יד דוד על תענית· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כז.
עיקר שירה בפה. חקרי לב נ"ט:
משה תיקן להם לישראל שמנה משמרות. עיין רמב"ן ומגילת אסתר עשין ל"ו:
רש"י ה"ג ת"ר כ"ד משמרות הי' בארץ ישראל. נראה דכתוב כן לאפוקי מגירסת רבינו ישעי' בס' המכריע דגריס כ"ד משמרות בירושלים וסיפא פרושא דרישא הוא ופרושא שכ"ד חצי משמרות הי' עולים לירושלים וחצים ביריחו ורשי' גרס במקום ירושלים ארץ ישראל ומה שאמר וי"ב ביריחו מפרש כיצד הי' י"ב ביריחו היינו כשהי' עולים לירושלים נשאר י"ב ביריחו:
רש"י ה"ג הגיע זמן המשמר כו' לא נהירא לי רשי' לא כתב מהו לשון האחר ונראה לי דבלשון זה שכתב רשי' ס"ל דרישא דקתני כ"ד משמרות נמי גרסינן בירושלים ולפיכך גרסי' הכי חצי משמורת עולת ליריחו כי בשאר הזמני' לא הי' משמרות ביריחו אבל לפי לשון הראשון דגרסינן בארץ ישראל משמע דתמיד הי' י"ב משמרוח ביריחו וא"כ גרסינן חצי המשמרה הי' עולה מיריחו כמו שהוא הנוסחא לפנינו:
רש"י ד"ה מעכבין את הקרבן אם אין מעמד מכולן כו' רשי' ס"ל דהוה מעמד מכולן מכהנים ולוים וישראלי' כמ"ש הריטב"א בשמו אלא שהריטב"א נחלק עליו וכתב דאנשי מעמד לא הי' אלא מישראל וכן נראה באמת מדברי רשי' במשנה כי כהנים הי' לעבודתן ולוים לשירם. אמנם יש ליישב דברי רשי' במשנ' שגם הוא סובר כן ורק בא לפרש מה שאמרו במשנ' כהני' ולוי' עולים לירושלים דהיינו כהני' לעבוד' ולוים לשיר אבל עכ"פ הי' מעמיד מכולם בירושלים כמ"ש ומכל המעמדות הי' קבועין בירושלים לעמוד על קרבן אחיה' ומשמ' דכל המעמדו' דקאמ' היינו כהני' ולוי' וישראלי' וסבר רשי' דהמעמד וודאי מעכב דקרבנו של אדם אינו קרב אא"כ עומד על גביו אלא דקשה דא"כ צ"ל דרשב"א סבר דהמעמד אינו מעכב וא"כ הו"ל להגמרא למימר דבהא פליגי דהרי רשב"א לא חשיב ישראל רק כלי שיר. ואפשר לומר דהא לא צריך לומר דפליגי דבוודאי בהא פליגי ורשב"א סבר דמעמד לא מעכב מישראלים כיון דהי' שם עכ"פ כהנים ולוים ואטו הני לאו ישראלים נינהו וא"כ אין קרבן קרב שלא בפניו כך היה נראה לכאורה אמנם בתוספתא גרסינן בדברי רשב"א כהנים ולוים וכלי שיר והעם נמצא דגם רשב"א סבר דישראל מעכבי אבל אינן חולקים שמואל ורשב"א רק בכלי שיר וכן איתא בירושלמי תני ר"ש כהנים ולוים וישראלים וכלי שיר מעכבי' ואע"פ שלא נזכר שם רשב"א מסתמא הוא רשב"א כיון שמצינו כן בתוספתא ועיין בחסדי דוד שכתב דצריך להגיה בגמ' דידן כמו בתוספתא ובאמ' אחרי שנראה כן מהירושלמי נר' שצריך להגיה בתלמודינו כי ע"פ שני עדים יקום דבר ומיהו מה שכתב שם בחסדי דוד דת"ק בתוספתא חולק אינו נראה דהרי לא אמר כלום אם מעכב או לא מעכב דכיון דאין קרבנו של אדם קרב אא"כ עומד על גביו בוודאי מעכב ורשב"א נמי לא אתי לאשמועינן הא דמעמדות מעכב אלא כלי שיר אתי לאשמועי' דמעכב ושמואל נמי לא אתי לאשמועינן דמעכב אלא לאפוקי מרשב"א אתא לאשמועינן דכלי שיר לא מעכב ועיין בחקרי לב א"ח סימן ל"ה שהאריך בזה:
רשי' וכלי שיר מעכבין את הקרבן. פלוגתא במסכת סוכה שם משמע דפלוגתייהו אי עיקר שירה בפה או בכלי אבל שיהיה מעכב את הקרבן לא שמענו שם וצ"ל לרש"י דהא בהא תליא אי עיקר שירה בכלי וודאי מעכב הקרבן ואי אין עיקר שירה בכלי אין מעכב הקרבן ועיין בע"ז דף מ"ז ששם כתב ג"כ רש"י כן דבהחליל איתא דשיר מעכב הקרבן. ובשאילת שלום להרב המובהק מהר"י הבא עתה לידי מחדש ממש ראיתי בהקדמה שנתקשה בדברי רש"י דע"ז ותימא מרוב בקיאותו שלא הרגיש בדברי רש"י דכאן. והנה שם בסוכה איתותב רב יוסף דסבר דפלוגתא היא עיקר שירה בכלי או בפה רק דכ"ע סברי עיקר שירה בכלי אמנם מהך מתניתין דערוכין דעבדי כהנים וודאי נראה דס"ל עיקר שירה בפה וע"ש ונמצא דעדיין הוה פלוגתא ועיין בחקרי לב סימן ל"ו שהאריך בזה בדברי רש"י כאן ובע"ז ע"ש:
תוס' ד"ה אי מה משרת בעל מום לא. עיין על התו' גופי הלכות דף ק"ב לשון לימודים חא"ח ל"ב באר יעקב ח' ע"ב ט'. זכרון יוסף כ' ע"א. ובשבות יעקב ח"ב סימן א':
תוס' ד"ה ומאי חזית דאקיש לקולא. רצוף אהבה:
תוס' ד"ה ומר סבר כו'. עיין במהרש"א ולפי פרושו נראה וודאי דהתוספות לא הוי גרסי ישראלים בדברי רשב"א וגם לא סברי כרש"י דמעמד מעכב את הקרבן אלא דעיקר פלוגתייהו דשמואל סבר ישראלים כשרים לכלי שיר ולהכי חשיב ישראל ולרשב"א בעי דוקא כהנים לכלי שיר ולהכי לא חשיב ישראלים ובאמת עיקר פי' זה תמוה דא"כ איך שייך בדשמואל מעכבין דהא וודאי ישראלים לא מעכבין ואי לוים הי' לא מעכבי ועוד מ"ט לא חשיב שמואל כלי שיר ולכן הנראה בכוונתם דוודאי עיקר פלוגתייהו דשמואל ורשב"א הוה דוקא בכלי שיר. אבל במעמד אין מחלוקת ביניהם ואפשר גם להתו' גרסי' ישראלים כמ"ש לעיל והנה שמואל לא חשיב כלי שיר דסבר דעיקר שירה בפה ורשב"א סבר עיקר שירה בכלי ולהכי חשיב כלי שיר ג"כ דמעכבין ומ"ש התו' ולכך אין כוונתם לומר דבהא פליגי דוודאי יש פלוגתא אם מעכב הקרבן אלא כוונתם דעוד יש נפקותא בין מ"ד עיקר שירה בפה או עיקר שירה בכלי דלמ"ד עיקר שירה בפה אפי' פסולי' או ממזירים כשרים לומר שירה בכלי כיון דלא הוה עיקר אלא בפה ואע"פ שכתבו התוס' לשון לומ' בע"כ צ"ל דאכלי קאי דהא כתבו דלא הוה אלא בפה כלומר העיקר בפה וא"כ מוכח דהני פסולים לאו העיקר עבדי ולמ"ד עיקר שירה בכלי פסולים וודאי פסולים כיון דכלי שרת הוא. ולפי מה שפרשתי אזדו לה כל הקושיות שהקשה בחקרי לב סימן ל"ה תחלה הקשה הא זר ששר חייב מיתה היינו וודאי בפה או בכלי אי עיקר שירה בכלי אבל בכלי אי עיקר שירה בפה וודאי שרי לרבי מאיר דאמר עבדי כהני' הי' וגם הקושי' שניה מהא דסוכה ג"כ לא קשה. ומ"ש דאין הלכה כר"מ דאמר שם דעבדי כהנים הי' דמעלין מדוכן ליוחסין עכ"פ מצד דין השיר כשר הוא ורק מצד אחר פסול ממה שמעלין ליוחסין אבל מעיקר דינא הוה כשר דלאו מידי הוא גם מה שתמה על התוס' שכתבו דכלי זמר הי' קדוש כוונתם דהי' כלי שרת כמ"ש רשי' בסוכה וא"כ כיון שהי' כלי שרת ישראלים פסולים כיון דהוה עבודה אבל אין כוונתם כלל למעילה ושוב בא לידי יצחק ירנן ודרך קצת בדרך זה שפירשתי וע"ש בדף ק"ג ע"ג: