יד דוד על תענית· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יא:
אין תענית צבור בבבל. עיין ליקוטי הרמב"ן דף ה' שהביא הר"ן וע"ש בארוכה:
מתענין לשעות. מרכבת המשנה ח"ב פ"א דתענית הי"ג:
רש"י נקרא חסיד. עיין יד אהרן א"ח סימן תקע"ד:
רש"י במה שימש משה כל ז' ימי המילואי'. עיין ע"ז דף ל"ד ברש"י ובתוספות וביפה מראה יומא פ"ק סימן ב'. ועיין חגיגה וי"ו ד"ה מאי נ"מ ובמ"ש מהרש"א ומ"ש שם ושוב ראיתי בשופרא דיעקב שהרב לימודי ה' האריך ע"ש:
תוס' ד"ה כאלו קדוש עיין במהרש"א וכל המעיינים נתחבטו בדבריו ונ"ל דס"ל להרב מהרש"א שהקושיא בע"כ לרש"י לאו היינו דר"א סתמא אדר"א סתמא שהרי רש"י כתב הא דלא מצי מצער נפשיה נקרא חוטא ולמה כתב רש"י חוטא ומנליה דאקרי חוטא והלא לא אקרי חוטא אלא לר"א הקפר וכבר תירץ זה ר"א דההיא בנזיר טמא ובע"כ צ"ל דס"ל לרש"י דהקושיא היא מר"א הקפר אדר"א וס"ל לרש"י דלעיל כי פריך ולר"א הא נקרא חוטא הקישיא לאו מקרא אלא מר"א הקפר דאמר נקרא חוטא הוא דקשי' ליה ותירץ ההיא דסאב נפשיה כלומר דר"א הקפר לא אמר דנקרא חוטא אלא בנזיר טמא אבל בנזיר טהור לא ומדמי תעניות לנזיר טהור. ועיין בנדרים ובנזיר ובסוטה שציינתי לעיל נמצא לפ"ז דבתעניות מועט דומה לנזיר טהור ובתענות מרובים דומה לנזיר טמא ונקרא חוטא ומעתה מקשי על האי תירוצא דר"א הקפר בנזיר טמא מיירי לפי שמצער טובא שהרי ר"א אמר לעולם יראה כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו ומשמע שאסור להכחישן כלל ואפי' בנזיר טהור אמר ר"א הקפר שנקרא חוטא וודאי מאידך דר"א לא מצי להקשות לפי שיש לפרש מה שאמר ר"א היושב בתענית נקרא קדוש היינו שהוא נקרא קדוש ולפיכך אסור להתענות לגופו קדוש. ואפשר נמי דר"א לאו אדשמואל קאי שאמר היושב בתענית נקרא קדוש אלא אמר סתם נקרא קדוש ויש לפרש דהאדם נקרא קדוש ולפיכך אסור להתענות ואינו חולק על שמואל וא"כ הקושיא רק על התרצן ומשני הא דמצי לצער נפשיה וא"כ לפי האמת יש לפרש דמה שאמר ר"א נקרא קדוש לאו איושב בתעני' קאמר אלא על הגוף שנקרא קדוש ונ"מ דאי לא מצי לצער נפשיה אסר להתענות כנ"ל מפני חומר הנושא דלא לשווייהו ח"ו למאור ענינו מהרש"א כטועה ועיין בשנות חיים ר"ט. אמרי שפר למהראנ"ח אהבת עולם מהרי"ט קמ"ז:
תוס' ד"ה גומל נפשו. אזני יהושע פ' נשא. יד אהרן א"ח סימן תקע"א שנות חיים ר"ט מהרי"ט קמ"ז:
תוס' ד"ה יחיד שקיבל והקשה בהליכות אלי דף ע"ב לימא דלהכי קאמר יחיד אע"פ שקיבל עליו תעני' אבל בצבו' אין חידוש דלא צריכי לקבל תעניות וא"ל דס"ל דצבור בבבל בעי נמי קבלה וא"כ מאי ארי' יחיד דהא בסמוך משמע דס"ל דצבור לא בעי קבלה דהא כתבו בסמוך דאמר ענינו בקול רם כדי להודיע לצבור ואי ס"ד דבעי קבלה מאי צריך להודיע ולדעתי הקלושה אין זו ראי' די"ל דמיירי בתעניתים הקבועים והטעם דשמא שכח אחד ואפילו אם תענית שגוזרין על הצבור צריך לקבל הני ד' תעניתים הקבועים א"צ לקבל ואם נימא דהתוס' ס"ל כהרמב"ן דבתענית צבור בבבל צריכין קבלה אע"ג דהראי' שהביא מהך דאוכלין ושותין משחשכה אע"ג דהתנא בא"י הוי קאי דלא צריך לקבלה מ"מ וודאי משמע דאף בח"ל מקום דצריכים קבלה לא גרע מא"אי לענין זה דמותרין אף הצבור לאכול משחשכה: