אור ברסלב

יד דוד על תענית· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יח.

דף יז:

כמאן כרבי יוסי וכו' רב אשי אמר. עיין ברי"ף ובעל המאור ספ"ק דמגילה ובהרמ"ע מפאנו סימן י"ב. ובזרע יעקב סימן ע"ג:

לא נצרכה אלא לחדש מעובר מכאן הביא המג"א בסי' תקס"ח ראיה דבשנה מעוברת מתענין יאר צייט באדר שני דהא מהכא מוכח דהנך י"ט דמגילת תענית באדר שני הוא לפי פירוש ראשון שברש"י דמיירי בשנה מעוברת ובאמ' ק' לי דהא קיימ"ל אדר הסמוך לניסן לעולם חסר וא"כ קשיא בין לפי' א' בין לפי' שני של רשי' ולולא דבריהם הי' מקום לומר דאדרבה דמוכח איפכא דעושין י"ט באדר ראשון ולפיכך בשנה מעוברת כ"ט אדר שני אינו בתר עשרים ותמניא ביה כי העשרים ותמניא באדר ראשון וא"כ כ"ט באדר ראשון אסור משום זה וכ"ט באדר שני אסור משוס יום דלפניו לפני יום דאתוקם תמידא. איברא וודאי יש מחלוקת בזה אי אדר הסמוך לניסן חסר ויש תרי לישנא בר"ה דף כ' ע"ש ועיין בהמפרש להלכות קידוש החודש פ"ח ה"ה. ומדברי הרמב"ם שם אין ראי' כמ"ש התוס' בר"ה דהרמב"ם מיירי לדידן אבל בזמן הראי' מודה הרמב"ם דלא הי' מקפידין אבל עכ"פ לא ידעתי מי דחקו לרשי' בפירוש ראשון לומר דהשנה מעוברת וגם החדש מעובר וודאי דהחודש מעובר צריכא למימר אבל שנה מעובר לא צריכי' כלל. ומ"מ כיון שרשי' בלשון שני לא מוקי בשנה מעוברת וגם התוס' לא פירשו כן אין הכרע לדינו של המג"א בזה:

תמניא גופיה אסור משום דהוא יום דלפני יום דאתותב חגא דשבועיא ומקשי רשי' דאכתי לימא תשעה ויומא תמניא אסור משום יום קמא דאתותב ביה חגא דשבועיא ומקשים ודילמא הא אתא לאשמועינן דשביעי נמי אסור משום תמניא ועיין במקום שמואל שער התרוצי' ולע"ד דוודאי כן הוא אלא רשי' מקשי על הגמרא דקאמר דנקט תמניא בשביל תמניא גופיה ובזה לא יתורץ הקושי' של המקשן דאף אי אמר תשיעי ידעינן זה דתמניא אסור והל"ל בקיצור משום יום שלפניו ולזה הוכרח רשי' לתרץ כיון דאיהי גופיה בטליה גם משום יום שלפניו בטל ועיין שער המלך ק"ד ע"ב:

רב אמר הלכה כרבי יוסי. ויש לדקדק דהא רב ס"ל בר"ה דבטלה מגילת תענית וא"כ למאי נ"מ הלכה כרבי יוסי דבשלמא רבי יוסי גופיה מיירי קודם שבטלו אבל לרב קשיא וכבר הקשה זאת הר"ן ולא ראיתי בכל הפרושים שכתב תירץ לקושיא זו חוץ מדעת הראב"ד דפירש דלענין תענית צבור לא בטלו וא"כ שפיר נפקא מניה דהלכה כר' יוסי ומזה נסתר מה שכתב הב"ח בסימן תרפ"ו דאף הראב"ד לא קאמר אלא בי"ט גופיה דאין גוזרין אבל לפניהם ולאחריהם מודה הראב"ד דא"כ קשה למאי נ"מ אמר רבה הלכה כר"י ובשלמא לדעת הסוברים דלענין חנוכה ופורים לא בטלה שפיר נ"מ אבל לדעת הסוברים דלענין חנוכה ופורים נמי בטלה וודאי קשיא ושוב התבוננתי כי על ר' יוסי גופיה קשיא למה אמר הך דינא דלפניהם ולאחריהם דהרי איהו גופיה סבר דבטלה מגילת תענית לאחר חרבן בהמ"ק. ועיין במקראי קדש למהרח"א שג"כ עמד על קושיא זו ובזרע יעקב סימן ע"ג כתב דבאמת לרב צ"ל הלכתא משיחתא וכן מצאתי הגה כ"י בגיליון ספר מקראי קדש כתובה להרב ר' אברהם ישראל ז"ל והראה מקום לתוספות יומא דף י"ג ולדידי מספקא לי דילמא אף להתוספות שם היינו דוקא לענין קרבנות מה שיחזור ויהי' בזמן המשיח וא"כ עכ"פ נ"מ לעתיד אבל אלו ימים טובים של מגילת תענית קרוב לוודאי דלא יחזרו עוד להיות בזמן המשיח וא"כ למאי נ"מ ר' יוסי אמר הך דינא במתניתין ומסדרי המשנה הביאו לפיכך לפי פשוטן של דברים בע"כ צ"ל או כדעת הראב"ד או דלענין חנוכה ופורים לא בטלו וצ"ע ועיין שער המלך וצ"ע. ועיין לשון לימודים קי"ז ע"ג וע"ד:

תוס' ד"ה לא נצרכה וא"כ האי כ"ט לא מצינו לאסור כו' דבריהם תמוהי' דהא עיקר קושיות הגמרא למה צ"ל מר"ח כיון דבלא"ה אסור משום ר"ח ותירץ הגמרא משום יום שלפניו דהיינו כ"ט אדר למיסר גם הוא וע"ז הקשה הגמרא דכ"ט אדר בלא"ה אסור משום בתר כ"ח וא"כ הדרה קושיא לדוכתיה לא ליתני מריש ירחא ועל זה תירץ דמש"ה צ"ל מריש ירחא משום חדש אדר מעובר שהוא ל' דהוא לפני ר"ח לא אסור משום בתר כ"ח אלא כ"ט ואשמעינן השתא דל' אסור משום יומא דלפני יום דאתוקם תמידא וא"כ מאי האי דקאמרי התוספות וא"כ כ"ט לא מצינו לאסרו משום יום שלפני ר"ח דהא זה לא הי' הקושיא כלל דנאסרו משום יום שלפני ר"ח עד דלא צריך לומר בתר כ"ח דהא בתר כ"ח לא נזכר וכן מבואר בתוספות ר"ה דף י"ט ד"ה יהודה בן שמוע דכך היא סגנון הקושיא על מה שאמר מריש ירחא וא"כ דברי התוספות תמוהים וראיתי בספר שביתות י"ט דף נ"ט ע"א שעמד על זה ולא מצאתי מנוח בדבריו והקרוב שט"ס נפל בדברי התוספות:

תוכן העניינים

יד דוד על תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה