אור ברסלב

יד הלוי - מסכת בבא מציעא

דף ג'

עד המסייע אם פוטר משבועה

גמ': "שבועה זו מדרבנן היא כדרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי היא".

כתבו תוס' רבינו פרץ הרא"ש והריטב"א שגם בתחילה הגמ' הבינה שזה מדרבנן אלא שסברה שטעם השבועה כבעלמא כדי שלא ישקר ומשני שזה תק"ח שבכלל לא יתקוף כאו"א בטלית חבירו, אך צ"ע למה פשיטא להו כך והוזקקו לומר כן, הרש"ש נתן טעם לזה א. דלקמן ק', אמרינן שמודה סומכוס היכא שהשבועה דאורייתא. ב. ברמב"ם בתחילת הל' טוען ונטען כתב שג' שבועות בלבד מה"ת מודה במקצת. ע"א המכחיש ד' שומרים, וא"כ לא יתכן שכאן זה דאורייתא, ומה שתירצה הגמ' שכאן זה תק"ח צ"ל ששם לא תיקנו דלא שכיח שיוולד ספק בזה (ריטב"א).

במהר"ם שיף כתב למסקנא דשבועה זו מתק"ח שלא יתקוף מעיקרא. א"כ למה צריך ב' בבות במשנה, הרי א"א לומר אבל מקח וממכר ליכא למימר הכי, דמ"מ יש לישבע מתק"ח (ולכאורה כ"ז אליבא דשיטת רש"י שם).

גמ': "לימא מתניתין דלא כרבי יוסי דאי כרבי יוסי הא אמר א''כ מה הפסיד רמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו אלא מאי רבנן כיון דאמרי רבנן השאר יהא מונח עד שיבא אליהו".

ברשב"א שאל איך הגמ' לא הבינה בתרוויהו בהדדי אגבהוה בשאלה הרי כך אמרנו לעיל ותירץ שכל פירכות הגמ' לימא... לימא... כ"א אמרה בפני עצמו ומי ששנה זו לא זו. אך השיטמ"ק אומר שי"ל שלאחר מסקנת הגמ' שזה תק"ח א"כ אולי הו"א דלא איכפת שתרוויהו הגביהוה.

יעוין ברעק"א בגליון הש"ס מה ששאל [ובעצם שיטתו וחילוקו של ר"י אם רבנן פליגי נחלקו הראשונים].

מה הדין במנה ג' כששניהם שמא אם הפקיד מאתיים? יעוין בנחלת דוד (ד"ה ודע דבהא) שאם בודאי אין רמאי כלומר בידיעה ברורה שאין וכגון שטוען שמא חולקים גם דאין חלוקה אמת אבל היכן שאין ודאי רמאי זה תלוי בחלוקה יכולה להיות אמת, ויעוין בטור חו"מ סימן ש' ובש"ך על השו"ע.

גמ': " מעיקרא בין לרבנן ובין לר' יוסי התם גבי חנוני על פנקסו דקתני זה נשבע ונוטל וזה נשבע ונוטל מ''ש דלא אמרינן נפקיה לממונא מבעה''ב ויהא מונח עד שיבא אליהו דהא בודאי איכא רמאי וכו'".

מדברי הגמ' מדוייק שודאי רמאי זה גם סיבה לקנוס שלא ישלם. והנה בריטב"א (החדשים) שאף שהחלוקה כאן יכולה להיות אמת מנ"ל שיתכן שפרע חצי כל הנידון זה בין הבעה"ב אליו ואיליו לא שייך שפרע.

גמ': "תני רבי חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז נותן לו חמשים זוז וישבע על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מק''ו וכו'".

מהו יסוד דין חנוני? הרמב"ן במלחמות בשבועות שם שכלפי הפועלים נחשב כא"י אם פרעתיך דקי"ל בב"ק דף קי"ח שחייב שיש חזקת חיוב (והשבועה תק"ח) וכלפי החנוני זה א"י הלויתני והיה צריך לילך בפחי נפש ומה שהוצרכו לתקן שבועה משום דלא אמר ליה בסהדי הב ליה. אך בעה"מ שם חולק ולומד ששניהם זה א"י אם פרעתיך וחייב מה הדין רק חז"ל תיקנו בשניהם שבועה. ויעוין בש"ך (סימן צ"א ס"ק י"ב) מש"כ בדבריהם ובריטבא החדשים כאן.

תוכן העניינים

יד הלוי - מסכת בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה