אור ברסלב

יד דוד על תענית· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ד:

דף ד.

תרי תנאי אליבא דר"י לכאורה קשה הלכתא אהלכת' דכאן פסקינן כרבי יהודא דמתני' דפוסקין בראשון של פסח ואלו בז' דנדרים פליגי ר"מ ור"י לענין האומר בנדרו עד שיפסקו הגשמים דר"מ אומר עד שיצא ניסן. ור"י אומר עד שיעבר ופירש רשי' שם דר"מ ור"י לשיטתם דהכא ופסקו הפוסקים בי"ד סימן ר"כ כר"י דעד שיעבר הפסח וקשה דהא הך רבי יהודא חולק והוה לן למפסק עד יום ראשון של פסח וכבר הקשה כן בבאר יעקב דף פ"ה והניח בצ"ע איברא הלבוש בסימן ר"כ ביאר זה ואמר דבאמת זמן ירידת גשמים הטבעים עד שיעבר הפסח ולכן לענין נדרים הולכין אחר לשון בני אדם אבל בתפלה כיון שהגשמים קללה רצו לפסוק מיום ראשון של פסח ע"ש. ובאמת כן מוכח מהירושלמי והביאו התי"ט דאמר מ"ט דר' יהודה כדי שיצאו המועדת בטל וקשה מה קאמר מ"ט דר"י דילמא משום שאין עוד זמן גשמים אלא וודאי פשיטא ליה להירושלמי דפסח כולה עדיין זמן גשמים ולכן לא שאל מ"ט דר"י ותירץ כדי שיצאו המועדת בטל:

והאמר ר"א הלכה כר"ג והקשו התו' ביומא י"ג ובזבחים מ"ה דהילכתא למשיחתא ותירץ הר"ן כאן דנ"מ דאי אית להו פירא בדברא מאחרין לפיכך פסק הילכתא כר"ג כיון דזמן קבוע היתה לבני א"י נלמד מיניה לזה הזמן היכא דאיכא פירי בדברא ועוד תירץ לדעת הרי"ף והרמב"ם דבאמת איפסקא הילכתא כר"ג אף לאחר החרבן ומשום עולי רגלים. ובאמת קשה דהא הגמרא כי קאמר רבי יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים ולדעת הר"ן אף בזמן שאין בהמ"ק קיים מה הוה הא איכא עולי רגלים אף לאחר כך ודוחק לומר דר"י לבני ח"ל קאמר דדוקא בזמן שבהמ"ק קיים הי' עולים ולא לאחר מכאן ובני א"י אף לאחר החרבן הי' עולים וזה וודאי דוחק רב ושוב ראיתי בספר באר יעקב דף פ"ה שהק' כן על הר"ן ודחה דבריו איברא כיון דהר"ן כתב בעצמו דהוא יישב בחדושיו הסוגיא לפי שיטה זו בוודאי הי' לו פירש אחר ואפשר דהיה מפרש דוודאי הא דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה לבני א"י הוא אבל מה שאמר התחיל להזכיר מתחיל לשאול זה נאמר דוקא לבני ח"ל ולא לבני א"י. ועיין בקול בן לוי דף ה' שהקשה מה אמר הגמרא גברא אגברא קא רמית הא כתבו התוס' ביומא דף ד' דכל מה שאמר ר"א אף דלא אמרה משמיה דר' יוחנן בפירוש וודאי בשם ר' יוחנן אמרה ועיין בריטב"א דיש נוסחאות דגרסי אמר רב חסדא הלכה כר"ג ואולי זו היתה גירסת התו' ביומא אפילו אי הוה גרסי ר"א נמי ל"ק דוודאי היכא דמצינו בפירוש דר' יוחנן אמר בענין אחר אמרינן דר"א לאו משמי' דר' יוחנן אמרה ובאמת י"ל וודאי זו היתה קושיות המקשן דמה הוה עלתה על דעתו להקשות מר"א לר' יוחנן אלא דהוה סבר כסברות התוספ' ביומא דסתם מה שאמר ר"א משמי' דרבי יוחנן הוא והתירצן תירץ לו כמ"ש דהיכא דמצינו בפירוש להיפך לא אמרינן דבשם ר"א אמרה. ושוב מצאתי בריטב"א שפירש כן קושיית המקשן:

והא אמר רבי יוחנן במקום ששואל מזכיר הליכות אלי ל"ג:

תוס' ד"ה והא אמר ר"א כו' ומדמינן לעיל שאלה להזכיר והקשה מהרש"א דלעיל שפיר מדמינן כדמתרץ ומה במקום שאינו שואל מזכיר ע"ש ובאמת י"ל דהמקשה דהכא לא הוה ידע הא דלעיל שהרי המקשה הקשה סתמא. ואפשר דלא ידע הא דעולא ומה במקום שאינו שואל מזכיר רק מסברא הוה מדמי להדדי ועכ"פ לא ניחא להו להתו' למימר דסמך על מה שאמר ר' יוחנן המתחיל לזכור מתחיל לשאול ועיין באר יעקב דף פ"ה ובשאר דברי התו' עיין גופי הלכות שהגיה בדברי התו' במקום מה שכתבו ומשני גברא אגברא ומשני תרי תנאי ע"ש:

תוס' ד"ה והא כי המתחיל לזכור יתחיל להשאיל וכתב בשאלות יעבץ ח"ב סימן מ"ה כי כוונתם על המתורגמן דשואל ואע"ג דלעיל דחי הגמרא היינו דאין סברא לשאול המתורגמן דבר שאינו צריך לצבור אבל כאן שפיר י"ל הכי דהוי צורך אי לאו י"ט הוא ע"ש ואם כנים אנחנו בזה בוודאי יש מקום לומר דהתוספות לעיל לא רצו לומר דהמקשה סמך על הך מימרא דר' יוחנן כיון דאף דלפי האמת צריך לומר דמתורגמין קאי וניהי דצ"ל כן משום דוחק הקושיא דבי"ט ליכא שאלה מכל מקום יכולין ג"כ לפרש דיש חילוק בין צבור למתורגמן והצבור אין שואלין עד ז' מרחשון אבל פירושו דוחק. ויותר נראה כמ"ש בבאר יעקב דהם סבירא להו דשפיר מקרי משעה שמתחיל לזכור מזכיר לשאול אע"ג די"ט הוא כיון דאי לאו הוה י"ט הוה שואל ועכ"פ תיכף בחול שואל ומה דמקשי הגמרא והא אמר ר' יוחנן אין מפרשים דמגופא דר' יוחנן קמקשי דא"כ הי' לו להקשות תיכף מהך ר"י אלא הקושיא הוא מהך דר' יוחנן דע"כ בחול תיכף שואל ואינו ממתין עד מרחשון.

ממחו' הרב מוה' הירש אויערבאך זצ"ל מווירמש

ארשב"נ אמר רבי יונתן ג' שאלו שלא כהוגן עי"ש. ובמדרש רבה קאחשיב ד' שאלו שלא כהוגן הנך ג' וקא חשיב עוד כלב בן יפונה שאל שלא כהוגן דכתיב כל איש אשר יכה קרית ספר כו' יכול אפילו עבד או ממזר כו' ועוד איכא שינוי אחרת דבגמרא דידן גרסינן גבי אליעזר יכול אפילו חיגרת או סומא ובמ"ר גריס יכול אפילו אמה או שפחה ואמרתי דהא בהא תליא דבתוספת כתבו הא דלא קאמר גבי אליעזר כמו גבי שאול יכול אפילו ממזרת או שפחה משום דעדיין לא ניתנה תורה ולית להו איסור ממזרת ושפחה. ויש לדקדק על זה שהרי אברהם היה מדקדק שלא ישא שפחה ליצחק וכן כתב רשי' בפרשת תולדת עי"ש ובלא"ה היה גדורים מאוד בעריות ונראה ליישב דהרמב"ם פי"א מהלכות ע"ז כתב וז"ל אין מנחשין כגוים שנאמר לא תנחשו כיצד הוא הנחש כגון אלו שאומרים הואיל ונפל פתי מן פי או נפל מקלי מידי אין אני הולך למקום פלוני שאם אלך לשם אין חפצי נעשית כו' וכן המשים סימנים לעצמו שאומר אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה כאליעזר עבד אברהם וכן כל כיוצא בדברים אילו הכל אסור וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אילו הרי זה לוקה כו' והראב"ד השיג במ"ש וכן המשים סימנים כו' כאליעזר עבד אברהם כו' וכתב הוא מותר ומותר הוא ואי משום דאמרינן בחולין כל ניחוש שאינו כאליעזר ע"א וכיהונתן בן שאול אינו ניחוש לא לענין איסור נאמר אלא ה"ק אינו ראוי לסמוך עליו וכו' ואיך נאמר על צדיקים אלו שעברו עברה זו לא תנחשו עכ"ל. והכ"מ מיישב קושית הראב"ד היא למ"ד ב"נ נצטוו על כישוף אבל לפי האמת לא קי"ל הכי דהא סוגיא דעלמא היא על ז' מצות נצטוו ב"נ ולא יותר ואלעזר ב"נ היה כו' ועובדא דיונתן לא הי' ניחוש אלא זירוז הי' ומ"ש הראב"ד דהך דכל ניחוש שאינו כו' לאו לענין איסור קאמר דהא בגמרא משמע לענין איסור קאמר מדפריך מניה לרב כו' והר"ן ז"ל תירץ בוודאי דבר זה אי אפשר שצדיקים הללו יהי' מנחשים אלא כך נ"ל הניחוש שאסרה תורה זה התולה עצמו בסימן שאין הסברא נותנת שיהי' הסימן הזה גורם תועלת לדבר או שיהי' לו היזק כמו פתי נפלה מפי או מקלי נפל מידי צבי הפסיק לי בדרך וכיוצא בזה הם מדרכי האמורי אבל הנוטל סימנים בדבר שהם מורים לתועלת הדבר או להיזקן אין זה ניחוש שהרי כל עסקי עולם כך היא שאומרים אם לא ירדו גשמים אלך לדרך ומנהגו של עולם הוא ואליעזר תלה בדבר שהסברא נותנת לתועלת שידע שאין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו ונטל סימן שאם תהי' כ"כ צנועה ונאה במעשיה עד שכשישאל מים היא אומרת וגם לגמליך אשאב בוודאי הגונה היא ליצחק כו' וכן ביהונתן כו' וכל כיוצא בזה מנהגו של עולם היא עי"ש באריכות ולפ"ז מתורץ קושיית תוספות דלאו יכול לומר גבי אליעזר אפילו ממזרת או שפחה דהרי הי' יודע דאין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו וכן כתב התוספות תירץ זה לעיל שהקשו אמאי לא חשיב בגמרא כלב בן יפונה וי"ל משום דעכסה בתו צנועה היתה וסמיך אזכותה דלא מזדווגין לה אלא לפי מעשיה ולזה מיישב שפיר דבגמרא דידן דלא חשיב כלב בן יפונה משום דסמך אזכותא ה"ה נמי לא גריס גבי אליעזר ממזרת ושפחה דסמיך נמי אזכותא אבל במ"ר דחשיב כלב בן יפונה ולית ליה הך סברא דסמיך אזכותא א"כ גבי אליעזר נמי גריס ממזרת ושפחה וזה ברור ודוק:

ובזה מיושב נמי דברי רש"י בחולין דף צ"ה במ"ש כל נחש שאינו סומך עליו כאליעזר ע"א שאמר אם תשקיני אדבר בה ואם לאו לא אדבר בה כו' ופירשו המפרשים דהכי פירש"י אם תשקיני אדבר בה ואשאל אותה בת מי את ואם לאו לא אשאל אותה וזו כתירץ תוספות שם שלא נתן לה הצמידים עד ששאלה בת מי את שהי' בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב"ה דרכו וכתב בספר נחלת יעקב דס"ל לרש"י דלא עלתה על דעתו של אליעזר ליתן זה הצמידי' בלי שאלה אלא דעתו הי' לזה אם תשקוני אשאל אותה ואח"כ כשראה שהשקוהו לו ולגמליו נתן לה בלי שאלה דלכאורא הוא תמוה למה באמת עבר על דעתו ראשונה ונתן לה אח"כ בלא שאלה ועוד לפירש רש"י דהי' בטוח בזכותו של אברהם למה הי' צריך לכל המעשים וסימנתו שעשה לעצמו במ"ש הגמיאני כו' ולפמ"ש הר"ן ניחא דבתחלה לא הי' רוצה לסמוך על זכותו של אברהם דהוי כמו ניחוש אבל לאחר שעשה הסימנים שהסברא נותנת שהיא לתועלת במ"ש הגמיאני נא והיא לתועלת שראוי והגונה ליצחק וזה לאו ניחוש הוא כמ"ש הר"ן וסמך על סימן זה ובטח בזכותו של אברהם ונתן לה בלא שאלה ודוק. עד כאן לשון מחותני הנ"ל:

תוכן העניינים

יד דוד על תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה