק מחמת אונס ומחמת גודל השמחה והנס שניצלו מן המיתה קיימו וקבלו עליהם אז התו' ברצון טוב הה"ד קימו וקבלו. ובזה יש לפרש דברי ר"י לקמן י"ט שאמר וכלם מקרא אחד דרשו דכתיב ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף, לקיים ת"ד כלה תוקפו של אחשורוש מ"ד מאיש יהודי תוקפו של מרדכי מ"ד מאחרי הדברים תוקפו של המן מ"ד מבלילה ההוא תוקפו של הנס ולכאורה קשה במאי פליגו ול"ל לזכיר תוקפו של אחשורוש דבשלמא אם הי' נלחמין אתו איש דאתי לאשמעינן דאע"ג דהי' מלך גדול כבשו אותו אבל בלא"ה מה נ"מ בתוקפו ועוד קשה הא עיקר תוקפו של מרדכי כ' אחר בלילה ההוא ואמאי צריך להתחיל מאיש יהודי ולפי הנ"ל א"ש דפליגו מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כלי' ונ"מ לענין קריאת המגילה מ"ד כלה דרש את כל תוקף תוכפו של אחשורוש ועי"ז עשה הסעודה כדכתוב בשנת שלש למלכו עשה משתה ועי"ז נתחייבו ומ"ד מאיש יהודי ס"ל תוקפו של מרדכי והיינו דנתחייבו מחמת צלם של נ"כ וניצולו בזכות מרדכי והיינו שהי' משא פנים בדבר כנ"ל ואף שזהו כתיב אח"כ בתר אחר הדברים האלה ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה מ"מ צריכין לקרית מאיש יהודי וכדרשינן בגמרא שנקרא יהודי מפני שלא השתחוה להמן וכפר בע"ז ומ"ד מאחר הדברים האלה ס"ל דנתחייבו מחמת שהשתחוו להמן ומתחילין מאחר הדברים האלה גידל כו' ושם נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ומשמע הא שאר היהודים הי' כורעים ומשתחוים להמן כנ"ל ורשב"א ס"ל תוקפו של נס ועשיה מתחילין בלילה ההוא היינו שנתחייבו מ"מ צלם של נ"נ ולא הי' משא פנים בדבר מחמת זכות מרדכי אלא שהם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים וא"כ א"צ לקרות אלא מבלילה ההוא וזה כפתור ופרח:

במגילה דף זיין ע"א שאלה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות פירש רש"י קבעוני ליו"ט ולקריי' להיות לי לשם ויל"ד וכי אסתר כוונתה הי' להיות לה לשם עולם הלא זה אין דרך הצדיקים לעשות להם שם עולם אם אין נוגע לכבוד שמים. וגם החכמים איך קבלו דברי' ונראה דכוונת אסתר הי' לכבוד שמים ולהגדיל הנס דאיתא במדרש ע"פ והי' ל"ד לשם עולם זה הנס שלא הי' בעולם כמותו. והענין הוא כמ"ש ביערות דבש ח"א דכל הניסים שהי' נעשה בעת שד' בקרבם כמו קי"ס וכדומה. וזה אין חידוש כ"כ כי חלק ד' עמו וישראל אין להם שר ומזל אלא ישראל נתנו תחת הנהגה השגחית ואם ד' בקרבם אזי משדד מערכת ומשטרי שמים ועושה להם ניסים. משא"כ עתה שהי' בגלות והי' הסתרת פנים. ובפרט לפי דעת רשב"י הנ"ל שנתחייבו מחיות צלם של נ"נ והי' עון ע"ז וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. כ"ו והסתרתי פני מהם כו' ונמסרו תחת משטרי השמים וכסליהם להיות עתידים לפגעים וצרות רבות כי כוכבי השמים לוחמים בנו והם מנגדים אותנו כי אין מזל לישראל והגם שהבטחנו ואף גם זאת בארץ אויביהם לא מאסתים כו' אבל להרוג שונאינו וד' אין אתנו זה מפלאי הש"י אשר לא הי' כמותו. והנה אסתר שם העצם שלה הי' הדסה ונקראת אסתר ע"ש הסתר אסתיר כמ"ש חז"ל אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנוכי הסתר אסתיר. רמז שהי' אז הסתרת פנים ר"ל, ועכ"ז נעשה הנס שהרגו בשונאיהם וזה ששלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות והיינו שתהי' נקרא ע"ש אסתר ולא ע"ש הדסה ובאמת כך נקרא מגילת אסתר. ובזה יהי' לי לשם והיינו בשבילי יהי' לד' לשם עולם לזכרון הנס שלא נעשה כמותו ושם אסתר שהי' הסתרת פנים מורה על גודל הנס. ועי"ז והי' לד' לשם עולם. י"ר שיראינו נפלאות ויגאלינו גאולת עולם ויקיים בנו והי' לד' לשם עולם שיהי' השם שלו לעולם אמן:

במדרש ר"ע הי' יושב ודורש התחילו התלמידים להתנמנם ביקש לעוררם אמר מה ראתה אסתר שמלכה על מאה ועשרים ושבע מדינות מפני שהיא היתה בת בנה של שרה שחייתה מאה ועשרים ושבע שנים תבא ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה ויל"ד מפני מה עוררן דוקא בזה הדרש. ונ"ל דאיתא בסה"ק ואברהם זקן בא בימים שתיקן כל הימים ובא עם כל הימים ולא נחסר מהימים כלום כי הצדיקים מחיין את יומיהן ואיתא בשבת דף פ"ט ע"ב אריש בר נחמני מ"ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ד' גואלינו. לעתיד לבא אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו אומר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימא לי' ליעקב דהוה לי' צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עליהו א"ל בניך חטאו א"ל רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבא טעמא ולא בדרדקי עצה א"ל ליצחק בניך חטאו א"ל רבש"ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי ישראל ועכשיו בני ולא בניך ועוד כמה שניתיו של אדם עייין דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשים דל כ"ה דלילותא פשו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלוי ומיכל ודבהכ"ס פשו להו י"ב ופלגא אם אתה סובל את כלם מוטב. ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך כי' עכ"ל הגה' הרי דלח נחשב הלילות בכלל הימים שחי אדם ולא נשאר רק פלגא של הימים שחי וא"כ לכאורה קשה מפני זה עלכה אסתר על שבע ועשרים ומאה מדינות מחמת שבאמת משרה שחייתה מאה ועשרים ושבע שנים לא ה"ל לחשוב רק פלגא. אך האמת לא כן הוא. דהנה דוד המלך ע"ה אמר אם אתן שנה לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לד' והיינו אם אדם מקיים בכל דרכיך דעהו כמ"ש הרמב"ם בהל' דיעות שאוכל ושותת וישן ע"מ שיוכל לעבוד הבורא. אז נחשב גם האכילה והשינה לעבודה וזה כוונת הכתוב אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לד' שהי' ישן להברות גופו לעבודה הבורא. ואז לילה כיום יאיר לחשוב גם הלילות ולפ"ז א"ש במה שעורר אותם בזה הדרש כיון שר"ע הי' יושב ודורש. ובשעת הדרשה בקשו להתנמנם נמצא שלא הי' השינה לצורך עבודת השם כי אז. לאו זמן שינה ואז לא נחשב השינה בחשבון הימים, ומש"ה אמר להם מה ראתה אסתר שמלכה על שבע ועשרים ומאה מדינה מפני שהיא היתה בת בנה של שרה שחייתה מאה ועשרים ושבע שנים וקשה הא לא הוה לי' לחשוב הלילות ועכצ"ל דנחשב ג"כ הלילות מחמת דהשינה ג"כ עבודה כדי להברות גופו לעבודת הבורא וא"כ מפני מה אתם מתנמנמים בשעת הדרשה כנ"ל והוא כפתור ופרח:

בגמרא דף ט"ז הכין לי תנא לו הכין נ"ל דס"פ דלכאורה האיך יאמר למלך שהכין עץ לתלות את מרדכי בלתי רשותו הלא הי' צריך ליטול רשות מהמלך מקודם שיעשה העץ ופן יכעס המלך על עשיית העץ בלי רשותו. ומתרץ תנא לו הכין וה"פ דיאמר למלך לתלות את מרדכי ובאם לאו הכין לעצמו עץ לתלות א"ע עליו וכאשר אמר כזרש אשתו וכ"ז איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה מרדכי היהודי כו' וכוונתו הי' כאשר ישמע המלך שהוא קץ בחייו מפני מרדכי בודאי יסכים לתלות את מרדכי על העץ שהכין לעצמו אך עצת ד' היא תקים ובור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל כן יאבדו כל איביך ה' ובזה יש לדייק לשון הכתוב ויאמר חרבונה כו' גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי כו' מהראוי יאמר גם הנה עץ עשה למרדכי אשר דיבר טוב על המלך ומאי הנה העץ אשר עשה אלא דעיקר הודעתו למלך שהעץ אשר עשה לא לצורך עצמו מחמת שקץ בחייו אלא למרדכי אשר דיבר טוב על המלך ואמר ראי' לזה מחמת שגבוה חמשים אמה כמבואר באלשיך שצירף כל כוחות הטומאה שהם נון שערי טומאה כדי להכניע את מרדכי ואלו עשה לעצמו למה גבוה נון אמה אבל סוף סוף הי' צריך נון אמה לעצמו ולבניו:

בטור סימן תקפ"א מביא המדרש תנחומא. ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא. אלא ראשון לחשבון עונות משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו בא אלי' בחיל לגבות כשנתקרב אליו ביו"ד פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו אין לנו מה ליתן לך תניח להם שליש כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו והניח לסם שליש השני כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל כך המלך זה הקב"ה בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עונות כל השנה ער"ה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם ביו"ד י"ח בינוני מתענים ומוותר להם ב' שלישים ביום הכיפורים הכל מתענים ומוותר להם הכל למוצאי יו"כ עוסקים במצוה סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא יו"ט ראשון ראשון לחשבון עונות עכ"ל והקשה הב"י א"כ ער"ה דומה ליו"כ ועשרת ימי תשובה וגם הט"ז הקשה מה דקאמר בע"ס כו' ומוותר להם ב' שלישים והלא שליש הראשון כבר מחל בער"ה ולי נראה לפי דברי המדרש דיל"ד למה נקט ביציאת הגדולים שמוותר להם שליש מהיכי פשיטא לי' שאין מותר רק שליש וכן ביציאת הבינוני' מנ"ל שמוותר רק שליש אך הנה במס הדין שמשלמין לפי ממון כמבואר בח"מ סימן קס"ג והמס נחלק לג' חלקים הגדולים חייבין לשלם יותר מן הבינונים והבינונים יותר מן דלת העם. וזה כוונת המדרש כשיצאו הגדולים ביו"ד פרסאות מוחל להם שליש היינו אותו השליש שהם חייבין יותר ליתן מן הבינונים ודלת העם ועכ"פ נשאר עליהן חיוב ב' שליש לשלם והיינו כבינונים ואח"כ כשיצאו הבינונים מוחל שליש הב' מה שהבינוני צריך לשלם יותר מן דלת העם וזו המחילה היא בין להבינונים שיצאו כעת ובין להגדולים שיצאו עוד מקדם ונשאר עדיין על כלם לשלם עכ"פ בערך דלת העם ואח"כ כשיצאו כל בני העיר אז מוחל כל המס לכלם וכן הוא בנמשל ג"כ דהנה יש ג' חילוק עבירות חטאים ועונות ופשעים חטא היינו שוגג עון היינו מזיד פשע היינו מרד וכתיב הגד לעמי פשעי ודרשו חז"ל אלו ת"ח ששגגת תלמוד עילה זדון נחשב להם לפשע ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שאף זדונות נעשה להם כשגגות ולפ"ז עונות לא שייך אלא בבינונים ונמצא דה"פ בער"ה הגדולים מתענין היינו הת"ח ומוותר להם שליש היינו מהפשעים נעשה עונות ובעי"ת שהבינונים מתענין מוחל השליש הב' חלק עונות להבינונים וגם להגדולים ונשאר רק חטאים לכלם וביו"כ הכל מתענין מוחל לכלם החטאים היינו השוגג וזה כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכ"ם לפני ה' תטהרו דייק מכל חטאתיכם שלא נשאר רק החטאים שפשע ועין כבר נתכפר ונעשה חטא ולפ"ז עשי"ת גדול מער"ה שנתכפר לבינונים גם להגדולים ולא נשאר רק שוגג ויו"כ עדיף שנתכפר לכלם החטא שנשאר ומתורץ ג"כ קושית הט"ז שהקשה על הטור מה דקאמר ומוותר ב' שלישים ולפ"ז ניחא כיון דמוותר לבינונים וגם להגדולים שנעשה מעון חטא שייך לומר ומיותר ב' שלישים והיינו לגדולים ולבינוני'.

הקדמונים נתנו סימן אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול וס"ת ד' יודין כנגד מ"ם יום שמר"ח אלול עד יו"כ שהם ימי תשובה. ותפלה ועיקר תפילתם צריך להיות על גלות השכינה כמ"ש ובפשעכם שלחה אמכם וכתיב בצרתם לו צר וכאשר נשיב באמת אזי תשוב השכינה מהגלות וזה מרומז בתיבת תשובה תשיב הי' וזה אני לדודי עיקר הכוונה יהי' בשביל דודי שהוא גלות השכינה ודודי לי ואז יגאל אותנו בשביל כבודינו ולא בשביל עצמו כביכול ע"ד דאיתא במלחמת מדין דהקב"ה אמר למשה נקום נקמת ב"י מאת המדיני והקפיד רק על כבוד ישראל ומשה אמר לישראל לתת נקמת ד' במדין שכוונתן יהי' רק לכבוד השם ולא לעצמן וזה ושב ה' אלהיך את שבותך כו' ודרשו חז"ל והשיב לא נאמר הא ושב מכאן שהשכינה כביכול עמם בגלות ועכ"ז קאמר את שבותך שעיקר הגאולה תהי' הכונה להשיב ישראל אל אדמתן ועוד מרומז בכתוב אני לדודי ודודי לי מחמת שהימים הללו הם ימי רצון שנתרצה הקב"ה לישראל ליתן להם הלוחות האחרונות כמבואר בדברי חז"ל והוקבעו לדורות למחול עונותיהם של ישראל ולקבל תפילתן. ולעורר הרצון העליון צריך איתערותא דלתתא ולכן נקבע החדש הזה להרבות בתשובה ותפילה לבקש רחמים מאת אבינו שבשמים לעורר הרצון העליון וזה אני לדודי ואח"כ ודודי לי שנתעורר רצון העליון עד שביו"כ נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ומוחל עונותיהן של ישראל כי"ר וכעין שאמרו בודקין את החמץ שלשים יום קודם הפסח למי שמפרש בים או הולך בשיירא ה"נ נתנו לנו זמן למד יום לבער החמץ הא השאור שבעיסה שכל השנה פנה כל אחד לדרכו יש מפרש בים ויש הולך בשיירא להרבות הונו ומחמדיו שהם כח היצ"הר ובשלשים יום הללו צריכין ישראל לבדוק אחריו ולבערו שיהי' כלו לד' ובזה מעוררין רצון העליון:

ועוד יש לפרש אני לדודי ודודי לי ע"ד שפי' האלשיך ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו דאיתא בגמרא קידושין דף למ"ד ע"ב יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואילמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו נמצא שבעשיית הטוב של אדם הקב"ה עוזרו ועכ"ז הקב"ה מצד החסד משלם לאיש כמעשיהו כאלו עשה בעצמו הטוב וזה סימן אני לדודי אני צריך לסיוע דודי ואפ"ה דודי לי שהקב"ה מחשיב כאלו אני בעצמי עשיתי הדבר הטוב:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה