אור ברסלב

יד הלוי - מסכת בבא מציעא

דף כ"ה

דף כ"ד

גמ': "תנינא להא דתנו רבנן מצא כלי ולפניו פירות כיס ולפניו מעות הרי אלו שלו מקצתן בכלי ומקצתן על גבי קרקע מקצתן בכיס ומקצתן על גבי קרקע חייב להכריז וכו'"

"תנינא להא דת"ר" דהיינו דיוק הגמ' מהמשנה זהו סיוע להא דת"ר... ותנא דידן מסייע לברייתא. וזו כוונת התוס' הא בכובא וכיתנא פירוש רש"י דמתני'... וכל רואה יפלא היכן הרש"י הזה. וע"כ כדאמרן. ובעצם פירוש רש"י ותוס'. יעוין בריטב"א דתוס' לא ניח"ל כפירוש רש"י וכתבו ודוחק. דאע"פ דפשתן מיקרי פרי זהו דוקא זרע פשתן, אבל לאחר שעובד לא פרי מיקרי.

ומה שהביאו התוס' פירוש ר"ח, י"ל הטעם שהר"ח חלק כיון שאם השאלה מרישא א"כ אין צריך התלמוד להברייתא וממתני' גופא כבר קשיא. ולכן כתב הר"ח שהשאלה מסיפא דברייתא, כ"כ השיטמ"ק בשם הגיליון, אך ברע"א (ד"ה שם בגמרא) עמד בשאלה זו וכתב לחדש שהיה לגמ' צד דטעם המשנה דהרי אלו שלו כיון שהבעלים מתייאשים דחוששים שנפלו הפירות למרחוק. אך בפירות בכלי אף שמתייאשים לא מהני יאוש זה דהוי יאוש ברשות דלא מהני (דאף שמקום זה אינו משתמר ולענין קנין לא הוי חצר, אך לענין שלא יצא מרשות הבעלים ע"י היאוש סגי בהכי). ובברייתא שכתוב דחייב להכריז י"ל שמדובר בדברים שאינם חשובים דהוי יאוש של"מ, ולכן הביאה הגמ' להברייתא ת"ר דמבואר במקצת פירות בכלי גם מה שבחוץ הוי לבעלים, דאם איתא שהבעלים מתייאשים אז אותם שבחוץ שיזכה בהם. אלא ע"כ דלא הוי יאוש כלל שאין דרך כלל שיפלו כל הפירות. וע"כ הא דפירות לפני הכלי, היינו משום שתולים בעלמא, ולכן שאלה הגמ' טוב לאחר שהביאה הברייתא.

וצ"ל שרש"י למד שפירות בכלי אין זה יאוש ברשות בחצר שאינה משתמרת הוא, ויעוין בספר עין יעקב שציין ראשונים רבים ועוד דס"ל כן. ושלכן לא מהני יאוש בקרקע ואינה נגזלת, יעו"ש. ובריטב"א הביא עוד פי' לגמ' שעיקר התירוץ אם מיירי בכובא או בצנא, לא משנה מה מכיל נמצינו למדים ארבע פירושים לשאלת ותירוץ הגמ'.

גמ': "ורמינהו מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן חייב להכריז בא בעל סימן ונטל את שלו זכה הלה בדבר שאין בו סימן אמר רב זביד לא קשיא הא בכובא וכיתנא הא בצנא ופירי וכו'".

הקצוה"ח רס"ב ב' כתב דשיעור הקירבה לא נאמר בזה אך יש ללומדו מע"ז ריש פרק ר"י גבי אבנים שנמצאו בצד מרקוליס ואמרו שם במקורבות כו"ע לא פליגי דאסור. ובמסקנא אמרו שמודה ר"ע בנמצאו תוך התפיסה של מרקוליס שהוא תוך ד' אמות. ולתוס' שם גם למסקנא לא הוי מקורבות רק אמה או חצי אמה, ומכאן ואילך רחוקות יעו"ש. וא"כ ה"נ כשמצא פירות בצד הכלי שיעור המרחק ד"א לרש"י, ואמה או חצי אמה לתוס'.

אך הנתיבות (שם בסק"ו) חלק שאין ראיה מזה דשאני מרקוליס שעבודתו שזורקים לו אבנים דמחמת זריקה נופל יותר למרחוק משא"כ הכא י"ל שתלוי הכל באומד אם יש לתלות בזה. ואין שיעור קבוע.

במהרש"א מבואר שלדעת רש"י תירוצי הגמ' פליגי לדינא בצנא דפירי, ולתוס' לא פליגי לדינא רק איך ליישב הסתירה, ויעו"ע ברא"ש דמשמע דפליגי ולכן כתב והלכה כדברי כולם להחמיר, יעו"ש.

גמ': "צבורי פירות וצבורי מעות: שמעת מינה מנין הוי סימן תני צבור פירות שמעת מינה מקום הוי סימן תני צבורי פירות".

תוס' הרא"ש הקשה שבמעות גם ציבור אחד הוי מנין סימן, דג' מטבעות זו ע"ג זו זהו צבור (נקט כהריטב"א, החדשים, דג' מטבעות זה הסימן והוא פי' לציבורי מעות, וצבור עצמו, לא הוי סימן), ותירץ שבאמת הראיה מציבורי פירות, ובמעות נקט אגב פירות, אך בשיטמ"ק בשם הגיליון כתב דבפירות אין הצבור מנין דמיירי בפירות קטנים שאין דרך למנותם ולדעת סכום מנינם.

גמ': "אמר רבי יצחק מגדלאה והוא שעשויין כמגדלין תניא נמי הכי מצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו עשויין כמגדלים חייב להכריז וכו'".

בריטב"א הקשה אם איתא שדוקא בכה"ג חייב להכריז א"כ מאי בעי ר' ירמיה כשיר כשורה... וכן איזה סימן הוא הלא כיון שלא מכריזין בפחות מג' כל אחד יתן סימן זה (כעין טבעא מכריז) ויעו"ש מה שהקשה עוד. והכריח שאין זה אלא גילוי מילתא שרק במגדל הוי דרך הינוח דבל"ה חוששים לנפילה ולא יודע המנין וא"צ להכריז. וכ"כ עוד ראשונים.

ויעו"ע בתוס' ד"ה והוא שעשוין כמגדלים: ופירוש דבריו ביתר שאת יעוין ברא"ש ובחכמת מנוח.

תוס' ד"ה הא גופא קשיא: יעוין במהרש"א, ובמהר"ם (אך מש"כ המהר"ם דפשיטא ליה דציבורי מעות היינו ג' מטבעות ופירושי קמפרש, דתרתי ל"ל, בתוס י"ל שהו"א ללמוד במשנה כן, אך לאחר הברייתא שנקטה תנאי דג' מטבעות בלי לשון ציבורי מעות. מבואר דבפ"ע הוא, ונפק"מ בכ"ז אם ס"ל כהריטב"א ודכוותיה).

מאי מכריז יעוין בחידושי הר"ן פלוגתא דרש"י והרמב"ן.

וכן אם קושית הגמ' קאי רק לר' יוחנן או גם לר' חנינא, ואם הגמ' הקשתה כן או הוא גופיה.

גמ': "אמר רבינא טבעא מכריז בעי ר' ירמיה כשיר מהו כשורה מהו כחצובה מהו כסולם מהו פשוט מהא חדא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כל שאילו מכניס לה קיסם ביניהן ונוטלם בבת אחת חייב להכריז".

לגירסא שלפנינו וכ"ה ברש"י וברא"ש הגמ' פשטה ספק דסולם של ר"נ, אך השאר אכתי איבעיא, אך ברמב"ם פט"ז הל"ב גירסא אחרת לו ול"ג גרס פשוט מיהא חדא.. אלא אר"נ כל שאילו... והוא מילתא בפ"ע, ושום ספק לא נפשט – כ"כ בביאור הגר"א כאן ועל הרמב"ם שם, וכן נראה בפירוש ר"ח כאן. והנה שאר ספיקות לכו"ע אכתי לא איפשיטא ועלו בתיקו, וכתב הרא"ש דאזלינן לחומרא דאיסורא הוא ומכריז, ואזיל לשיטתו לעיל דף כ"א. בספק הגמ' חצי קב וכו' דעלתא בתיקו וכתב שחייב להכריז דספיקו לחומרא. אך הרמב"ם כאן כתב דכל אלו ספק הם ולא יטול, ואזיל לשיטתו לעיל שגם שם פסק (פט"ו הלי"ב) שמספק לא יטול ואם נטל אינו חייב להכריז, ולא חייש לספק דאורייתא שהקשה הרא"ש, יעוין בתחילת הפרק מש"כ בזה בשם הגר"א והאבן האזל ושיעורי הגר"ש רוזובכסקי. אך הנה מה שהבאתי עוד לעיל להסביר שיטת הרמב"ם בשם הר' אלישיב זצוק"ל דא"צ להכריז מטעם דאיכא ספק ספיקא, דברמב"ם שם כתב היו מפוזרין בפחות מד"א לא יגע בהם שמא הבעלים הניחום, כלומר רק מספק, וכשמצטרף הספק השני חצי קב בשתי אמות וכדו' הו"ל ס"ס. וזה שהמשיך הרמב"ם שם באותה הלכה, יעו"ש. ואם כי הדיוק נחמד ומתקבל, העיר הגר"י דהאן שליט"א מסוגייתנו דהרמב"ם הלא גם כאן בסוגייתנו בספיקא דכשיר כשורה... דעלו בתיקו פסק שא"צ להכריז, והלא כאן אין ספק ספיקא, וע"כ אין הטעם משום זה אלא איכא טעמא אחריני, ודפח"ח. עיין מה שכתב הגרש"ר שם לחלק מדין מרא קמא רגיל וכל מש"כ באורך אך גם זה דחה הגר"י דהאן ובספרו עין יעקב הסביר מהלך חדש בענין.

תוכן העניינים

יד הלוי - מסכת בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה