יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג
שו"ת אה"ח סימן א · כד
נשאלתי מסופר סתים אם מותר לסיים הס"ת בחו"מ שכן דרכו שמציין האותיות של פסוק אחרון קודם החג ע"י שריטות דקות ובהו"ר בעת נתינת הס"ת לבהכנ"ס מתאספין אנשים הרבה וכ"א ממלא אות א' או יותר ועבור זה נותן איזה סך מעות להסופר שכתבו אם מותר לעשות כן:
והשבתי להתיר איתא במשנה מ"ק דף י"ט אין כותבין ספרי' תו"מ במועד ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרה וכן פסק בטוש"ע סי' תקמ"ה והיינו אפילו בס"ת של רבים דומי' דספר עזרה מ"מ אם יש להם ס"ת אחרת לקרות בו במועד אסור לתקן ולהגיה דהוה מעשה אומן וכל מעשה אומן אפילו לצרכי רבים כל שאין הרבים צריכין להם במועד אסור כמבואר בסי' תקמ"ד סי' ב' ולכאורה י"ל כיון דהסופר מציין קודם האותיות ע"י שריטות והם אינן עושין אלא שממלאין דיו הוי מעשה הדיוט שמותר לצורך רבים אפילו אינם צריכין להם עתה במועד כמבואר התם בסי' תקמ"ד סי' ב' וס"ת נקרא צרכי רבים כיון שנעשה לקרות בו בציבור וא"כ אפילו יש להם ס"ת אחרת מותר. אבל באמת ז"א דמעשה הדיוט מותר דוקא בשל רבים ומטעם דהוה קדירה דבי' שותפי ואין גומרין אלא בשעה שהן בטילין ממלאכתם ומתחברין יחד ואם לא יעשו עכשיו לא יעשו לעולם כמבואר ברא"ש והובא במג"א שם סק"ג עי"ש וה"ה כאן בס"ת אם הוא של שותפים רבים הי' מותר מעשה הדיוט ואפילו כיון מלאכתו במועד כמבואר שם במג"א אבל בס"ת של יחיד אף דעשוי' ג"כ לקרות בו בציבור מ"מ לא שייך ה"ט דהוה קדירה דבי' שותפי וכמבואר שם במג"א דאף בצרכי רבים אם יש מנהיג בעיר לא מיקרי צרכי רבים וא"כ אף מעשי הדיוט אסור אם אין צריכין לקרות בו במועד כגון ביש להם ס"ת אחרת לקרות בו וכמבואר בסי' תקמ"ד סי' ב' ע"ש אף דמדברי הג"ש הובא בשערי תשובה שם משמע דמעשה הדיוט שרי במצוה אף ביחיד ואינו צורך המועד עי"ש מ"מ מדברי רמ"א בסי' תקמ"ה סי' א' שכ' ונהגו להקל בכתב שלנו שאינו מעשה אומן משמע דוקא לצורך רבים מותר והתם מיירי לשכור ש"ץ דהוה ג"כ מצוה ואפ"ה דוקא לצורך רבים מותר ומטעם הנ"ל. אבל צרכי יחיד אפילו לצורך מצוה ומעשה הדיוט אם א"כ עתה במועד אסור. וכ"כ בפמ"ג מ"ז בסי' תקמ"ד אות א' א"כ א"א להתיר מטעם דהוה מעשה הדיוט אם הס"ת הוא של יחיד ואפילו בשל רבים אם יש להם מנהג שהדבר מוטל עליו דלא שייך טעם הנ"ל אין להתיר אם יש להם ס"ת אחרת ונ"ל להתיר מטעם אחר דאנן קי"ל דכל מלאכות מותר לעשות ע"י פועל עני שאין לו מה יאכל והנה הא דבעינן דוקא שאין לו מה יאכל זה דוקא בשאר מלאכות אבל בדבר מצוה קי"ל כר"י במשנה שם דס"ל דכותב תפילין ומזוזות ומוכר לאחרים כדי פרנסתן והיינו אפילו אם יש לו לחם ומים ורק שעי"ז ירבה בהוצאות יו"ט מותר כמבואר ברמ"א סי' תקמ"ה סי' ג' והוא דעת רש"י ותוס' לחד פי' וכן דעת הר"ן שם ומבואר בתוס' הטעם כיון שהוא צורך מצוה התירו אפילו ביש לו מה לאכול ורק שעי"ז יהיה לו הוצאותיו בריוח יותר לצורך יו"ט אא"כ הוא עשיר הרבה אז אסור אף בדבר מצוה. ואף דבטור סי' תקמ"ה כ' דדוקא תפילין ומזוזות מותר בישלו לו מה לאכול אבל לא בשאר ספרים לא התירו אלא באין לו מה יאכל. הנה הטור לשיטתו אזיל דס"ל דמניחין תפילין בחו"מ כמבואר בסי' ל"א ומש"ה ס"ל דר"י לא התיר אלא תפילין ומזוזות שצריך להן במועד. ומש"ה מותר אפילו ביש לו מה לאכול אבל לא בשאר ספרים ואף דבס"ת איכא ג"כ מ"ע ודומה לתפילין ומזוזות י"ל דבזה ג"כ אזיל לשיטתו ביו"ד סי' ע"ב דבזה"ז ליכא מצוה בכתיבת ס"ת שאין אנו בקיאין בחסירות ויתרות ע"ש אבל בר"ן מבואר בהדיא דר"י ס"ל דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין וע"ש דאף בחו"מ משמע דס"ל לר"י דלאו זמן תפילין ואפ"ה שרי בכדי פרנסתן והיינו אפילו ביש לו מה לאכול רק כדי להרבות בהוצאות יו"ט ע"ש וא"כ ה"ה שאר ספרים וכ"ש ס"ת יש להתיר בכדי פרנסתו וע"ש בהגה"ת ריא"ז שאצל האלפס שכ"כ פירוש שאף שאר ספרים מותר בכדי פרנסתו. לדעת הרי"ף שס"ל שאין מניחין תפילין בחו"מ וא"כ מסתמא הסופר אינו עשיר גדול דהא התקינו אנשי כנה"ג שלא יתעשרו. ופשיטא שמותר לכתוב בעצמו אפילו מעשה אומן כדי פרנסתו להרבות בהצאות יו"ט כמ"ש וכ"ש מעשה הדיוט אף דהמג"א כ' בסימן תקל"ד ס"ק ז"יין דאף באין לו מם יאכל לא התירו בפרהסיא וכאן הוא עושה לפני כמה אנשים מ"מ נ"ל דזה דוקא במלאכת חול דלא התירו אלה באין לו מה יאכל וזה אינו מפורסם אם אין לו אפילו פת לאכול משא"כ כאן אם אין עשיר מותר וזה מפורסם אם הוא עשיר או לאו ואף דכאן אינו כותב בעצמו רק אחרים כותבין והוא מקבל שכר עבור זה מ"מ גם זה מותר בחו"מ עיין ד"מ סימן תקמ"ב מ"ש בשם רי"ו דהיכי דמתרבי השכר לפועלים מותר לאחרים לעשות בחנם כדי שיתרבה השכר לפועלים ועי' מ"ש סי' תקמ"ב אות א' שכ' דהוא מפורש בגמרא דאיתא דף ט' ר"ח שרא להו לאבי' נגרי דבי' ר"ג למעבד להו עבידתא בחולא דמועדא. אמר כיון דאגר לא שקלי שרשויי הוא דקא משרשי' לי' ולית לן בה ע"ש והיינו דבי' נגרי דר"ג מסייעין לפועלין ושרשוי מרויחים לפועלין שנטלו שכר יותר והפועלין לא הי' להם מה לאכול מש"ה מותר וא"כ בנ"ד נמי מותר לאחרים לכתוב וכדי לאישתרשי הסופר ואף דהתם מיירי באין לו מה לאכול היינו משום התם מיירי בשאר מלאכות שאין מותר רק באין לו מה לאכול אבל במצוה שכבר הוכחתי דמותר בכדי פרנסתו היה דמותר לאחרים לכתוב כדי לאשתרשי' ליה בכדי פרנסתו. וכ"ש דהוה ג"כ מלאכת הדיוט דלדעת הג"ש מותר בלא"ה כמ"ש לעיל וכן יש להוכיח מהמשנה כדברי רי"ו דמותר לאחרים כדי לאשתרשי לפועל דאיתא במשנה אין כותבין שט"ח במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל מותר ופי' רש"י ואם אינו מאמינו המלוה ללוה או שאין לו מה יאכל לסופר אלמא דאם אינו מאמינו מותר לסופר אפילו יש לו מה יאכל לכתוב שטר משום דהוה צורך ללוה שצריך להמעות למועד עי' גמרא דף יז וטור סי' תקמ"ו ה"ה נמי מותר לאחר לעשות מלאכה לצורך הפועל שאין לו מה יאכל וה"ה בדבר מצוה בכדי פרנסתו אפילו יש לו מה יאכל ואף דמבואר בהג"א דהא דמתיר ר"י בחו"מ בכדי פרנסתו כ"ז מיירי באינו מכוון מלאכתו במועד. וכאן לכאורה בנ"ד הוה מכוון מלאכתו במועד מ"מ הב"י בסי' תקמ"ה פליג על הג"א וס"ל דאף במכוון מלאכתו במועד כיון דדבר מצוה היא ליכא למקניסא. ואף דהמג"א בסי' תקמ"ה ס"ק יו"ד ס"ל כהג"א מ"מ כ' דכאן לא מיקרא מכוון מלאכת במועד פדא כיון דהסופר עצמו אינו כותב כלום רק אנשים אחרים ממלאין בדיו את האותיות והם אינן מכוונים מלאכתן במועד. ואף את"ל כיון שעיקר ההיתר היא מחמת הסופר כדי שיהיה לו להרבות בהוצאות יו"ט וא"כ אם הוא מכוון מלאכתו במועד שוב אסור להם ג"כ לכתוב משום הרוחה דידי' דקנסינין לי'. אבל באמת זה לא נקרא מכוון מלאכתו במועד דע"כ קנסו במכוון מלאכתו במועד אלא היכי דאפשר לו לעשות המלאכה קודם הרגל והוא ממתין עד המועד שבטל אז ממלאכה אבל כאן א"א לו לגמור קודם המועד דאז יפסיד השכר שיש לו בשעת הסיום דאז העם טרודים וא"א לו לאסוף אותם זה לא מקרי מכיון מלאכתו במועד כנ"ל ללמוד זכות על הסופרים ואגב אבאר אם מותר לבשל פאווידיל פלאמין בחו"מ לצורך כל השנה גם אם מותר לבשל לצורך החו"מ והנה אם יש לו פלאמין שלושים מקודם החג ויש לחוש שמא יתקלקלו אם ימתין עד אחר החג פשיטא דמותר לבשל בחו"מ דהוה דבר האבוד ומותר לעשות מלאכה דאורייתא ובלבד שלא מכוון מלאכתו במועד אלא הא קמבעי אם מותר לקנות פלאמין בחו"מ ולבשלו ונראה לי שיש ג' חילוקים בדבר אם ימצא בריוח לקנות אחר החג ובזול כמו עתה פשיטא דאסור לבשל אף לצרכו על כל השנה כמבואר בסי' תקל"ג ע"ש סי"א וסי' ב' ובאם שלא ימצא אחר המועד לקנות בשער של עכשיו כ"א ביוקר. אזי מותר לקנות בוח"כ ולבשל לצורך כל השנה. עי' סימן תקל"ט סימן ט' גבי מי שצריך לקנות יין לצורך שתית כל השנה דאם לא ימצא אחר המועד כמו שמוצא עתה דמותר לקנות ולתקן החביות במועד אף דתיקון החביות הוא מלאכה דאורייתא. מ"מ כיון דמותר לקנותו שוב מותר לתקן החביות דהוה דבר האבד. ול"ד למ"ש המג"א בסי' תקל"ג ס"ק ואו גבי פירות שנתבשלו קצה דאסור ללקטם ולכבשם וז"ל אפילו אינם נמצאין אחר המועד דמלאכה גמורה לא התירו אלא בדבר האבד ועבורי רווחא לא מיקרי פסידא ע"ש דהתם קודם שבאו לידו רוצה לעשות מלאכה דאיריי' דהתם מיירי בשל הפקר ע"ש בפמ"ג זה לא התירו משא"כ כאן דאין עושה מלאכה דאורייתא דהקני' אינו אסור רק מדרבנן אף בשבת ויו"ט א"כ שוב מותר לבשל אח"כ דשוב הוה דבר האבד דיתקללו הפאלמין אם ימתין עם הבישול עד אחר המועד ובאם שלא ימצא כלל וכלל ליקח פאלמין אחר המועד מותר ליקח במועד אף לסחורה וזה כוונת רמ"א שם בסימן תקל"ט סי' ט' שכ' ואם היא דבר שאינו מצוי אח"כ להרויח בו מותר והיינו שאינו מצוי כלל וכלל אז מותר אף להרויח. ועי' חיי אדם מ"ש בזה. ע"ש ועיין סימן זכור.