יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג
שו"ת אה"ח סימן א · כו
שאלה ישראל ועכו"ם שיש להם שותפות בחמץ והישראל לא מכר חלקו קודם פסח ונזכר בפסח מהו הדין או סגי לבער חלקי ושוב אינו עובר על ב"י ופ"י:
תשובה הנה בשג"א כ' בישראל ועכו"ם שהי' להם שותפות בחמץ ועבר עליו הפסח דמותר. בין חלק העכו"ם ובין חלק הישראל ועי' מק"ח סימן תמ"ח מ"ש בזה אך כל זה אם לא נזכר עד לאחר פסח דאינו אסור רק משום קנס דקייל"ן כר"ש ומטעם דבדרבנן אמרינין יש ברירה לקולא ולא לחומרא ע"ש אך בנזכר תוך הפסח משעה ואי ולמעלה דאז היה דאורייתא צריך לבער כל החמץ דבדאורייתא אין ברירה לקולא ואם מבער רק חציו עדיין י"ל דעבור ב"י על חצי הב' דאי א"ב יש לו חלק בחכי הב' ג"כ והנה לכאורה אם החמץ עומד בבית העכו"ם השותף ולדעת הפמ"ג סי' תמ"ג א"א ס"ק ואו דס"ל דמהני מכירה בחמץ לאח"ז איסורו שלא יעביר בו מזמן המכירה והילך פשיטא דא"צ לבער אך החצי והחצי הב' ישאר לעכו"ם על חלקו ושוב איכו עיבר בב"י וכן ראיתי באשל אברהם שנדפס מחדש מהה"צ מביטשאיטש זלה"ה ולאח"פ מותר מטעם ברירה ואפי' אם החמץ היא בבית ישראל וא"כ עדיין נשאר חלקו של עכו"ם באחריות ישראל מ"מ יש תקנה למכור החדר שעומד בו החמץ לעכו"ם והעכו"ם יקבל עליו אחריות החמץ דמותר לדעת המג"א סימן ת"מ סק"א וכ"ע האחרונים ודלא כהח"י וכ"ש אם העכו"ם יש לפנינו ומקבל החמץ לביתו או מוכר לו החדר. דודאי מותר לכ"ע אך לדעת הנוב"י והמק"ח דאין יכול למכור החמץ לאח"ז איסורו כיון דאוקמה רחמנא ברשותי א"כ אף לאחר המכירה עדיין החמץ ברשותו קאי ועבר על ב"י א"כ צריך לבער כל החמץ כיון דאין ברירה. ולכאורה נראה לפמ"ש הר"ן בנדרים דף מ"ו ע"ב גבי שותפים שנדרו הנאה זמ"ז דאפילו בחצר שיש בו דין חלוקה מ"מ אחר חלוקה מותרין להשתמש כ"א בחלקו דאף דקי"ל דבאורייתא א"ב מ"מ אנן סהדי שע"מ כן נשתתפו שלא יכול אחד לאסור על חבירו בענין שתהיה נאסרת אפילו לאחר חלוקה ומסתמא גם במטלטלין הדין כן וא"כ ה"נ לאחר חלוקה אין להישראל שום חלק בזה ואינו עובר על ב"י אף לדעת הרשב"א שם דס"ל דאף לאחר חלוקה אסורין מ"מ הא הרשב"א ס"ל כדעת הגאונים דחמצו של ישראל ביד גוי וקיבל עליו הגוי אחריות אינו עובר א"כ כשמוכר החדר לגוי ומקבל עליו אחריות שוב אינו עובר מעתה. אך ז"א דע"כ לא קאמר הר"ן אלא כי דבא האיסור ע"י חבירו כגון בנדר משא"כ כאן בחמץ אפקעתא דמלכא היא ועכצ"ל כן דאל"כ ל"ל להשאג"א טעם משום ברירה דאמרינין בדרבנן הלא בלא"ה מותר מטעם הר"ן הנ"ל אע"כ דל"ד מטעם שכ' ומ"מ בהפ"מ יש לסמוך על הפמ"ג דמהני מכירה מכאן ולהבא. ומותר ליתן להגוי סלקו אם הוא לפנינו ושוב אינו עבור בב"י ולאחר הפסח מותר החמץ דאמרינין ברירה. וכמ"ש בשג"א ואם אין העכו"ם לפנינו מ"מ יכול לחלוק שלא בפני העכו"ם אם היא דבר שוה כגון. י"ש ואף אם היא דבר שאיני שוה יכול לחלק בפני ג' הדיוטת כמבואר בחו"מ סימן קע"ו ע"ש ומכיר החדר שהחמץ עומד בו לעכו"ם והעכו"ם יקבל עליו אחריות כנ"ל שוב ראיתי שז"א דניהו דאם עבר ומכר לאח"ז איסורי הוה מכירה לענין שלא לעבור הב"י וב"י מכאן ולהבא. אבל לכתחילה בודאי אסור למכור דצריך לקיים מצות עשה דתשבות דהוה לר"י בשריפה ולחכמים בכ"ד שהבערו מן העולם וא"כ כיון דבדארייתא אב' נאסור ליתן להגוי סלקו ודוק: