יד דוד על תענית· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ל:
לא הי' ימים טובי' לישראל עין יוסף מ"ו ע"ד:
רש"י שנתנו בו לחות בית דוד א"ח פ"ח ע"ד:
תוס' ד"ה כל העושה מלאכה כו' כלומר באותו מלאכה שרגיל כו' כתבו כן כדי לבאר דלא נטעי מדקאמר לעולם שבכל שאר מלאכות ג"כ אינו רואה סימן ברכה והא ליתא אבל מה שכתבו רגיל הוא מגומגם:
באותו דבור אבל מכל מקום אין לאסור לשתות משאכל סעודה המפסקת בוודאי דאף לאכול מותר כמ"ש הפוסקים. ועיין בהרא"ש אלא כיון דאכל סעודה המפסקת אין דרך לאכול עוד רק לשתות ולהכי קאמרי לשתות:
תו' ד"ה יום שהותרו השבטים כו' פירש דהיינו י"ט נתחבטו המעיינים בזה הדיבור ונראה דכוונתם משום דבשלמא יוה"כ הוא בכל שנה י"ט מצד עצמותו כיון שהוא יום סליחה ומחילה וכפרה כדאמר הגמרא אבל ט"ו באב אינו עכשיו י"ט מצד עצמותו אלא פעם אחד הי' י"ט לישראל ביום שהותרו השבטים וזה שכתבו היינו י"ט כלומר מה שאמר רשב"ג לא הי' ימים טובים לישראל אין הכוונה שכל שנה הוא יום טוב ט"ו באב כי מה טובתו לישראל בשלמא יוה"כ ניחא כמ"ש לזה כתבו פירש היינו י"ט כלומר אותו ט"ו באב שהותרו שבטים זה הי' י"ט לישראל ועל זה כיון רשב"ג ומה שאמר שבהן בנות ישראל הוא רק לזכר ואינו י"ט. ועיין חזון עובדיה רכ"ו ע"ב. ועיין פנים מאירות ח"ג סימן ז' אמרי שפר למהראנ"ח. רצוף אהבה. ועיין ב"ב קכ"א:
תוס' ד"ה יום שכלו מתו מדבר ב"ב קכ"א ובמה שכתבתי שם ובחוות יאיר בתשובה למהרד"א סוף הספר ובהשמטות מה שכתב המחבר: