סוגית רוכב ומנהיג
דף ח':
גמ': "שמעית מיניה דמר שמואל תרתי רכוב ומנהיג חד קני וחד לא קני ולא ידענא הי מינייהו היכי דמי אילימא רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני וכו'".
רש"י ד"ה מנהיג לחודיה: "בעינן שתעקור יד ורגל" – משמע שברוכב לא הלכה כלל ודלא כתוס' שכתב שצ"ל שאזלא מעט מחמתיה פחות מהמנהיג וס"ל כמש"כ בשיטמ"ק שרוכב קנינו בגלל שתפיס בה ושמנהיג ברגליו זהו גם בגלל משכיה שהולכת מחמתו. אא"כ נאמר שרש"י ס"ל שאף ברוכב רגיל הולכת קצת אבל זהו רק מכובד ישיבתו ולא משך להדיא. וכן מציינים כן בשם הרש"ש והרמב"ן.
תוס' ד"ה מנהיג: יעוין בתוס' הרא"ש והריטב"א והחכמת מנוח (ובעצם הדבר אם בהמה גסה נקנית במשיכה או רק במסירה יעוין רש"י ותוס' קידושין דף כ"ה: נחלקו).
מוסירה – נחלקו הראשונים דעת רש"י (כאן ובקידושין) שצריך מסירה מיד ליד, וכ"כ הריב"ם בתוס' שם (ד"ה בהמה) שמסירה בעינן מיד ליד וההוכחה מגמ' שלנו מאן קמסר ליה דליקני, אך התוס' שם והרבה ראשונים כאן (יעוין בריטב"א ועוד) חלקו ופירשו דכוונת הגמ' היינו מי אמר ליה לך חזק וקני. ואדרבה כתב הריטב"א אם מהות קנין מסירה זה המיד ליד כרש"י מה הוזקקה הגמ' להסביר למה במציאה ונכסי הגר לא קני.
תוס' ד"ה או דלמא מנהיג עדיף: יעוין בתוס' הרא"ש ובריטב"א.
ומש"כ דמתניתין איירי במוחזק וסוגייתנו באיך קונים ומי קונה – יעוין בקצוה"ח שביאר שמרש"י מבואר בע"א גבי אלא מהא היו שנים רוכבין ע"ג בהמה... ממשנה יתירה, ופירוש רש"י ... ומבואר שגם ברוכב ומנהיג צריך להגיע לדין קנין המגביה מציאה ובזה איירי מתניתין . וא"כ בע"ב דהסתפקה הגמ' רכוב ומנהיג מי עדיף ולא פשטה מהמשנה היינו משום שספק הגמ' מי מוחזק טפי וכמשמע בלשונו בד"ה אלא רכוב במקום מנהיג שניהם באים לפנינו זה רכוב וזה מנהיג זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי... דמשמע שהשאלה מי מוחזק, ותוס' כתבו שהספק מי קונה ובמתניתין מי המוחזק ע"כ חולק וס"ל שברכוב ומנהיג א"צ להגיע לדין המגביה מציאה וראיית הגמ' לעיל בע"א לדין המגביה מציאה מהמשנה יתפרש כמש"כ שם השיטמ"ק בשם הריטב"א דחזינן ששנים שעושים פעולה ביחד קונים ואין חיסרון לכ"א בגלל צירוף חבירו וממילא ה"ה למגביה מציאה שיקנה, ונמצא שרש"י ותוס' חולקים בחקירה זו, יעו"ש באורך (והעיר הבה"ח אברהם מולה נ"י הרי תוס' בע"ב לומד שהמשנה מיירי במוחזקות ואי"ז כהריטב"א. ואמר הרב שנראה דמ"מ תוס' ילמד ע"ד הריטב"א שאחיזת חבירו לא פוגמת את הגבהתו למוחזקות / לקנין כ"א בדרכו).
ויעוין בגליון הש"ס על סוף התוס' מה שהקשה, ולפי הקצוה"ח זו מחלוקת יסודית אם דווקא בטלית אמרינן כמונחת ע"ג קרקע אי לאו מטעם המגביה מציאה קנה אבל ברכוב ומנהיג דאזלה מחמת ר"א לא.
הרמב"ם פ"ט מהל' כלאיים הל"ט פוסק שהיושב בעגלה לוקה, ואע"פ שלא הנהיג שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך העגלה... והקשה בכסף משנה הלא בסוגייתנו שמואל הפך ותני וחכמים פוטרים ותירץ דאפשר דמשמע לרמב"ם שהוא לחוד סבר כן אבל שאר רבנן לא מהפכי וקי"ל כוותיהו, והרא"ש כתב שרבנו יצחק פסק כשמואל שלא מצאנו אמורא שחולק עליו וכל מה שהקשו עליו תירצו, והרי"ף לא הביא דברי שמואל כלל אלא המשנה כצורתה משמע דליתיה לדבריו ואף דשנינהו לפירכי שינויי דחיקי הוא, יעו"ש. ובאמת שבגמ' לקמן מתיבי היו שנים רוכבין ע"ג בהמה וכו' מני אילימא ר"מ השתא... אלא לאו רבנן מבואר שר"מ מחייב וחכמים פוטרים כדאפיק שמואל, ודו"ק. וזה כדברי רבנו יצחק שהביא הכ"מ. והקשה בספר אבי עזרי דלפי"ז שהיושב בעגלה לוקה נמצא דחשיב מעשה קנין וא"כ למה בהלכות מכירה השמיטו הרמב"ם והשו"ע הלכה מחודשת זו שאם היתה עגלה נוסעת ונכנס א' לתוכה לישב קונה ולא הוזכר כן בהל' קנינים שבגמ' דימו אותם זל"ז, ותירץ שעיקר הקנין ברוכב שקונה זה כי הולכת מחמתו אך המעשה שפעל שתלך מחמתו זה הרכיבה, וקונה מדין משיכה 'זה שם הקנין' ואפי' בקורא לה והיא באה קונה מדין שהלכה להדיא מחמת קולו וזהו בכלל קנין משיכה, משא"כ ביושב אין כאן מעשה קנין להדיא שפועל אזלא מחמתיה (ונ"ל כוונתו שלא ניכר במעשה באופן ישיר שמחמת זה הולכת אלא הוי כעין גרמא שהולכת מחמת זה וכמתעסק בעלמא הוא) יעו"ש.
(מה דאפיק שמואל כדי שחכמים שהם הלכתא יהיו הפוטרים היינו משום דס"ל בפשיטות שכן הוא הדין והאמת ומצינו ביותר מזה במג"א סימן קנ"ו שחכם הרוצה שתתקבל דעתו לימריה משמיה דגברא רבא דליקבלו מיניה).
רש"י ד"ה במנהיג ברגליו: דקנייה במשיכה שבועט בה ברגליו והולכת מחמתו כדרך רוכבי סוסים עכ"ל. משמע קצת דס"ל שברוכב לבד אין הולכת מחמתו כלל וכמש"כ בשיטמ"ק ודלא כשיטת התוס' ד"ה רכוב.
שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור פירש רש"י חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה (ויעו"ע ברש"י עירובין) – בראשונים מבואר שכשעושים משיכה אף שלא כדרך קונה ובסוגייתנו הספק במקום שיש אחר שמושך איתו והי מינייהו גבר, וכן מבואר עפ"י תוס' ד"ה רכוב וד"ה מהו ובראשונים ובעיקר משמע כן בגמ' דף ט'. במקח וממכר דאמר ליה קני כדרך בני אדם קונים... משמע דבל"ה מועיל בכל גווני.