יד יוסף חלק א· רבי יוסף יהודה שטרסברג
שו"ת אה"ח סימן א · כא
בטור א"ח סי' תס"ז כ' חיטין שנטבעו בנתר ויש בהם חשש חימוץ לא ימכרם לעכו"ם שמא יחזור וימכרנו לישראל אלא ימכרם לישראל מעט מעט בענין שיכול לאכלם קה"ע וכ' בע"ה אפילו אם לא הודיעו מותר והרמב"ם כ' שצריך להודיעו ומסתברא כבע"ה מדלא שרי אלא מעט שאם מודיע אפילו נמי עכ"ל הטור. וז"ל הרמב"ם מוכרו לישראל ומודיעו כדי שיאכלנו קודם הפסח ואם מוכרו לעכו"ם קה"פ מוכרו מעט מעט לכל אחד כדי שיאכלנו קוה"פ שמא יחזיר העכו"ם וימכרנו לישראל וכ' הה"מ שנראה מדברי הרמב"ם שלא הי' גורס קבא קבא לישראל אלא גרס קבא קבא סתם ולזה כ' ואם מוכרו לנכרי מוכרו מעט מעט וההיתר שכ' במכירה לישראל ובהודעה פשוט היא ולא הוצרך בגמרא להזכירו עכ"ל. וא"כ מוכח מדברי' דלרמב"ם אם מודיעו מותר למכור לישראל אפילו הרבה ביחד ורק בעכו"ם בעינן קבא קבא, ומזה הקשה ב"י על הטור שכתב ומסתבר כבע"ה מדלא שרי אלא מעט הא באמת לרמב"ם מותר אפילו הרבה אם מודיעו. והנה מדברי כלם נלמד דס"ל דאם מודיעו אפילו הרבה ולא חיישינן שמא ישכח מלהודיע. ולי יש תימא רבה ממשנה מפורשת בדמאי כ"ג משנה ג' איתא שם כל דבר שאין אדם רשאי למוכרן דמאי לא ישלח לחבירו דמאי ר' יוסי מתיר בודאי ובעבד שיידיעני וכ' רע"ב דמודה ר"י שבדמאי אסור וכ"כ הר"ש שם והוא מהירושלמי והטעם דחיישינן שמא לא ידיענו דדוקא בודאי טבל אינו חושש ר"י שמא לא יודיענו אבל בספק לכ"ע חיישינן שמא לא יודיענו וכ' הרמב"ם בפי' המשנה דאין הלכה כר"י ואף בודאי חיישינן שמא לא יודיענו וא"כ קשה מ"ש כאן גבי חמץ דלא חיישינן שמא לא יודיענו ומותר למכור אפילו הרבה ובלבד שיודיענו. ואדרבא כאן בחיטין שנטבע בנהר הוה רק ספק חמץ עי' מג"א סי' י"ב וכן משמע לשון הטור שכ' ויש בהם חשש חימוץ משמע דהוה רק ספק וא"כ אפילו ר"י מודה דחיישינן שמא לא יודיענו ע"כ נראה לדעת הרמב"ם דאף במודיע לו בעינן מעט מעט וכן מוכח לשון הרמב"ם שכ' ומודיעו שיאכלנו קודם פסח משמע דמיירי במעט שיוכל לאוכלו קה"פ ובזה דוקא מותר במודיע ולא חיישינן שמא לא יודענו דאף אם לא יודיענו דלמא אכיל לי' קה"פ אבל הרבה אסור אפילו במודיע והא דשרי בעכו"ם מעט מעט אף דלא שייך גבי' הודעה משום דגבי עכו"ם איכא ס"ס שמא נא ימכרם לישראל ושמא יאכלנו קודם הפסח או מטעם דמעט קונה לצורך עצמו וכמ"ש הכ"מ. ולפ"ז י"ל דגם הרמב"ם גרס בגמרא קבא קבא לישראל ומיירי במודיע והדין דמוכר לעכו"ם הוא מסברא משום ס"ס או משום דמעט קונה לצורך עצמו ולפ"ז ל"ק קושיות הטור על הרמב"ם מדלא שרי אלא מעט ואם מודיע אפילו טובא נמי דבאמת טובא אסור אף במודיע וכמו שהוכחתי מן המשנה והא דלא שרי התם במשנה מעט מעט משום דהתם בטבל אין חילוק בין הרבה למעט וכן דעת הרש"ל והט"ז וראי' נכונה הבאתי מן המשנה הנ"ל: