דף ז'
גמ': "אלא מאי אית לך למימר עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק הכא נמי עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מאי ספיקות אילמא ספק בכורות יהיה קדש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש אלא ספק פדיון פטר חמור וכו'".
הנה כידוע נחלקו הראשונים בדין ספק דאורייתא שהדין שצריך להחמיר בו, דעת הרמב"ם בתשובה וכן בפ"ט מהל' טומאת מת, דרבנן הוא שהחמירו בספק התורה, אבל מדאורייתא יש להקל בספיקה, וכמבואר בקידושין דף ע"ג. ממזר ודאי אמר רחמנא ולא ממזר ספק. והרשב"א שם חלק עליו וסבר שמדאורייתא צריך להחמיר יעו"ש מה שהוכיח. ובספר שב שמעתתא א' פ"ג, הוכיח כהרשב"א מסוגייתנו 'אילימא ספק בכורות יהיה קודש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש', וא"נ שבספק מותר א"כ היכי הו"ל קדוש כבר יעו"ש. אך הגר"ש שקופ בשערי יושר ח"א פ"ב אות ד', דחה את דבריו בתרתי, הן מצד שגם לרמב"ם עצם האיסור נמצא ואם כלפי שמיא יודעים שזה בכור לא חל בו קדושת מעשר ולכן זה ספק עשירי, ועוד דהביטול ברוב מועיל גבי האיסורים ולא לגבי הקדושה, כלומר אפי' שמותר בגיזה ועבודה קדושה שבו לא הופקעה, יעו"ש שהוכיח בבירור יסוד זה, ואכמ"ל (וכעין זה ברשימות בשמעתתא להגר"מ שטרנבוך שכתב כן). ואדרבה היה מקום להוכיח כדברי הרמב"ם מהגמ' מזה שדרשינן עשירי ודאי ולא ספק ש"מ שספק מותר מה"ת שהלא אין כאן איזה יתור שמלמד כן אלא ממילא ילפינן שאם התורה אמרה עשירי ש"מ דוקא ודאי עשירי. ואמר הרב שראה שכתבו כן באחד הספרים. ומלבד זאת הוסיף שחשב לומר הלא יש אחרונים שכתבו שהרמב"ם מדבר רק באיסורי ל"ת משא"כ במצוות עשה לא, יעוין פרי מגדים סימן י"ז, ועוד טעמים שונים וא"כ כאן בסוגייתנו לא קשה. אך באמת השב שמעתתא עצמו דחה ראייתו נגד הרמב"ם. שהרמב"ם לשיטתו שפסק שתקפו כהן אין מוציאין מידו וממילא ההקדש מועיל, כתקפו כמבואר בגמ' לעיל, שאם אין מוציאין ש"מ שיש לכהן חלק בו ולכן אסור בגיזה ועבודה, והרמב"ן והר"ן סברו להם שתקפו מוציאין א"כ מה שאסור בגיזה ועבודה אינו אלא משום דקדושה הבאה מאיליה והוי ספק איסור ולשיטתם דלחומרא מה"ת ממילא הוה ליה עשירי ספק וקדוש מספק.
תוס' ד"ה ולא עשירי ספק: יעו"ש בתוס' חולין דף כ"ב: מה שתירץ ותוכן דבריו הלא המה בתוס' רא"ש כאן.
תוס' ד"ה מפריש: יעוין בשיטמ"ק בשם מורו שחדא מיתרצא בחברה וס"ד כיון שמפסיד לכהן כיון שבחד סגי לא יכול להפריש עשרה כי מפסידו קמ"ל רב נחמן והיינו "והן שלו" שא"צ ליתנן.
גמ': "שניים אדוקים בטלית זה נוטל עד שידו מגעת וזה נוטל עד שידו מגעת והשאר חולקין בשוה מחוי ליה רבי אבהו ובשבועה אלא מתניתין וגו'. אמר רב פפא דתפיסי בכרכשתא וכו'".
אם כל המשנה דיברה בתפיסי בכרכשתא – יעוין בתוס' רא"ש בראש הפרק שביאר שהמוחזקות עוברות להיכן שדנים ובכולה שלי וחצי הוי כשניים אוחזין בחצי, ויעוין בתפארת ישראל.
אם גם בקידושין יש דין שלא יכול לנתק – יעוין במאירי קידושין דף ט'. והארכנו בכל זה בשיטת הרמב"ם והראשונים.